שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:קמ״גShoel uMeshiv Mahadura III 2:143
א׳נשאלתי מידידי הרב החריף מופלג בתורה מוהר"ץ ליב הכהן מראווא נ"י על מ"ש המג"א סי' תקי"ג ס"ק י"ד במ"ש בשם הרא"ש הטעם דלכך שייך בביצה הכנה משום דע"י הלידה הוכנה לגדל אפרוח משא"כ במעי אמן והוא אמר דלא מצא כן ברא"ש והדבר א"א לאומרו דא"כ בהא דאמרו בביצה דף ו' ביצה עם יציאתה נגמרת ומגרלת אפרוחים וכו' למאי נ"מ למקח וממכר ולמה לא קאמר נ"מ לענין איסור הכנה והנה תיכף אמרתי לו דדברי המ"א בשם הרא"ש בהדיא גבי עגל שנולד ביו"ט ע"ש. אמנם ביאר דבריו דדוקא למאן דל"ל מוקצה ולפ"ז שם דקאמר אילימא עם יציאתה נגמרה ומותרת לאכול בי"ט והא תנינא וכו' וכיון דמיירי בביצים הנגמרות במעי אמן דמלתא דל"ש הוא ולא גזרו בה רבנן כמבואר בדף ב' לרבה ובכה"ג שוב אי אפשר לומר נ"מ לענין איסור הכנה דאפילו אינה מגדלת אפרוחים שרי ביו"ט דל"ש הכנה דרבה ולכך קאמר לענין מו"מ. עוד שאלני מהא דאמרו בדף ז' בדספנא מארעא והרי בדספנא מארעא בודאי ל"ש גידול אפרוחים כדאמרו שם גבי ביעי דפחיא ולפ"ז לא שייך הכנה כלל. וגם זה ל"ק ולא מידי דמכל מקום בתרנגולת העומדת לגדל ביצים אסורה משום מוקצה כמ"ש הרא"ש שם וא"כ מיירי בכה"ג. ובלא"ה יש לומר דאדרבא כיון שבדק מאתמול ולא מצא בודאי שייך מוקצה דאקציה מדעתי' כיון שלא מצא מאתמול אף בביצה העומדת לאכילה אסור דמכל מקום הביצה הקצה מדעתו דהוא בודאי לאו אדעתי' דלימא שמא לא בדק יפה ושוב אסור משום מוקצה. ובזה מיושב מה דנקט בדק ועיין רש"י שם. איברא דלפ"ז יקשה על רב מרי דאמר דאם בדק מאתמול מותר ואמאי והא מוקצה הוא וצ"ל כיון דע"כ לא נולדה בלילה ורק שהוא לא בדק יפה הו"ל כמוקצה יבש שאין הבעלים מכירין בו דמותר כמבואר בסימן ש"י וכן כאן הא ע"כ נולדה מאתמול כדאמר רב מרי. ובזה מיושב היטב הא דאמר א"ה מ"ט דרב מרי ולשון א"ה תמוה דבאמת יקשה ניחוש שמא ספנא מארעא אף בלא הא דריב"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהרי הצל"ח הקשה לשיטת הרא"ש הנ"ל מה מקשה א"ה מ"ט דרב מרי דלמא רב מרי מיירי בתרנגולת העומדת לאכילה דלא שייך מוקצה והכנה לא שייך כמ"ש הרא"ש ולכך מותר ממנ"פ וריב"ש מיירי בתרנגולת העומדת לגדל ביצים דמוקצה ע"ש (ובכלל דבריו קושית הרב מהר"ץ הנ"ל) ולפמ"ש אתי שפיר דאם יש מקום לחוש שמא ספנא מארעא שוב אסור מטעם מוקצה דאסח אדעתי' ות"ל דהוה כיבש ואין הבעלים מכירין בו דזה אינו דכאן אין ראיה שהי' מאתמול דדלמא ספנא מארעא וא"כ עכ"פ אסח דעתא מיניה דהוא לא ידע דיספון מארעא ולכך אסור ומיושב לשון א"ה ודו"ק היטב:
1
ב׳והנה מ"ש למעלה ליישב מה דלא אמר הנ"מ לענין איסור הכנה אכתי יקשה דאמאי לא קאמר הנ"מ לענין יו"ט אחר השבת. אמנם באמת בלא"ה ל"ק דבאמת הרא"ש כתב עוד טעם אחר דהביצה טובה יותר וא"כ לענין הדין היה מותר דלא שייך הכנה ולכך קאמר נ"מ לענין מו"מ דזה נפקותא טובה. עוד שאלני הרב הנ"ל בהא דפריך הש"ס בדף ו' וכי מה בין זה לעגל שנולד ביו"ט והקשה לפמ"ש הרמב"ן לחלק בין אם המוקצה מחמת איסור אז כשנפקע האיסור לא נפקע מחמתו המוקצה ובין כשנפקע המוקצה מחמת שהוא מוקצה וכשמקצה בידים ודאי אסור וא"כ כאן דהוה מוקצה בידים דהרי מדחהו ביו"ט והוה כגרוגרות וצימוקים וכמ"ש התוס' ד"ה הואיל ובשבת דף מ"ה וא"כ מה מדמה לעגל שנולד ביו"ט דשם לא אדחי' בידים וכאן הוה דיחוי בידים. והנה אמרתי בפשיטות דיש להקשות דשאני הכא דדחי' בידים אבל לפמ"ש התוס' בשבת שם לחלק דשאני מנר שכבה דעכשיו נראה ויצא מהדיחוי ע"ש וה"ה הכא כיון דכעת כבר יצא מהדיחוי שוב לא מקרי דיחוי בידים. אמנם אי קשיא הא קשיא מה מקשה מעגל שנולד ביו"ט הא לפמ"ש בסימן תקי"ח גבי בית שנפחת לחלק בשם הרמב"ן דלכך לא הוו הפירות מוקצים דאין הפירות מוקצים מחמת עצמן רק דאריה הוא דרביע עלה ע"ש וה"ה כאן בשלמא אפרוח שקודם שנתפתחו עיניו אסור א"כ הו"ל כמוקצה ממש אבל בעגל שנולד ביו"ט דאינו מוקצה מחמת עצמו רק דדשא אחידא באנפי' וא"כ לא הוה מוקצה וצע"ג כעת ועיין בסימן תק"ה בב"י וט"ז ס"ק ג' בשם הרמב"ן. וכפי הנראה הי' קושית מהר"ן הנ"ל מדברי הרמב"ן אלו:
2
ג׳והנה שאלני המופלג מוה' יוסף שורשטיין נ"י בהא דשיטת רש"י דבמוקצה מחמת איסור דרבנן לא אמרינן מגו דאתקצאי דהרי בעגל שנולד מן הטריפה כתבו התוס' בביצה דף וא"ו ד"ה וכי דכל שא"י לשחטו לכתחילה אמרינן מוקצה. ולפענ"ד נראה לחלק דשאני התם דהאיסור אינו רק מדרבנן ובעצם אינן מוקצין הפירות רק דדשא אחידא באפייהו משא"כ שם דכל דא"י לשחטו גוף העגל מוקצה היא ודו"ק ועדן צ"ע. ודרך אגב אומר במה דאמרו חולין דף י"ד א"ה בהמה לר"י בי"ט היכי שחטינן ומה קושיא הא באמת התוס' בע"ז דף י"ד ע"ב ד"ה מקום כתבו דסתם בהמה דקה לגדל עומדת כמו עז לחלבה אבל בהמה גסה כגון פרה לשחיטה מותרת וא"ה מה קושיא הא לר"י ע"כ בהמה דקה עז לחלבה ורחל לגיזתה אסורה לשחוט כדאמר ר"נ עז לחלבה וכו' פלוגתא דר"י אבל בהמה דשוחטין לר"י היינו פרה וא"כ ל"ק. ויש ליישב דאכתי קשה דא"כ מנ"ל דמשנה מיירי בדקה ואסורה ליומא דלמא בדקה מיירי ועומדת לשחיטה ודו"ק כי קצרתי:
3