שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:קכ״טShoel uMeshiv Mahadura III 2:129
א׳שאלה מחכם אחד בעובדא דשלהי הילולא דאמר רבא דנאמנת ורחב"א פליג וקי"ל כרחב"א דלא כרבא ואמאי לא נימא כנכ"ה דהא כאן היה בעלה של זו בודאי ומה"ת לתלות דעריק לעלמא מחמת כיסופא והרי בהך דיצחק ריש גלותא קי"ל כרבא משום דכנכ"ה. והשבתי בזה דכאן יש ריעותא דיש גברא חרוכא ופסתא דידא דשדיא וא"כ חזינן דיש כאן עוד אחר שהרי הגברא החרוכא הוא בשלימותו רק שנשרף ושלדו קיימת וא"כ הפסידא דשדיא ע"כ מגברא אחרינא הוא וא"כ לא שייך כנכ"ה כי בודאי הי' כאן עוד אחד ושאני בהך דיצחק ר"ג דאמרינן כנכ"ה ולא היה שם עוד אחר זולת זה היצחק ר"ג ובלא"ה יש לומר דבאמת הב"ש סימן י"ז ס"ק פ"ד כתב דיש לנו לתלות טפי דאדם אחר שלא נודע לנו חזקת חיות שלו מת משנתלה דזה האיש שנודע לנו חזקת חיותו דזה מת ובשו"ת נודע ביהודה מהד"ק חלק אהע"ז סימן ל"א האריך בזה דגם האחר הי' לו חזקת חי בודאי אף שלא הכרנו אותו אבל ידענו בבירור שהיה חי וכתבו האחרונים וגם אני הארכתי בזה דמכל מקום זה שלא נודע לנו חזקת חיותו יש לתלות טפי דזה מת דבאמת איכא מת בעלמא וכל שאין אנו דנין על אדם פרטי מסתבר לומר דאותו הפרטי שידוע לנו חזקת חיותו דזהו חי עודנו ע"ש ולפ"ז לכאורה צריך ביאור בהך דיצחק ר"ג דמה"ת לתלות בכנכ"ה הא מוטב לומר שאותו האיש שמת אינו יצחק ר"ג הנודע לנו שהי' חי בקורטבא רק מעלמא אתי מלמתלי שזה שהי' בקורטבא מת אך באמת הדבר נכון דהרי גם זה אף דנימא דאיש אחר הי' היה נודע לנו חיותו בבירור שהרי העדים מעידים שזה הלך עמה מקורטבא לאספמיא רק שאנן מסופקים שמא זה שהלך עמהם הי' איש אחר שבא מעלמא לקורטבא ואזל עמהם לאספמיא ושכיב א"כ גם זה נודע לנו חיותו ולכך אמרינן כנכ"ה דבין כך ובין כך מת אחד שנודע לנו חיותו וא"כ שוב מוטב יותר לתלות שהאיש הלז היה באמת יצחק ר"ג מקורטבא בעצמו מלתלות באדם אחר שבא לקורטבא. ולפ"ז זה שם אבל כאן שיש כאן גברא חרוכא ופסתא דידא א"כ יש כאן שני אנשים שרופים אחד שלם ואחד שנשאר פסתא דידא א"כ יש לתלות דאותו אחר שלא נודע לנו חיותו זה מת אבל זה שפסתא ידא הי' כאן זהו בעלה שנודע לנו חיותו ואמרינן דעודנו חי ואזיל לעלמא ולא שייך כאן כנכ"ה דבאמה יש לזה חזקת חי כנגדו וז"ב ודו"ק. שוב מצאתי בישועת יעקב לדו"ז הגאון ז"ל סי' י"ז ס"ק כ"ח שכתב כעין מ"ש ונהניתי עד מאד ובמ"ש מיושב קושית הריטב"א דלמה לי' להש"ס לומר דפסתא דידא דלמא פסתא ידא דאחריני ננהו וע"כ נדחק דמיירי דהכירה שזה פסת ידא דגברא. ולפמ"ש יש לומר דבשביל חזקת חיים דבעלה תלינן דפסת ידא דבעלה ולמה לן לחדש שהיה כאן שלשה דהיינו בעלה יצא מכאן לגמרי ואחד נשרף והשלישי נשאר פיסת יד דזה דחוק הרבה. ודרך אגב אבאר מה דהאריך הב"ח בתשובה סימן ע' בישנות דצליבה דאין מעידין הוא דוקא כשנצלב בידיו דאז יוכל להיות שיחיה אח"כ אבל בצליבה דהאידנא שתלוי בצואר בחבל שנחנק תיכף לא שייך זאת והאריך בזה והט"ז בסימן י"ז ס"ק מ"ג חולק עליו. ולפענ"ד דברי הב"ח תמוהים. והנה במה שהאריך במה דאמרו פרק נגמר הדין אלו נאמר חטא ותלית הייתי אומר כדרך שהמלכות עושה תולין אותו ואח"כ ממיתין ואם הי' התלי' בחנק ע"י החבל א"כ המיתה תיכף. הנה באמת בחידושי למקרא במגלת אסתר מהדורא שלישית הארכתי בזה. אמנם בפשיטות אתי שפיר דבאמת ראיתי התליה בחנק שעושין במלכותינו בתחלה תולין אותו והחבל עוד לא נדבק בחזקה ויוכל להיות שבעוד הדברים נמשכים וקוראין לו הדיקרעט וכדומה יוכל להיות שתעבור מטרונא אחת ופדאתו ושמעתי כמה פעמים שהי' כן שהשיג בתוך כך חסדי המלכות ולא נחנק והורידו אותו מן החבל והעץ וא"כ המיתה נמשך אח"כ וז"ש בירושלמי הטעם שמא מטרוניתא עברה ופדאתו והב"ח נדחק בזה אבל האמת הוא כמ"ש. ובאמת כפי הראות היה כמה מיני מיתה שהמלכות עושה שהרי בהך דאמרו ד"מ לא בטלי מי שנתחייב הריגה נמסר למלכות פירש"י שמתיזין ראשו בסייף ובאמת מצאתי בתוס' יומא דף ל"א דכתבו דפרשנדתא נתלה בג' אמות דהי' מחותך הראש ואח"כ נתלה וכפי הנראה הי' כמו שכתוב פ' וישב ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על העץ דהיינו שיהי' מחותך ראש כמ"ש אונקלוס יעדי פרעה ית רישך מנך ויצלוב יתך על צליבא. אמנם בש"ס מגלה מבואר בדף י"ז דכולן אזדקיפו בזקיפה אחת וכולן יצאו נשמתן בב"א ומבואר דהי' כעין חניקה דילן שמשכו החבל בב"א ומתו כאחד ולדברי הב"ח לא משכחת לה שימותו כאחד ועיין מהרש"א בחידושי אגדות וגם מ"ש הב"ח מדברי התוס' סוטה דזה שנתלה נחנק ונדחק הב"ח דהא מצינו שדיבר אח"כ במחכת"ה הוא חשב דר"ת א"ל הוא אמר לי' דהיינו שהנתלה אמר לי' אבל לפנינו הגירסא אמרו לי' דהיינו שהעומדים שם א"ל כן ודו"ק:
1