שבלי הלקט ש״סShibbolei HaLeket 360
א׳דין הכשר אתרוג ופסולו.
1
ב׳תנן התם אתרוג הגזול והיבש פסול של אשירה ושל עיר הנדחת פסול של ערלה פסול של תרומה טמאה פסול של תרומה טהורה לא יטול ואם נטל כשר של דמאי בית שמאי פוסלין ובית הלל מכשירין של מעשר שני בירושלים לא יטול ואם נטל כשר. עלתה חזזית על מיעוטו ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר אתרוג כושי פסול ניטלה פיטמתו פסול תני ר' [יצחק בן] אלעזר ניטלה בוכנתו פי' רבינו שלמה ז"ל במתניתיה הוא תנא להאי פיטמתו בוכנתו. והיינו ראש האתרוג לפי שהוא חד ועשוי כעין בוכנא זה לשון מורי הזקן רבינו יעקב ז"ל אבל רבינו יצחק הלוי ז"ל היה מפרש פיטמתו ועוקצו שניהם בזנב עוקצו שנוטל העץ מה שחוץ לגומא שבאתרוג כשר ופיטמתו שנתלש העוקץ מתוך האתרוג וחיסרו לפיכך פסול. והיינו דתני ר' יצחק בן אברהם ניטלה בוכנתו מה שנכנס בתוך האתרוג כבוכנא הנכנסת ומכה באסיתא. ולשון רבינו יעקב ז"ל נראה לי שלא מצינו בשום מקום ואופן פיטמא לשון עוקץ עכ"ל. כל זה לשון רבינו שלמה ז"ל וכן פי' הר"ר אליעזר ממיץ כרבינו יעקב ז"ל וכן פי' רבינו גרשום ז"ל פיטמתו שושנתא מה שבראש האתרוג. ניטלה בוכנתו שהפיטמה נכנסת באתרוג כבוכנא באסיתא ואם ניטלה הפיטמא כולה שנשרשה מן האתרוג היינו ניטלה פיטמתו דתני במתני' ועוקצו פי' זנבו וכן פי' רבינו נתן בעל הערוך ז"ל וכן פי' רבינו ישעיה ז"ל וכתב רבינו ישעיה ז"ל מדקא תני ניטלה בוכנתו פסול ולא תני אף בוכנתו דהוה משמע דבא להוסיף דגם אם ניטלה הבוכנא פסול אבל השתא דתני בוכנתו משמע שהכל אחד. ומה שקורא תנא דמתני' פיטמתו קורא ר' יצחק בוכנתו.
2
ג׳ועוד אם בוכנתו שורש העוקץ היו לו לחבר התלמוד זו הברייתא אצל ניטל עוקצו ולחלק בין ראש העוקץ לשרשו והוי ליה נמי למתני לא שנו אלא עוקצו אבל ניטלה בוכנתו פסול אבל השתא משמע דהיא פיטמתו היא בוכנתו עכ"ל וגם מלשון הירושלמי נראה להוכיח כן דגרסינן התם ניטלה פיטמתו תמן אמרי שושנתו יצחק בן חקולא אמר פיקא פי' בעל הדברות יש אומרים היינו בוכנתו ויש אומרים חוטמא של אתרוג וכן נראה לי פיקא לשון פיקס והוא לשון חוטם כדתנן התם הקישואין והדילועין משיפקסו. אבל רבינו יצחק פי' פיטמתו דד של אתרוג והוא חוטמו כדתנן פיטמא של רימון והוא שושנתו ופי' בוכנתו הוא קצה (האתרוג) [העץ] הנתון באתרוג שהוא תלוי בו באילן ובעיקר העץ סביבותיו כמין אסיתא והעץ יוצא ממנה ונמצא העץ בתוכה כמו בוכנא באסיתא ואם נעקר העץ שהוא בוכנתו מעיקרו ולא נשתייר ממנו בתוך האסיתא כלום נמצא מקומו כמין גומא שהיא כאסיתא ולפיכך פסול ואם נחתך העץ מלמעלה כמעט ונשתייר ממנו כל שהוא בתוך האסיתו כשר (ואם) [וזהו] ניטל עוקצו כשר וכן פי' בעל הדברות וכן פי' רבינו חננאל ז"ל שאם לא נשתייר מן העץ בתוך האסיתא כלום נראה כחסר ולפיכך פסול ונראה בעיני שיש לדקדק קצת סייעו לדברי המפרשים פיטמתו ועוקצו שניהם בזנב דתנן בנדה פרק יוצא דופן משל משלו חכמים באשה פגה בוחל וצמל ואמרינן בגמרא צמל אי זה סימניה בן עזאי אומר משתשחיר הפטומת ר' יוסי אומר כדי שיתן ידו על העוקץ והוא שוקע ושוהה לחזור ופי' רבינו שלמה ז"ל עוקץ היינו חודו של דד שהתינוק יונק ממנו פטומת היינו סביבת העוקץ כמו ניטלה פיטמתו אלמא עוקץ ופיטומת במקום אחד הוא ועוקץ היינו שמבחוץ ופיטומת היינו סביבותיו למטה ומיהו נראה לי שאין לדמות ענין פירות לזה שלא מצינו בשום מקום פיטמא לשון עוקץ אלא לשון חוטם ופרח שבראש הפרי הלכך הנכון בעיני כדברי המפרשים פיטמתו ובוכנתו אחד ואם ניטלה פיטמתו דהיינו בוכנתו חודו של אתרוג פסול אבל העוקץ אם ניטל כולו כשר כדתנן ניטל עוקצו כשר ומניין אנו לחלק בין ראש העוקץ לשורשו ועוד הא תנן ניקב ולא חיסר כל שהוא כשר השתא ניקב גוף האתרוג ולא חסר כשר כ"ש אם ניקב עוקצו שאינו גופו דכשר ומשום דנראה כחסר לא פסלינן ליה ואם נפשך לומר הרי נקב שאינו מפולש בכאיסר ופירש רבינו שלמה ז"ל אע"פ שלא חסר כלום פסול י"ל כרבוואתא שפירשו נקב שאינו מפולש חסר כאיסר פסול לא חסר כאיסר כשר ואפי' לפירוש רבינו שלמה ז"ל יש לומר דלא דמי דסתם ניקב האתרוג ולא הוי תולדתו בכך ונראה חסר אבל הכא לא ניקב גוף האתרוג והכי איתא בירושלמי ניקב ולא פילש מבפנים כשר כההוא דתנינן קמן ניטל עוקצו ניקב ולא חסר כל שהוא כשר שמע מינה שאם ניטל העוקץ כשר אע"פ שנראה כחסר מדקא מדמי ליה לניקב ולא פילשו מבפנים. עוד אני אומר דדוקא באתרוגים שאין דרכן בכך להתייבש וליפול הפרח שלהן בחוטמן פסולין אם ניטלה הפטמא אבל באתרוגים שדרכן בכך כשירין לדברי הכל ולא חסר הוא:
3
ד׳נקלף אמר רבא האי אתרוגא דאגליד כאהינא סומקא כשר והא דתנן נקלף פסול לא קשיא הא בכולא הא במקצתה רבינו שלמה ורבינו גרשום ז"ל פירשו בכולא פסול במקצתה כשר כמו הגלודה שבמקצת כשרה ויש מפרשין במקצתה פסול משום דמיחזי כמנומר. ניקב תני עולא בר חיננא ניקב נקב מפולש במשהו נקב שאינו מפולש בכאיסור פי' רבינו שלמה ז"ל דאניקב ולא חסר כל שהוא קאי דמכשיר תנא דמתני' ואתא האי למימר דאם מפולש הוא מצדו לצדו פסול בנקב כל שהוא ואפילו של מחט ונקב שאינו מפולש בכאיסר אם רחב כאיסר פסול ואע"פ שלא חסר כלום כגון שתחב בו יתד עבה ומתני' דחסר כל שהוא בפחות מכאיסר ובמפולש ורובא דרבוותא פירשו דאניקב וחסר כל שהוא קאי ואם ניקב נקב מפולש וחסר כל שהוא פסול נקב שאינו מפולש חסר כאיסר פסול לא חסר כאיסר כשר. ונקב מפולש כמחט ולא חסר כל שהוא כשר כדקתני סיפא וכן פי' בעל היראים ז"ל:
4
ה׳עלתה חזזית על מיעוטו כשר. אמר רב חסדא דבר זה רבינו הגדול אמר המקום יהיה בעזרו לא שנו אלא במקום אחד אבל בשנים ושלשה מקומות הוה ליה מנומר ופסול אמר רבא ובחוטמו אפי' כל שהוא פסול פי' רבינו שלמה ז"ל בעובי גובהו שמשפע משם ויורד לצד ראשו אפי' כל שהוא פסול שנראה שם לעינים יותר משאר מקומות שבו. שבאותו עובי [אדם] נותן עיניו. בעי רבא נולדו באתרוג סימני טריפה מהו כגון שנשפך כקיתון ולא קיימי סמפוניו כדאמרינן לגביה ראיה שנשפכה כקיתון ולא איפשטא בעיין. ופסק בעל הדברות ז"ל לקולא. תניא אתרוג תפוח סרוח כבוש שלוק כושי לבן ומנומר פסול אתרוג ככדור פסול ויש אומרים אף התיום גדלו בדפוס ועשאו כמין בריה אחרת פסול אמר רבא לא שנו אלא כמין בריה אחרת פסול אבל כמין ברייתו כשר ואע"ג דעבדו דפי דפי:
5
ו׳כושי פסול והתניא כושי כשר לא קשיא. הא לן והא להו פי' רבינו שלמה ז"ל לעולם מתני' כושי עצמו פסול ולא קשיא מתני' לבני ארץ ישראל שרחוקין מארץ כוש ואין רגילין בהן. ברייתא לבני בבל שקרובים לכושיים ורגילין בהם ומכל מקום כאן ונדמה לכושי פסול דנדמה הוא. איתמר אתרוג שנקבוהו עכברים אמר רב אין זה הדר איני והא רב חנינא מטביל ביה ונפיק ביה ולר' חנינא קשיא מתניתין דתנן ניקב חסר כל שהוא פסול מתניתן לר' חנינא לא קשיא כאן ביו"ט ראשון כאן ביו"ט שני אלא לרב קשיא אמר לך רב שאני עכברים דמאיסי איכא דאמרי אמר רב אף זה הדר דהא רב חנינא מטביל ביה ונפיק ביה ולא קשיא מתניתא לרב חנינא לא קשיא הא ביום טוב ראשון הא ביום טוב שני ופסקו רבוותא כלישנא בתרא דרב ורבינו האיי גאון ז"ל פסק כלישנא קמא משום דמאיסי:
6