שבלי הלקט שס״זShibbolei HaLeket 367
א׳דין מצות נענועו של לולב בשעת ברכה ובקריאת ההלל וסדר נענוע.
1
ב׳והיכן היו מנענעין בהודו לה' תחלה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא דברי בית הלל בית שמאי אומרים אף באנא ה' הצליחה נא אמר ר' עקיבה צופה הייתי ברבן גמליאל ור' יהושע שכל העם היו מטרפין את לולביהן והם לא נענעו אלא באנא ה' הושיעה נא בלבד וקיימא לן כבית הלל. ויש נותנין סימן לדבר אז ירננו עצי היער וגו' הודו לה' כי טוב וגו' ואמרו הושיענו וגומר כלומר בהודו והושענא ירננו עצי היער והוא הנענוע. כיצד הוא מנענע כדאשכחן לגבי שתי הלחם ושני כבשי העצרת כיצד הוא עושה מניח שתי הלחם על שני כבשים ומניח ידו תחתיהן ומניף ומוליך ומביא ומעלה ומוריד אמר ר' חייא בר אבא מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו. במערבא מתני הכי אמר רב חמא בר עוקבא אמר ר' יוסי בר חנינא מוליך ומביא לעצור רוחות רעות מעלה ומוריד לעבור טללים רעים. אמר רבא וכן ללולב.
2
ג׳כתב בעל הדברות ז"ל וכן מנהג אבותינו שמולך ומביא מעלה ומוריד בלבד ומוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו והמושל בשתים הוא המושל בארבע ורבינו שלמה ז"ל מפרש מוליך ומביא למי שארבע רוחות שלו כך מראה בהנפתו משמע שצריך להוליך ולהביא לארבע רוחות. ירושלמי המשכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע כו'. תני צריך לנענע שלשה פעמים על כל דבר ודבר ר' זירא בעי הכין חד והכין חד או הכין והכין חד. פי' רבינו חננאל ז"ל כבר אמרינן צריך נענוע שלשה פעמים בעי ר' זירא ההולכה תחשוב פעם אחת וההבאה תחשב פעם אחת או ההלכה וההבאה נחשבין פעם אחת וצריך להוליך ולהביא שלשה פעמים. תמן תנינא בנדה פרק ט' בענין שבעה סממנין מעבירין על הכתם וצריך לכסכס ג' פעמים על כל אחד ואחד ר' זירא בעי הכין חד והכין חד או הכין והכין חד ולא איפשטא וכיון דלא איפשטא עבדינן לחומרא שלשה פעמים הולכה והבאה על כל אחד ואחד.
3
ד׳ובעל הדברות כתב מסתברא על כל דבר דקאמר אינו נופל על ההולכה וההובאה ופירשו צריך לנענע ג' פעמים על כל דבר הצריך ניענוע כגון הודו ואנא וזה מוליך ומביא מעלה ומוריד ומוריד לא קא חשיב דהא אי אפשר להעלאה בלא ירידה והן שלש [יש שמוליך ומעלה ומוריד ויש] שמוליך ומביא ומעלה ובעי ר' זירא הולכה אחת והבאה אחת והן שתים ובשלישית סגיא או דילמא הולכה והובאה אחת וצריך להוליך ולהביא שתי פעמים ואחר כך מעלה ומוריד ולא איפשטא וכיון דנענועי דרבנן הוא לקולא אמרינן לחומרא לא אמרינן והמנהג עיקר.
4
ה׳ותימה לאחי ר' בנימין על דברי בעל הדברות שכשם שאי אפשר להעלאה בלא ירידה כך אי אפשר הולכה בלא הובאה ואין כאן אלא שתים ועוד מאן לימא לן דבעיא דר' זירא במוליך ומביא ולא במעלה ומוריד אלא כך נראה לי לפרש שיש בכלל מוליך ומביא שתים אחת למזרח ולמערב ואחת לצפון ולדרום וזהו דקאמר ר' יוחנן מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו וכן מנהג פשוט בידינו מאבותינו לעשות הולכה והובאה למזרח ולמערב לצפון ולדרום ובעי ר' זירא הכי איתא כיון דקיימא לן שצריך לנענע ג' פעמים על כל דבר ודבר הכין חד והכין חד כלומר הולכה למזרח בלא הולכה למערב חשיב אחד וכן הולכה לדרום בלא הובאה לצפון וכן העלאה בלא ירידה או איפכא איזה אחד מהן שיעשה חשיב כאילו עשה שתיהן שאם הוליך ולא הביא חשיב כאילו הוליך והביא בין מזרחית מערבית בין דרומית צפונית וכן אם העלה ולא הוריד שכל אחד מהן הוא סימן לשכנגדו או דילמא הכין חד והכין חד כלומר הולכתו למזרח והבאתו למערב אחת וכן הולכתו לדרום והובאתו לצפון אחד. וכן העלאה והורדה אחת הרי שלשה ניענועין והשתא אתיא שפיר דהא ר' יוחנן דאמר מוליך ומביא למי שארבע רוחות העולם שלו וכיון דלא איפשט דר' זירא נהיגין לחומרא או שמא יש לפרש בעי ר' זירא הכין חד והכין חד כלומר מה שמוליך ומביא למזרח ולמערב חד וכן לדרום ולצפון חד וכן מעלה ומוריד חד הרי כאן שלשה נענועין או הכין חד והכין חד כלומר מוליך ומביא מעלה ומוריד כולן חשיב נענועי חדא וצריך להיות מוליך ומביא מעלה ומוריד ג' פעמים ואתיא משמעותיה כדברי רבינו חננאל ז"ל אך לא כפירושו. וזה הפירוש נראה יותר נכון דאין הולכה בלא הובאה ולא העלייה בלא הורדה ולא איפשט. ויש נוהגין לעשות נענוע אחר זולתי מוליך ומביא ומעלה ומוריד ודייקי מהא דאמרינן לולב שיש בו ד' טפחים וכדי לנענע בו כשר ואי אמרת דמוליך ומביא מעלה ומוריד הוא הנענוע אמאי בעינן טפי מג' טפחים אלא להכי בעינן שיהא הלולב עולה על שאר המינין כדי שיתראה הנענוע וכן מצאתי במנהגות הגאונים ז"ל שהיה מנענע רבינו שלמה ז"ל לאחר שהוליך והביא שניהם והעלה והוריד וטעמו משום שמחה רקדו כאילים היינו הנענוע:
5
ו׳וההיא דאמרינן היכן היה הנענועין בהודו לה' תחילה וסוף יש מפרשים בהודו ראשון והודו אחרון וכן הורה רבינו שלמה ז"ל אבל שליח צבור הרב ר' מרדכי ז"ל ניענע בתחלה בהודו ולבסוף בחסדו בין בהודו ראשון בין בהודו אחרון וכ' בעל הדברות ז"ל מדלא אדכר ניענוע דברכה שמע מינה עיקר ניענוע בהלל הוא:
6
ז׳ומי שאין לו לולב בשעת ההלל מנענע בברכה כדתנן השכים לצאת לדרך מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע והתם שלא בשעת נטילה דהלל הוא. ורב שר שלום גאון ז"ל אייתי ראיה מר' אחא בר יעקב דממטו ליה ומייתי ליה ואמר גירא בעינא דשיטנא אלמא בשעת ברכה מנענע דאי בהלל לא היה מפסיק ואיכא למימר דלא הוי הפסקה אלא שיחת חולין בעלמא אבל הכא לעצור טללים [רעים] ורוחות רעות הוא דקא עביד דהא ברכת מילה קודם טעימה מתפלל על התינוק ואומר קיים את הילד הזה [לאביו ולאמו] ואינו הפסק הכא נמי לא שנא עד כאן דבריו:
7
ח׳ואחי ר' בנימין ז"ל כתב דאין נטילת לולב בלא נענוע כלל בין בברכה בין בהלל כדקתני לולב שיש בו ארבעה טפחים כדי לנענע בו כשר וכן מביאין לו שופר ותוקע לולב ומנענע והראיה של גאון ז"ל דסמכה הוא ובודאי שאין להפסיק בהלל בשיחת חולין כזאת ואינו דומה להא דמילה שאומר קיים את הילד הזה והתם ודאי צורך המילה הוא להתפלל עליה שהרי יש בה סכנה אבל הכא מה צורך יש בשיחת חולין כזאת בנטילה הלא השכר המצוה הוא העוצר הרוחות והטללים רעים ובלשון הזה דרב אחא אין בו לשון תפלה כלל. ומה שלא הזכיר נענוע דברכה במתני' אלא נענועים דהלל לפי שאין נטילת לולב בלא נענוע ולפיכך הוצרך לפרש בהלל היכן היו מנענעין שאין לומר שבקריאת כולו היו צריכין לנענע אלא במקומות ידועין בו והנראה בעיני דעיקר הנענוע בהלל הוא ואם אין לו לולב בשעת ההלל מנענע בברכה:
8