שואל ומשיב מהדורא תליתאה א׳:תע״אShoel uMeshiv Mahadura III 1:471
א׳להרב המופלג הבקי החסיד אבד"ק ניזניב:
1
ב׳ראיתי בספרו הנדפס במשכנות הרועים סי' ל"ט שהביא דברי הש"ך סי' קכ"ג סק"ד שכתב דאסור לבשל לכתחילה בכלים של עכו"ם דליכא אלא חד ספיקא דקדירה שאב"י אסור לכתחילה ע"ש וע"ז הקשה דהא הו"ל ס"ס בדאורייתא שמא נשתמש בדבר הפוגם ואת"ל לא נשתמש בדבר הפוגם שמא לא נשתמש כלל היום ובדרבנן שוב הוא ספק שמא נשתמש בדבר הפוגם ובדרבנן סגי בחד ספק וא"כ הו"ל ס"ס בדאורייתא וספק אחד דרבנן ובכה"ג אזלינן לקולא כמ"ש האו"ה בשם הסמ"ג הובא בבל"י סי' פ"ג והביא ראיה מפסחים דף ט' והנה הראיה מפסחים דף ט' כבר קדמו בשעה"מ הלכות מקוואות כלל ח' ואני הארכתי בזה בקונטרס אחד. אמנם גוף קושיתו לכאורה קושיא היא. אמנם אחר העיון נראה דל"ק דכאן דכל הטעם בכלי שאב"י דאסור מדרבנן הוא משום גזירה דלמא אתי לאשתמושי בקדרה ב"י כמ"ש התוספות סוף ע"ז ולפ"ז כל שיש לחוש שמא ישתמש בכלי שהוא ב"י א"כ אם ישתמש בכלי של עכו"ם בן יומא שוב בודאי אסור מן התורה דליכא רק חד ספק שמא נשתמש בדבר שהוא פוגם ושוב אסור מן התורה וליכא ס"ס וא"כ ממילא גם כשהיא אב"י שוב אסור משום גזירה אטו בן יומא ואז יהיה אסור מה"ת ולא דמי להך דאו"ה דהוה מה"ת ס"ס ספק אם נמלח וספק שמא לא היה שומן אף דמדרבנן אסרו גם באין שמנונית דמליחה אוסר אף באין שמנונית אבל כאן דגזרו משום ב"י ובב"י היה אסור מה"ת וא"ל דעדיין יש לפקפק דיש לומר גם בדגים דאסרו מדרבנן אף בליכא שמנונית היינו משום דמליחה אוסר ואין אנו בקיאין אם יש בו שמנונית או לא וא"כ כל שיש שמנונית שוב היה אסור מן התורה אבל זה אינו די"ל גם רבנן אסרו במליחה אף בליכא שמנונית בודאי ודו"ק ובלא"ה יש לומר דבאמת הך ספק דשמא נשתמש בדבר פוגם לאו ספק מעליא דמסתמא רוב תשמישי קדירה הם בדבר שאינו פוגם ועכ"פ ספק השקול לא הוה. אמנם מה דמצרפינן לס"ס הוא כמו שכתבו התוספות בסוגיא דפ"פ דרובא ברצון אינו רוב גמור ולענין ס"ס שרי ובחד ספיקא האי רובא ברצון הוה רובא ע"ש וה"ה כאן האי ספק שמא נשתמש בפוגם אינו ספק גמור ובס"ס מצרפינן דעכ"פ ספק שמא אב"י וספק פוגם דהוה עכ"פ מיעוט ומצטרף לפלגא דלא נשתמש היום והוה כעין רוב ולפ"ז מדרבנן דאסרו אף באב"י שוב הספק דפוגם אינו ספק השקול ואסור וז"ב. עוד נראה לי דבאמת הספק שמא נשתמש בדבר הפוגם לכאורה אפשר לברר ע"י שיטעום וא"ל דעכו"ם אינו נאמן ושוב אי אפשר לברר רק ע"י שיהיה מסל"ת וזה קשה מאד ואי אפשר לברר אבל זה אינו דכל דאב"י אינו רק דרבנן שוב אפשר לסמוך על טעימה דבדרבנן סמכינן על טעימה ועיין ט"ז סי' צ"ח בשם הדרישה ומ"ש הוא בזה וא"כ שוב לא מקרי ספק דכל דאפשר לברר מבררינן ולכך אסור לכתחלה אבל כל שכבר נתבשל שוב מותר מטעם ס"ס ול"צ לברורי דבס"ס א"צ לברורי ודו"ק היטב. מיהו להפוסקים דס"ל בסי' צ"ח דעל קפילא סמכינן שוב קשה דיכול לברורי ע"י קפילא ונזכרתי שהרא"ש בע"ז פרק שני סי' ל"ה הקשה כן וכתב דכל דאיכא ס"ס לא מטרחינן להביא קפילא ולפ"ז באם ליכא ס"ס כגון מדרבנן דאסור אפילו אינו ב"י שוב היו צריכין לברר ע"י קפילא ואף דספק דרבנן לקולא מכל מקום צריך לברר ע"י קפילא. שוב נזכרתי שבשו"ת נוב"י מהד"ק חלק יו"ד סימן נ"ז האריך גם כן להרשב"א דס"ל דבס"ס מבררינן למה לא הצריכו לברר על ידי קפילא וכתב דכיון דעל הכלי אין אנו דנין דבלא"ה הכלי אסור שאף באינו ב"י אסור לכתחלה לבשל רק על המאכל אנו דנין והמאכל יש לו חזקת היתר ולכך מועיל ס"ס וחזקת היתר ולפ"ז לכך אסור לבשל לכתחלה דהרי צריך לברר אף ספק דרבנן כמו ס"ס בדאורייתא וחזקת היתר לא שייך על גוף הכלי ודו"ק היטב:
2