שואל ומשיב מהדורא קמא א׳:ר״גShoel uMeshiv Mahadura I 1:203
א׳ישאו הרים שלום לכבוד הרב החריף ושנון הבקי מוה' דוד מרדכי נ"י מאוגאסטאוו במדינות רוסיא.
1
ב׳מכתבו מגילה עפה הגיעני תמול. ואם כי הטרדות כמו רבו בכל זאת אמרתי להשיב בקצרה. מה שהביא קושיא בשם הרב הגאון מוה' שמואל נ"י אבד"ק סוואל במה שכתב בש"ע סי' תמ"ח דאסור להאכיל חמצו בפסח אפילו לבהמות אחרים של הפקר ע"ז הקשה רש"י בפסחים דף ה' ע"ב ש"מ וז"ל דאי השבתתו בכל דבר סבירא לי' לוקמא ביו"ט ויבערנו בדבר אחר. ויאכילנו לכלבים או ישליכנו לים הרי דסבירא ליה דמותר להאכילו לבהמות של הפקר ומעלתו האריך בפלפול גדול דרק בחמץ בפסח ביו"ט עצמו אוסר הירושלמי משום דהתורה אחשבי' למלאכה כמ"ש רש"י בביצה דף כ"ז. ובזה האריך לישב דברי רש"י בפלפול גדול. ובאמת גרס לו זאת שלא עיין במקור הדין שהג"מ פ' ג' מה' חמץ וכן הוא בהג"א פ' ב' דפסחים הביאו בשם ריב"ק דאוסר מטעם דכל הנקברין אסורין לישרף שלא יהנה ממנו לכך אוסר הירושלמי אף לבהמת אחרים וכן הבין התשב"ץ ח' ג' סי' רל"ג מהירושלמי הלז דאף בשאר אסורים אסור להאכיל לבהמות הפקר ע"ש ובכה"ג יו"ד סי' כ"ט טרח לדחות דברי התשב"ץ הנ"ל ובספר באר יעקב ג"כ האריך בזה שם אבל באמת התשב"ץ כוון להירושלמי הנ"ל וכן כתב בספר יד דוד בפסחים שם וא"כ אין מקום לדברי מעלתו וגם ש"ב הגאון במקור חיים סי' תמ"ח ס"ק ו' ג"כ בשאר אסורים מותר להאכיל לבהמות הפקר ולא ראה דברי התשב"ץ הנ"ל בגוף קושיות הגאון מסוואלק הנ"ל כבר קדמו בשו"ת זקני בעל מגיני שלמה בפני יהושיע ח' או"ח סי' י"ג.
2
ג׳אמנם לפי מה שכתבתי אתי שפיר דהנה כל טעמו של הריב"ק הוא משום דהוי מהנקברין ואסור להאכיל והנה באמת במקור חיים סי' תמ"ה וכן האריך באבני מילואים ח' ב' סי' י"ט דבחמץ בפסח אף לחכמים דסבירי להו דמפרר וזורה לרוח מ"מ י"ל דמותר באפרן דאף דכל הנקברין לא ישרפו היינו משום דנקברין אין מצותן לנקבר רק להעלים מן העין וא"כ אף שקברו לא עשה מצוה אבל חמץ בפסח דמצוה להשביתו אף נקברין דינו כמו הנשרפין שהרי מקיים המצוה בזה שמשביתו ע"ש שהאריכו בזה ליישב קושיות המ"א ר"ס תמ"ה לפ"ז מה שאוסר הריב"ק להאכיל חמץ בפסח לבהמות הפקר אף בחמץ מקיים המצוה דתשביתו וגם הנקברין דינם כמו הנשרפין הוא משום שלאחר זמן איסורו כבר נתבטל ואינו מקיי' המצו' דתשביתו א"כ שוב הוי כמו הנקברין דאפרן אסור אבל קודם זמן ביעורו גם הנקברין דינם כמו הנשרפין ומעתה מיושבין דברי רש"י דהירושלמי מיירי לאחר זמן איסורו ושפיר אסור אבל רש"י שם קאי אי אמרינן דתשביתו היינו ביו"ט וא"כ שפיר היה יכול להאכילו לכלבים דהרי מקיים מצות דתשביתו בזה וז"ב.
3
ד׳ובזה אני מבאר דברי הירושלמי א"ר בון בר חיים קומי ר' זעירה זאת אומרת שמותר להאכיל לבהמת הפקר התיב ר' ירמיה והתנן מפרר סבר ר' ירמיה ככרות א"ל ר' יונה לא אמר אלא מפרר מכיון שפיררו בטל ואיידא אמר לא יאכל חמץ היום אפילו לכלבים הרי זה בא לאסרו בהנאה מה אנן קיימין אם לכלבו ההני זה אסור הנאה אלא כי כן קיימין אפילו לכלב אחרים דאת אומרת דאסור להאכיל לבהמת הפקר ועיין בק"ע ובפ"מ שנדחקו בכוונת הירושלמי ואני אלקוט מהפרושים האלו לבאר דברי הירושלמי והנה זה ודאי שצריך להיות זאת אומרת שאסור להאכילו לכלבים וכמו שהגיה בשירי קרבן שם והיינו מדתנן עבר זמנו אסור בהנאה וקשה פשיטא מאי קמ"ל וע"ז אמר הירושלמי שאפילו לבהמות הפקר אסור ובזה אתי שפיר קושיא ממפרר דהנה הריב"ק בעצמו מקשה קושיא זאת דהאיך מותר לפרר הא על ידי זה מאכיל לכלבים והוא נדחק דרמיא ליה במים וכו' אבל הירושלמי משני שפיר דלא אמר אלא מפרר מכיון שפיררו בטל והיינו דאז בשעה שמפרר ומקיים מצות תשביתו אם כן שוב הוה הנקברין גם כן כמו נשרפים דמקיים המצוה ושוב מותר אף שאכלו הכלבים ועל זה אמר דא לא יאכל חמן היום, אף לכלבים והיינו לאחר זמן איסור שוב אסור להאכיל לכלבים דאינו מקיים המצוה דתשביתו דכיון שאינו שלו שוב הוי כמו שאר הנקברין ודו"ק היטב ונתישבו דברי הירושלמי על מכונו ועיין בס' תמה סי' ב' קודם שעה ו' מותר ליהנות בפחמין אבל אחר שעה ו' אסור והיינו כמו שכתבתי קודם שעה ו' מקיים המצוה ונעשה מצותו הוי דינו כמו הנשרפין אבל לאחר שעה ו' לא נעשה מצותו דאסור ודו"ק היטב ועיין בח"י שם.
4
ה׳והנה דברי רש"י הנ"ל מה שכתב דהשבתתו בכל דבר יכול להאכילו לכלבים כבר נודע קושיות הפנ"י שהקשה לפי מה שכתב רש"י בביצה דף כ"ז הנ"ל דכל היכי דאחשביה התורה לשריפת' אף בשאר דברים אסור הוא הדין כן היכי דאחשביה לשריפתו מצותו בשריפה ממילא גם שאר דברים אחשביה למלאכה ואסור ביו"ט בחידושי אמרתי בזה דברים רבים גם בקונטרס אמרות טהורות שנדפסו על שמי כתבתי בשם אבי מורי הרב הגאון נ"י דבר נפלא בזה וכעת נראה דהנה התוס' בפסחים דף ה' שם ד"ה ואמר הקשו דלמה יהיה אסור הא כי שרפו יעשה גחלים יהיה הנאתו מותרת ע"ש והנראה בזה ע"פ מה שנתבאר מדברי התוס' בשבת דף כ"ד דע"כ לא מותר הבערה לצורך רק היכי שעושה הבערה לצורך הדבר הזה אבל כל שעיקר מצותו הוא לשריפה וכל הנאות אסורים אלא הנאות שריפה בשעת שריפתו מותר א"כ עיקר השריפה הוא לצורך מצוה והוא מוכרח לשרפו ואין לו לעשות דבר אחר רק שלא הקפיד' התורה בעת שריפתו ליהנות א"כ עיקר הביעור שלא לצורך והנאתו נמשכת ויעשה טפילה להביעור ובכה"ג נקרא הבערה שלא לצורך ואסור ביו"ט ע"ז ומעתה מיושב קושיות התוס' כיון דאין ביעור חמץ אלא שריפה א"כ שריפתו מוכרח מה בכך דכלשירף והיה גחלתו מותר לא מקרא לצורך דהנאתו נמשכת אחר הביעור ועיקר הוא הביעור לפ"ז שפיר כתב רש"י דאי נימא דהשבתתו בכל דבר שוב אין שריפתו מוכרח ויכול להיות בשאר דברים שוב ממילא נקרא הבערה לצורך דאם ישרפנו יהיה גחלתו מותר כקושיות התוס' לפי זה לא קשה קושיות הפנ"י דע"כ לא כתב רש"י בביצה דהיכי דאחשביה לשריפתו אסור גם בשאר דברים אלא שם דוקא דגוף השריפה דאחשביה הכתוב אסור ביו"ט ממילא אף שאר דברים בכלל מלאכה ואסור אבל כאן דהגוף השריפה דאחשביה הוא מותרת דיכול ליהנות אחר כך מגחלתו כל שאין השריפה מוכרח א"כ היכי אפשר שאר דברים דאין מלאכה בעצם רק דהם בכלל מלאכה והוה אסור יציבא בארעא וכו' ובזה ממילא מיושב קושיות הצל"ח שם בשם רבו אם באמה השבתחו בכל דבר רק כיון דעכ"פ גם שריפה בכלל איך אפשר לשרפו ביו"ט ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דהשריפה מותרת דיכול ליהנות מגחלתו ודו"ק. ובזה יש ליישב גם קושיות הצל"ח במה שדקדוק בלשון רש"י ע"ש ולפי מה שכתבתי אתי שפיר דכל שהיה שאר לימודים דצריך להיות בעיו"ט בודאי אסור לשרפו ביו"ט כיון שאינו לצורך גמור אף שהוא צורך קצת אסור מטעם שאפשר לעשות בעיו"ט דאינו צורך גמור אבל כיון דלא נפקא ליה אלא מזה הקרא שוב התורה גילתה דמותר לשרפו ביו"ט כיון שיש צורך קצת שוב מותר אם היה השבתתו בכל דבר ודו"ק וקצרתי.
5
ו׳ועל דרך הפלפול אמרתי בישוב קושיות הפנ"י דהרי המ"א סי' תמ"ו ס"ק ב' הקשה דידחי עשה ולא תעשה דחמץ עשה ולא תעשה דיו"ט אבל זה אינו דמה אולמ' האי עשה מהאי עשה דשניהם עשה דרבים וכן רמז המג"א בעצמו שם לפי זה שפיר כתב רש"י דאי השבתתו בכל דבר יכול להאכילו לכלבים ואין לומר דאחשביה למלאכה דבזה יקשה ידח' עשה ולא תעשה דחמץ עשה ולא תעשה דיו"ט ולא שייך לומר דמאי אולמא דזה אינו כיון דבאמת שאר דברים לא מיקרי מלאכה בעצמותו רק ע"י שהתורה אחשביה לשריפת' בשביל עשה דחמץ א"כ פשיטא דזו העשה עדיפא מעשה ולא תעשה דיו"ט דהא באמת בעצמותו אינו מלאכה רק ע"י העשה דחמץ יחשב למלאכה ודו"ק.
6
ז׳מה שכתב מעלתו להקשות על דברי התוס' בביצה דף כ"ג מדברי התוס' הנדפס על הגליון בשבת דף כ"ה ע"ב וכוונת' דשם כתבו דכיבוי אף למ"ד הבערה ללאו יצאת אסור לא קשה דבשבת ודאי דאסור כיבוי אף למ"ד הבערה ללאו יצאת אבל ביו"ט דלצורך אוכל נפש מותר הבערה גם כיבוי יש להתיר למאן דאמר הבערה ללאו יצאת ודו"ק.
7
ח׳ומה שהקשה בתוס' סוכה דף כ"ח ע"ב ד"ה לרבות הגרים שכתבו דשמא בכל הני יש שוב ריבוי לרבות הגרים ועל זה הקשה למה כתבו בלשון שמא והלא בסיפרי בתורת כהנים מבואר בכל הני ריבוי לרבות הגרים יפה הקשה וכבר קדמו בספר ברכי יוסף או"ח סי' תר"מ ע"ש.
8