שבלי הלקט ש׳Shibbolei HaLeket 300
א׳דין מי שלא היה עמו שופר בשעת תפלה ואח"כ נזדמן לו:
1
ב׳מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע שלשה פעמים פי' שהתפלל תפלת המוספין ובירך תשע הברכות תוקע ומריע ותוקע שלש פעמים אחת בשביל מלכיות ואחת בשביל זכרונות ואחת בשביל שופרות. טעמא דבירך ואחר כך נתמנה לו שופר אבל אי אית ליה שופר מעיקרא כי שמע להו אסדר ברכות שמע להו אמר רבא לא אמרו אלא בחבר עיר תניא נמי הכי כשהוא שומען שומען על הסדר ושלא על סדר ברכות כלומר מברך כל הברכות תחלה ואח"כ תוקע כל התקיעות. יחיד שלא תקע חבירו תוקע לו ויחיד שלא בירך אין חבירו מברך לו. מצוה בתוקעים יותר מן המברכין כיצד שתי עיירות באחת תוקעין ובאחת מברכין הולכין למקום שתוקעין ואין הולכין למקום שמברכין אע"ג דהכא ודאי שאם ילך אצל המברכין וימצא שם עשרה ויתפלל שליח צבור ויוציאנו ידי חובתו והכא ספק שאם ילך אצל התוקעין שמא כבר תקעו ועמדו והלכו לביתם אפי' הכי מצוה בתוקעין מצאתי בשם רבינו סעדיה ורב עמרם גאונים זצ"ל לאחר תפלת מוסף מנהג בשתי ישיבות להריע תרועה אחת גדולה כדי לערבב את השטן ורבינו האיי גאון זצ"ל כתב אין אנו עושין כן בתורת מנהג ולא שמענו מאבותינו שנהגו כן אלא שהיחידים מתעסקין כל אחד ואחד כתאותו. כי הא דכי אתא רב יצחק ב"ר יוסי אמר כי מסיים שליחא דצבורא תקיעתה ביבנה לא שמע אינש קל אוניה מקל תוקעיא. למדנו מיכאן שהיו רגילין כן הראשונים שהיחידים תוקעין לאחר התפלה ולא שחייבין כן כי שליח צבור מוציאן ידי חובתן אלא מצוה מן המובחר וכדי לערבב את השטן ושפיר דמי לעשות כן ואם אין עושין כן אין בכך כלום:
2