שבלי הלקט ס״הShibbolei HaLeket 65
א׳דין לילי שבת לחתום פורש סוכת שלום. ודין [אי] אומרין ברכת הפסוקים.
1
ב׳אמר רב שר שלום גאון זצ"ל בלילי שבתות ובלילי ימים טובים בערבית אין מנהג בישיבה ובבית רבינו שבבבל לומר שומר עמו ישראל לעד אלא חותמין פורש סוכת שלום ואנו בגולה נקיטינן כמנהג רבינו לפרוש על השלום משל למלך שנתרחק מחילו ובא בתוך עם אחר שאין מגין עליו והיה מתפחד ולקח עמו כלי זיין להגן על עצמו מן מבקשי נפשו אבל כשהגיע לתוך חילו הניח כלי זינו לומר שאינו צריך לשמור נפשו שהרי סגניו ושריו אתו לשומרו. כך ישראל כל ימות החול הן מתפחדין לפי שטרודין הם ואינם יכולין לקיים בהן את המצות ומפני שאין זכות לימות החול כמו ליום השבת צריכין הן להתפלל שלא יוזקו מן המזיקין ואומר ושמור צאתינו ובאינו ומברכים שומר את עמו ישראל לעד. והתפלה היא ככלי זיין. הגיע ערב שבת כולם טורחין לכבוד השבת איך לענג את השבת ולנוח בו וגדול הוא זכות יום השבת שמגין על הזוכרים אותו לקדשו ולכך אין צריכין שמירה ודי להן לפרוש על השלום ולכך אומרים ושמרו בני ישראל את השבת ומתפללין ז' ברכות והאמצעית היא מעין השבת. ואומר פרק במה מדליקין שמדבר במשמרת השבת והכל לחביבות הדבר שמזכירין (על) ענין השבת וקוראין אותו כדי להגן עליהן.
2
ג׳ואחי ר' בנימין נר"ו פי' מה שאומרים ושמרו על שם זכור ושמור שמור בתפלה וזכור בקדוש כדאמרינן זכור זכריהו על היין בכניסתו. ושמרו כנגד שמור לומר כל השומר שבת כתקנה השבת משמרתו. שאלו מקמי רב נטרוניא גאון זצ"ל על מה אין אומרין ברוך ה' לעולם אמן ואמן וכל הפסוקים כמו שאומרים בימות החול וכן יראו עינינו. והשיב ברכה זו אינה עיקר שכן שנינו בערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה המעריב ערבים ואוהב את עמו ישראל לפני קריאת שמע וגאל ישראל ושומר את עמו ישראל לעד לאחריה וקיימא לן כרב דאמר תפילת ערבית רשות ואתי רבנן בתראי ותיקנו בתר שומר עמו ישראל לעד לומר פסוקי דאית בהו שבחות ושמירות וברכה לפניהן ולאחריהן לפניהן ברוך ה' לעולם ולאחריה יראו עינינו וחותמין בה מלך אל חי לעד וקיים לנצח ובתוכם י"ח אזכרות כנגד י"ח ברכות ודבר זה תיקנו בימות החול לאומרו אבל בשבת העמידו הדבר על משנתינו שתים לפניה ושתים לאחריה ולא נהגו לומר הפסוקים מפני ג' דברים אחד דשכיחי מזיקין בלילי שבת טפי מבחול הלכך יש למהר ועוד מקמי דלעקר שרגא ועוד שיש בני אדם שלא אכלו בערב שבת ביום כי אם מעט ובבקר כדי שיכנסו בשבת בתאוה ועל כן לא רצו לאחר בבית הכנסת אלא קורין את שמע בברכותיה ונפטרים לבתיהם לשלום. באו האחרונים והוסיפו לומר ויכולו השמים וברכה אחת מעין שבע בנועם ובמשיכה ופרק במה מדליקין כל זה לצורך ולתקנה היא שאם יש אחד שאיחר לבוא לבית הכנסת בעוד שהצבור מתפללין ואומרין ויכולו והפרק הוא קורא את שמע בברכותיה ומתפלל ואינו נשאר שם יחידי כדי שלא יסתכן דבמקום רבים לא שכיחי להזיק ומנהג אבות תורה היא מכל מקום קריאת הפסוקים שבחול בטלין בשבת וכן מנהג בישיבה ובבית רבינו שבבבל:
3