שואל ומשיב מהדורא קמא ב׳:צ״זShoel uMeshiv Mahadura I 2:97
א׳מ"ש לחכם אחד מה ששאלת להודיעך מה חידוש היה בבית מדרשי אמרתי להודיעך איזה ענינים כנוקף שנים ושלשה גרגרים בראש אמיר הנה הקשיתי בהא דמבואר בש"ע יו"ד סי' ב' סעיף ג' מומר לתיאבון ששחט אפילו נשבע ששחט בסכין יפה אינו נאמן ומטעם דכבר חשוד על השבועה דהרי מושבע ועומד מהר סיני הוא והקשיתי לפי מה דמבואר בחו"מ סי' ל"ד ס"ד דהא דעובר על השבועה נפסל לעדות ולשבועה דוקא בשבועה דלעבר לא בלהבא ומשום דבעת שנשבע לא יצא שקר מפיו וא"כ ה"ה כאן ניהו דכבר מושבע ועומד מה"ס הוא אבל לא יצא בעת ההוא שקר מפיו מה דמושבע ועומד מכבר מה"ס אבל כאן בעת שנשבע יצא שקר מפיו וא"ל כיון דעבר על שבועת ה"ס נעשה חשוד על השבועה דז"א דעכ"פ בעת שהיה מושבע ועומד לא נפסל עדן והוא קושיא גדולה שוב האיר ד' עיני ומצאתי בש"ך לקמן סי' קי"ט ס"ק כ"א שהקשה זאת ע"ש וצ"ל דע"כ לא אמרינן שם רק דלא נעשה פסול עי"ז לעדות ולשבועה אבל מ"מ נעשה חשוד במה שעבר על השבועה וע"כ עכ"פ לא נוכל לסמוך על שחיטתו בשביל זה דעכ"פ חשוד לאותו דבר מקרי וז"ב ובזה מיושב קושית הט"ז שם דא"כ כל עובר עבירה יפסל לעדות דהרי עבר על שבועתו והעובר על השבועה נפסל ולפמ"ש א"ש דהרשב"א יסבור דבשבועה דלהבא לא נפסל וא"ש ועיין בנקה"כ שם ובזה אמרתי לישב קושית הגאון מוהר"י מליסא ז"ל והוא זקני הגאון מהר"י מפוזנא רבו של המ"א שהובא בשו"ת אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ל"א שהקשה בהא דאמרו גבי כהן שנושא נשים בעבירה דנודר ועובד יורד ומגרש דמה מהני מה שנודר והא מושבע ועומד מה"ס הוא שעבר עבירות דנשים פסולות ולפמ"ש א"ש דשם כיון דעכ"פ לא הוה השבועה לעבר רק להבא א"כ מועיל מה שנודר ועובד לגבי עצמו דניהו דלדידן לא מהימן דמקרי חשוד לאותו דבר אבל לגבי עצמו כל דנודר אמרינן מסתמא יגרש איברא דעדיין קשה דהא גם מה שנודר הנאה ממנה לגרשה וכמ"ש רש"י בגיטין דף ל"ה וא"כ הו"ל ג"כ שבועה להבא וא"כ מה תיקן באותה שבועה אך ז"א דשם אטו מחלל עבודה בזה שנושא נשים פסולות רק דקנסינן ליה שלא יעבוד עד שיקבל עליו דברי חברות וכל דנשבע שיגרש ניהו דהוה שבועה דלהבא עכ"פ בשעת שבועתו הי' בדעתו שיגרשה ודי בזה אברא דלפ"ז צריך להבין דא"כ מאי פריך בגיטין דף ל"ה ואי אמרת א"צ לפרט הנדר ליחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי ליה והא עכ"פ בעת ההיא היה כשר דהי' בדעתו שיגרשה וע"כ היה בדעתו כן דאל"כ לא מועיל חרטה דהא מתחלה היה בדעתו שישאל על נדרו ועיין בק"א על כתובות סי' צ"ו מהפלאה ז"ל וא"כ ע"כ בתחלה היה דעתו כן שיקיים ומה אכפת לן אח"כ במה שמתחרט וצ"ל דעיקר הקושיא הוא דא"כ מה הועלנו בנדר דבלא"ה דעתו שלא יעשה וכעין זה כתב הח"ץ ז"ל שם לפי דרכו ובזה אמרתי דבר נחמד ליישב קושית התוס' שם ד"ה ותני עלה שהקשו דלמה הביא הך ותני עלה לפרוך על גוף הברייתא ולפמ"ש א"ש דהנה הריב"ש סי' שי"א כתב דאף למ"ד דשבועה דלהבא אינו פסול לשבועה היינו דוקא אם עבר בשב ואל תעשה כיון דלא עביד מעשה ואינו לוקה לא נפסל אבל אם עבר בקום ועשה נפסל ע"ש ובמל"מל פי"ב מעדות ה"א ולפ"ז על המשנה לא הוה מצי להקשות די"ל דלכך נודר משום דכיון דמיירי שכבר גרשה רק שנדרו הוא שלא יוסיף לקחת נשים פסולות וא"כ שפיר הועיל בשבועתו זאה דניהו דהשבועה להבא ובשעה שיצא מפיו לא הוה לשוא מ"מ כיון דע"כ יעבור בקום ועשה ויפסול לעדות ולשבועה עי"ז אם כן אף בשבועה דלהבא עכ"פ תוספת חיזוק הוא ושפיר נודר אבל לפי מה דתני בברייתא דנודר ועובד יורד ומגרש וא"כ הנדר היה שיגרשה ונמצא אם לא יגרשה לא יהי' רק בשב ואל תעשה לא בקום ועשה ובכה"ג לא הועיל מה שנודר ממה שלא נדר אם כן שוב קשה וניחוש דלמא אזיל לגבי חכם ודו"ק היטב כי חריף הוא ובזה אמרתי לישב מה דנתקשיתי לדברי הרשב"א הנ"ל א"כ היאך אמרינן דלרבה לא אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא וקשה האיך נשביע אותו הוא מושבע ועומד מה"ס הוא ובתשובה אחת לענין עד מפי עד נתגלגל בדברי שם הרבה מזה הענין וכעת נראה דבאמת יש לומר דטעמא דאביי הוא משום זה דלכך ס"ל דחשוד אממונא חשוד אשבועתא והא דמשביעין משום שמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו והיינו דבאמת כיון דחשוד אממונא שוב עבר על שבועת הר סיני וא"כ חשוד על שבועה גם כן ורק דכיון דאיכא למתלי בספק מלוה ישינה אם כן ממילא מועיל בשבועה הלז דיפרוש על ידי השבועה דכעת היה לשקר בעת השבועה ואז עכ"פ לא יצא לשקר אף בעת עוברו דשמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו ומספק אסור לשבע דלמא שקר הוא וז"ב אבל עכ"פ לרבה קשה וכמדומה שכבר עמד בזה בכסא דהרסנא לש"ב הגאון מוה' שאול ז"ל יעו"ש בשו"ת בשמים ראש ואינו תחת ידי אבל בגוף הקושיא לפע"ד לא דמי לדברי הרשב"א דהרשב"א מיירי היכא דעבר בבירור אמרינן דל"מ שבועה אח"כ דהא כבר מושבע ועומד מהר סיני הוא אבל כאן שפיר אמרינן דאף שהוא חשוד לעבור על לא תגזול מכל מקום לא חשוד לעבור גם על שבועה ותרתי לא עבדי וז"ב ודו"ק ובזה מיושב היטב מה דהקשו בתוס' ב"מ דף ה' ע"ב ד"ה דחשוד שהקשו דאם כן היאך יפסול גזלן לשבועה והא לא חשיד אשבועתא ולפמ"ש אתי שפיר דכיון דהוא גזלן בבירור שוב לא יועיל שבועתו דהא עבר על שבועת הר סיני בבירור ואף דלא יצא מפיו לשקר ואותה שבועה יצא מפיו לשקר מכל מקום עכ"פ חשוד הוא ולא נוכל להאמינו בשבועה וז"ב מאוד דדמי ממש להך דרשב"א וכמ"ש שוב ראיתי במ"ש לתרץ בשם הר"י חסיד ולפמ"ש יתישבו הדברים כמין חומר דזה כוונת ר"י חסיד דבשלמא כל שלא נודע בבירור שהוא גזלן שפיר לא אמרינן דחשוד לשבועת הר סיני וא"כ מה מועיל השבועה דאדרבא אמרינן דמחמת השבועה יפרוש ולא ירצה לעבור על לא תגזול ג"כ אבל כל שכבר גזלן שוב ל"מ בשבועה ודו"ק ובמ"ש דלאביי ס"ל דלכך אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא משום דהרי עובר על שבועת הר סיני ומה לי חד שבועה ומה לי תרי שבועות ורק דכל דאיכא למתלי בספק מלוה ישינה שוב לא עבר על שבועת הר סיני דשמא ספק מלוה ישנה יש לו עליו אבל בשבועה שישבע יהיה שקר יוצא מפיו בעת השבועה ושפיר פרשי משבועה מספק מלוה ישינה בזה נראה ליישב מה שהקשה בק"א להפלאה סי' צ"ו דהאיך אמרי' דמדרינן לה שאם גבתה כתובתה פעמים שתחזור ותודה הא לפי"ז יקשה נימא מיגו דחשיד אממונא וא"ל דשמא ספק מלוה ישינה יש לה עליו דאם כן גם מנדר לא תפרוש דהא תוכל לחזור אח"כ המעות כשתזכור שאין לה מלוה ישינה עליו ע"ש ולפמ"ש א"ש דבאמת גם אביי ס"ל דשבועה חמורה וכסברת רבה משום דבשבועה נזדעזע העולם ורק דס"ל דכיון שהוא חשוד על שבועת הר סיני מה מועיל השבועה השניה וכמ"ש הרשב"א ולזה אמר דתלינן בספק מלוה ישינה וכיון דתלינן בזה שוב אמרינן דשבועה חמורה ולא חשוד לשבע לשקר אף שיועיל חזרה אח"כ דהא יצא מפיו לשקר בשעת שבועה וזאת חמור לו ודו"ק.
1
ב׳והנה בהא דפריך וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם ושרי לה הדבר יפלא דהאיך תדיר מקודם על סמך שתשאל לחכם אם כן אין כאן לא פתח ולא חרטה ואם בשעת מעשה לא היה בדעתה שתשאל על נדרה אם כן איך נדרה וכבר התעורר בזה בק"א להפלאה שם והנראה בזה דמכאן ראיה ברורה למ"ש המבי"ט ח"א סי' צ"ח דמן התורה לא צריך פתח וחרטה דהרי כתיב לא יחל דברו הוא אינו מיחל אבל אחרים מוחלין לו ומשמע אף בלא פתח וחרטה ורק דרבנן תקנו פתח וחרטה ע"ש ובאמת שזה דבר חדש ולפע"ד מכאן ראיה ברורה ואם כן שפיר מקשה וניחוש שמא תלך אצל חכם ואף דבאמת אין לה פתח וחרטה הא באמת תאמר לחכם איזה פתח וחרטה ואף דבאמת אין הפתח והחרטה אמת מכל מקום מן התורה ל"צ פתח וחרטה ואף דמדרבנן צריך פתח וחרטה מ"מ זה ודאי דרבנן לא תקנו רק לכתחלה אבל בדיעבד אם הפרו מופר ואף אם נימא דגם בדיעבד לא מועיל היינו לענין מה שעברה אבל פשיטה דאינה באיסור כל ימיה בשביל זה דהרי מן התורה הותר הדבר ואם כן בכה"ג שוב חיישינן שמא תעבור על דרבנן וכבר כתבו התוס' דלר"ה חיישינן שכל שלא תהי' באיסור כל ימיה תלך להפר לה הנדר ומכ"ש בזה שבודאי לא תאסור כל ימיה וז"ב מאוד שלא עשתה איסור רק מה שעברה על תקנת חז"ל ובזה מיושב היטב קושית התוס' שהקשו דאמאי לא פריך על המשנה ולפמ"ש יש לומר דבמשנה שפיר יש לומר דאף שאין האיסור רק בעת ההוא ל"ח שתעבור אבל לר"ה קשה וכעין מ"ש התוס' לפי דרכם ובזה מיושב היטב מה דהקשו התוס' דאם נימא דגבי חכם מועיל עד"ר מאי פריך וניחוש דלמא אזלא לגבי חכם והא יש תקנה בעד"ר ולפמ"ש א"ש דהא כל הטעם דל"מ עד"ר הוא משום דאין פתחו וחרטתו של זה כחרטתו של זה וכיון שכן שוב שפיר פריך הש"ס דהא מן התורה לא צריך כלל לפתח וחרטה וז"ב ובזה מיושב ג"כ בהא דפריך גבי נודר ועובד ליחוש דלמא אזיל לגבי חכם והא לא יהי' לו פתח וחרטה ורק דהא מן התורה די בלא חרטה ומיהו שם בלא"ה אתי שפיר דבאמת בעת שנודר פשיטא דנתכוין בלב שלם כיון שקבל דברי חברות ורק דהש"ס פריך דניחוש שמא אח"כ יחזור בו וירצה לשאול על נדרו הן אמת דהדבר יפלא דאחרי שבאמת נדר בלב שלם ומקבל עליו דברי חברות מה"ת לחוש שמא יחזור לסורו לישא נשים פסולות או שלא יגרש הפסולה ולא נוקי כהן אחזקת כשרות דבלי ספק לא יחזור לעשות זר מעשהו לחלל קדושת כהונה ועיין ח"ץ שם מ"ש בזה אמנם נראה דבאמת צריך ביאור הא דתני נודר ועובד יורד ומגרש ולמה באמת לא תקנו שיגרש מקודם ואח"כ יכנס לעבודה וצ"ל דהנה באמת מבואר באהע"ז סי' קי"ז ס"א בהג"ה דבזינתה תחתיו א"צ לגרש משום דמאוסה בעיניו ע"ש ולפ"ז מכ"ש כאן שנודר הנאה ממנה או מכל הפירות שבעולם דמותר לשהות עמה אף בלי שליש ולא חיישינן שמא יבא עלי' דאין לך מאוסה בעיניו גדולה מזה שהרי באמת קיבל דברי חברות והדיר הנאה ממנה ולכך התירו לו שיעבוד עבודתו ואח"כ יגרש וז"ב לדעתי.
2
ג׳ולפ"ז הא מבואר בב"ש שם ס"ק ח' דבספק אם זינתה אינה מאוסה בעיניו כל כך ואסור לשהות עמה בלי עדים ע"ש ומעתה רואה אני הדבר ק"ו דהשתא התם דספק אם זנתה וכשזינתה בודאי נמאסה בעיניו ואפ"ה כיון שיש ספק לא אמרינן שנמאסת בעיניו מכ"ש כאן דבאמת לקחה באיסור והוטבה בעיניו ורק שע"י שהדירה מוכח ששנאה ונמאסה בעיניו א"כ כל שיש ספק שמא ילך אצל חכם א"כ דלמא לא קיבל בלב שלם ואיך נתיר לו לעבוד עבודה טרם שיגרשה דלמא באמת דעתו לחזור ושפיר פריך דלמא אזיל לגבי חכם ולמה התירו לו לעבוד מקודם ובזה מיושב קושית התוס' דלכך הביא הברייתא ולא פריך מהמשנה גופא ולפמ"ש א"ש דמהמשנה ל"ק דמה"ת לחוש כל שגירש דלמא ישא נשים פסולות אבל כל שלא גירש שפיר חיישינן כל שיש ספק ודו"ק ויש להאריך בזה ואכ"מ.
3
ד׳והנה לכאורה צריך להבין היאך חל הנדר מנשים פסולות ופירש"י שנדר הנאה ממנה לגרשה והא נדר אינו חל על מצות ל"ת בין בקיומו ובין בביטולו כמ"ש בש"ע יו"ד סי' רט"ו וכבר העירו בזה האחרונים אמנם נראה דע"כ לא אמרינן דאין נדרים חלים עד"מ רק במי שנשבע או נדר סתם שלא יאכל נבילות וטריפות אבל כשכבר עבר על עבירה והוא נודר שלא ישוב עוד לכסלה פשיטא דחל הנדר ואדרבא מצוה עביד שמזרז נפשו וכן מצאתי מבואר בהדיא בש"ע יו"ד סי' ר"ג ס"ו דאם ירא שמא יפתנו יצרו במצות ל"ת או במ"ע מצוה לשבע ולנדור כדי לזרוזי נפשי' ומקורו מנדרים דף ח' גבי מנין שנשבעין לקיים המצות ע"ש בר"ן וברא"ש ותראה שכן הוא בהדיא בדבריהם וא"כ כאן שתקפו יצרו וכבר עבר פשיטא דחל הנדר שנדר שלא ישא נשים פסולות או שיגרשנה וז"ב מאד ובזה יש לי לישב קושית הג' מוהר"י מליסא ז"ל דלמה נודר הא מושבע ועומד ולפמ"ש אתי שפיר דהרי כאן הנדר היא להיפך שלא יעבור על מה שמושבע מהר סיני ובכה"ג ודאי חל הנדר וע"כ לא כתב הרשב"א רק שם דמספקינן שמא שחט שלא כהוגן ואם כן אף שנשבע כיון שהוא מומר בודאי רק שנשבע ששחט כאן כהוגן אבל לא נשבע שיקבל על עצמו שלא יאכל עוד נבלות וטריפות וא"כ פשיטא דלא מהימן בזה אבל כאן אדרבא הוא נודר כדי לקיים מה שמושבע מהר סיני פשיטא דנדרו חל וז"ב מאד ובזה מיושב היטב מה דפריך וניחוש שמא ילך אצל חכם וכבר כתבתי דהדבר יפלא דמה"ת לחוש לזה ולפמ"ש א"ש דבאמת מהראוי שלא יחול הנדר כלל דהוא לקיים מצות ל"ת ולמה לו הנדר הא הוא מוזהר מצד עצמות איסור ולמה לו להוסיף עוד איסור ולא די לו במה שהזהירה התורה וכמו שנראה מהר"ן והרא"ש שם דזה טעם הדבר במה דלא חל נדר ע"ד מצות ל"ת ע"ש וכאן לא שייך לומר דהא עושה לזרזו נפשיה דכיון דיכול לשאול על נדרו א"כ מה מועיל בזירוזו ולמה לו המכשול מהנדר ובשלמא גבי נשבעין לקיים המצות כיון דאין נשאלין על ד"מ אלא מדוחק א"כ לא חיישינן שמא ישאל על נדרו אבל כיון דס"ד כאן דא"צ לפרוט הנדר א"כ החכם יתיר לו וא"כ למה לו הזירוז בנדרו ויש חשש מכשול מחמת הנדר וז"ב.
4
ה׳והנה האחרונים הקשו דלפי מ"ש הש"ך ביו"ד סי' רכ"ח דהנדר הוא שאוסר עצמו מכל הפירות אם יהנה מהאשה הפסולה א"כ הא הו"ל הנדר הפירות והתנאי הוא הנאה מהאשה הפסולה והרי קי"ל בסי' רי"ג דבתנאה לא מזדהר אינש ולמה לא ניחוש שמא יעבור על התנאי והנה לפמ"ש הט"ז בסי' ר"כ בשם הרש"ל דדוקא בנדרים דקילי הוא דחיישינן שלא יזהר בתנאי אבל בגיטין לא חיישינן לזה ע"ש אם כן מכ"ש בזה דבאמת עיקר הנדר הוא בשביל שלא יהנה מהאשה הפסולה וא"כ מה"ת לומר דנדרים קילי דהא האיסור הוא בלא הנדר והנדר לא בא רק לזירוז וכמ"ש הח"ץ ז"ל ובזה אני אומר הא דפריך הש"ס וניחוש שמא ילך אצל חכם וכבר כתבתי להקשות דמה"ת ניחוש לזה ולפמ"ש א"ש דהרי גם בגיטין דל"ח לתנאי הוא גם כן דוקא בקום ועשה שלא חיישינן שלא יעבור בקום ועשה אבל בשבוא"ת חיישינן כמבואר סי' קמ"ג באהע"ז ולפ"ז שפיר פריך כיון דיוכל לשאול על נדרו אם כן עכ"פ קיל הדבר ובנדרים דקילי חיישינן דבתנאי לא מזדהרי וניהו דכאן לגיטין מדמינן לה אבל כיון שנודר ועובד יורד ומגרש וא"כ התנאי הוה בשב וא"ת באם לא יגרש יאסר ובזה שפיר חיישינן שמא לא יזדהר בתנאי ובזה מיושב מה דלא פריך על המשנה גופא דבמשנה יש לומר דהנדר הוא לאחר שגרשה ועיקר הנדר הוא שלא ישא נשים פסולות ובזה לא חיישינן לביטול התנאי בקום ועשה ודו"ק היטב.
5
ו׳והנה הש"ך סי' רכ"ח סט"ו הקשה על שיטת הרש"ט דס"ל דבנשבע שלא לצחוק אם עברו והתירו לו דאינו מותר דא"כ מאי פריך הש"ס וניחוש שמא אזיל לגבי חכם דהא הו"ל נדר מאיסור ול"מ התרה ולפע"ד נראה דהנה בטעם הדבר דל"מ התרה הוא עפ"י מ"ש הרשב"א בתשובה הובא במהריב"ל ח"ד ס"ד וכפי הנראה היא היא התשובה שהועתק בש"ע סט"ו הנ"ל דאם נשבע שלא לשחוק ובא לשאול על נדרו ואומר שמתיירא שלא יתקפנו יצרו דאין נזקקין לו דיכנע יצרו ולא יעשה עבירה וא"א לאדם לעשות עבירה קטנה כדי שלא יעשה חברו איסור גדול ע"ש ולפ"ז גם כאן הא כיון שאינם רשאין להתיר לו אף שעברו והתירו פשיטא שלא הפקיע ע"י התרה באיסור הנדר שנדר וז"ב בטעמו ומעתה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דהנה המהריב"ל הקשה על הרשב"א דהרי בהך אמתא דאמרינן בגיטין דף ל"ח דמשום מלתא דאיסורא כפינן ליה למרא הרי דעבדינן איסורא זוטא כדי להציל הע"ה מאיסור גדול וכתב לחלק דבשבוא"ת יכולין לעשות איסורא זוטא כדי להציל הע"ה מאיסור גדול ושם הכפייה לשחרר אינו רק בשב ואל תעשה כמ"ש התוס' בגיטין דף מ"ד משא"כ הכא לצחוק הוה קום ועשה ע"ש ובשעה"מ הלכות שבועות שהביאו ולפ"ז כאן שתני שנודר ועובד יורד ומגרש וא"כ אם מתירין לו הנדר לא יהי' רק בשב וא"ת שלא יגרש וא"כ אינו רק בשב וא"ת אז דחינן האיסור זוטא בשביל שלא יתקפנו יצרו ויעבור על הנדר ולכך מתירין לו וז"ב מאד למעיין היטב בחלוקו של המהריב"ל. ובזה אמרתי דבר נחמד במה שהקשו בתוס' דלמה לא פריך מהמשנה ולפמ"ש א"ש דשם הוה קום ועשה שלא ישא נשים פסולות דאם יקח הוה קום ועשה משא"כ כאן הוה שב ואל תעשה ודו"ק היטב ובזה מיושב היטב מה דמשני דמדירים עד"ר והקשה הש"ך לשטת רבינו אביגדור דבדיעבד מועיל התרה אף על דעת רבים א"כ אכתי קשה דהא בדיעבד יש לו התרה ולפמ"ש א"ש דבאמת הוא דבר איסור ורק שהיה שבו"את אבל כל שהי' על דעת רבים ול"מ התרה בזה אף בדיעבד ל"מ התרה דבאמת הוא איסור ודו"ק וגם לפמ"ש בשעה"מ לחלק דשאני הך דרשב"א דעדיין לא הוחזק האיסור לפנינו רק דחיישינן שמא יתקפנו יצרו ויעבור בכה"ג פשיטא דלא נעביד איסור בשביל זה אבל בהך אמתא דכבר עבדו בה איסורא שפיר מתירין ע"ש וא"כ בשלמא בברייתא דנודר ועובד יורד ומגרש דכבר הוחזק האיסור שפיר מותר בדיעבד דיש חשש שמא יתקפנו יצרו שלא לגרש האשה אשר כבר לקחה באיסור אבל בהמשנה דהנדר הוא שלא ישא נשים פסולות שלא הוחזק עדיין בזה פשיטא שאין מתירין בשביל זה וגם בדיעבד אינו מותר ודו"ק ובזה מיושב גם כן מה דק"ל טובא בהא דפריך גם בשלא ניסת דניחוש שמא תלך לגבי חכם ויתיר לה והא הוה נדרי איסור דפשיטא שאין לך איסור גדול מזה שהמעות שקבלה פעם שנית הם גזל בידה והיאך מועיל היתר וכעת לא ראיתי מי שיתעורר בזה ולפמ"ש א"ש דהרי הנדר הוא שאם קבלה כבר תחזיר המעות וא"כ עכ"פ אם לא תחזיר אינו רק שב וא"ת וגם הוחזק כבר הדבר באיסור גזל שפיר יכול החכם להתיר ועכ"פ בדיעבד מועיל וז"ב ובזה אמרתי ע"ד הפלפול ליישב דברי התוס' שהקשו דנדיר לה מככר ותאכל לאלתר בפנינו דתו לא מצי להתיר וכן קשה גבי חכם ותמה אא"ז בשער אפרים סי' ע"ב דהא אף באכלה כלה נשאלין עליו ולפמ"ש אתי שפיר דהכי כוונת התוס' דכאן ודאי לא מועיל היתר דהו"ל נדרי איסור וכאן לא שייך לומר דאנו מתירין רק בשב וא"ת דזה אינו דכאן שכבר עבד' האיסור ומה שעבר אין ואם כן כל שאין חשש פן תעשה איסור גדול ויהיה נמשך עי"ז איסור פשיטא דלא מתירין וע"כ לא התיר הרשב"א רק היכא דנמשך עי"ז איסור להלן ודו"ק ובזה נפתח לי שערי בינה במ"ש התוס' שם ולר"א דאמר דיכול להפר לה כל מה שעתידה לידור א"ש דיש לחוש שמא הפר לה קודם מה שעתידה לידור והקשה המהרש"א דאכתי מה פריך הש"ס כי לא ניסת נמי לכי מנסבא מיפר לה בעל ומשני משום דאין מיפר בקודמין וקשה אף דמיפר בקודמין מ"מ נדירה שתאכל לאלתר ובכה"ג לא מצי להפר ולפמ"ש א"ש דיש לומר דבאמת אף שאכלה כלה כיון דנשאלין עליו גם הבעל יוכל להפר ולא שייך לומר דדוקא חכם דמעקר קא עקר מעיקרא משא"כ בעל דמיגז גייז לא יוכל להתיר מה שכבר אכלה וכמ"ש בחידושי רמב"ן בהדיא דז"א דזה דוקא למה דקי"ל דאין הבעל מפר בקודמין אם כן שפיר שייך לומר דבעל מיגז גייז אבל אם נימא דמפר בקודמין כהס"ד א"כ פשיטא דמעקר קא עקר הנדר דאל"כ מה גייז כל שכבר עבר הנדר דבשלמא אם מעקר קא עקר הו"ל כאכלה כולה דנשאלין אבל במיגז גייז לא שייך זאת וא"כ בהס"ד דשם דבעל מיפר בקודמין שפיר ל"מ אף אם נימא דנדירה לאלתר ודו"ק היטב כי נחמד ונעים הוא.
6
ז׳והנה בגוף הדין דנודר ועובד יורד ומגרש לפע"ד הוא מקרא מפורש בעזרא סי' יו"ד בהתודתו על עמו שנשאו נשים נכריות מצינו שהשבע השביע להכהנים ולשרים שיוציאו נשים נכריות ואפ"ה לא מצינו שלא עשו עבודה והרי נשתהה הדבר זמן רב עד שהוציאו הנשים נכריות וע"כ שרי בהיות נודר לבד ודו"ק. ובחידושי אמרתי בזה דבר חדש על דברת הרשב"א דכתב דמומר אינו נאמן בשבועה דהנה לכאורה לא שייך כלל ענין שבועה באיסור דהרי הריב"ש סי' רי"ז וכן קבע הרמ"א בחו"מ סי' פ"ז סכ"ה להלכה דהיכא דעיקרו על איסור אין משביעין ואף דהש"ך תמה עליו שם דהא עיקר שבועה מסוטה ילפינן ומגלגלין בסוטה ומשביעין לפע"ד נראה עפ"מ שמצאתי דבר נפלא בשלטי הגבורים סביב המרדכי פ' המפקיד שכתב וז"ל הלכתא אין משביעין על העבירה דהא מושבע ועומד מהר סיני הוא ול"ד לגזל ופקדון דאע"ג דמושבע ועומד מהר סיני הוא ממון שיש לו תובעים אמרה תורה ישבע כדי להפיס דעתו של המפקיד והנגזל ובעל אבידה אבל בעבירה שבועה להפיס דעתו של מי הלכך אין משביעין על העבירה לא במודה במקצת ולא בענין אחר והובא בכנה"ג בחו"מ בהגהת הטור אות י"א והמעיין בש"ג שם ימצא קצת שינוי בהעתקה ושם מבואר בהדיא דאף לענין ממון אין משביעין בעבירה ולפ"ז הנה מקום אתי לישב דדוקא בענין איסור שאינו נוגע לאיש אחר ולא שייך להפיס דעתו של הנגזל וכדומה דזה יודע כמו זה עד"מ שאחד אמר קדשתך והיא אומרת לא קדשתני שבזה מיירי מהרא"י שם אם כן בזה לא שייך להפיס דעת דאטו בזה יתפייס הא אם קדשה יודע שמשקרת בשבועתה אבל בדבר שזה א"י ושייך הפסח דעת בודאי צריך שבועה אף בדבר שעיקרו איסור ולפ"ז מיושב כל קושית הש"ך דבדבר דשייך הפסת דעת כגון בסוטה או בזינתה תחתיו ובאת לגבות הכתובה א"כ שייך לומר שבשביעין אותה אבל בעיקרו איסור ולא שייך הפסת דעת פשיטא שלא שייך שבועה באיסור דמושבע ועומד מהר סיני הוא ובזה ל"ק ממה שמשביע אם הפילה או הפילה שלם ע"ש בש"ך דשם לא שייך מושבע ועומד מהר סיני הוא וגם שייך הפסת דעת ושפיר משביעין אותה ודו"ק היטב ולפ"ז באמת ל"ש שבועה שזה נשבע ששחט יפה ל"ש שבועה על דבר שעיקרו איסור ולא שייך הפסת דעת וא"כ באמת אין להאמינו בשבועה דלא שייך שבועה בזה ובזה מיושב היטב קושית הט"ז דא"כ כל עובר עבירה יפסל לעדות דמושבע ועומד מה"ס הוא ולפמ"ש א"ש דלענין עדות וכדומה דהוא דבר נוגע לחברו באמת לא נפסל בשביל ההשבעה מה"ס ולא משמע לאינשי שיהי' בזה ענין חומר השבועה ופשיטא דלא נפסל לעדות ואיכא בזה הפסת דעת התובע שתובע בעדים ואיך נפסלהו והוא אינו פסול לשבועה משא"כ בזה וז"ב ובזה מיושב היטב מה שראיתי בשו"ת בשמים ראש מש"ב הגאון בכסא דהרסנא האריך לתמוה דא"כ כל ענין דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא נימא דמ"מ חשיד דמושבע ועומד מהר סיני הוא ע"ש שהאריך ובתשובה אחת ישבתי הדברים ולפמ"ש א"ש דלענין דבר שבין איש לרעהו פשיטא דמשבעינן ליה דאיכא הפסת דעת לחברו ודוקא באיסור של"ש הפסת דעת כגון לאכול ממה ששחט מומר ומי ביקש מידינו שנאכל מזה ונאמין לזה ע"י שישבע אמרינן דלא שייך שבועה באיסור אבל לענין גזילה ומקח וממכר וכדומה שייך שבועה ואמרינן דלא חשיד אשבועה והאמינו תורה בשבועתו וז"ב כשמש ובזה נראה לפע"ד מה דחידש אביי שמא מלוה ישינה יש לו עליו ולכאורה הוא תימה לומר דע"י חששא רחוקה כזו הטילה שבועה עליו ולפמ"ש א"ש דבאמת הו"ל מושבע ועומד מהר סיני ול"ש לתת שבועה וע"כ דמשום הפסת דעת שכנגדו התובעו שייך להשביעו וא"כ זהו שחידש אביי דכיון דשייך ספק מלוה ישינה א"כ יתפייס דעת שכנגדו אף שיודע שמשקר דאם נשבע ע"כ שמגיע לו באמת מלוה ישינה ואם באמת אינו מגיע לו לא ישבע מספק ואיכא הפסת דעת בעה"ב ולכך משביעין ובזה מיושב היטב החילוק שבין גזילה ודאי וכופר בפקדון דלא משביעין ועיין תוס' שכתבו דבגזלן ודאי לא תלינן במלוה ישינה ולפמ"ש דבאמת לא שייך שבועה באיסור דמושבע ועומד מהר סיני הוא והפסת דעת ל"ש דהא זה צווח שגזלו בודאי וכופר לו פקדון ואיך יתפייס דעתו במה שיחשוב שמא יש לו ספק מלוה ישנה משא"כ כשאינו גזלן ברור ורק שיש הכחשה במו"מ יוכל לחשוב שמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו ודו"ק היטב כי הוא ענין חדש ועיין בכסא שם סי' ר"ד שהאריך הרבה בפרט זה ואין לפני כעת והמעיין ימצא. אחר זמן רב ושנים רבות נפל בדעתי ענין נחמד בהך דחשיד אממונא לא חשיד אשבועתא דבאמת רש"י בב"מ דף ג' גבי האי בכוליה בעי דלודי לי' כתב דאמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא והתוס' הקשו עליו וכתבו דא"ל דמדרבנן אמרינן דלא חשיד אשבועתא וע"ז הקשו משבועה שלא שלחתי בה יד ומנסכא דר"א וכתב הפ"י דגם שם שייך אשתמוטי ע"ש וכ"כ בתומים סי' פ"ז ואני אומר דבאמת שייך לומר מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא מה"ט ומטעם שכתב הרשב"א דהרי מושבע ועומד מהר סיני הוא ורק מדרבנן אמרו דלא חשוד משום דחמיר להו שבועה בעיני ההמון אך ביאור הענין דאשתמוטי נלפענ"ד דבר ברור דהנה מבואר ביו"ד סי' רל"ב ובש"ך ובספר בית הלל שם דנגד שבועה לא מועיל אונס ממון וכל הונו יתן טרם יעבור על השבועה ולפ"ז נראה לפע"ד דכל ששייך אשתמוטי לא עדיף מאלו היה אנוס גמור שאין לו ממון לשלם אף דאנוס רחמנא פטריה אבל אסור לשבע בשקר אף שהוא אנוס ממון וא"כ מה מועיל אשתמוטי לענין שבועה וזה שחידש רבה דאף דמה"ת אמרינן כל דחשיד אממונא חשיד אשבועתא היינו דוקא אם הוא חשוד שרוצה לקחת ממון של חבירו בזה אין מעלה לשבועה על הממון אבל כיון דשייך אשתמוטי א"כ לא שייך לומר דחשוד אממונא שחשוד על השבועה דזה אינו דעכ"פ הוה כאנוס ואנוס לא מועיל לשבועה וזהו דחידש אביי דשמא ספק מלוה ישנה אף דהוא חששא רחוקה מ"מ אמרינן דאף שהוא אנוס בדעתו ומדמה לו שאין עליו חטא בכופר לחברו הממון משום שיש לו עליו מלוה ישינה מ"מ משבועה יפרוש דאף אונס גמור חייב כל שנשבע בשקר וז"ב ויש להאריך בזה ואכ"מ ועכ"פ נתיישב הא דשאל אותי הרב המופלג מוהר"י ני' שארשטיין בהא דמבואר בחזה התנופה והובא בב"י סי' צ"ו דמי שנשבע לשלם לחברו ואין לו יתפלש באפר שיתיר לו שבועתו וקשה הא גם על החוב מושבע ועומד מהר סיני הוא ולפמ"ש א"ש דדוקא לענין שנאמין לו כשהוא מומר אמרינן דכיון דמושבע ועומד היא ואפ"ה פקר דלמא לא חש על השבועה אבל מ"מ השבועה חמור ממון דהרי אף באנוס לא נפטר וכמ"ש וגם דמדרבנן חשוד אממונא לא חשוד אשבועתא ועיין בתוס' ב"מ דף וא"ו בגזלן גמור בודאי אמרינן מיגו דחשוד אממונא חשוד אשבועתא וצ"ל הך דנסכא אינו חשוד גמור דאינו רק ע"א ובזה יש לפרש הא דאמר לשתבע הא איכא ע"א והיינו דע"א כ"ז שלא נשבע כנגדו הוא כשנים והו"ל גזלן גמור ושייך מיגו דחשיד אממונא ולכך הוה מחויב שבועה ואינו יכול לשבע משלם ודו"ק. אחר שנים רבות כשהגעתי דרך לימודי בטור יו"ד סי' קכ"ח ראיתי בבדק הבית שם כתב וז"ל שמעתי שיש שהיו שותים מיינם של קראים כיון שנשבע שלא יגע בו ואני קראתי עליהם תגר משום דאפילו את"ל דאינו חשוד על השבועה מ"מ מלתא דלא רמיא עליה דאינש עביד ולאו אדעתיה אח"כ מצאתי להריב"ש בח"ב סי' כ' על מי שהיה פסול לעדות ואינו פסול לשבועה אפילו העיד עדותו בשבועה פסול שכל שאין העד נאמן מצד עדותו גם בשבועה אינו נאמן דהא נפק ליה מתורת עד עכ"ל ודבריו תמוהים לפע"ד דדברי הריב"ש הם בדבר דצריך עדות גמור ושני עדים ותורת עדות ובזה כבר קדמו התוס' בקדושין דף מ"ג ע"ב מטעם דהתורה אמרה על פי שנים עדים יקום דבר וצריך שיהי' נאמן על פי דיבורו לא עפ"י שבועתו אבל כאן דע"א נאמן באיסורין כל שאתה מאמינו שאינו חשוד על השבועה למא לא יהי' נאמן בשבועתו ואטו עדות גמור הוא הא באיסורין נאמן בע"ד ואשה וקרוב וגם אי נימא דחשוד על נסך א"כ לא מהימן גם בשבועה דהרי הוא מושבע ועומד וגם הא מביא הב"י בסי' קכ"ד בשם הא"ח ובשם הרמב"ם דהקראים בזה"ז יינן אין בהם משום צד איסור וא"ל דמיירי ביש חשש משום אמהתא דידהו דחיישינן א"כ שוב מה מועיל מה שהם נשבעים שלא נגעו הא איכא למיחש משום אמהתא וע"כ הדבר צ"ע ועיין תשובת תשב"ץ ח"ג סי' ו' שהאריך שמותר להשביע לעדים אם רואים שהדור מקילים בעדות שקר ע"ש והיינו שבאמת עיקר הנאמנות עפ"י דיבורם רק ליתר שאת אם נשבעו ע"ז אז בודאי עדותם נאמנה אבל להאמין ע"י שבועה א"א אבל כ"ז בדבר שבעי תורת עדות לא בדבר שנאמנים בעדות ע"א שנאמנים באיסור. שוב מצאתי ביש"ש חולין פ"ק סי' וא"ו דמי שחשוד על הנסך יכול להעיד על היין כשנשבע עליו דאינו מושבע ועומד לפי שמקיל בסתם יינם שהוא דרבנן בפרט האידנא וכו' ע"ש והוא שלא כדברי הב"י ואח"כ שאלתי שו"ת הריב"ש ובדקתי בו ולא מצאתי כלל מ"ש בשמו הב"י ראה זה מצאתי בסי' י"ב שכתב בשם הרשב"א דהחשוד על הדבר אינו נאמן לפי שהוא מושבע ועומד מה"ס וזה לא צריך הב"י להביא מהריב"ש שהרי הרשב"א אומר כן וקבעו להלכה בסי' ב' ובסי' קנ"ט דרך כלל דברי הב"י צע"ג. אחר כמה שנים ראיתי בספר שערי משפט סי' צ"ב ס"ק ד' שהביא בשם הלחם חמודות פ"ק דחולין שכתב בהא דכתב הרשב"א דהחשוד על הדבר אינו נאמן בשבועה והקשה הא לא אמרינן מיגו דחשיד אממונא לא חשיד אשבועה ותירץ דזה טעמא דאביי משום שמא ספק מלוה ישינה יש לו עליו ע"ש והוא כעין מ"ש למעלה ונהניתי. אח"כ ראיתי בכסא דהרסנא סי' ר"ד שרצה לחלק מדעתא דנפשיה דגם באיסור שייך לומר דכל שאינו נאמן מצד עדותו לא נאמן גם בשבועה ע"ש ואם היה רואה דברי הריב"ש שהביא הב"י הנ"ל היה שמח אבל דבריו תמוהים וכמ"ש דבאיסור לא שייך זאת ולכאורה היה נ"ל בכוונת הרשב"א דהרי מבואר במי שא"י הלכות שחיטה ואח"כ שאלו אפילו לאחר שלמד ואמר שברי לי ששחטתי יפה אמרינן מלתא דלא רמיא עליה ולאו אדעתיה ולפ"ז מה מועיל מה שאמר ששחט ונשבע ששחט יפה הא בשעת מעשת כשהיה מומר לתיאבון לא בדק היטב א"כ הוא חושב ששחט יפה ואפשר לא היה יפה ובזה מיושב דלכך לא פסול לעדות אף שעבר עבירה דכבר כתב הסמ"ע דרק המחשבה יוכל להשתנות ע"י שנאה ואהבה אבל לא מעשה ולכך שונא כשר להעיד וכ"כ בעל עקידה בפ' שופטים ולכך לא פסול להעיד על המעשה משא"כ בזה ולכך חשוד על הממון לא חשוד על השבועה דמ"מ לא ישבע לשקר על המעשה ובזה מיושב קושית אא"ז הח"ץ ז"ל סי' ל"א מנודר ועובר דשם המעשה עי"ז לא ישתנה ודו"ק ושאני סכין דצריך ישוב הדעת והכנה רבה וכמ"ש הרר"י הובא בש"ע סי' ח"י וא"כ זה תלוי בשיקול הדעת וזה יוכל להשתנות ע"י שנאה וחשוד לאותו דבר שיחשוב שהסכין כן ואינו כן.
7
ח׳ודרך אגב אומר מה דמבואר בש"ע סי' ב' ס"ד שם לענין מומר אוכל נבלות לתיאבון אם אמר שביפה שחט איש מומחה שחט לו דנאמן והט"ז והש"ך האריכו בזה דמה מהני אמירתו ומידי מששא אית ביה ולפע"ד נראה עפ"י מ"ש הט"ז והש"ך בשם הרשב"א במשמרת דעיקר ההיתר ע"י שמרתת לשקר ולכאורה התוס' כתבו בחולין דף ד' דבמומר לא סמכינן על יוצא ונכנס דל"ש מרתת דחושב שהיא ישראל ככל היהודים וא"כ מה מועיל מרתת אך ז"א דשאני יוצא ונכנס דהעכו"ם מרתת שמא הישראל משגיח על מעשיו ע"ז כתבו דמומר אינו חושב כלל שמשגיח עליו דמחשיב עצמו כיהודי גמור אבל כל שיודע שמשגיחין עליו בודאי שייך מרתת ולפ"ז אמירתו צריך כדי שידע הוא עצמו שאין מחשיבין אותו כיהודי ושואלין אותו אם שחט ביפה ושוב שייך מרתת שמא יבא אחר ויאמר שלא שחט ביפה ודו"ק.
8