שואל ומשיב מהדורא תליתאה א׳:תס״הShoel uMeshiv Mahadura III 1:465
א׳מה שהקשה אותי האברך החריף נכד הגאון מוה' משלם ז"ל אגרא דהאיך משכחת בא על חמותו או בת אשתו שיתחייב מיתה והא כאן יקשה קושית התוספות בגיטין דף ל"ג ד"ה ואפקעינהו דלמא ישלח לה גט ויבטלנו ומ"ש דרוב אין מגרשין נשותיהן הא כאן בודאי ישלח לה גט שלא תתחייב מיתה וכמ"ש המהרש"א בגיטין שם דודאי יעשה כן כדי שלא תתחייב ותירוצו לא שייך כאן. והשבתי דכיון דצריך לקבל התראה ויאמר אעפ"כ שוב לא מהני מה שישלח אח"כ גט ויבטלנו דהא הוא עכ"פ קיבל התראה ועבר שבא על חמותו ובת אשתו וע"ז חייבה התורה אף שיתבטל אח"כ הגט דהרי בשעה שבא עליה וקבל התראה נתחייב ומה שהב"ד מפקיעין הקידושין לא בשביל זה יפטר וע"ז שאל דא"כ מה מקשו התוספות מנזיר שישאל על נזירתו והא הוא קיבל התראה. ואמרתי דבזה יתיישב מ"ש התוספות באמר אל תשתה אל תשתה ובמהרש"א הקשה למה לא הקשו התוספות על שתיה בפעם ראשונה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת במה שקיבל התראה נתחייב אף ששאל אח"כ אבל שם שהתרו אותו שהוא נזיר דמה שקבל התראה הוא על מה שהוא נזיר ושתה פ"א ואף שא"ל אל תשתה אל תשתה אבל בהתראה אחת קיבל אף שיש לפקפק בזה מכל מקום לפענ"ד גוף הדבר נכון דכל שמקבל התראה אינו מועיל מה שישאל אח"כ ולפמ"ש הלח"מ הלכות סנהדרין דבמלקות לא צריך שיאמר אעפ"כ בלא"ה נכון מה שהקשו מנזיר אבל לענין מיתה ודאי צריך שיקבל עליו וא"כ ל"ק וכמ"ש ודו"ק היטב:
1