שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:קי״זShoel uMeshiv Mahadura III 2:117
א׳עתרת שלום ואמת אל כבוד הרבנים המופלגים הנגידים כו' ועליהם הרבנים הגדולים דיינים מצויינים כו':
1
ב׳את צעקתם וכל התלאה אשר מצאה אותם בדבר הרב אשר הי' לכם אשר שבק חיים לכל חי והרבנית לא הניחה לקבור בעלה עד כי הבטיחו וחתמו אנשי העיר לקבל עליהם חתנה ואח"כ נתחרטו באשר עסק במו"מ זה עשר שנים ולא למד צורתא דשמעתא וגם אינו ערום ביראה וקמו הרבה אנשים וכתבו שיבא והנה בא שם וכתב לו רב אחד שלשה הזמנות שיבא לשם ויקוב הדין את ההר והוא שחק לקול דבריו ובטחונו חזק על הרב הגדול אשר הוא בעוזרו כי מחותנו הוא וראיתי העתקה מכתבי הרבנים הנ"ל כי אסר על השו"ב השחיטה עד שיתנו להרב שני ר"כ ויראו לו סכין של שחיטה ואנשי העיר קבלו עליהם באיסור חמור השחיטה של השו"ב אם יתנו דבר מה להרב המשתרר עליהם בחנם וב"כ וב"כ השו"ב האומללים המה הולכים ודלים כי לא ידעו מה לעשות ובקשתם לחוות דעתי בדבר הרב ובדבר השוחטים והנה לא אכחד קושט דברי כי כמשא כבד יכבד ממני לכתוב בדברים האלו כי ידעתי גם ידעתי כי דברי לא יעשו פרי להשקיט הריב יען כי הדור פרוץ מרובה על העומד וכל איש עטוף כל מה שיכול לעטוף שנאה ובוז על הצד שכנגדו כי הנצחון תגבר גם הכושל יקימון מליו:
2
ג׳אמנם בכ"ז לקול צעקתם והמכשלה הגדולה אשר תחת ידם אמרתי יעבור עלי מה אני אשמור לדבר ככל אשר יורני הד"ת הקדושה ולמען כבוד השי"ת ותורתו לא אחשה ובפרטות אחר כי הקדיש גם הוא גאון וגדול בישראל בעינו יראה ויבין כי אחרי המחילה לא צדק בכ"ז: והנה בדברי הרב לא ידעתי אם יש לו כח להשתרר על העם אף כי פרי צדיק הוא אם אין לו כח לעמוד בהיכל המלך ולהיות בקי בהוראה ובמקום שיש חילול השם אין חולקין כבוד לרב. והנה אם מצד הקבלה שקבלו עליהם להיות לרב וחתמו א"ע הנה אחרי כי הרבנית לא הניחה לקבור בעלה א"כ הוה קבלה בטעות ואין לך אונס גדול מזה ועיין ביו"ד סי' רל"ב סי"ז בהג"ה דאם עשה משום הפצרת החולה הוה כנדרי אונס ע"ש ומכ"ש כאן כי משום יקרא דשכבי שלא יהי' מוטל בבזיון עשו כן פשיטא דהוה קבלה בטעות. אמנם אף אם נימא דכל דחתמו ועשו מעשה לא עשו משום כבוד המת. אמנם אח"כ אשר נתברר כי לא למד ולא שנה וכ"ש שא"י בהוראה כלום א"כ הוה קבלה בטעות וחוזר ועיין בשו"ת תשב"ץ ח"ב ס"ב כתב דאף דמחילה בטעות הוה מחילה היינו כשטעה מעצמו אבל אם הטעוהו אחרים בודאי הוה מחילה בטעות ול"ש מחילה ע"ש וכאן בודאי הוה טעות מאחרים שבלי ספק כתבו להם וגם הוגד להם כי הוא מלומדי למד ובקי בהוראה וא"כ היה קבלה בטעות איברא דאני הקשיתי על התשב"ץ הנ"ל מהא דאמרו בכריתות דף כ"ד שור הנסקל שהוזמו עדיו כל הקודם זכה בו והרי התם ודאי דהטעות היה ע"י עדים שהעידו וא"כ יהי' כמחילה בטעות וחוזר והוה יאוש בטעות. ואמרתי בזה דהנה באמת עדים זוממין חידוש הוא דמה חזית וניהו דהתורה האמינה לעדים המזימים אבל מ"מ כל שנתייאש לא מקרי יאוש בטעות כיון דגם עתה לא נודע הבירור אם באמת טעה או לא. ובזה ישבתי הרבה קושיות בסוגיא וברא"ש סוף ב"ק גבי אדעתא דארי' אפקרי' הארכתי בזה ואכ"מ ועכ"פ התשב"ץ אמר כן ואם נימא כיון דחתן הרב הוא וחתן הוה דינו כבנו כמ"ש בשו"ת רמ"א בסופו זקני הגאון מוה' שאול בתשובה הנדפסת בדפוס אמ"ד ואני כתבתי ראיה לדבריו והיא נדפסה בהגהות ליו"ד סי' רמ"ו הנדפס מחדש בלבוב. אמנם ג"ז לא תברא דהנה כפי הראות בהעתקה מהרב הגאון גם הוא כתב שאינו כ"כ בקי וצוה שבתוך הזמן יהי' מורה אחר שיורה ובטוח בזכות אבותיו שברבות הימים יהיה ת"ח. הנה כל שאינו ראוי תיכף להורות כיון דנדחה נדחה וכמ"ש באשל אברהם הנדפס סביב הש"ע הקטנים בשוחט שהניח בנים קטנים והעמידו שוחט אחר וכשהגדילו תובעים הבנים חזקתם וכתב כיון דאדחי אדחי והביא ראיה ממה דאמרו בתו"כ יכול אע"פ שאינו ראוי למלאות מקומו ת"ל ואשר ימלא את ידו אם ראוי למלאות ימלא ואם לא ימלא אחר תחתיו ומדלא סיים שאח"כ ימלאו הבנים ש"מ כיון דאדחי אדחי ע"ש וה"ה בנ"ד. ואף דאני הקשיתי ממ"ש הרמב"ם פ"א ממלכים דאם הוא קטן משמרין לו המלוכה כמו שעשה יהוידע ליאשיהו אבל באמת המעיין שם ברמב"ם ימצא כי זה דוקא למלכי ב"ד אשר השם הבטיחם שיעמדו לעולם ולאו דוקא הכשרים שזכה להם ע"ש אבל בשאר מנוי ושררה פשוט כיון דאדחי אדחי וכן היה מעשה בק"ק בלאשיב אשר קבלו להרב מוה' אהרן ז"ל מראפשיטץ שם אף שהי' בנים להרב המנוח שם וכתב הגאון החריף מפשווערסק מרישא ושדר לן חורפא דלאחר שנדחה נדחה ובאמת המג"א סי' נ"ג הביא בשם שו"ת מהרשד"ם ובשם עשרה מאמרות דבכתר תורה לא שייך זאת והארכתי הרבה בזה בתשובה שם ואח"כ בעת שרצה הרב הגאון מסיגיט להיות בדראהביטש ורבתה המחלוקת אמנם כ"ז באם ראוי הבן אבל כאן שאינו ראוי ומי יודע אם יהי' ראוי עוד כי אחרי שכבר עסק במו"מ עשר שנים ולא למד ולא שנה קשה מאד שאח"כ יהיה בקי בהוראה פשיטא ופשיטא שאין להבן זכות ועיין בספר חסידים סימן תשי"ז שכתב ג"כ דבמצות לא שייך ירושה. והנה עוד היה מקום לדחותו מהא דאמרו בהוריות דף י"ג בקרב ישראל ולא כשהוא מחלוקת ועיין שם ברש"י דכל שאין מסכימים עליו כולם לא שייך בקרב ישראל אמנם באמת מצאתי ברמב"ם פ"ק דכריתות שביאר דוקא באם יש כאן הרבה בנים אז אין לאחד שחולקין עליו משפט הקדימה אף כי הוא הבכור כיון שיש אחים עוד אבל בבן יחידי לא וכן אמרתי מסברא אבל מה אעשה שהפ"י ריש ר"ה הבין הדברים כפשטם וצע"ג. ועכ"פ יהיה איך שיהיה אם אינו ראוי פשיטא שלא נוכל לכוף שיהיה הוא הרב ואחר יהיה מורה הוראה. הן אמת שבעוה"ר הן רבים עתה עם הארץ אשר הם פרי קודש ויעמידו תחתם מורי הוראות והמה יקחו המעות וע"כ תפוג תורה שע"כ ימשכו ידיהם מהלימוד שלמה ילמדו אם אינם פרי קודש מה יועיל להם כל לימודם ובעינינו ראינו שבמדינת רוסיא וואהלין מעט מעט היודעים להורות וגם במדינתינו יום יום יתמעט הלימוד ובפרטות הוראה כי במה נחשב המורה אם אין לו תפארת משרת הרבנות כי משרת הרבנות ינתן למי שהוא פרי קודש הילולים החסר או הסכל והרבה יש לדבר מזה אבל כשם שמצוה לומר דבר הנשמע כי פשתה המספחת ד' ירחם עלינו. ובדבר השוחטים מאד אני מתפלא איך יוכל הרב לאסור שחיטת השוחטים והעניים האומללים האלה מה חטאם ומה פשעם אם הרוב מהעיר אסרו על עצמם השחיטה אם יתנו להרב וכבר אמרו חז"ל על פנחס ויפתח בין מחבלתא לחייתא וכו' ולא מצד הדין בלבד אין לו כח לאסור השחיטה כי גם מצד מגדר מלתא לא ידעתי מה מגדר מלתא שייך בזה ופשיטא שהשוחטים מותרים לשחוט ויאכלו ענוים וישבעו עד כי יקום למשפט לפני הרב דגליל וכל אשר ימצא ויבצע ביניהם אז יקוב הדין את ההר. הנה כתבתי כל אשר נראה לפענ"ד ואתם עשו הטוב בעיני ד' ואדם:
3