שבלי הלקט שי״בShibbolei HaLeket 312
א׳דין איסור אכילה ושתיה ביום הכיפורים.
1
ב׳שנו חכמים יום הכפורים אסור באכילה ושתיה וברחיצה ובסיכה ובנעילת הסנדל ובתשמיש המטה. הני חמשה ענויין כנגד מי כנגד חמשה עינויים שבתורה וכל הני איקרי עינוי אכילה ושתיה דכתיב ויענך וירעיבך ויאכילך את המן ושתיה בכלל אכילה והא דאמרינן אסור באכילה לא אמרו אלא חצי שיעור אבל כשיעור ענוש כרת וכמה שיעורה כדתנן האוכל ביום הכיפורים ככותבות הגסה כמוה וכגרעינתה חייב והשותה מלא לוגמיו חייב ומפרש בירושלמי מדקאמר כמוה וכגרעינתה זאת אומרת שצריך למעט חללה. ועוד מפרש התם כל אכילות שבתורה בכזית והכא בככותבות ומשני דהא לא כתיבא ביה אכילה אלא עינוי דכתיב וכל הנפש אשר לא תעונה וקים להו לרבנן דבככותבות מייתבא דעתיה בבציר מהכי לא:
2
ג׳כל האוכלין מצטרפין לככותבות ואומצא במילחא וציר שעל גבי ירק מצטרפין לככותבות דכל אכשורי אוכלא אוכלא הוא. אכל אוכלין שאינן ראוי לאכילה פטור אמר רבא כס פלפלא או זנגבילא ביומא דכיפורי פטור והני מילי ביבישתא אבל ברטיבתא אוכלא הוא. אכל עלי קנים פטור לולבי גפנים חייב ואלו הם לולבי גפנים כל שליבלבו מראש השנה עד יום הכיפורים יותר מכאן פטור:
3
ד׳כתב בעל הדברות ז"ל הני מילי דפטור ממלקות ומשמע דאיסורא מיהו איכא. אכילה ושתייה אין מצטרפין שתה משקין שאינן ראויין לשתיה פטור והשותה ציר ומוריס פטור וחומץ מזוג חייב שאינו מזוג פטור אבל לכתחלה אסור. כל המשקין מצטרפין למלא לוגמיו ומלא לוגמיו לפי מה שהוא אדם. עוברה שהריחה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה שאין לך דבר שעומד בפני פקוח נפש חוץ מע"ז וגלוי עריות ושפיכות דמים.
4
ה׳וכתב ר' אחאי בעל השאלתות זצ"ל דרש רבא עוברות ומניקות מתענות ומשלימות ביום הכיפורים אבל חיה אסורה להתענות עד שלשים יום וכן הלכה ותימה והא בגמרא לא אשכחן חיה אלא גבי נעילת סנדל ובעל הדברות ז"ל כתב (דמהא) [דחיה לא איתמר בגמ' ואי משום] דקתני והחיה תנעול את הסנדל וסתם חיה שלשים יום אין להביא ראיה דהתם משום צינה הוא אבל באכילה אסורה דאם כן הוה ליה למתנייא גבי אכילה ומסתברא דינה כעוברא אם היא צריכה מאכילין אותה עד שתשוב נפשה ובחולה שמאכילין אותו על פי בקיאין ואם אין שם בקיאין מאכילין אותו על פי עצמו אמרי דבי ר' ינאי חולה אמר צריך רופא אומר אינו צריך מאכילין אותו על פי עצמו ואפי' מאה אומרים אינו צריך מאי טעמא לב יודע מרת נפשו. רופא אומר צריך וחולה אומר אינו צריך מאכילין אותו על פי רופא מאי טעמא תונבא הוא דנקיט ליה וספק נפשות להקל ואי אמר איהו ואחרינא בהדיא לא צריכנא ואפי' תרי אחרינא אומרים צריך מאכילין אותו על פיהן דכי אמרינן תרי כמאה ומאה כתרי לענין ממונא אבל הכא ספק נפשות להקל. מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו אפי' [דברים] טמאים עד שיאורו עיניו. ותניא מניין יודעין שיאורו עיניו משיבחין בין טוב לרע אמר אביי בטעמא. תנו רבנן מי שאחזו בולמוס מאכילין אותו [דבש] וכל מיני מתיקה שהדבש וכל מיני מתיקה מאירין את העינים. והני מילי אחר אכילה אבל קודם אכילה מיגרר גריר. מי שנשכו כלב שוטה אין מאכילין אותו מחצר כבד שלו ורבי מתיה בן חרש מתיר ועוד אמר ר' מתיה בן חרש החושש בפיו מטילין לו סם בשבת מפני שהוא ספק נפשות והלכתא כרבנן בכלב שוטה אבל בהחושש בפיו לא פליגי רבנן עליה. שאלתי מלפני מורינו הרב ר' אביגדור כהן צדק זצ"ל. חולה שאכל ביום הכיפורים אם צריך להזכיר מעין המאורע בברכת המזון או לא והשיב לי בכתב גלילי ידיו נראה דכיון דלאו מצוה כלל באכילה זו מחמת היום כי אדרבא היום גורם לו איסור אכילה לו ולכל ישראל אלא מפני שפקוח נפש עומד עליו ודוחה לו אישתרי ליה ומשוי ליה כחול לגביה לענין אכילה מסתבר דלא תקון ליה רבנן הזכרה דלא דמי לראש חדש דהתם אסור בתענית ויש באכילה דררא דמצוה דאע"ג דלא מיחייב לאכול פת להיות [זקוק] לברכת המזון בתענית מיהו לא אישתרי מדתנן אין גוזרין תענית בראשי חדשים וכו' וגרסינן נמי בירושלמי בתענית בפרק ב' רב יעקב בר אחא מפקד לסיפריא אין אתית איתתא משאלינכון אמרו לה בכל מתענין חוץ משבתות וימים טובים וראשי חדשים וחולו של מועד וחנוכה ופורים הלכך סעודת ראש חדש באה מחמת היום חשבינן ליה ושייך הזכרה בברכת המזון דידה כמו שבתות וימים טובים וחנוכה ופורים. אבל כאן שהאכילה אינה באה כלל מחמת היום היכי תיסוק אדעתין למימר דתקון לה רבנן הזכרה הא לא עדיפא מתפלה. דרב הונא ורב יהודה אמרי תרווייהו אין להזכיר של חנוכה במוסף הואיל ואלמלי ראש חודש ושבת אין מוסף בחנוכה אלמא כיון שאותה תפלה אינה בא מחמת חנוכה לא תקון לה רבנן הזכרה דחנוכה הכא נמי אכילה זו כיון שאינה בא מחמת יום הכיפורים לא תקון לה רבנן הזכרה דחולה זה שאכל לא יום הכיפורים גרם לו היתר אכילה זו אלא פקוח נפשו גרם לו כי יום הכיפורים נאסר בכל אכילה ולא הותר מכללו אפי' באכילת קדשים שיש בה מצות עשה כגון בלחם הפנים ובשעיר החיצון ואין צריך לומר בכוס של ברית מילה כדתנן במנחות בפרק שתי הלחם חל יום הכיפורים להיות בשבת החלות מתחלקות לערב חל להיות ערב שבת שעיר של יום הכיפורים נאכל לערב והבבלים אוכלין אותו חי אפילו לרב נחמן ור' יוחנן דפליגי ואמרי מזכיר וקיימא לן כוותייהו שאני התם דיום הוא שנתחייב בד' תפלות כמו תפלת נעילה ביום הכיפורים שצריך להזכיר בה של שבת והכא לא שייך האי טעמא ומדאמרינן בפרק ג' שאכלו טעה ולא הזכיר ראש חדש בברכת המזון אין מחזירין אותו מטעם דאי בעי אכל ואי בעי לא אכל מסתבר ביום הכיפורים האסור באכילה לא תקון הזכרה בברכת המזון כלל אפי' לכתחילה למי שהותר לו לאכול כיון שאין היום גורם לו הלכך הסברא והדעת נותנת כי לא תקנו חכמים לחולה ביום הכיפורים לא קידוש על הכוס ולא הזכרה בברכת המזון וה"ה בתשעה באב.
5
ו׳ועוד נראה לעינים שאף אם רצה להזכיר אינו מזכיר דכיון דלא אשכחן הזכרה בברכת המזון אלא ביום שיש מצוה באכילתן איכא למיחש דלמא אתי לזלזולי ביה ביום הכיפורים ולאוקומי קרא דועניתם בשאר עינוים דטפי אתי למיסרך ולמיטעי באכילת מצוה מבאכילת רשות כדמשמע סוף פרק בכל מערבין דאמרינן התם ליתבי לינוקא ולית הלכתא כרב אחא בר יעקב דאתי למיסרך ואמאי אתי למיסרך בשתייה זו יותר מבכל מאכל ומשתה שהוא אוכל ביום הכפורים ואנן ספינן ליה בידים דאמרינן בפרק יום הכפורים אשה מדיחה ידה אחת ונותנת פת לתינוק. אמרו עליו על שמאי הזקן שלא רצה להאכיל בידו אחת וגזרו עליו להאכיל בשתי ידיו אלא ודאי הכי פירושו כאשר פי' מורי רבינו שמחה משפירא זצ"ל דלמא אתי למיסרך ויהא סבור דכוס של ברכה מותר לשתות ביום הכיפורים משום מצוה מתוך שרואה שמשקים אותו שלא לצמאו ויהא נסרך אחר מנהג זה לשתות ביום הכיפורים כוס של ברכה אף לאחר שיגדיל. שנו חכמים התינוקת אין מענין אותן ביום הכפורים אבל מחנכין אותן קודם לשנה קודם לשתים כדי שיהיו רגילין למצות השתא לפני שתים מחניכנא להו לפני שנה מיבעיא אמר רב חסדא לא קשיא כאן בחולה כאן בבריא אמר רב הונא בן ח' בן ט' מחנכין אותן לשעות בן י' בן י"א משלימין מדרבנן בן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת. ורב נחמן אמר בן ט' בן י' מחנכין [אותן לשעות] בן י"א בן י"ב משלימין מדרבנן בן י"ג משלימין מדאורייתא בתינוקת ובתינוק ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ור' יוחנן אמר השלמה מדבריהן ליכא ובן י"א מחנכין ובן י"ב משלימין מדאורייתא בתינוקת. ובתינוק בן י"א ובן י"ב מחנכין ובן י"ג משלימין מדאורייתא.
6
ז׳ופסק רבינו ישעיה זצ"ל דלית הלכתא כר' יוחנן דהא איתותב וכן כתב בעל הדברות זצ"ל דהלכה כרב נחמן ורב הונא דתרווייהו סברי דאיכא השלמה דדבריהן ור' יוחנן דאמר השלמה דדבריהן ליכא יחידאה הוא ועבדינן כרב נחמן בתינוק וכרב הונא בתינוקת. ותמיהא לן מאי דכתב רב אלפס ז"ל אע"ג דקיימא לן כר' יוחנן בתינוקת בת י"ב ותינוק בן י"ג משלימין מדאורייתא וקיי"ל כרב נחמן וכרב הונא דבן י' ובן י"א משלימין מדרבנן בתינוקת ובן י"ב בתינוק והא כולהו מודו בהשלמה דאורייתא והוה ליה למימר הלכה כרב נחמן וכרב הונא.
7
ח׳ורבינו אבן גיאות זצ"ל פסק כר' יוחנן דהשלמה דדבריהן ליכא והכי כתב תינוקת בריאה בת י' ובת י"א מחנכין אותה לשעות בת י"ב [ויום אחד] משלימין מדאורייתא היתה חולה [בת י'] מחנכין אותה בי"א בלבד ומשלימין בת י"ב ויום אחד. תינוק בריא מחנכין אותו בן י"א וי"ב ומשלימין בן י"ג ויום אחד. חולה [בי"א] מחנכין אותו בן י"ב ומשלים בן י"ג ויום אחד. איזהו חינוך היה רגיל לאכול בב' שעות מאכילין אותו בג' בג' מאכילין אותו בד'. ומסתבר כשם שמחנכין אותו באכילה כך מחנכין אותו ברחיצה וסיכה כדי שיהיו רגילין במצות:
8