שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:קל״טShoel uMeshiv Mahadura III 2:139
א׳נתתי לבי לתור ולדרוש במה שכתב המהרי"ק שורש קס"ח באשה שזינתה ברצון כדי להציל נפשות דמכל מקום אסורה לבעלה והביא ראיה מאסתר שהיתה בודאי כוונתה לשמים להציל כל ישראל ואפ"ה אמרה וכאשר אבדתי שדרשו במגלה דף ט"ו עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון ונאסרה על מרדכי ע"ש והובא בקיצור בב"ש סימן קע"ח ס"ק ד' והנה לכאורה יש לדחות ראייתו דהרי התוס' במגילה שם ובסנהדרין דף ע"ד ע"ב הקשו דאמאי לא גירשה מרדכי שתהא מותרת לחזור לו אח"כ וכתבו דירא שמא יתפרסם הדבר ע"ש. ולפ"ז בכה"ג פשיטא דאינו נחשב לאונס להיותה מותרת לבעלה דבאמת גוף הביאה היא ברצונה וא"ל דמכל מקום כוונתה לא היה לזנות רק להציל נפשות דזה אינו דהצלת נפשות היה יכול להיות בלי האיסור ורק שירא שמא יתפרסם הדבר אבל יכול להיות בחשאי וע"י שני כשרים שלא יגלו עכ"פ האונס אינו ברור ושפיר נאסרה לבעלה עי"ז וז"ב לדעתי. ובזה נראה לי ליישב קושית המהרש"א בסנהדרין שם שדקדק אמאי הקשו התוס' שיגרשה כדי שתהי' מותרת לחזור אליו ולא הקשו טפי היה לו לגרשה שלא תעשה איסור זנות ברצון והיא א"א. ולפמ"ש אתי שפיר דזה הוה ס"ד דהתוס' ג"כ דלא היה אפשר לגרש שמא יתפרסם הדבר והוא ספק פקוח נפש הצלת ישראל ובודאי לא עשתה איסור א"א אחרי שנתכוונה לשמים להציל נפשות ישראל ול"מ דאין לה משפט מות דאנוסה היא ואונס רחמנא פטרי' כמ"ש רבינו בפ"ק מסנהדרין הלכה ב' והכ"מ לא הערה מקורו ובגליון הרמב"ם שלי ציינתי מקומו בע"ז דף נ"ד ע"א אונס רחמנא פטרי' ע"ש אלא אף איסור לא עבדה דהיא הצילה נפשות אלפים ורבבות מישראל אבל לענין שתאסר על מרדכי שפיר הקשו דמכל מקום כיון שאפשר לגרשה שוב לא מקרי אנוסה לענין הביאה ומקרי זנות ברצון ואסורה על בעלה ועיין בב"י בחו"מ סימן ר"ה סברא כעין זאת שזה לא מקרי אנוסה וע"ז תירצו שירא שיתפרסם הדבר ולכך אסרה עליו ועכ"פ ראיית המהרי"ק נדחית לפענ"ד. אמנם לפענ"ד נראה דמ"מ יש ראיה להמהרי"ק ע"פ מ"ש המהרי"ק בעצמו שם דאשה שזינתה ברצון וסברה שמותרת לזנות דמכל מקום אסורה לבעלה דעכ"פ בבעלה מעלה מעל ע"ש וכן הוקבע בש"ע סימן קע"ח שם ולפ"ז במקום דלא מעלה מעל בבעלה וכגון שהי' בידיעתו פשיטא דמותרת. ובזה כתבתי ליישב דברי רבינו שכתב בפ"ג מסוטה דקטנה שזינתה ברצון אסורה על בעלה ותמהו עליו מהא דאמר ביבמות דף ל"ג ע"ב פיתוי קטנה אונס הוא. ולפמ"ש א"ש דכל טעמו של רבינו הוא לפי דניהו דקטנה אנוסה היא מכל מקום נאסרת על בעלה דמכל מקום מעלה מעל בבעלה כיון דהיא כבר מבת שש ולמעלה ויודעת עניני אישות וכ"כ במהרי"ק שם ולפ"ז כיון דשם החליפו קתני והיינו ברצון א"כ שוב מותרת דלא מעלה מעל בבעלה והרבה הארכתי בזה במק"א ליישב קושית המשנה למלך מדף מ"א שם ואכ"מ. ומעתה גם כאן דהיה בידיעת ורצון מרדכי והוא עוררה ע"ז שתלך לבית המלך א"כ שוב לא נאסרה על מרדכי כיון דגוף הביאה אינה אסורה משום שהוא להצלת נפשות וע"כ דאף בכה"ג כל דהביאה ברצון ויודעת שאסורה עי"ז אף שעושה להצלת נפשות מכל מקום אסורה ושפיר הביא המהרי"ק ראיה. אמנם עדיין יש לדחות דהרי בהא דאמר אבוה דשמואל בכתובות דף נ"א דא"א שנאנסה אסורה לבעלה חיישינן שמא סופה ברצון ואף רבא דנחלק עליו הוא משום דיצרא אלבשה והיינו אף דכל עובר עבירה יצר אלבשה כשהתחלת המעשה הי' באונס מחשב אונס כמ"ש הכ"מ בפ"כ מסנהדרין ה"ב שם וכן מבואר בדברי רבינו בפ"א מא"ב ה"ט והכ"מ לא זכר גם בהא שם דברי רבינו בא"ב הנ"ל ובה"ה כמ"ש על הגליון שם והנה התוס' הקשו דא"כ אסתר היאך היתה מותרת לאבוה דשמואל וכתבו שצדיקת גמורה היתה והקדמונים בשיטה מקובצת שם דחו דברי התוס' דאין לסמוך על שהיתה צדקת נגד הדין ולפ"ז גם לדידן דקי"ל כרבא כיון שהיתה אח"כ ברצון שפיר חיישינן שמא נתרצית בסוף ביאה וא"כ אסורה למרדכי דכל שנתרצית אח"כ ברצון גמור שוב לא גרע מהיכא דסברה שמותרת לזנות דמכל מקום אסורה דמעלה מעל באישה וכאן מעלה מעל בו אח"כ וא"ל דיצר אלבשא דז"א דכל הטעם דרבא הוא משום חזקה דמעיקרא דכשם שהיתה מתחלתה באונס אף אח"כ הוא באונס וכאן גם בתחלתו היה ברצון רק שהי' כוונתה להצלת נפשות בזה כיון שאח"כ נתרצית שוב נאסרת על בעלה ושפיר נאסרה אח"כ ועיין בפ"י בכתובות דף נ"א שם שכתב דטעמי' דרבא משום חזקת היתר וכאן לא שייך גם זאת דעכ"פ איתרע החזקה דהי' ברצון וא"כ נדחה ראיית המהרי"ק ובזה ממילא מיושב קושית המהרש"א הנ"ל דלענין איסור א"א כל שבתחלתה הי' משום הצלת נפשות לית בה משום איסור אף דנתרצת אח"כ דיצר אלבשה משא"כ לענין לאסור על בעלה שפיר נאסרת:
1
ב׳והנה לכאורה לפמ"ש התוס' בב"ק ל"ב דלכך אשה חייבת אף דלא עבדה מעשה משום דהנאה חשוב כמעשה ולפ"ז כיון דאמרו ביבמות ק"ב שטובתן של רשעים רעה לצדיקים א"כ מכ"ש באסתר דהי' באונס שוב לא נתחייבה דלא נהנית וז"ש שמא אתה דן אונס כרצון והרי אמרה עכשיו ברצון משום דניהו דהיה ברצון אבל לא נהנית וחשוב כאונס והאשה פטורה. והנה מה שהביא המהרי"ק ראיה לדינו הראשון דהיכא שסברה דמותר לזנות דאסירה מהא דכתבו התוס' בכתובות דף ט' דהוה ס"ס ספק באונס ספק ברצון ואת"ל רצון שמא כשהיא קטנה ופיתוי קטנה אונס היא וכתבו דשם אונס חד הוא וע"ז הקשה דמכל מקום ספק הוא דשמא סברה שמותרת לזנות וזה לא אונס חד הוא ע"ש. לפענ"ד יש לדחות דזה לא הוה ס"ס המתהפך דהיאך נתחיל שמא לא ידעה האיסור ואת"ל שידעה האיסור וא"כ ע"כ מדידעה באיסור ע"כ דהיתה ברצונה דאל"כ אין כאן באמת איסור וא"כ שוב ליכא ספק שמא באונס משא"כ בס"ס שכתבו התוס' שפיר הוה מתהפך דשמא פיתוי קטנה אונס הוא ואת"ל דאינו אונס שמא מ"מ אנוסה היתה באמת וז"ב. מ"מ בגוף הדין של המהרי"ק כבר הביא שם עוד ראיות לזה. אבל דינו השני יש לדחות ראייתו לפענ"ד. ואולי משום כך לא הביאו הרמ"א בש"ע בסי' קע"ח שם. ומ"ש בשבות יעקב ח"ב סימן קי"ז ראיה להמהרי"ק מהא דכתובות דף כ"ו דאשה שנחבשה ע"י נפשות דאסורה לבעלה משום דיש ספק שמא מחמת אימה נתרצית והרי מכל מקום אנוסה מחמת נפשות היא. הנה מלבד דהקדמונים נחלקו באמת על פירוש התוס' הלז ועיין באהע"ז סימן ז' שתי דיעות בזה. אך גוף הראיה לא הבינותי כיון דבאמת הדין שתהרג ואל תעבור ניהו דאם עברה לא נתחייבת ע"ז אבל מ"מ נאסרה עי"ז כי לא היה לה להציל עצמה באיסור עריות ובכל מתרפאין חוץ משלשה אבל היכא דמתכוונת להציל נפשות אחרים ובפרט באסתר דכוונה להציל כל ישראל פשיטא דמותרת ומצוה קעבדא ודו"ק: והנה לפמ"ש הרמב"ן במלחמות פ"ב דפסחים שם וכן הסכים הר"ן ז"ל דהא דאמר אביי אסתר קרקע עולם היתה דדוקא באם היא אינה עושית מעשה בידים אבל אם עושית מעשה בידים כגון שאומרים לה שתביא עליה הערוה גם היא תהרג ואל תעבור וקשה לפ"ז על אסתר דכשהלכה ברצון ומרגילתו לדבר עבירה אפשר דהוה כמביאה עליה הערוה בידים והוצרכה להיות תהרג ובשלמא לרבא דמשני שהנאת עצמה שאני אף דכתב הר"ן שם דהיכא דמתרפאת בהנאת עבירה עצמה תהרג אף להנאת עצמו אפשר דכיון שהיתה להצלת כלל ישראל הוה כמ"ש הר"ן שם בעצמו דאסתר כיון שעשתה להנצל ממיתה לא מקרי הנאת עצמו אבל לאביי יקשה וע"כ צריך לומר דכיון שעשתה לכלל הצלת ישראל לא צריכה שתהרג וע"כ לא כתבו הרמב"ן והר"ן רק קודם שהלכה בדבר הזה ולא הי' הצלת ישראל בבירור אבל אח"כ בעת שהלכה אדעתא דהכי שתבקש ותחנן על עמה בודאי מותרת ומצוה עשתה להציל ישראל ולא נתכוונה לג"ע ודו"ק ועיין בשו"ת בית יעקב סימן ל"ט מ"ש בזה. ולפמ"ש יש לבנות ולסתור בדבריו וצ"ע ועיין בתוס' קידושין דף נ"ג ע"ב ד"ה אף שכתבו ראי' דמעלה מעל הוה במזיד דכתיב גבי סוטה ומעלה בו מעל והתם ע"כ במזיד קאמרה דודאי כשמזנה מזידה היא ומזה ראי' להמהרי"ק דאל"כ משכחת לה שתזנה ותהיה שוגגת דאומר מותר שוגג הוא וע"כ דמכל מקום לגבי בעלה מקרי מזידה ושפיר קרי' לי' ומעלה בו מעל ודו"ק:
2
ג׳ועיין ט"ז יו"ד סימן צ"ט ובב"ש בסי' קע"ח שם ומיהו דברי התוס' קצת מגומגמים במ"ש דמעלה בו מעל דע"כ מיירי במזיד דודאי כשמזנה היא מזידה וטפי הי' להם לומר דע"כ במזיד מיירי דשוגג בזנות מותר כמבואר בסימן קע"ח ס"ג שם ואולי כיון דלכהן אסורה עכ"פ היה מקום לדחות דלמא מיירי בכהן דהיינו אשת כהן ולכך כתבו דמסתמא כשמעלה בו מעל הוה מזידה וא"כ ממילא ראי' ברורה לשיטת המהרי"ק ואף דעדיין הי' מקום להביא ראי' דמזידה מיירי דאל"כ לא שייך הא דאמר ונטמאה ונטמאה אחד לבעל ואחד לבועל דבאונס שוגג מותרת. אך לפמ"ש דיש לומר דמיירי באשת כהן אתי שפיר דבאשת כהן אסורה לבעל ולבועל כמ"ש הב"ש סימן י"א ס"ק ג' ועיין משנה למלך פ"ב מסוטה ואחר כמה שנים ראיתי שיש ראיה ברורה להמהרי"ק מהא דאמרו במגלה שם שכשנסתלקה רו"הק ממנה אמרה להקב"ה שמא אתה דן אונס כרצון והדבר יפלא דהרי כבר אמרה כאשר אבדתי אבדתי שעד עכשיו באונס ועכשיו ברצון הרי שחשבה עצמה למזידה ולא לאונס ושוגג (ועיין מהרש"א בח"א) ולפמ"ש המהרי"ק אתי שפיר דבאמת לענין לאסור על בעלה מיחשב לרצון אבל לענין שתהי' נענש ע"ז משום איסור אשת איש שפיר טענה דהיא אנוסה שעושית להציל כמה נפשות של כל ישראל ולכך שפיר טענה שמא אתה דן אונס כרצון והיינו דבאמת לענין איסור כאנוסה היא נידונית ובחידושי למס' ע"ז דף נ"ד שלמדתי בעיון בחורף שנת תר"ו אמרתי בזה דבר נפלא ואכ"מ ודו"ק. ועיין בשו"ת נוב"י מהד"ת סי' ד': והנה לפענ"ד נראה דאף אם נימא כיון דעשתה להצלת נפשות חשובה אנוסה ומותרת מכל מקום צריך שנדע שכוונתה לא הי' רק בשביל זה דאל"כ אם נתכוונה לשם איסור אף שגם כוונה לזה ועשתה הצלת נפשות מכל מקום עשתה איסור ונתכונה לאיסור. ובזה נלפענ"ד הא דקאמר בסנהדרין דף ע"ד והא אסתר בפרהסיא הוה והקשו בתוס' דאמאי לא קאמר דג"ע הי' ולפמ"ש יש לומר דבאמת ידע הש"ס דלהצלת נפשות עשתה ול"צ למסור נפשה רק דעכ"פ כיון דהי' בפרהסיא א"כ יש מקום לחשדה דלמא נתכוונה לאיסור ואז שוב אסור וע"ז פריך דבפרהסיא הוה וע"ז משני דקרקע עולם היתה ולכך ליכא חשש דאינה עושית מעשה כמ"ש התוס' ורבא תירץ דלהנאת עצמה הוה ולא שייך פרהסיא דממנ"פ היא כוונה לש"ש ולחשדה אין מקום דהא אחשורוש עשה להנאת עצמו ולא להעביר על דת ולא מקרי פרהסיא דבפרהסיא לא ניכר עכ"פ כוונתו. ובזה נראה לפענ"ד דלכך אמרה כאשר אבדתי אבדתי דכבר כתבו התוס' דהא דקרקע עולם הוא דוקא בשביל דלא עשתה מעשה. ולפ"ז זהו בשלא תלך רק שאם ירצה אחשורוש לבעול אותה היא תניח עצמה אבל ללכת לעשות מעשה להביא עצמה לידי ביאה זה אסור ושוב הוה גילוי עריות ולכך אמרה עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון וגם תירוצו של רבא אינו מועיל דלענין ג"ע גם לרבא צריך לבא לטעם דקרקע עולם היא ועיין מהרש"א בסנהדרין שביאר כן בהדיא ועיין בחמרא וחיי להרב הכנה"ג שהביא כן בהדיא בשם הקדמונים דללכת אף שלא תעשה האיסור ההילוך גופא הוה כעושה מעשה ע"ש ומכ"ש בכה"ג ללכת לאחשורוש שיבעול אותה הוה מעשה וז"ב מאד ועיין ביש"ש פ' הבע"י סי' ג' שכתב דאם אשה עשתה מעשה ומהדקת עצמה בסוף תשמיש לא שייך יצרה אלבשה ע"ש ומכ"ש כשהלכה בעצמה אך באמת היא הלכה בפחי נפש שחשבה בשביל שלא יקבלנה וזה שאמרה למרדכי ואני לא נקראתי ולכך כשמרדכי אמר לה שתלך בשביל הצלת ישראל א"כ שוב ידעה שבודאי יושיט לה המלך שרביט הזהב וא"כ הלכה לעשות מעשה ולכך שוב הוה כעושית מעשה לזנות ולכך אמרה כאשר אבדתי אבדתי ודו"ק היטב ועיין בא"מ סי' ז' ס"ק ד' שהקשה על המהרי"ק ולפענ"ד ל"ק דכל שזה אנסה והיא מחמת פחד נתרצית זה לא מקרי מעלה מעל דברצונה הי' שלא להבעל אבל באסתר או בעובדא דמהרי"ק שהכניסה עצמה ברצון להתבעל בזה מעלה מעל באישה:
3
ד׳והנה בהא דכתב הרשב"א וכן קי"ל בש"ע אהע"ז סי' י"ז סנ"ח בהג"ה דאם אנסוה להנשא או שהורו לה ב"ד בטעות ונשאת על פיהם הוה כאנוסה ומותרת לבעלה הראשון וע"ז הקשה הב"ש בשם הט"ז מהא דנשאת ע"פי שני עדים דאסורה לבעלה דאין לך אונס גדול מזה ומכל מקום אסורה לבעלה. והנה לכאורה רציתי לומר דשאני התם דהחוש מכחיש דהרי אתי בעלה וקאי א"כ מה בכך שהיא אנוסה סוף סוף הא בעל הכא והיא א"א משא"כ הרשב"א מיירי בטעות בדין דזה הוה כאנוסה. והעיקר לפענ"ד דבאמת הא מבואר בש"ע דאם נבעלה בטעות שסברה שהיא בעלה אינה נאסרת דלא שייך ומעלה בו מעל וא"כ צ"ב הא דנישאת ע"פ שני עדים דהרי לא מעלה בו מעל דהיא סברה שמת בעלה וצ"ל כיון דהיה לה לדייק ניהו דע"פ עדים ל"צ לדייק מ"מ עכ"פ באישה מעלה דאם היתה דייקה היתה יודעת דלא מת ולפ"ז זהו כשבא בעלה אבל כשנשאת בטעות ע"פ ב"ד דלא שייך דהי' לה לדייק מותרת דלא מעלה מעל וז"ב: ובזה מיושב מה שהקשה הט"ז עוד דא"כ אמאי חייבה התורה קרבן לציבור שהורה ב"ד בטעות הא אנוס פטור מקרבן. ולפמ"ש אתי שפיר דאטו לא עשו עבירה וחייבה תורה קרבן שיתכפרו בזה. ומ"ש הט"ז על מ"ש הרשב"א דמיכל בת שאול נבעלה בע"כ הא ש"ס מפורש דלכך נקרא פלטי שפלטו אל מן העבירה. במחכת"ה באמת זה מחלוקת בסנהדרין שם. ומצאתי בשו"ת הרשב"א ח"א סי' יו"ד שם באו דבריו באורך וביאר כן בהדיא דדיעות חלוקות בזה ע"ש. ובזה אמרתי ליישב הא דאמרו בריש גיטין האי קולא היא חומרא היא דאי מצרכת לי' תרי לא אתי בעל ומערער חד אתי בעל ומערער ופסיל ליה כיון דאמר מר בפני כמה נותנו לה ח"א בפני ג' וח"א בפני שנים לא אתי בעל ומערער ופסיל לי' ותמה הפ"י דלמה תלוי בזה שנותן בפני שנים או שלשה ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת כיון שנותן בפני שנים שוב לא שייך דאתי בעל ומערער דהרי נשאת ברשות ב"ד וכאן ל"ש לומר דהי' לה לדייק כיון דאין הדבר במציאות והוא רק ספק בדין וגם לא הוה רק לעז בדבר ומן הדין אינו נאמן כמ"ש התוס' וא"כ שוב לא מעלה מעל ומותרת ולקצת מדבר הזה בגיטין הנ"ל עוררני חכם אחד ואני הוספתי בזה דברים ת"ל. ובלא"ה יש לומר דחיישינן שמא זה השליח יכחיש אח"כ האחד שאמר בפניו כיון דאין לו דין ב"ד לכך צ"ל בפני שנים או שלשה דאז לא יוכל להכחיש ושוב אמרינן דוודאי אמת אמר דאל"כ שמא יבא הבעל ויכחיש להשליח שלא שלחו כלל ודוק ועיין שו"ת נודע ביהודא מהד"ת חלק יו"ד סי' צ"ו מה שהאריך שם לחלק בין אונס לטעות ולפי דבריו יש ליישב ג"כ קושית הב"ש והט"ז שם ואכ"מ להאריך. ובחידושי אמרתי דבר חדש ליישב קושית מהרי"ק הנ"ל הלא מראש. דהנה נסתפקתי בהא דאין נושאין אלמנתו של מלך שזה מכבוד המלך אם נוהג גם במלכי עכו"ם שנשאו אשה יהודית. ולפענ"ד היה נראה דאף שזה ודאי שכל שהוא מכבוד המלך אין נ"מ בין מלכי ישראל ובין מלכי אוה"ע שנצטוינו לכבד ולנשא אף מלכי אוה"ע וכמו שדרשו על פסוק ירא את ד' בני ומלך אבל מ"מ כיון שאין לו קידושין בישראלית א"כ אינה נקראת אשתו. אמנם רציתי לומר כיון דמלך מותר בפלגש ופלגש לדעת הרבה פוסקים הוא בלא כתובה ובלא קידושין רק במה שמייחדה אליו וא"כ גם מלך עכו"ם כל שמייחדה אליו הוה פלגשו ופשיטא דאין נושאין אף פלגש של מלך. אך נראה דכ"ז אם נתרצית אבל אם אנסה המלך פשיטא דלא נקראת אשת המלך שלא נתייחדה אליו וכבר כתבו הקדמונים דלענין דינא דמלכותא דמה שהוא מחוקי המלך נקרא דינא אבל מה שגוזל וחומס לא נקרא דינא דמלכותא שזה חמסנותא ומלך במשפט יעמיד ארץ ולפ"ז כיון שאין לו רשות לאנוס נשי ישראלים ע"פי הדין ובמה שהוא נגד הדין לא שייך דינא דמלכותא כמ"ש הרשב"א בתשובה ובש"ך חו"מ סימן שפ"ח וא"כ לא נקראת אשתו. ולפ"ז נראה לי דזה שאמרה עד עכשיו באונס ואוכל לשוב אליך עוד אבל עכשיו שברצון ואדרבא בשביל הצלת נפשות ישראל אני מותר אבל עכ"פ אבודה אני ממך דכל שברצונה מייחדת עצמה אליו שוב נקראת אשת המלך ועכ"פ פלגש והדיוט אסור בפלגש המלך ושוב אסורה למרדכי וז"ב כנלפענ"ד ענין חדש. ובזה הי' נראה לפענ"ד דכל שהיא מרצונה שוב נקנית להמלך ואף למ"ד דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר דהולד הולך אחריה וכן קי"ל באהע"ז סי' ד' מ"מ במלך כה"ג ודאי דהולד הולך אחריו כיון דמחוקי המלך מותר בפלגש ומתורת קנין ככל האמור בפרשת מלך ניהו דזה דוקא במלכי ישראל אבל כל שנתרצית אליו והיא גם היא אמרה בעלי הוא פשיטא דבכה"ג קנה אותה והולד שלו וצ"ע בזה. ובזה א"ש דאמרה כאשר אבדתי אבדתי שגם הבן אשר יוולד יהי' נקרא על שם אביו ואינו כשר לבא בקהל ואם שגיתי ד' יכפר בעדי: עוד היה נראה לי ע"פי מה שנחלקו הפוסקים הרי"ף והרז"ה והר"ן אם גם באשה בג"ע אמרינן דתהרג ואל תעבור דשיטת הרז"ה כיון דאשה קרקע עולם היא לא שייך תהרג ואל תעבור והר"ן פ"ב דפסחים מחלק דדוקא בדלא עבדה מעשה אבל היכא שהיא מביאה על עצמה הערוה לבעול אותה תהרג ואל תעבור ולפ"ז כיון דהוא ביקש מעמה שתלך אל בית המלך אף שלא נקראה א"כ הוה כמו שמביאה על עצמה העריות שהמלך יבעול אותה ובכה"ג תהרג ואל תעבור ועיין בר"ן שם דמחלק לרבא דס"ל להנאת עצמו שאני בכה"ג דאסתר שלא נתכוונה בשביל ג"ע רק להציל ממיתה שאני אבל לאביי יקשה וע"כ צ"ל כיון דעשתה להציל כל ישראל א"כ באמת השליכה נפשה מנגד אך להציל כל נפשות ישראל וא"כ עכ"פ אסורה לבעלה וזה שאמרה ובכן אבא אל המלך אשר לא כדת והיינו במה שתבא אל המלך יהיה שלא כדת וכאשר אבדתי אבדתי היינו שחשבה שהיא עושית איסור להציל כל ישראל אבל היא אסורה. גם יתכן עוד שאם היתה יודעת שתציל כל ישראל בודאי אז מצוה קא עבדה אבל כיון שהדבר בספק שאף שהמלך ירצה בה מ"מ לבטל גזירתו מעל כל ישראל ודאי לא יעשה וא"כ שוב לבעלה בודאי אסורה שהרי נתרצית בביאה ולא הועילה עדן להציל כל ישראל וניהו דגוף הענין כיון שעכ"פ ספק פקוח נפש של כל ישראל הותר אבל לענין איסור באיסורה עומדת וז"ב. והנה לכאורה הי' נראה לי ענין חדש דהנה בכל התורה כולה קיי"ל דיעבור ואל יהרג מלבד בשלשה אלו ע"ז וג"ע וש"ד והנה שפיכת דמים מבואר הטעם ברש"י בכמה מקומות דמה חזית דדמא דידך סומק טפי והיינו שענין פקוח נפש הוא מפני חביבות הנפש אצל הקב"ה והרי כל הנפשות לו הנה ומה חזית ובע"ז כיון דכל תכלית החיות הוא בשביל הנפש וכל שיעבוד ע"ז והוא מומר לכל התורה גם כל הנפש נשחת ול"ש שיחלל בעבור ישמור כל התורה דהרי הוא מומר לכל התורה אבל ג"ע לא נודע לכאורה למה החמירו בזה יותר וצריך לומר עפמ"ש בשיטה מקובצת בב"ק דף פ' בהך מעשה דחסיד דלא מצאו בו אלא עון זה והקשו בשיטה הא הוה לצורך חולה ופ"נ שרי וכתב דאף לצורך פקוח נפש לא שרינן דבר שיש לחבירו קצת הפסד ע"ש ולפ"ז בג"ע דאין לך הפסד גדול מזה שעושה בניו ממזרים ואוסר אשה לבעלה וכדומה ובכה"ג לא הותר אף משום פיקוח נפש. ובאמת אף בגזל הי' לפ"ז מהראוי שיהי' יהרג ואל יעבור ובאמת שמצאתי בשיטה מקובצת כתובות דף י"ח גבי קסבר ר"מ דאם אמר לעדים שיחתמו שקר ואם לאו יהרוג אותם דיהרגו ואל יחתמו שקר והביא בשם גדולי הקדמונים שר"מ ס"ל דגם על גזל יהרג ואל יעבור והביא כן שכ"כ בפירוש באיזה מדרש ע"ש וטעמו של רבנן דחולקים צ"ל כיון דממון אתיהיב למחילה ואפשר בהחזרה א"כ אין לו להיות יהרג ואל יעבור דנפשו ליתא בחזרה ולא אתיהיב למחילה אבל ג"ע דלא אתיהיב למחילה וליתא בחזרה והוה מעוות שאינו יכול לתקן כדאמרו פ"ק דחגיגה ולכך יהרג ואל יעבור וז"ב מאד. ומזה נראה ראיה למה דמבואר בש"ע יו"ד סימן קנ"ז ס"ק יו"ד דכל שאינו רק חייבי לאוין לא הוה בכלל ג"ע. ולפמ"ש הדבר מבואר בטעמו ויש להאריך בזה:
4
ה׳ובזה נלפענ"ד במ"ש בשו"ת בית יעקב באשה שהשתדלה להיות נבעלת לראש הלסטים שבא עליה שיירא בדרך להרגם ועי"ז נצלו כל השיירא ופסק דמצוה רבה עשתה ואף בזה פיקוח נפש דוחה ותמה ע"ז הנוב"י בתשובותיו חלק יו"ד מהד"ב דהא אין מתרפאין בע"ז וה"ה בג"ע ואסתר שאני דעשתה בשביל הצלת כל ישראל. ולפמ"ש אתי שפיר דעיקר הטעם דתהרג ואל תעבור הוא בשביל דפקוח נפש אינו דוחה דבר שמגיע נזק לחבירו ולפ"ז בכה"ג דמגיע הצלה לכל השיירא א"כ היא נתכוונה עכ"פ לטובת החברה כלה ואנן סהדי דהבעל ג"כ היה מתרצה שתאסר לו ולהציל כל השיירא בכה"ג הוה כמו כל התורה דיעבור ואל יהרג ואם לא עשה כן עבר על לאו דונשמרתם מאד לנפשותיכם ולכך באסתר שעשתה להצלת כל ישראל בודאי פעולתה ושכרה אתה. ומזה ראיה ברורה דמכל מקום נאסרה לבעלה דאל"כ היאך מקשה הש"ס גבי אסתר דתהרג ואל תעבור והוצרך לשנויי דהנאת עצמו שאני או דקרקע עולם היא ת"ל דכל דלא נאסרה לבעלה לא הפסידה כלום לא למרדכי וגם הבן לא הוי ממזר דנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר וע"כ דנאסרה על בעלה ולכך אמרה כאשר אבדתי אבדתי וזה שהיה הוויכוח בין אסתר למרדכי שבתחלה ידעה ג"כ שהוא הצלת ישראל רק שסברה שבשביל פקוח נפש אין לעשות איסור שמגיע הפסד לבעלה וע"ז השיב לה מרדכי שהוא פקוח נפש הכולל לכל ישראל וע"כ השיבה לו דתלך וכאשר אבדתי אבדתי ועשתה איסור כדי להציל את ישראל ודו"ק היטב:
5
ו׳והנה שאלני נכד דו"ז הגאון בעל ים התלמוד בהא דכתב הר"ן ראיה מהך דתעמוד לפניו ערומה דהרי היה בשביל הנאת עצמו וע"ז הקשה שאני התם דניהו דמשום הבועל מותר דלא הוה ג"ע דהוא עושה להנאת עצמו אבל היא שהיא ג"כ מצוות על ג"ע ואיך תעמוד לפניו ערומה. והשבתי דהדבר נכון דבאמת כל שלגבי הבועל לא מקרי ג"ע שוב שפיר היתה מותרת דהיא עשתה בשביל פקוח נפשו של זה דהרי אמרו הרופאים שימות וע"כ דשייך ג"ע ואסור להתרפאות בג"ע אבל כל שלא מקרי ג"ע לגבי הבועל היא אנוסה בדבר כדי להציל נפשו של זה וכמו דמותר לעשות כל מלאכת איסור בשביל פקוח נפש כמו כן מותר לעשות כן ובפרט באשה דקרקע עולם היא ובמה שעומדת ערומה אינה עושית שום מעשה מג"ע רק דאסור בשביל הבועל והיא עושית לפקוח נפש של זה ועיין בנ"ב סימן קס"א בחיו"ד מ"ש ליישב קושית הרשב"א דבאמת גרשה מרדכי והדבר צ"ע דא"כ היאך פריך הש"ס מאסתר והא באמת גרשה וליכא איסור ועכ"פ אינה חייבת להרג ואולי כיון דהי' בצנעא הגירושין שמתיראת מפני המלך וכמ"ש הרשב"א שם א"כ עכ"פ בפרהסיא נגד ישראל הי' נראה כאשת איש ושוב הוה פרהסיא וחייבת למסור עצמה ושפיר פריך. ובזה שוב ל"ק כל הקושיות של התוס' והקדמונים דאכתי הוה ג"ע דז"א דלגבי ג"ע באמת לא הי' ג"ע דהא גרשה וכ"כ לעיל בזה. והנה ק"ל בהא דאמרו בכתובות דף ט' דמעשה דוד מפני מה לא אסרוה משום דאנוסה הוית וקשה הא אמרו בכתובות דף נ"א דשבויי מלכות הן כשבויות ופריך הש"ס דתניא איפכא ומשני ל"ק כאן במלכות אחשורוש כאן במלכות בן נצר ופירש"י דאחשורוש מלך גדול וידעה שלא ישאנה ולפ"ז זהו בשבויות אבל כיון דשלח אחריה ובא אליה א"כ אפשר דסברה דישאנה ותתרצה לו ושוב היתה אסורה לבעל ולבועל. וגם קשה היאך אמר דוד לאורי' רד ושכב עם אשתך דלמא נתרצית ואסורה גם לבעל. אמנם נראה דלהס"ד דלא ידע מגט כריתות א"כ שוב לא הי' מקום שישאנה דכל ישראל לא יניחוהו שיעבור ויקח אשת איש ואסורה לבעל ולבועל וא"כ בודאי לא נתרצית וזה לפענ"ד הא דמשני ואבע"א כל היוצא למלחמת בית דוד גט כריתות כותב לאשתו וקשה דקארי לה מה קארי לה והא היתה מגורשת ולפמ"ש י"ל דבאמת שיטת רש"י דכתב גט כריתות על תנאי והתוס' פירשו דכתב בלי תנאי ולפ"ז לשיטת התוס' דהי' כותב לה בצנעא והעולם לא ידעו מזה א"כ שוב לא מקרי אנוסה דהיא ידעה האמת שיוכל לשאנה וגם אם כתב על תנאי יוכל להיות שחשבה שישאנה וישתדל שימות אורי' כאשר סבב באמת כן אח"כ וא"כ אדרבא אז אסורה לבעל ולבועל ולכך אמר שני תירוצים דאם נימא דלא הי' לה גט כלל אז הוה אנוסה אבל אם הי' לה גט בלא"ה מותרת. ובאמת דקשה לי טובא על הא דסבב דוד שיבא לביתו וישכב אורי' עם אשתו יקשה דמה מועיל אדרבא עי"ז יבטל הגט לגמרי ונמצאת למפרע אשת איש ודוחק לומר שצוה לו לקדשה שנית וגם בזה מה הועיל דלמא יקדשנה ולא יתן לה גט כלל ותהיה אסורה לו לשיטת רש"י דהי' גט על תנאי עכ"פ נתבטל הגט וגם קשה היאך יכול לקדשה קודם שחל הגט ועיין שעה"מ הלכות אישות שהאריך בזה. אמנם נראה דבאמת לפמ"ש התוס' דהיה דרכם לגרש בצנעא א"כ אפשר שגם דוד לא ידע אם גרשה והי' בוש לשאול ורצה לעשות המבחן בזה שאם יבא אורי' לביתו אז מוכח שלא נתן לה גט כלל וידע עונו ולא יוסיף עוד אבל אם לא ירצה לירד שלא יבטל הגט אז מוכח שגרשה על תנאי ושוב סבב שיהרג אורי' ויהי' מותר לישא אותה ודו"ק. הן אמת דקשה לי לשיטת ר"ה דגיטו כמתנתו א"כ כל שזינתה ותהי' אסורה לחזור לו אם נימא דלא הוה אנוסה כיון שחשבה שיוכל לשאנה א"כ שוב נתבטל הגט דאדעתא דהכי לא גרשה רק שאם ימות לא תתעגן ולא תזקק ליבום אבל שתהי' עי"ז מותרת לזנות ושישאנה אחר ע"ז לא נתרצה ובטל הגט למפרע ושוב אסורה עליו וא"ל דלא הועיל בזה דס"ס תהי' אסורה לו דזה אינו דיועיל עכ"פ אם ירצה לזנות עמה משאר העם אז תהיה אנוסה ולא תתרצה ותהי' מותרת לאורי' ואטו ידע אורי' שהמלך יבא אליה ותתרצה לו. אמנם נראה דזה שסבב שימות אורי' וא"כ על לאחר מותו בודאי לא אכפת לי' ונתרצה בגט למפרע וכיון שלא רצה לירד לביתו ש"מ שלא בטל הגט בנתים ושוב הוה הגט גט וליבם לא חשש כ"כ כיון שבלא"ה תהי' אסורה גם לאחיו דהיא סוטה וא"כ למפרע לא חטא וזהו שדרשו שביקש לעשות ולא עשה והיינו שכ"ז שלא מת אורי' באמת הי' ספק חטא דשמא יבטל הגט ורק לבסוף לא חטא למפרע ודו"ק היטב:
6
ז׳והנה בשיטה מקובצת בכתובות הקשה בדף נ"א בשם תר"י דהיאך אסתר מותרת לבעלה דניהו דבפעם ראשונה היתה אנוסה הרי בפעמים האחרות היתה נבעלת ברצון וכתב כיון דהי' בעלה עמה כדאמרו במדרש דהיתה טובלת ויושבת בחיקו של מרדכי א"כ כיון שבעלה עמה בודאי לא היתה מתרצית ע"ש. והנה תירוצו אין לו ביאור דניהו דבעלה עמה למה לא ניחוש שתתרצה וגם קושיתו אינו מובן במ"ש דבפעמים האחרות היתה מתרצית היכן פשוט לו זאת. ואדרבא אמרו במגלה עד עכשיו באונס ועכשיו ברצון ואמרה דתאסר כעת ואם כוונתו כיון דהושם כתר מלכות בראשה נתרצית א"כ מה מועיל בעלה עמה ופשיטא דאחר שהיתה מלכה בודאי לא בא עליה מרדכי עוד. ובגוף קושית הקדמונים שם דניחוש שמא נתרצית. לפענ"ד מזה עצמה שהיתה רוצית להבעל למרדכי והרי חזקה על צדקת כמותה שלא תעשה בעילת זנות דבכל נשים שייך החזקה גם עליה וכמ"ש במשנה למלך פ"י מגירושין אף כי באסתר אבל דברי השיטה צע"ג:
7