שבלי הלקט שמ״חShibbolei HaLeket 348
א׳הלכות לולב
1
ב׳דין לולב הגזול בין שנגזל מישראל בין שנגזל מנכרי.
2
ג׳כתיב ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפות תמרים וענף עץ עבות וערבי נחל אמר ליה רבינא לרב אשי ממאי דהאי כפות תמרים לולבא הוא אימא חריתא. בענין כפות וליכא אימא אופתא כפות מכלל שהוא פרוד והא כפות ועומד לעולם ואימא כופרא דרכיה דרכי נועם וכל נתיבותיה שלום אמר ליה רבא תוספאה לרבינא ואימא תרתי כפי תמרא אמר ליה כפות כתיב וכי תימא חדא כף קרו לה:
3
ד׳תנן התם לולב הגזול והיבש פסול קא פסיק ותני לא שנא ביום טוב הראשון ולא שנא ביום טוב שני בשלמא יבש פסול הדר בעינן וליכא אלא גזול בשלמא ביום טוב הראשון בעינן ולקחתם לכם וליכא אלא ביום טוב שני מאי טעמא. אמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי משום מצוה הבאה בעבירה. איתמר נמי א"ר יוחנן יבש פסול מפני שאינו הדר גזול פסול משום מצוה הבאה בעבירה ופליגי אד"ר יצחק בר נחמני דאמר ר' יצחק בר נחמני אמר שמואל לא שנו אלא בי"ט ראשון אבל בי"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול. מתיב ר' נחמן בר יצחק לולב הגזול והיבש פסול הא שאול כשר אימת אילימא בי"ט ראשון שאול כשר ולקחתם לכם אמר רחמנא והאי לאו דידיה הוא אלא לאו בי"ט שני וקתני גזול פסול אמר רב אשי לעולם בי"ט ראשון ולא מבעיא קאמר לא מבעיא שאול דלאו דידיה הוא אבל גזול אימא סתם גזילה יאוש בעלים הוא וליקנייהו ביאוש קמ"ל:
4
ה׳ופסק רב פלטוי גאון זצ"ל כר' יוחנן דגזול ויבש פסולין אפי' בי"ט שני [וכן פסק גם בעל הלכות גדולות ז"ל] ורבנו ישעיה זצ"ל פסק כרב אשי דהוא בתרא דמוקי מתניתין ביום טוב ראשון אבל ביום טוב [שני] אפילו גזול כשר וכן כתב בעל המאור ז"ל יש מן הגאונים הרבה שפסקו כר' יוחנן שאמר משום ר' שמעון בן יוחי שהגזול פסול אף ביו"ט שני בודאי לכתחילה שפיר דמי ליפרש מינה לאפוקי נפשין מפלוגתא ומשום דמאיס לגבוה מיהו לא חזי לן למסמך על הא דר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחי דשמעת מינה דייאוש כדי קני [כו'] ואף ר' יצחק בר נחמני [משמיה דשמואל] פליג עליה [בפי'] דקאמר ביו"ט שני מתוך שיוצא בשאול יוצא נמי בגזול ורב אשי דהוא בתרא מפריק לה אליביה אלמא דהכי הלכתא וכן פסק בעל הדברות בשם רבינו [יצחק] אבן גיאות זצ"ל כל פסולות ארבעה מינים ביו"ט ראשון קיימא דאוריתא אבל ביום טוב שני דרבנן לא שנא גזול לא שנא יבש ולא שנא שאר פסולין כשירין כדרב יצחק אמר שמואל דהא רב אשי אוקמא למתניתין ביום טוב ראשון ועוד דלגבי אתרוג שנקבוהו עכברים אוקמוהו למתניתין ביו"ט ראשון:
5
ו׳שנו חכמים לולב הגזול והיבש פסול ובגזול מישראל עסקינן וכדמפרש טעמא לפני יאוש [פסול] דלכם בעינן ולאו דידיה הוא לאחר יאוש [פסול] דהוי ליה מצוה הבאה בעבירה ואפי' גזלה מנכרי נמי פסול ולא נפיק ביה איהו אבל ישראל אחר נפיק ביה וכדאמר להו רב הונא להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מכנענים ליגזו אינהו וליתבו לכו מאי טעמא סתם כנענים גזלי ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת הלכך ליגזהו אינהו דליהוי ייאוש בעלים בידא דידהו ושינוי רשות בידא דידכו ואוקימנא להא בהושענא דאוונכרי גופייהו דהוי יאוש בעלים בידא דאוונכרי וייאוש כדי לא קני אבל במאי דזבני ומזבני לאחרים אפי' במאי דגזו אינהו שפיר דמי דהוי ייאוש בעלים בידא דאוונכרי ושינוי רשות בידא דידן. ועוד תמצא בזה לפנינו הלכה שס"ט:
6