שואל ומשיב מהדורא קמא ב׳:נ״זShoel uMeshiv Mahadura I 2:57
א׳שלום אל כבוד הרב המאוה"ג מו"ה שבתי אבד"ק דאמברווא ני'.
1
ב׳מכתבו מיום יו"ד מנחם לנכון הגיע' הנה אמנם אנכי לא הייתי בביתי והייתי במרחץ חם סמוך לדראהביטש ובאתי לביתי על ש"ק העבר ונמסר לי מכתבו ובש"ק עיינתי מעט בדבריו ואמרתי להשיבו תיכף והנה שאלתו הי' באשה אחת אלמנה בכפר אחד סמוך לדאמברווא אשר זה כשנה כי בא איש אחד כ"פ והתאכסן אצלה וכפי מאמר העולם רצה לישא אותה וזה כאיזה חדשים באתה בקישור תנאים עם איש אחר אח"כ בא האיש שהתאכסן אצלה זה כשנה ושמו מיכאל לדאמברווא ושלח אחר האשה והלכו יחד לאכסניא אשר הוא שם מחוץ לעיר וכפי הגב"ע קידש אותה בפני ג' עדים הנקובים בשמותם ר' זישע צוקר ור' לייביש מאיר הוף והם היו הקרואים והמזומנים לעדות וגם ר' ישראל לאקס חותנם הי' ג"כ שם בעת שנתן הטבעת קדושין ואמר ה"א מקודשת לי והנה ר' לייביש מאיר הנ"ל הוא עוד היום חתן של ר' ישראל הנ"ל אבל ר' זישע היה חתן שלו ומתה אשתו של ר' זישע והוא כעת קרוב ונתרחק גם בעת ראיית העדות כבר היה נתרחק שכבר מתה אשתו כאשר מבואר בהגב"ע באורך והאשה מכחשת באמרה שהשליכה תיכף הטבעת לארץ אחר הקידושין והמקדש הלך נדוד ולא נודע מקומו והמשודך הנ"ל בא ורצה שהוא ישא אותה אם אין ממש בקידושין של מיכאל הנ"ל והנה האריך מע"ל שיש לחוש לקידושין ואף שנמצא בהעדות שני קרובים דהיינו ר' ישראל ור' לייביש מאיר הם חתן וחותנו מ"מ בקידושין דבעי עדים על גוף הקידושין דאל"כ אף שניהם מודים ל"מ ודאי כוונתו לייחד עדים ולא נפסל מחמת נמצא אחד מהם קאו"פ כמ"ש הקצה"ח סי' ל"ו ובא"מ סי' מ"ב ואף דמבואר בגב"ע שאמר לעדים בכלל אתם עדים וא"כ לא הזמין שני עדים שיבואו ויעידו וכוונתו על הפסולים ג"כ מ"מ כיון שלר' זישע ולר' לייביש מאיר קרא והזמין בפירוש בתחלה שיהיו עדים כמבואר בגב"ע אף שאח"כ אמר לכלם בכלל אתם עידי מ"מ בודאי כוונתו הי' לאותן הכשירים שהזמין בתחלה וא"כ חוששין לקידושין זהו תו"ד בקצרה והנה באמת גוף דברי הקצה"ח שחידש דבקידושין כיון דצריך עדים הו"ל כאלו ייחד עדים בפירוש ודאי דעתו על הכשרים ולא על הפסולים הנה מדברי הריטב"א בקידושין מ"ג גבי שליח נעשה עד אפכא שמענו שהוא כתב בשם מורו דבקידושין צריך לייחד עידי הקידושין בפירוש דאל"כ הו"ל נמצא אחד מהם קאו"פ ואף דאמרינן במכות וא"ו דהיכא דלמחזי קאתי כשר ותתקיים העדות בשאר היינו בד"מ וד"נ שאין העדות מתקיימת עד שבאים לב"ד ושעת ראי' לא חשיבא עדות אבל הכא בקידושין אין העדות בא לאמת הדבר בלבד רק דאין לקידושין קיום בלי עדים וכיון שכן שעת מעשה הוא שעת עדותן וכל דנצטרף קאו"פ אף במלחזי פסול כל העדות ע"ש שהאריך כן בשם מורו הנה מבואר להיפך דבקדושין גרע אף בלמחזי קאתי מבטלין כל העדות איברא דגוף דברי הריטב"א צ"ע דבשלמא בד"נ שפיר כתב דאינו מתקיים העדות עד שבאין לב"ד אבל בד"מ דלא אברי סהדי אלא לשקרא וא"כ העדות מתקיימת בלי הגדה בב"ד ולמה יהיו כשר בלמחזי אך ז"א דבד"מ אדרבא כיון דלא אברי סהדי אלא לשקרא א"כ אין שם עדים עליהם כל דאתי למחזי כיון דל"צ עדות כלל דבשלמא בד"נ צריך עדים ואל"ה לא מועיל ולא נהרג עפ"י הודאת פיו א"כ תורת עדים עליהם וצריך לחדש דצריך שיעידו בב"ד ואל"ה אין עדותן מתקיימת ולכך לא מחשב ראייתן לעדות אבל בד"מ בלא"ה לא מחשב ראייתן כל דלא הוזמנו לעדות דהא א"צ עדות כלל אלא לשקרא אבל גוף הדבר א"צ לעדות כלל וא"כ דברי הריטב"א נכונים ובזה נפתחו לי שערי בינה בדברי המשנה וגמ' במכות שם דר"י אמר בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר רבי אומר אחד ד"מ ואחד ד"נ ואימתי בזמן שהתרו בהן והנה מלבד דגוף דברי ר"י לא נודע טעמו ואף אם נימא כמ"ש רש"י ותוס' שם ד"ה אמר מ"מ אכתי לא נודע טעמו של רבי דמשוה ד"מ לד"נ וגם תמוה דלמה אמר רבי ואימתי בזמן שהתרו בהן וזה קאי בד"נ ובזה גם ר"י מודה ועיקר חידושו של רבי הוא בד"מ גם בהא דמפרש בש"ס דאמרינן להו למחזי אתי' כתבו התוס' ד"ה היכי דקאי אד"מ והיא תימה דעיקר פלוגתתו הוא בד"מ ורבי מפרש במשנה ד"נ דקאמר בזמן שהתרו בו דזה קאי בד"נ גם סיים מה יעשו שני אחים שראו באחד שהרג הנפש ועיין חידושו ריטב"א במכות שם ולפע"ד נראה דבר חדש דהנה לפמ"ש יש הבדל בין ד"מ לד"נ דבד"מ בודאי למחזי כשר דא"צ עדות כלל ובד"נ צריך עדים ומה מועיל למחזי קאתי ס"ס הראי' חשיב צירוף ולפ"ז ר"י מחלק בלמחזי בין ד"מ לד"נ אבל כל שנתכוין להעיד אף בד"מ פסול וא"כ מבואר היטב החילוק שבין ד"מ לד"נ וע"ז חידש רבי דגם בד"נ כל דלמחזי קאתו כשר וכמ"ש הריטב"א בקידושין הטעם דעיקר הוא הגדתן בב"ד ולפ"ז שוב ד"מ שוה לד"נ דכל שנתכוין להעיד גם בד"מ פסול ובלמחזי גם בד"נ כשר וז"ש אחד ד"מ ואחד ד"נ ואימתי בזמן שהתרו בהן והיינו דגם בד"נ כל דלא נתכוין להעיד כשר וא"כ שוב אין מקום לחלק בין ד"מ לד"נ וזהו שמפרש הש"ס דשואלים אי למחזי קאתו או לאסהידו קאתו ודוק היטב כי הוא עצה עמוקה ומדוקדק היטב לשון המשנה והגמ' עכ"פ שיטת הריטב"א מבואר וא"כ לפי דברי הריטב"א קדושין גרע דפוסל כל העדות אף למחזי אבל באמת לדינא רבים מהקדמונים חולקים עליו וכמ"ש הריטב"א בעצמו והמעיין בתוס' והרא"ש במכות שם ובטוש"ע חו"מ סי' ל"ו ימצא דכלם חולקים על שיטת הריטב"א הנ"ל ובלמחזי מכשירים מטעם אחר כמ"ש הרא"ש דלאו כל כמיניהו להפסיד לזה עדותו כל שלא נתכוונו להעיד וזה ייחד עדים כשרים להעיד ע"ש וא"כ לפ"ז י"ל דגם בקידושין כל שצריך עדים לגוף העדות אדרבא עדיף טפי ובודאי לא נתבטל העדות בצרוף קאו"פ ודו"ק היטב ועי' בשו"ת נ"ב מהד"ת חאהע"ז סי' ע"ו מ"ש בזה בטעמו של רבי ולפע"ד מ"ש נכון יותר. ולפ"ז צדקו דברי הקצה"ח וא"כ עכ"פ חוששין לקידושין בכה"ג וכמ"ש מע"ל ומה גם כיון שייחד עדים כשרים והזמין אותם לעדות ואף שאמר אתם עדי אח"כ מסתמא כוון לעדות הכשרים בלבד כמ"ש מעלתו ואף דיש מקום לחלק דכאן כל אחד מהעדים הקרובים דהיינו ר' ישראל חתנו ר' מאיר לייביש כל אחד בלבד כשר להצטרף עם ר' זישע שהוא קרוב ונתרחק וא"כ מה בכך שכוונתו לכשרים הא הם כשרים כ"א בפ"ע מ"מ כל ששניהם ביחד פסולים ודאי כוונתו רק לאותן שהזמין בפירוש בתחלה דהיינו ר' לייביש מאיר עם ר' זישע וכשר ועוד נ"ל כיון דלקדושין ל"צ שיאמר אתם עדי כמבואר בטוש"ע אהע"ז סי' מ"ב א"כ עד שיאמר אתם עדיי כוונתו בודאי לכשרים והי' הקדושין כשרים א"כ עכ"פ לשיטת הרא"ש דצריך שיצטרף בראי' והגדה והרי כאן בשעת ראייה הי' כשרים בודאי וכעין זה כתב הב"ש סי' מ"ב ס"ק ח' באופן דזה ודאי דעכ"פ חשש קידושין איכא בודאי וצריכא גט ממיכאל ומה שהאריך מע"ל דלפי הגדת ר' ישראל אמר לה מתחלה איך וועל עס דיר שענקין ונתן לה ואח"כ אמר ה"א וא"כ הוה שתיקה דלאחר מ"מ דל"מ אף בשדך וכמ"ש הפוסקים הנה מלבד דמע"ל האריך לדחות דמועיל חזרה תכ"ד אף גם לפע"ד באמת בעדות ר' זישע ור' לייביש מאיר לא נזכר כלל שנתן לה בתחלה לשם מתנה רק שקדשה בו ואף דבעדות ר' ישראל נזכר שנתן לה במתנה מ"מ כיון שכל עוד שלא הי' הטבעת על אצבעה אף שאמר בפה שנותן לה במתנה ל"מ וקודם שזכתה בו בודאי מצי לחזור וכיון שבעת שנתן על אצבעה א"ל הרי את מק"ל פשיטא א"כ דהנתינה לידה והקדושין באין כאחת ושפיר הי' יכול לחזור מהנתינה קודם שזכתה בו ואף דבעדות ר' זישע ורמ"ל נזכר שספק להם אם בעת הנתינה לידה אמר לשון קידושין או לאחר שהגיע לידה מ"מ הא בדבריהם לא נזכר שא"ל תחלה שנותן לה בתורת מתנה ובעדות ר' ישראל נזכר מפורש שנתן לה ואח"כ האט זיא עס זיך אהן גיטאהן אויף דעם פינגער האט ער צו איהר גיזאגט הרי את מק"ל ומשמע דהוא נתן לה תחלה אבל מ"מ הדברים ניכרים דגם הנתינה בתחלה היה לשם קדושין וסופו הוכיח על תחלתו שנתכוין לשם קידושין גם מה שאמר ער וויל עס איהר שענקין עוד אינו מבואר אם לא ירצה לקדש אותה כי גם הנתינה בתורת קידושין למתנה יחשב ואף דלא ביאר בפירוש הא במתנה הוה דברים שבלב דברים כמבואר בחו"מ סי' ר"ז ס"ד וביאר הסמ"ע הטעם משום דאומדנא כ"ד מבטל המעשה דהא מסתמא לא נתן בחנם ע"ש ומכ"ש הכא דהוה דברים שבלבו ובלב כל אדם שהרי כל השנה הי' אצלה כפעם בפעם וכפי מאמר העולם רצה לשדך אותה אליו וגם אחר כך בבוא לעיר ושלח אחרי' וזימן עדים ניכרים הדברים שנתכוין לקדשה ותיכף אמר לר' ישראל שלא הי"ל ברירה אחרת בשביל שהיא הבטיחה להיות לו לאשה א"כ בודאי שכוון לשם קדושין ופשיטא דמועיל חזרה בתכ"ד ומה גם שיש לפרש דבריו שגם בתחלה כוון לשם קדושין וגם זה נתינה מקרי וא"כ פשיטא שמועיל קדושין אלו ובלא"ה המעיין בשו"ת הגאון מוהר"י כ"ץ אבי הש"ך בסוף ס' גבורות אנשים סי' ה' ימצא הרבה טעמים דבכה"ג ל"ש שתיקה דלאחר מתן מעות ע"ש וע"כ נראה דבודאי צריכא גט ממיכאל וכל זמן שלא תקבל הגט אסורה אמנם אף אם ימצא שמיכאל יעגנה ולא ירצה לגרשה הנה ודאי דקידושין אלו הם ספק קידושין בלבד משום דיש ספיקות הרבה ואם כן צריך שיקדש אותה מחדש ושוב אין הב"ד רשאין שיניחו שיקדש אותה כיון דעשתה עולה נגד המשודך שלה שהרבה לה מוהר ומתן ובכה"ג שעשו שלא כהוגן מהראוי שלא יחרוך רמי' צידו ויגרש אותה מיכאל ותנשא למשודך שלה.
2
ג׳והנה במ"ש למעלה דבד"מ ודאי למחזי אתו אינו מבטל העדות דל"צ סהדי לפי זה מצינו אופן דד"מ יהי' עדיף מד"נ דבד"נ א"צ שיכוין להעיד ובד"מ צריך שיכוין להעיד או על כ"פ שיזמינהו לעד ובזה יתיישב היטב דברי התוס' ישינים בכריתות י"ב שתמה בשו"ת פמ"א דנעלם מכל הפוסקים דעדים צריכים שיתכוונו להעיד ולפמ"ש דבד"מ שחיוב ק"ש אינו רק בד"מ ובכה"ג שפיר צריך שיתכוין להעיד או שיזמינו עכ"פ אבל בד"נ וכן בקדושין וגיטין דצריך עדים על גוף הדבר פשיטא דל"צ שיתכוונו להעיד ובזה א"ש דברי הב"ש סי' מ"ב ס"ק ח' ודו"ק ועיין שו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תש"ז. ומדי דברי זכור אזכור מה שראיתי בשו"ת הרשב"א סי' אלף קמ"ח והובא בש"ע חו"מ סי' קכ"ט ס"א בהג"ה בקצרה דבשני עדים שהעידו ששמעו שהודה שמעון שנעשה ערב על יום אחד ואחד מהעדים הי' קרוב לראובן וכתב הרשב"א דכיון שאחד הוא קרוב הו"ל השני רק ע"א ואינו קם רק לשבועה ע"ש וכ"כ בסימן תתק"א והיא תימה דנמצא אחד מהם קא"פ העדות בטל ואף השני לא נחשב כעד דאנן לא קי"ל כר"י רק כרבי דגם בד"מ נמצא אחד מהם קרוב או"פ והי"ל להרשב"א לבאר דתלוי אם נצטרפו בראיה והגדה וצע"ג.
3
ד׳ודרך אגב אכתוב מה ששמעתי אומרים בשם הרב הגדול אבד"ק פיסאק זצ"ל במה דאמר ר"י בד"א בד"נ אבל בד"מ תתקיים העדות בשאר ונדחקו רש"י ותוספו' דמ"ט יש לחלק בין ד"מ לד"נ והתוס' כתבו משום דבד"מ קם לשבועה עכ"פ ע"ש והוא אמר דהנה ידוע דכל האומר לא לויתי כאומר ל"פ דמי וא"כ אף שיש עדים שפרע א"נ ולפ"ז בד"מ כשזה טוען שלא לוה והעדים מעידים שלוה רק שאחד מהם קרוב א"כ עכ"פ לגבי עצמו נאמן שלא לוה ולא נצטרפו העדים ול"ש נמצא אחד מהם קרוב או"פ ובאמת שדבר חכמה הוא אבל זה לשיטת הסוברים דבעינן צירוף בשעת ראיה והגדה דלדעת הפוסקים דהגדה לחוד סגי א"כ עכ"פ נצטרפו בשעת הגדה וניהו דהוא אומר שהוא שקר אבל עכ"פ העדים נצטרפו להעיד שקר בשעת הגדה ופסולים והשתא כשמעידים אמת רק שנצטרף קאו"פ עמהם ובטל העדות מכ"ש כשטוען שקר העידו דעכ"פ נצטרף הקרוב או"פ להעיד שקר ומבטל העדות וגם למ"ד דבעי שעת ראיה ג"כ הא באמת היה גם שעת ראיה רק שזה נאמן לגבי עצמו לומר שלא ראו אבל מ"מ בשביל זה לא יהיה נאמן לפסול עדים שאמרו שראו וע"כ אין לדבריו מקום לפע"ד וכל הטעמים בענין הודאת בע"ד או משום מתנה ומחילה או דהוה עד פסול ועיין קצה"ח סימן ל"ד מ"מ כאן לא מצי להכחיש עדים ודו"ק ועיין בב"מ סי' מ"ב ס"ב מ"ש בענין זה.
4