שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:ק״לShoel uMeshiv Mahadura III 2:130
א׳ששאלת אם הבעל יכול להפר לאשתו בנז"ש שקבלה על עצמה. הנה מאד יפלא בעיני מה זה תשאל לשמי בדבר שכבר האריך בזה המהרי"ט ח"א סימן ד'. והנה מ"ש שם דהא דאמרו דלכך בעל מיפר לפי שכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת אם היא גזירת הכתוב וזה רק טעם לגזירת הכתוב או שבאמת לכך יכול להפר וע"ז האריך המהרי"ט דאינו גזירת הכתוב רק שהוא טעמי' דתורה כ"כ בגליון המהרי"ט שם דכדברי' מבואר בש"ס גיטין דף פ"ג התם כדר"פ ואם נימא דהוא רק גזירת הכתוב א"כ אכתי מצינו שאחר מתיר ע"ש ודו"ק. אמנם בגוף הדין שחידש המהרי"ט דכל הטעם דנז"ש א"י לשאול עליו הוא לפי שאין לו עיקר שעיקרו לא בא בשביל עצמו ולפ"ז זהו לענין חכם דעוקר למפרע בזה כל דאין לו עיקר א"י לעקור מ"ש לו המלאך אבל בעל דמיגז גייז והתורה זכתה לו להפר נדרי אשתו מ"ל יש לו עיקר ומ"ל אין לו עיקר השתא מיהת גייז לי' לנדרי' וכ"ת שלא אמרו לגרוע כח החכם אלא ליפות כחו שעוקר הנדר למפרע ומיהו לא גרע כחו דחכם מבעל דז"א דחזינן דחכם א"י להתיר קודם שחל הנדר משא"כ בעל והיינו מה"ט דחכם עוקר הנדר עדיין לא חל הנדר כדי שיעקרנו משא"כ הבעל דמיגז גייז ע"ש. ובמחכ"ת לא זכיתי להבין כל דבריו אדרבא נהפוך הוא דחכם כיון שעוקר הנדר כלו מהראוי לעקור אף שלא חל הנדר כלל משא"כ הבעל דמיגז גייז היאך שייך גזיזה בדבר שלא חל עדיין וגם לדבריו הא דאיבעיא בנזיר דף כ"א אי בעל מיגז גייז או מעקר עקר וקבעי למאי נ"מ ולמה לא קאמר הך נ"מ אי בעל מיפר קודם שחל הנדר וע"כ דליתא והמעיין בנדרים ובש"ע יו"ד סימן רכ"ח סי"ז וסי' רל"ד ימצא דטעמא אוחרא איכא דגבי חכם כתיב לא יחל דברו ובעינן דוקא שיהי' דברו משא"כ הבעל דכתיב הפרה ע"ש ולפ"ז גם לענין נז"ש אי נימא דלכך יכול להפר בשביל שמיגז גייז א"כ הי' לו להש"ס לומר הך נ"מ אי מיפר בנז"ש וע"כ דלא תלוי בזה ואף דמיגז גייז מ"מ לא יכול להפר בנז"ש דלית ליה התרה. והנה המהרי"ט הביא ראיה דהבעל יכול להפר בנז"ש דאל"כ אמאי אמר ר"ה בגיטין דף ל"ה ניסת אין מדירין אותה מ"ט דמיפר לה בעל וקשה ידירנה בנז"ש דאין לו הפרה וע"כ דיש לו הפרה. וראיתי למשנה למלך פ"ב מנזירות הלי"ז שדחה ראיה זו דבמשנה קתני ונודרת ליתומים כל מה שירצו ודלמא היתומים לא ירצו להדירה ביין ושכר רק בפירות וכדומה. ובמחכ"ת אי מהא לא אריא דפשיטא דבשביל זה לא תפסיד כתובתה וכל שאפשר בתקנה להדירה בנז"ש יקשה למה לא ידירה בנז"ש ביין ושכר למען תגבה כתובתה. אמנם בלא"ה לפענ"ד אין ראיה דבאמת צריך להבין ענין נז"ש דאין לו התרה והדבר צריך טעם למה לא יהי' לו התרה ובמכות דף כ"א פירש ריב"ן הטעם דנז"ש הוא ע"י מלאך ואין לו שאלה והדבר צ"ב דניהו דשמשון עצמו הי' ע"י מלאך עכ"פ מי שנזר נז"ש לא הי' ע"י מלאך ולמה לא יהא לו התרה וראיתי למהרי"ט בשניות חיו"ד סי' כ"ד שכתב בטעמו דכיון דיכול להתפיס בדבר איסור בנזירות דנפקא לן מלד' והרי"ז כמי שתולה נזירתו כאילו נצטווה ע"י מלאך והוה כתולה ע"ד רבים דאין לו התרה דרבים לא יסכימו לפתחו וה"ה בזה דהמלאך לא יסכים ע"ש. ולפ"ז הא התוס' הקשו דידירנו עד"ר דאין לו התרה וכתבו דהפרה יש לו אף עד"ר א"כ ממילא אי אפשר להדיר בנז"ש ג"כ. אמנם לפ"ז עכ"פ מבואר דנז"ש יש לו הפרה כמו עד"ר וא"כ ממילא מוכח דינו של המהרי"ט וכ"כ בעצמו דנז"ש יש לו דין עד"ר דהבעל יכול להפר ה"ה דמיפר בנז"ש. אמנם נראה דאף דנימא דהבעל לא יכול להפר בעד"ר וה"ה נז"ש מ"מ אין ראי' משם דלפי מה שחידש המהרי"ט בשניות שם דדוקא נז"ש סתם הוא דא"י לשאול דלא יוכל לומר עד"ז לא נזרתי אבל בתולה נזירתו בדבר אחד שהוא קשה עליו ופותחין לו פתח מצד אותו דבר פשיטא דאין לו ענין להמלאך דהמלאך לא צוה רק על גוף הנזירות בלבד ע"ש. ולפ"ז כאן אטו נזרה בנז"ש בסתם הא מדירין אותה אם גבתה כתובתה וכל שתמצא פתח מצד אחר תוכל להתיר לה וא"כ מכ"ש שהבעל יוכל להפר וכ"כ בשו"ת המיוחסות סי' רנ"א דכל כה"ג בחרטה דהשתא סגי ולא בעי חרטה דמעיקרא כלל דאינו נדר גמור רק לקנס בעלמא ופשיטא דבכה"ג יוכל הבעל להפר. ובאמת לפמ"ש המהרי"ט בשניות שם בחקירה הג' דנז"ש מועיל פתח דאדעתא דהכי לא נדר א"כ מכ"ש דהבעל יכול להפר וגם ל"צ כלל הפרה ותוכל לפתוח פתחא לנפשא. ומ"ש המהרי"ט שם להקשות דא"כ איך אמרו המקדש את האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצא עליה נדרים דאינה מקודשת ניחוש שמא תמצא פתח לנדרה דניהו דל"ח לשמא תלך אצל חכם דמסתמא לא תקלקל עצמה אבל אכתי ניחוש לפתח דממילא מתקלקלא. הנה מ"ש דשמא תלך אצל חכם ל"ח דלא מקלקלא נפשה כיון לדעת הר"ן בנדרים דף פ"ה ולפי סברת הרשב"א דמוקמינן אחזקת הנדר ול"ח לשאלה אפשר דגם לפתח לא חיישינן דמוקמינן אחזקת הנדר. אמנם בלא"ה לפענ"ד ל"ק דשם לא שייך שתמצא פתח דכל הטעם דפתח מועיל הוא דמשוי לי' לנדרא לטעות וכאן כיון דמתקלקלא עי"ז פשיטא דל"ש פתח שיהי' טעות דניהו דמעיקרא היה טעות אבל כל שכבר נדרה שוב אינו טעות ואדרבה טוב לה הנדר כדי שלא תקלקל לעצמה וז"ב לדעתי. ומ"ש שם מאותה אגדה דעכשיו שנשבעתי מי מיפר לי עיין מהרש"א בח"א ובחידושי לאגדות הש"ס כתבתי בזה ע"פ דברי המבי"ט הנ"ל ליישב קושית התוס' מחגיגה ואכ"מ. ובגוף קושית המהרי"ט הנ"ל דידירנה בנז"ש נ"ל הדבר נכון דבאמת צריך להבין איך נוכל להדיר אותה אם לא גבתה כתובתה ומה תעשה ענייה זו אם באמת שכחה ונהנית כבר בעד כתובתה ולא זכרה בעת הנדר והחכם לא ירצה להפר לה כדי שלא תגזול ליתומים וצ"ל דע"כ תחזור ליתומים ותאמר כי משגה הוא בידה ואף אם תדור עד"ר באמת אדעתא דהכי יסכימו רבים ג"כ כיון שצועקת שבאמת טעתה ומחזרת ליתומים ולפ"ז בנז"ש שלא נוכל להפר א"כ מה תעשה אח"כ כי לא איש אל שלא ישכח כלום ולכך אין להדירה בזה וז"ב לדעתי. ומיהו יש לדחות דהוי נדרי שגגות וע' ביבמות דף צ' ע"ב טעמא מאי אמר רבנן דיפר כי היכי דלא תתגנה הכא תתגנה ותתגנה וקשה הא טעמא דמיפר לפי שכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת וא"כ גם כאן ע"ד היא נודרת שהיא לא ידעה שתהי' אסורה לו והיא קושיא גדולה. ואולי שקאי על נדרים שנדרה אח"כ שנודע האיסור וגם בזה קשה דמ"מ נודרת ע"ד וצ"ל דמכאן ראיה דלכך ע"ד בעלה היא נודרת לפי שיכול להפר וכאן א"י להפר דלא שייך שתתגנה וקשה על המהרי"ט מזה וצ"ע:
1