שבלי הלקט ש״אShibbolei HaLeket 301
א׳דין שיעור התקיעות של סדר הברכות.
1
ב׳אתקין ר' אבהו בקיסרי תקיעה. שלשה שברים. תרועה. תקיעה סי' קשר"ק ומתמהינן עלה מה נפשך אי ילולי הוא תרועה (קא) נעביד שברים לא נעביד ואי גנוחי הוא שברים נעביד תרועה לא נעביד ומשנינן ספוקי מספקא ליה אי גנוחי היא אי יללי היא מתקיף לה רב עוירא ודילמא גנוחי הוא ואתיא תרועה ומפסקא בין תקיעה לג' שברים ומשני דהדר עביד בבא אחרינא תקיעה שלשה שברים תקיעה סי' קש"ק מתקיף לה רבינא דילמא ילולי הוא ואתי שברים מפסקי בין תקיעה לתרועה ומשני דהדר עביד בבא אחרינא תקיעה תרועה תקיעה סימן קר"ק א"כ דר' אבהו למה לי דלמא גנח ויליל אי הכי איפכא נמי כלומר ליעבד קרש"ק דלמא יליל וגנח סתם איניש כי מיתרע ביה מילתא ברישא מגנח והדר מילל.
2
ג׳כתב בעל המאור זצ"ל יש שואלין מה איכפת לן אי מפסקא תרועה או שלשה שברים והא קיי"ל כרבי (יהודה) [יוחנן] דאמר שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ואע"פ דפליג עליו ר' אבהו בהא הא אשכחן ליה נמי דסבירא ליה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש ובהפסקת תרועה או שלשה שברים אין שהות כדי לגמור תשע תקיעות ועל מה הוצרך ר' אבהו להחמיר כל כך בתקנה זו ונראה לי כי רבי אבהו לרווחא דמילתא נקט [דלמא] איכא מאן דסבירי ליה כר' יהודה דאמר תקיעה ותרועה [ותקיעה] אחת הוא וכדגרסינן בערכין בפרק אין בערכין ואיתא נמי בסוכה בפרק החליל והתם אוקימנא לדרב כהנא דאמר אין בין תקיעה לתרועה ותקיעה ולא כלום כרב יהודה לפיכך חש לה ר' אבהו לדרב יהודה ואתקין למיעבד הכי לכתחלה לאפוקי נפשין מפלוגתא דכיון דזכרון הוא בין ישראל לאביהן שבשמים הכי עדיף למיעבד לכתחלה ולעולם בדיעבד קיי"ל כרבנן וכר"י:
3
ד׳ורבינו יצחק פאסי זצ"ל כתב נמצא עכשיו שתוקעין קשר"ק ג' פעמים ותוקע קש"ק ג' פעמים ותוקע קר"ק ג' פעמים ונהגו העם לתוקען כשהן יושבין ומברכין עליהן ברכת התקיעה ומפני שהצבור צריכין לשמוע התקיעות על סדר הברכות לפיכך חוזרין ותוקעין על סדר הברכות קשר"ק פעם אחת קש"ק פעם א' קר"ק פעם א' ובדין הוא שיהיו תוקעין אותן על סדר הברכות כדרך שתקעו כשהן יושבין אלא כיון שהברכות אינו מעכבות את התקיעות הרי יצאו ידי חובתן באותן שתקעו כשהן יושבין ודי להם קשר"ק קש"ק קר"ק על סדר ברכות פעם אחת שלא להטריח את הצבור. וכך המנהג בכל העולם ובשתי ישיבות עכ"ד ובעל הדברות זצ"ל כתב על זה מסתברא שאינו מפני טורח צבור דהא קיי"ל כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר ברכות ומפני הטורח אין להניח מצוה כהלכתא אלא שחשו להפסק (התקיעה) [התקינו] אפי' בין הברכות שאם היינו תוקעין מעומד יש לנו לתקוע קשר"ק קש"ק קר"ק ביחד על כל ברכה וברכה ואם קשר"ק עיקר יש לנו לתקוע קשר"ק על כל ברכה וברכה והרי הפסיק קש"ק קר"ק בין מלכיות לזכרונות ובין זכרונות לשופרות ולפיכך לא עשו הפסקה בברכותיה שלא יהיו הפסקות וקבעו מיושב ג' סימנין ביחד ומעומד סימן אחד על כל ברכה וברכה ומיושב נמי חשו על אלו הפסיקות ובדין היה לתקוע מעומד כדרך שעליו לתקוע מיושב קשר"ק קש"ק קר"ק כנגד מלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות וכשאנו עושין ג' פעמים כדי לסלק כל הספיקות שלא יהא קש"ק קר"ק הפסק ונהגו מעומד קשר"ק במלכיות קש"ק בזכרונות קר"ק בשופרות וששים תקיעות מתקיעין בין ישיבה לעמידה וכן המנהג [אבל רבינו יעקב ז"ל הנהיג קשר"ק בעמידה על כל ברכה ואין לשנות המנהג] ותקיעה דמעומד אינה אלא [כדי] לערבב את השטן דאמר ר' יצחק למה תוקעין ומריעין [כשהן יושבין ותוקעין ומריעין] כשהן עומדין כדי לערבב [השטן] ולשתקו לפי שכבר יצאו ידי חובתן ועדיין מחבבין את המצות ושונין עליה.
4
ה׳ועוד [שעדיין] לא הגיעו לסדר הברכות והשלימו מצות שופר וכיוצא בהן מצינו באגדה עשרת ימי תשובה השטן מקטרג שהרי סיימו התורה ואינן שונין ולפיכך נהגו לקרות בראשית במנחה ביום הכיפורים ויהי ערב ויהי בקר יום אחד ואמר ליה הקב"ה הרי (אלו) [ישראל] זריזין שהרי עדיין לא השלימו הסדר ומתחילין בראשית. וכן נוהגין בשתי ישיבות.
5
ו׳ורבינו תם זצ"ל הנהיג לתקוע קשר"ק למלכיות קשר"ק לזכרונות קשר"ק לשופרות כי מתוך ההלכה נראה שצריך לתקוע בכל אחת מאלו השלש ברכות קשר"ק קש"ק קר"ק ואתקיעה דברכות קיימא לן תקנת ר' אבהו כי לפי המנהג מה מועיל כשתוקעין קש"ק לזכרונות קר"ק לשופרות הלא ממה נפשך אחת מהן אינה כלום דאי גנוחי גנח קר"ק אינה כלום ואי ילולי יליל קש"ק אינה כלום ואי גנח ויליל שניהם אינם כלום אבל כשתוקעין בכל פעם קשר"ק אז יוצאין ידי חובתן ולא מקרי עיכוב בהכי דשמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא. ולולא שלא רצה לשנות את המנהג כי אם בדבר מועט היה מצריך בכל פעם קשר"ק קש"ק קר"ק וגם רבינו ישעיה זצ"ל כתב מה שתוקעין קשר"ק למלכיות קש"ק לזכרונות קר"ק לשופרות כמה נראה לי מנהג זה רע שכשאתה תוקע למלכיות קשר"ק כאילו לא עשית כלום וכן קש"ק לזכרונות וכן קר"ק לשופרות ויותר טוב שלא לעשותן כלל אלא כיון [שאנו] עושין אותו כדי לשומען על סדר הברכות הנכון הוא לעשות קשר"ק קש"ק קר"ק למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות ואם מפני טורח הצבור כל הקרובה שאנו אומרין אין חוששין לטורח צבור ובשעה קלה של התקיעות חוששין וכיון שהברכות אינן מעכבות את התקיעות אותן של ישיבה הן העיקר וכיון שבירך על אותן של ישיבה אין צריך לחזור ולברך על אותן של עמידה שאינן אלא לשומען על סדר ברכות ומותר להשיח בין אלו לאלו שאין תוקעין של עמידה אלא לשומען על סדר ברכות ומכל מקום יצא ידי חובתו בישיבה. וכן פי' רבינו חננאל זצ"ל שכיון שאין הברכות מעכבות את התקיעות יצאו ידי חובתן באותן של ישיבה. ומימרא דר' לוי דאמר למה תוקעין ומריעין כו' כדי לערבב את השטן פי' כיון שמצאנו אם יש עליו מלאך מליץ אחד כך יש מלאך משטין ומכוונין ישראל את לבם ואומרים שאם יעמוד משטין עלינו נדקדק במצות ומאחר שרואה המשטין שמחבבין את המצות מיושב ומעומד כאילו מתעכב מלהשטין ומדברי כולן אנו למדין שהתקיעות שאנו עושין מיושב הן העיקר אבל התקיעות מעומד אינן אלא לערבב את השטן.
6
ז׳אך מדברי רבינו תם זצ"ל שפי' דתקנת של ר' אבהו על התקיעות דמעומד היא משמע שהם העיקר וכן פי' רבינו גרשום זצ"ל דכל דמיירינן במתני' ובגמרא כולא לא מיירי אלא בתקיעות שאנו עושין מעומד אבל מה שאנו מיושב אין לנו [סמך] מן התורה אלא כר' לוי דאמר ר' לוי למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין כדי לערבב את השטן שתקיעות מעומד יודע שחייבין לתקוע וכשהוא שומע תקיעה מיושב חושב שהוא זמן גאולה הוא דכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ואינו משטין עכ"ל וכן נראה בעיני דבודאי תקיעות דמעומד הם העיקר ובהם היתה תקנת ר' אבהו ואותם דמיושב הם כדי לערבב השטן ומימרא דר' לוי הכי פרושה למה תוקעין ומריעין כשהן יושבים ותוקעים ומריעין כשהן עומדין כלומר מאחר שהן עתידין לתקוע מעומד למה תוקעין כשהן יושבין כדי לערבב את השטן פי' התקיעות דמיושב הן כדי לערבב את השטן שעדיין לא נתחייבו בתקיעות והן תוקעין ודאי אז מתערבב השטן ואינו מקטרג כאדם ששומע קול המון פתאום ונבהל ונשתומם. ואין לומר דתקיעות דמעומד הן לערבב את השטן דמה ערבוב יש לו עמהן והלא יודע שעכשיו חייבין לתקוע ואם תאמר שהוא מתערבב לפי שרואה שישראל מחבבין את המצות ושונין עליהם אדרבה זה הוא עיקר הערבוב שהרי רואה שהן זריזין להקדים לתקוע עד שלא יתחייבו ומתוך כך אינו יכול לקטרג. צא ולמד שהתקיעות דמעומד הם העיקר דתנן העובר לפני התיבה ביום טוב של ראש השנה השני מתקיע ועוד דתנן סדר ברכות כיצד אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ועוד תנן התם מי שבירך ואחר כך נתמנה לו שופר תוקע ומריע ותוקע שלשה פעמים ואמרינן עלה בגמרא טעמא דבירך ואחר כך נתמנה לו שופר אבל אי אית ליה שופר מעיקרא כי שמע להו אסדר ברכות שמע להו ואמר רבא לא אמרו אלא בחבר עיר ותניא נמי הכי כשהוא שומען שומען על הסדר ועל סדר הברכות בד"א בצבור אבל ביחיד שומען על הסדר ושלא על סדר הברכות הנה בפי' אנו למדין שעיקר התקיעות הן אותן דמעומד ומאחר שהן עיקר אותן דמיושב הן לערבב את השטן הלכך מן הדין נראה שצריך לתקוע קשר"ק קש"ק קר"ק למלכיות וכן לזכרונות וכן לשופרות דאי עביד קשר"ק למלכיות ותו לא דלמא ילולי היא וקא מפסקי שברים בין תקיעה לתרועה ואי גנוחי היא מפסקי תרועה בין שברים לתקיעה וקש"ק לחודיה או קר"ק לחודיה אינו כלום כדקיי"ל כתקנת ר' אבהו והא דאמרינן שמע תשע תקיעות בט' שעות ביום יצא התם ביחיד מיירי וכן הא דתניא תקיעות אין מעכבות זו את זו ברכות אין מעכבות זו את זו איכא לאוקמא בין ביחיד בין בצבור ולפרש אם הקדים בברכות אחת לאחת כגון שהקדים זכרונות למלכיות או שופרות לזכרונות וכן אם הקדים תרועה לתקיעה בראש השנה ויום הכיפורים לא יצא כמו שפי' רבינו שלמה זצ"ל תקיעות אין מעכבות זו את זו כגון דתעניות אם לא תקעו בברכה הראשונה יתקעו בשניה וכן נמי בברכות אם לא ברכו בראשונה יברכו בשניה ומשמע מפירושו דברכות של ראש השנה ויום הכיפורים מעכבות זו את זו ואם לא בירך כל אחת במקומה וכן תקיעות אם לא יתקע כל תקיעה במקומה. או יש לומר דאצבור לחודיהו קאי והכי פירושא ברכות ותקיעות של ראש השנה ושל יום הכיפורים מעכבות זו את זו ואם לא בירך כל אחת במקומה וכן תקיעות אם לא יתקע כל תקיעה במקומה שאם הצבור ברכו ולא תקעו או תקעו ולא ברכו לא יצא ידי חובתן וכדתני טעמא אמר להן הקב"ה לישראל אמרו לפני בראש השנה מלכיות זכרונות ושופרות מלכיות כדי שתמליכוני עליכם זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה ובמה בשופר וכן פי' רבינו שלמה זצ"ל תקיעות וברכות דעלמא כגון דתעניות אין מעכבין זו את זו אם בירך ולא תקע משמע הא דראש השנה מעכבות זו את זו אם בירך ולא תקע ודווקא כשיש להם שופר אבל אם אין להם שופר אין להם להתבטל מן הברכות מידי דהוי אראש השנה שחל להיות בשבת שמברכין ואין תוקעין.
7
ח׳ומצאתי סעד לדברי בעל המאור ז"ל כאשר תמצא בהלכה שלפנינו דתקיעות שעל סדר ברכות היה העיקר הלכך הטוב והישר הוא ומצוה מן המובחר להסתלק מן כל ספק ולתקוע קשר"ק קש"ק קר"ק בין למלכיות בין לזכרונות בין לשופרות פעם אחת על כל ברכה וברכה וכן מצאתי בדברי הגאונים זצ"ל דגרסי' בירושלמי בלע המות לנצח וכתיב והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול כי שמע שטן קל שיפורא זמנא חדא בהיל ולא בהיל וכדתנין ליה אמר ודאי ההוא שופרא דתקע בשופר גדול הוא מטא זמנא להתבלע וממניא ומתערבב ולית ליה פנוי למיעבד קטוגוריא ומיכן אנו למדין דבעינן ל' תקיעות בעמידה כמו ל' בישיבה והלין דמחמרין ועבדין ל' כד יתבין ול' כד מצלי בלחש ול' על הסדר כנגד ק' פעיות דפעתא אימיה דסיסרא אילין אינון צ' וכשגומרין כל התפלה קל תקועיא דיחידאי מתבעי למהוי י' קשר"ק קש"ק קר"ק הרי בין כולם מאה:
8