שואל ומשיב מהדורא תליתאה א׳:ת״יShoel uMeshiv Mahadura III 1:410
א׳נתתי לבי לעיין במ"ש המג"א רס"י תמ"ז דחמץ לאחר הפסח אם עבר ושהה ונתערב לאחר פסח דצריך ששים והמג"א תמה דלמה לי ששים ברוב סגי והקשה הרבה קושית וכבר כתבתי בזה. וכעת נראה דהדבר מוכרח דהנה חמץ שעבר עליו הפסח אסור בהנאה ולפ"ז ניהו דבתערובות לא קניס ר"ש אבל מכל מקום לא שייך ביטול ברוב דמכל מקום יהנה מכמות האיסור שנתרבה וכעין מ"ש הר"ן לענין נותן טעם לפגם דמכל מקום כשהוא נהנה מהריבוי אף שהוא לפגם מכל מקום אסור וא"כ מכ"ש באיסור הנאה דיהנה מהאיסור ולא שייך ביטול ברוב ולכך צריך שיהיה ששים דאז אינו נהנה כלל מהאיסור וכל מה שהוא אוכל היתר דבששים כבר אזל הטעם של האיסור ושב להיות כולו היתר וכעין שכתב הנוב"י דאף בדבר שבא לעולם בתערובות דל"מ ביטול היינו דוקא רוב אבל בששים בטל ואף דשם אין דבריו נכונים כמ"ש בתשובה אבל כאן ודאי הדבר נכון ודו"ק:
1
ב׳ובזה יתיישב קושית הגאון מוה' דוד דייטש ז"ל הובא בנוב"י מהד"ת חלק או"ח סי' פ"ב דאמאי לא הקשה הש"ס על ר' יוחנן דמתיר לאחר פסח והא ר' יוחנן בעצמו אוסר בהפקיר קודם פסח גם לאחר פסח וגם בשו"ת חתם סופר סי' קכ"ד הקשה מהא דרש"א אוסר בתוספתא לקנות מהכותיים דחשידי על בל יראה יעו"ש. ולפמ"ש באמת גוף החמץ ודאי אסור זה ידע הש"ס ורק בתערובות מותר אבל הש"ס מקשה דלמה לא קניס ר"ש גם התערובות ויהיה אוסר במשהו וע"ז משני דכולי האי לא קניס כל שנתבטל בששים וז"ב. עוד נראה לי דבאמת ידע גם המקשן לחלק בין תערובות למה שהוא בעין אבל באמת ר"ש קנסא קניס על שעבר על בל יראה וא"כ מה תיקן בזה שנתערב והא מכל מקום שייך קנס על שעבר על בל יראה וע"ז משני דעל התערובות לא קניס ר"ש והיינו שהתערובות יאסר עי"ז במשהו זה לא קנס אבל מכל מקום החמץ בעצמו צריך ששים שלא יהנה והרי עבר על ב"י וז"ב ודו"ק ועיין רש"י שכתב דעל התערובות לא קניס והיינו כמ"ש ודו"ק. והנה בפסחים שם אמרו והיינו דאמר רבא כי הוינן בי רב נחמן כי הוה נפקא ז' יומי דפסחא אמר לון פוקו וזביני חמירא דבני חילא ופירש"י דהיינו כר"ש דחמץ לאחר זמנו מותר כל דלא שייך קנס. אמנם בראב"ן דף ע"ב פירש דחמירא דבני חילא הי' דהי' צריכין לאפות חמץ לבני חילא והיה להם להיהודים שאור בביתם שעברו בבל יראה ונתנו השאור לחמץ וא"כ לא היה להם לישראל לקנות החמץ אפ"ה כיון דערבום לנכרים והיה בתערובות ובתערובות לא קניס ר"ש ודפח"ח. דזה יותר טוב מפירש"י דקאי הראיה לענין תערובות ולא קניס ר"ש. והנה בשו"ת חתם סופר סי' ק"י הביא בשם הגאון מוהר"מ א"ש שתמה מזה על מהר"ם לובלין שאסר בשמרי שכר משום דהוה דבר המעמיד והו"ל כאילו הוא בעין והרי הראב"ן הוא דפליג על ר"ת ואמר משום דדבר המעמיד אפילו באלף לא בטיל וא"כ איך פירש כאן דהתיר השאור בשביל שהוא בתערובות והרי הוה דבר המעמיד והו"ל כאילו הוא בעין וע"כ דחה דברי המהר"ם לובלין וכתב דאף דדבר המעמיד הו"ל כאילו הוא בעין מכל מקום אינו אסור בתערובות יעו"ש ובח"ס שם נדחק וכבר כתבתי בזה ואיני יודע מקומו. ולכאורה רציתי להביא מזה ראיה למה דמבואר בסימן תמ"ז דביו"ט אחרון של פסח יש להקל ועיין ט"ז סי' תמ"ב. ובזה נתיישב לי מה דאמר רבא כד נפקי ז' יומי דפסחא ומעולם קשה לי הא ר"נ ורבא היו בח"ל ושם יש עוד יו"ט שני של גליות. ולפמ"ש אתי שפיר דרבותא קמ"ל דביו"ט אחרון יש להקל וס"ל כמ"ש מהרש"ל דדבר המעמיד אינו רק מדרבנן ולכך הקיל ביום טוב אחרון אבל המג"א סי' תמ"ב ס"ק ט' חולק על המהרש"ל וס"ל דמעמיד הוה איסור תורה וא"כ אף ביו"ט אחרון יש לאסור. אך בגוף קושית הגאון מוהר"מ א"ש על מהר"ם לובלין הנ"ל נראה לפענ"ד דיש לומר דכל הטעם של מהר"ם לובלין הוא דדבר המעמיד הו"ל כאילו הן בעין והרי השאור אינו ראוי לאכילה כלל והו"ל דין נוקשה דאינו עובר בבל יראה כמבואר סי' תמ"ב רק דשאור שאני דראוי לחמע בו עיסות ומה"ט אף דפגים אסור כמ"ש הר"ן משום דראוי לחמע בו עיסות ועיין ע"ז דף ס"ז ולפ"ז ממנ"פ מותר דאם חימץ עיסה הו"ל תערובות ומה תאמר דהו"ל כאילו הוא בעין הא כשהוא בעין באמת אינו ראוי לאכילה ומהראוי שלא יעבור ורק משום דראוי לחמע בו כמה עיסות ולכך לאחר זמנו שוב אינו עובר דהו"ל תערובות ודו"ק. וכ"ז כתבתי לחיבת פה קודש הראב"ן שהשכיל לפרש אבל בפסחים דף ה' בהא דאמר רבא בעירו חמירא דבני חילא מבואר דלא כפירושו רק שהיהודים הי' צריכים להכין להם לאכול ע"ש וא"כ החמירא היה של בני חילא ודו"ק:
2