שואל ומשיב מהדורא קמא א׳:ר״דShoel uMeshiv Mahadura I 1:204
א׳ישאו הרים שלום לכבוד הרב הגדול חריף ובקי מו"ה מנחם מענדיל שטיין ני'.
1
ב׳יקרתו הגיעני לנכון עש"ק העבר סמוך לליל התקדש חג השבת וקראתי לשבת עונג והרגזני לעלות אל מרום הר הרים סוגית איסור חל על איסור והוא כתב ליישב דברי הראב"ד שהובא בריטב"א קידושין ע"ז ורשב"א יבמות דף ל"ג שחדש דאחע"א שאנו דנין על אותו שעה שנעשה בר חיובא דהיינו בשנת י"ג איזה איסור הוה עליו אז וע"ז תמהו הקדמונים מכמה סוגיות דמבואר שאנו דנין על אותה חתונה שנתקל בה בעת אכלה וע"ז בא מעלתו להוסיף דברים בדברי הראב"ד דאם נזדמן חלות ב' איסורים בחתיכה אחת בזא"ז וא"כ לחול כעת איסור השני מפני קדימה איסור הראשון בזה אף בעת שנעשה בר חיובא חלו ב' איסורין עליו כאחת לא מהני כיון שכעת אין חלות לאיסור השני וא"א לומר שיחול למפרע אבל בנבילה שנתנבלה ביוה"כ דכעת חלו בו איסורים כאחת דבאסור ב"א מודה ר"ש א"כ כל שחל כעת איסור נבילה שוב חל למפרע דבשעה שנעשה בר חיובא חל איסור נבילה עליו מעיקרא ושוב נפקע איסור יוה"כ דלא מצי לחול זה תורף דבריו והרבה לעשות ציצים ופרחים נאותים חלוקים דקים שכלים ליישב דברי הראב"ד והנה מצד הסברא לא מסתפר לחלק בין בזא"ז בין בב"א אמנם לאהבת מעלתו אמרתי לתת לדבריו תבלין ע"פ מ"ש התוס' רי"ד בקדושין דף נ"א שהקשה על הא דאמרינן אף למ"ד אחע"א בכולל ומוסיף מכל מקום בב"א חל והקשה הא רבה אמר כל שאינו בזא"ז אף בב"א אינו וכתב לחלק דשאני איסור ב"א דאם נימא דאינו חל הי מיניהו מפקת ונפטר משניהם וזה א"א ולפ"ז הנה מבואר היטב החילוק דבב"א כיון דכל הטעם שחל בב"א הוא משום דהמ"מ ולפ"ז כאן דהאיסור הראשון הוה חל בעת שנעשה בר חיובא א"כ זה האיסור בודאי א"א להוציא הא כבר חל בעת שנעשה בר מצוה ולכך בכה"ג חל האיסור הראשון ומפקיע מן האיסור השני ודוק היטב ועפי"ז יש לדבריו קיום.
2
ג׳והנה ממ"ש מעלתו ליישב דברי הראב"ד ממ"ש הריטב"א שם העושה מלאכה בשבת ויוה"כ דאיסור שבת בא עליו מקודם בשבתות בעלמא קודם יוה"כ ומהראוי שלא יתחייב על יוה"כ רק על שבת בלבד וע"ז כתב מעלתו דשבת אינו ענין שנאמר דשבת קדם ליוה"כ דכל שבת ושבת הוא שם לעצמו והימים שבנתים מחלקים הנה זה סברא נכונה בעצמותה אבל לפענ"ד לפמ"ש בטעם הסברא דחל בב"א משום דל"ש דהמ"מ דאיסור הקודם חל משום שנעשה בר חיובא א"כ גם בזה ניהו דעל שבת הראשון אינו ענין לשבתות הבאים מ"מ כיון דשבת קביע וקיימי יוה"כ בו דינא דקא קבעי ליה וכדאמר אביי בחולין דף ק"א אף דרבא אמר סוף סוף תרווייהו בהדי הדדי קאתי אבל בזה עכ"פ ל"ש המ"מ דהא שבת קביע וקיימי וראוי שיחול ומה מועיל בהדי הדדי קאתי הא באמת שבת חל עליו מקודם ואף דימים שבנתים מחלקים מכל מקום שבת קביע וקיימי ויוה"כ בו דינא דקא קבעי ליה א"כ שוב יקשה קושית תוס' רי"ד כל שאינו בזא"ז בב"א אינו דל"ש דהמ"מ דהא שבת קבוע וקיימי ואף דבאמת גם על הש"ס חולין הנ"ל קשה כן הא באמת שם קאי הש"ס דלר' יוסי הגלילי גם באיסור ב"א לא חייל אלא חדא כמ"ש רש"י שם אבל עכ"פ כל שאיסור שבת חל עליו בשעה שנעשה בר חיובא אף דהימים שבנתים מחלקים עכ"פ מהראוי שיחול של שבת ודוק היטב כי הוא עמוק.
3
ד׳גם במ"ש ליישב הא דמקשה הרמב"ן על הראב"ד מחמותו ונעשת א"א דנידון בחמותו ואמאי לא נימא דאיסור א"א קדים בשעה שנעשה בר חיובא ודברי הרשב"א במ"ש לתרץ בזה דכיון דנעשת חמותו תחלה דקם ליה עלה באיסור חמותו ואילו הוה בא עליה אז הוה נידון בשריפה אף השתא דנעשת א"א לא פקע איסור חמותו דחה מעלתו דכיון דא"א הוא איסור מוסיף מהראוי לומר כאן שביאה זו אסורה עליו משום א"א מאז שהגדיל אי אפשר שתאסר עליו עוד משום אסור חמות המאוחר ולא מצי איסור חמות לחול הנה לפי מה שהטעמתי הדברים דלכך בב"א חייל משום דהמ"מ ל"ש בזה דחל איסור א"א משעה שנעשה בזה צדקו דברי הרשב"א דהא בנתכים משעה שנעשה חמותו קודם שנשאת היה הבא עליה נידון בשריפה אם כן ל"ש לומר דאיסור הראשון חל דהא בנתים לא היתה א"א ואז כשבא עליה נידון משום חמותו בשריפה אם כן כבר הפסיק בנתים משום איסור חמותו ולמה יחול עליו אסור א"א דזה עדיף ממ"ש מעלתו דימים שבנתים מחלקים לענין שבתות ודוק היטב כי הוא ענין נבחר.
4
ה׳ומ"ש מעלתו ליישב קושית הרמב"ן דאחר שחדש רב אשי לר' יוסי עכ"פ תרי איסורי רביע עליה שום בודאי אית לן למימר דאע"ג דחייל עליו איסור א"א לא פקע עונש איסור חמות וכדברי רשב"א ובזה יישב הגירסא דמקשה ותו חמותו ונעשה א"א איסור מוסיף הוא ורש"י מוחקו הנה לפענ"ד זה אינו דמה אראה מדבריו דרב אשי חידש דתרי איסורו רביעו עליה ובס"ד לא ידענא זאת וזה ליתא דבכל הסוגיא כתבו התוס' והקדמונים דגם בהס"ד ידענו זאת דתרי איסורי רביעו עלה רק דלהס"ד היינו אומרים דחלו העונשין של תרי איסורין וחידש רב אשי דאין הכוונה לעונשין רק תרי איסורי רביעי עליה וז"פ.
5
ו׳ומה שהקשה מעלתו בהא דאמרו בזר ששמש בשבת דמיירי בפר של כ"ג דפסולה בזר וע"ז הקשה הא בכל השנה שחיטה בזר כשירה א"כ שוב באו ביוה"כ איסורן כאחת מכש"כ בכהן הדיוט דודאי כשר בכל השנה והאריך לפי דרכו הנה קושיא זו כבר הקשה הגאון מו"ה בעריש בן הפני יהושיע והובא בס' תשע שטות של בנו הגאון מוהר"צ ז"ל ואני דרשתי בזה בפרקי וכבר נדפס על שמי בקונטרס הנקרא אמרות טהורות ואם ישנו תחת ידו ועיין וימצא.
6