שבלי הלקט שס״טShibbolei HaLeket 369
א׳דין מצות ערבה בשביעי של חג הוא יום הושענא רבה.
1
ב׳שנו חכמים לולב וערבה ששה ושבעה ערבה שבעה כיצד יום שביעי של ערבה שחל להיות בשבת ערבה שבעה ושאר כל הימים ששה אמר ליה אביי לרבא מאי שנא לולב דעבדינן שבעה זכר למקדש ומאי שנא ערבה דלא עבדין שבעה זכר למקדש אמר ליה ערבה דלית ליה עיקר מן התורה בגבולין לא עבדינן לה זכר למקדש לולב דאית ליה עיקר מן התורה בגבולין עבדינן ליה זכר למקדש. ושנו חכמים בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואותו היום היו מקיפין שבע פעמים. ירושלמי זכר ליריחו. איתמר במה היו מקיפין ר' אלעזר אומר בלולב. שמואל בר נתן בשם ר' חנינא אמר בערבה.
2
ג׳וכתב בעל היראים ז"ל וצריך להקיף בכל יום את הארון או דבר אחר זכר להקיף מזבח. כדתנן בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת ואומר אנא ה' הושיעה נא ר' יהודה אומר אני והו הושיעה נא. ואיפלגי אמוראי במה מקיפין אי בלולב אי בערבה ולא ידעינן הלכתא כמאן הלכך אם אין לולב אין היקף.
3
ד׳ובעל הדברות ז"ל כתב כולהו אמוראי דאמרי בלולב היו מקיפין וערבה בזקיפת המזבח איתותבו. ובערבה היו מקיפין פעם אחת בכל יום בלא לולב ומנענעין אותה ובשביעי היו מקיפין שבעה פעמים ואחר כך זוקפין אותה למזבח ומשחרב בית המקדש היו מקיפין בערבה יום שביעי מדקא מותבינן בגמרא גבי ערבה האידנא נמי לידחי שביעי של ערבה דאיקלע בשבת שמע מינה יום שביעי של חול מקיפין כמנהגינו. והוא מנהג נביאים כדאמרן אבל שאר הימים לא היו מקיפין עד כאן לשונו.
4
ה׳וכן מנהג פשוט בידינו שאין מקיפין בשאר הימים כי אם ביום שביעי בלבד אבל נוהגין אנו לומר רהיטין לאחר תפלת מוסף בלא היקף ביום אחד אומר אנא ה' הושיעה נא וביום אחר אומר אני והו הושיעה נא וחוזרין חלילה וביום שביעי מקיפין שבע פעמים ויש נוהגין להקיף את התיבה במקום מזבח ומביאין ראיה מן הירושלמי בכל יום מקיפין פעם אחת כיצד דרך הקפה כל ישראל נוטלין לולביהן בידיהן הימנית ואתרוגיהן בידיהן השמאלית ומקיפין הקפה אחת ואותו היום מקיפין שבעה פעמים ניחא בזמן שיש מזבח בזמן שאין מזבח חזן הכנסת עומד כמלאך ה' צבאות וספר תורה בזרועו והעם מקיפין אותו דוגמת המזבח. איתמר ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי חד אמר ערבה יסוד נביאים וחד אמר ערבה מנהג נביאים. ומסקנא אמר איבוא הוהו קאימנא קמיה דר' אלעזר בר' צדוק ואייתי ההוא גברא ערבה לקמיה שקיל חביט חביט ולא בריך קסבר מנהג נביאים הוא ואין מברכין על המנהג. ובעל היראים ז"ל מפרש מנהג נביאים הוא שלא לברך. אמר ר' אמי ערבה צריכה שיעור ואינה ניטלת אלא בפני עצמה ואין אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב. ורב חסדא אמר ר' יצחק אדם יוצא ידי חובתו בערבה שבלולב וכתב בעל הדברות ז"ל דהלכתא כר' אמי וכך המנהג שלא לצאת בערבה שבלולב וכמה שיעורה אמר רב נחמן שלשה בדי עלין לחין ורב ששת אמר אפי' עלה אחד בבד אחד והלכתא כרב ששת וכן כתב בעל הדברות ז"ל מסתברא אפי' עלה אחד בבד אחד סגיא ולחומרא בעינן שלשה בדין כהדס וכן כתב רבינו האיי גאון ז"ל הלכה כר' ששת באסורי בהדי ר' נחמן אלא שמכוער הדבר עלה אחד בבד אחד ורבינו חננאל ז"ל פסק כרב נחמן דבעינן שלשה בדי עלין לחין. וכשם שפסלנו ערבה גזולה ויבשה ושאר פסולין לענין לולב הכי נמי פסלינן להו לערבה דהושענא דחד טעמא הוא ואבא שאול מייתי לה מההוא קרא גופיה דכתיב וערבי נחל שתים אחת ללולב ואחת למקדש.
5
ו׳ומצאתי בשם רבינו יואל הלוי ז"ל ראיתי בני אדם שהולכין בשדה כנענים וקוצצין ערבה להושענא ביום שביעי לערבה ונראה לי דשלא כתורה הן עושין. מדגרסינן בפרק לולב הגזול אמר להו רב הונא להנהו אוונכרי כי זבניתו אסא מכנענים לא תגזו אתון אלא ליגזזו אינהו וליתבי לכו מאי טעמא סתם כנענים גוזלי ארעתא נינהו וקרקע אינה נגזלת ובני נח הוזהרו על הגזל ואפי' כנעני מכנעני כדמוכח בפרק ארבע מיתות ומסתמא כנענים גוזלין שדה זה מזה וקיימא לן בהגוזל בתרא כדר' עקיבא דאמר גזל כנעני אסור והא דאמר רב אשי התם כי אזל בארבא חזא להנך שיבשי דגפנא דתלו לבר מפרדיסא ותלו ביה קיטפי דענבי ואמר ליה לשמעיה חזי אי דכנעני הוא אייתי לי. מפרשין רבוותא משום הפקר דתלן לבר מפרדיסא שרי. ולפיכך צריך לבני אדם ליזהר בדברי רב הונא ואין לחלק בין בבל לחוצה לארץ שאנו נמשכין אחריהן.
6
ז׳ואע"פ שפי' רבינו שלמה ז"ל סתם כנענים גוזלי שדות מישראל הם לאו דוקא היא דמה לי מישראל מה לי מכנעני שהרי שניהן תורת גזל נוהגת בהן ואין להקל בדבר עד כאן לשונו וכבר כתבנו לעיל בהלכה שמ"ט דההוא דרב הונא בהושענא דאוונכרי עצמן אבל אחרים יוצאין בו אפי' אי גזוזי לה אנווכרי שהן ישראלים דהוי ליה יאוש בידא דאוונכרי ושינוי רשות בידא דידן הכי נמי אותו שקוצץ הערבה אינו יוצא בה אבל ישראל אחר יוצא בה ועוד מצאתי בדברי הגאונים ז"ל מעשה ונקצצה ערבה על ידי כנענים בשבת ויום ערבה חל להיות באחד בשבת ושאלו למורי והתיר מידי דהוה נכרי שהביא דורון לישראל אם יש מאותו המין במחובר שמותר לערב בכדי שיעשו ואע"ג דתנן בפרק שואל נכרי שעשה ארון וחפר הקבר אם בשביל ישראל לא יקבר בו עולמית התם היינו טעמא כיון דמתעביד ביה איסורא הוי בזיון ליקבר בו. ואי משום מצוה הבאה בעבירה אומר מורי שאין להימנע דלא שייך לומר כן כי אם לענין גדול.
7
ח׳ואע"ג דגרסי' בירושלמי דפרק האורג מצה שהוציאוה ברשות הרבים בשבת אינו יוצא בה ידי חובתו בפסח מטעם מצוה הבאה בעבירה הני מילי כשהעבירה נעשית על ידי ישראל אבל הכא כשהעבירה נעשית על ידי נכרי לא הויא מצוה הבאה בעבירה:
8