שבלי הלקט שכ״גShibbolei HaLeket 323
א׳דין ימים שבין יוה"כ לחג הסוכות.
1
ב׳וארבעה ימים שבין יוה"כ לחג הסוכות נהגו בני מגנצא [ובני ווירמישא] שלא ליפול על פניהן וכן מצאתי בשם רבינו שמחה [מאישפירא] ז"ל שאין נופלין על פניהם בארבעה ימים שבין יום כפור לחג הסוכות [לפי] שבהן נשלם בנין בית המקדש [שיבנה במהרה בימינו] שנאמר ויעש שלמה בעת ההיא את החג וכל ישראל עמו [וגו'] שבעת ימים ושבעת ימים ארבעה עשר יום. ומנהגינו שלא לימנע בהן מליפול על אפים וכן אין נמנעין בשני ובחמישי שבינתיים לומר וידוי ואבינו הרחמן וליפול על פניהן גם ביום של אחר יוה"כ אין להימנע מליפול על פניהן כשאר אסרו חג של שאר ימים טובים לפי שביום הכיפורים עצמו אנו נופלין על אפים וכ"ש ביום של אחריו. מפי מורי ר' יהודה אחי שני זצ"ל מצאתי להרב ר' יהודה בר' ברוך והרב ר' יצחק הלוי זצ"ל מתענין ממחרת יוה"כ הם ובניהם ותלמידיהם נוהגין עדיין כך וראיותיהן מהא דרבא הוה יתיב תרי יומי בתעניתא ואשתכח כוותיה. ושאין מתענין אומרין דרבא לא הוה אכיל ביוה"כ עד מוצאי יום שני בלילה ואי הוה אפשר לעשותן כן יפה לעשות אבל המתענין ואוכלין במוצאי יום הכיפורים והלא לדבריהם יום הכיפורים הוא ואכילתו בכרת. והמתענין הן שומרין עצמן בכל מלאכות שיש בהן כרת. ויש אומרים השתא לא חיישינן להא דרבא משום דאיתשוש דארי ואינן יכולין לסבול תענית שני ימים ותו דהשתא בקיאינן בקיבעא דירחא ואין מקדשין על פי הראייה אלא על פי חשבון סוד העיבור המסור ליחיד ולצבור:
2
ג׳תמה ערוגת אחת עשרה בסדר יום הכיפורים להתערה הממולאה בתאר השבלים הטובות העולה להתחרה בארזי הלבנון להשר בהלכות שבעה עשר וסימנם כי ביום הז"ה יכפר עליכם:
3