שבלי הלקט צ״גShibbolei HaLeket 93
א׳דין שלש סעודות בשבת
1
ב׳וצריך אדם להזהר בשלש סעודות. דתניא כמה סעודות חייב אדם לאכול בשבת שלש ר' חידקא אמר ארבע והלכתא כרבנן ואמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי כל המקיים שלש סעודות בשבת ניצל מג' פורעניות מחבלו של משיח ומדינה של גיהנם וממלחמות גוג ומגוג דבכולהו הני כתיב יום. ובסעודת שבת כתיב ג' יום כדכתיב אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאוהו בשדה. ואמר ר' יוסי יהי חלקי מאוכלי שלש סעודות בשבת וכתב אחי ר' בנימין נר"ו דבסעודה שניה ליכא קפידא לבצוע על שתי ככרות דמהיכא ילפינין לה מדכתיב לקטו לחם משנה שני העומר לאחד כיון שאכלו אכילת שחרית לא היה להם בצהרים לחם משנה והמקפיד בזה שכרו אתו ופעולתו לפניו.
2
ג׳ועוד כתב דנראה לו שאין צריך לקדש בסעודה שנייה על הכוס שהרי כבר קידש בשחרית ואם תאמר גם בשחרית לא יקדש שהרי כבר קידש מבערב אינו דומה לפי שבערב צריכין לקדש כדאמרינן זכרהו על היין בכניסתו ובסעודת שחרית נמי הא אמרינן אין לי אלא בלילה ביום מניין ת"ל את יום וכיון שקידש פעם אחת בשחרית למה יקדש עוד בצהרים והראיה על זה דגרסינן בירושלמי רב אחא ורב אבהו בשם ר' יוסי ב"ר חנינא אמרו שאסור להתענות עד שש שעות בשבת אמר ר' יוסי בר בון מתני היא קודם חצות לא ישלימו עד כדון צפרא הוא לאחר חצות ישלימו כבר עבר רובו של יום בקדושה הא למדת שאחר שש שעות כבר נקדש היום מאליו כל שכן שהרי כבר קידש פעם אחת בשחרית ולמה יקדש עוד והרי כבר עבר רובו של יום ואין לדמותו למי שטעה ולא קידש קדוש היום מבערב שחוזר ומקדש דזה שטעה לא קידש כלל וכדי שלא תשתכח תורת קידוש וכן נהגו קדמונינו ז"ל ומורי הר"ר מאיר זצ"ל היה מקדש גם בסעודה שנייה אבל לא שמעתי טעם מפיו:
3
ד׳ובחילוק שלש סעודות נחלקו הגאונים זצ"ל יש מהן אומר שאין מקדימין סעודת צהרים לאכלה קודם ארבע שעות. ומביאין ראיה מהא דתנן ארבעה עשר שחל להיות בשבת מבערין את הכל מלפני השבת ומשיירין מזון שתי סעודות ואם איתא דיכול לאכלה קודם ארבע שעות הוי ליה למיתני מזון שלש סעודות. והיראים ז"ל פי' הא דתני שתי סעודות פי' שתי שביעות ואותן שתי שביעות יחלק לשלש סעודות. וזה סברתו להודיע שאין מכאן ראיה שסעודה שלישית שאכלה קודם ד' שעות לא יצא וכן נראה בעיני שאין זו ראיה להוכיח מכאן שאין להקדים סעודת הצהרים קודם ד' שעות דהא דתני שתי סעודות ולא תני שלש סעודות משום שהוא יכול להשלים סעודה אחרונה במיני תרגימא ולהכי פסיק ותני ב' סעודות דאורחא דמילתא קתני ובין הקדימה קודם ד' שעות ובין איחרה לאחר ד' שעות יצא ומהיכן אנו למדין שיכול לפוטרה במיני תרגימא דתנן בסוכה אמר לו ר' אליעזר בכל יום אתה ממשיך כמה פרפריות לכבוד עצמך ועכשיו אי אתה יכול למשוך פרפרת אחת לכבוד קונך. הא למדת שאכילת פרפרת נקראת סעודה ויכול אדם לפטור עצמו משלש סעודות באכילת פרפרת ומיני תרגימא כן פי' הר"ר ישעיה זצ"ל.
4
ה׳וגאון אחר הוכיח אותו מרישא דמתניתין ר' אליעזר אומר י"ד סעודות חייב אדם לוכל בסוכה ותימה והלא אין שבעה בלא שבת והי' לו לומר ט"ו סעודות חייב לוכל בסוכה שהרי הוא חייב לוכל ג' סעודות בשבת אלא לפי שיכול לפטור את עצמו מג' סעודות במיני תרגימא לפיכך לא קא חשיב ליה וכן מצאתי שהיה רבינו יצחק ב"ר יהודה ז"ל נוהג להשלים שלש סעודות במיני פירות.
5
ו׳ואחי השני מורי ר' יהודה בר בנימין זצ"ל מקפיד במיני פירות של שבעת המינין. ויש נוהגין בסעודת שחרית לפרוש מפה על השלחן ולהפסיק בברכת המזון ולחזור ולברך מיד המוציא ולהשלים סעודתו להפטר משלש סעודות ויש מגמגמין בדבר ועל דבר זה שאל הר"ר יעקב ממרוייש זצ"ל בשאלות חלום נסתפקנו על המנהג שאנו נוהגין בשלש סעודות להפסיק בברכת המזון ולחזור מיד ולברך המוציא ולאכול ויש חכמים שאומרין שאינו יוצא ידי חובתו משלש סעודות אלא אם כן אוכל פעם אחת ערבית ופעם אחת שחרית ופעם אחת במנחה ועל זה שאלתי אם טוב המנהג שאנו נוהגין או הלכה כדברי המחמירין והשיבו לי אשכילך ואורך דבר זה מתורת משה רבינו ע"ה למדנו ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום וגו' מה הימים מחולקין זה מזה כך השעות של ג' סעודות צריכות להיות מחולקות זו מזו.
6
ז׳והר' אברהם ב"ר יוסף זצ"ל השיב לי מה ששאלת על פרישת מפה על השלחן וברכת המזון אם חשיבה הפסקה אם לאו איני יודע מי הכניסך לספק זה ומה יש להסתפק שלא תהא הפסקה הדבר פשוט אחרי שאדם מברך ברכת המזון הרי גמרה לה הסעודה ואם סועד עוד אחריה הרי היא נחשבת סעודה אחרת. וכך השיב הר"ר אביגדור כהן צדק זצ"ל למר יהודה אחי שני נר"ו דברכת המזון חשיבה הפסקה וזהו לשונו. כתבת על שלש סעודות שאנו מפסיקין בתוך הסעודה אי הוי הפסקה בפרישת מפה אי לא תשובה נראה דלא סגי בפרישת מפה דכיון דילפינן להו מתלתא היום דכתיבי בקרא בעינן שלש סעודות חלוקות לגמרי לכל הפחות בברכת המזון וכן ראיתי את אבא מרי ז"ל נוהג. גם מפליג קמעא בקריאת מזמור קטן כגון ה' רועי לא אחסר אבל פרישת מפה לא אשכחן בשום דוכתא דהויא הפסקה אלא להכירא בעלמא שהרי שבת קובעת לעצמה אבל הכא בעינן שתהא הפסקה חשובה שתהא עולה מן המנין של ג' סעודות דאע"ג דמקילינן בהשלמת מיני תרגימא כמו לענין י"ד סעודות לר' אליעזר דאמר דחייב אדם לוכל בסוכה קודם חזרה דתניא אם השלים במיני תרגימא יצא אלמא חשיבה סעודה כדאיתא בפרק הישן מיהו בין מרובה בין מועטת הפסקה בעינן שתהא חלוקה ומופסקת מאותה שלפניה. באגדה. ר' עקיבה היה יושב ובוכה בשבת אמרו לו תלמידיו לימדתנו רבינו וקראת לשבת עונג אמר להם זה עונג שלי יש מוכיחין מכאן שאדם שמזקת לו אכילה שאינו רגיל לאכול הרבה שפטור מג' סעודות דהיינו עונג שלו וכמעט שהוא אסור לאכול דהא קא מצער ליה מה דאכיל ואינו נראה לי דגרסינן בפרק הישן שאל אפוטרופוס של אגריפס המלך את ר' אליעזר כגון אני שאיני רגיל לאכול אלא סעודה אחת ביום מהו שאוכל סעודה אחת ואיפטר. אמר לו בכל יום אתה ממשיך כמה פרפריות לעצמך ועכשיו אי אתה ממשיך פרפרת אחת לכבוד קונך. הכא נמי יש לומר שאע"פ שמזקת לו האכילה צריך להמשיך סעודה אחת לכבוד קונו. ואם אינו יכול לאכול אכילה מרובה מפני שמזקת לו יאכל אכילה מועטת ולא יבטל מג' סעודות:
7
ח׳בכתובות בפרק אע"פ שאמרו בגמרא דהמשרה את אשתו מוכיח שהנשים חייבות בשלש סעודות. ותימה שהרי היא מצות עשה שהזמן גרמה וכל מצות עשה שהזמן גרמה נשים פטורות.
8
ט׳ונראה בעיני שעל כולם הוא אומר אכלוהו היום וגו' ובין אנשים ובין נשים נתרבו באכילה זו:
9