שבלי הלקט ש״זShibbolei HaLeket 307
א׳ערוגה אחד עשרה סדר יום הכפורים
1
ב׳דין סעודת ערב יום הכיפורים.
2
ג׳בערב יום הכפורים אין משכימין לומר תחנונים וסליחות ואין נופלין על פניהן ואין מתענין בו אך צריך אדם לקבוע סעודתו כדרך [שאר] ימים טובים דתני ר' חייא בר רב מדפתי ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וכי בתשעה מתענין והלא בעשרה מתענין אלא לומר לך כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו התענה תשיעי ועשירי. רבינו שלמה זצ"ל פי' הכי קאמר הכינו עצמכם בתשעה לעינוי המחרת והרי היא בעיני כעינוי היום.
3
ד׳ורבינו ישעיה זצ"ל פירש יש לו שכר על אכילתו כאילו צוהו השם להתענות תשיעי ועשירי ונתענה. או יש לומר שמפני שאוכל יפה בערב יום הכיפורים וביום הכיפורים מתענה קשה לו עינויו יותר.
4
ה׳ואחי ר' בנימין זצ"ל פי' כל האוכל ושותה בתשיעי כאילו נתענה תשיעי ועשירי להוציא מלבן של צדוקין שמתענין גם בתשיעי לפי שלא ניתן הכתוב לידרש אלא לחכמים וחכמים דרשו עינוי זה שהוא באכילה ושתייה אך שצריך להפסיק אכילתו מבעוד יום והרי הוא כאילו התענה תשיעי ועשירי שמפסיק אכילתו מבעוד יום בעוד שהוא יום תשיעי עד שלא יכנס עשירי הרי הוא כאילו התענה תשיעי ועשירי ולאו משום תוספות חול על קודש נקט לה אלא להודיע שכך הדין שאוכל ושותה כל היום ואותה שעה קלה חשיבה לו כתענית שלם. והרי היום נחלק לשנים כמו אך ביום הראשון תשביתו שאור וגו'. שחציו אסור וחציו מותר. ושנו חכמים בפרק אותו ואת בנו בארבעה פרקים בשנה המוכר בהמה לחבירו צריך להודיעו אמה מכרתי לשחוט בתה מכרתי לשחוט ואלו הן ערב יום טוב האחרון של חג וערב יום טוב הראשון של פסח וערב עצרת וערב ראש השנה וכדברי ר' יוסי הגלילי אף ערב יום הכפורים בגליל ובסוף קדושין גרסינן פלימו הוה רגיל דהוי אמר גירא בעייניה דשיטנא יומא חד מעלי יומא דכפורי הוי אידמי ליה כעניא אתא קרא אבבא אפיקו ליה ריפתא אמר יומא כי האידנא כולי עלמא אגוואי ואנא אבראי עייליה קריבו ליה ריפתא אמר כולי עלמא אתכא ואנא לחודאי כו' הא למדת שמנהג הראשונים היה לקבוע סעודתם ולתקן מאכלים טובים ועריבים ערב יום הכפורים וכן מנהג פשוט בישראל. ובבראשית רבא פרשה י"א אמר ר' תנחומא עובדא הוי ברומי בערובת צומא רבא ואישתכח תמן חד חייט ואזל דיזבון ליה חד נון ואשתכח הוא וטליא דאיפרכוס דקיימין עלויה. הוה הדין מסיק ליה בטימי והדין מסיק ליה בטימי עד דמטא תריסר דנרין ונסביה ההוא חייטא באסנא דאריסטין. אמר איפרכיא לטליא למה לא אייתית נון אמר ליה מרי לא ניכפור לך אזלית ולא הוה תמן אלא חד נון ואישתכחית אנא וחד יהודאי קיימין עילויה והוה מסיק ליה בטימי עד דמטו לתריסר דנרין מה הוית בעי דנייתי [נון] בתריסר דנרין אתמהא אמר ליה מאן הוא אמר ליה בר נש פלן שלח בתריה ואתא לגביה אמר ליה מאן חמית חייט יהודאי אכיל נון בתריסר דנרין אמר ליה מרי אית לן חד יומא כל חובין דעבדינן כולא שתא הוא מכפר לן וכד הוא אתי לית אנן צריכין ליקוריה כיון שהביא ראיה לדבריו שבקוניה:
5