שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:ט״וShoel uMeshiv Mahadura III 2:15
א׳חידושים במס' סוטה שלמדתי שנת תרכ"ד. כל פרשה שנאמרה ונשנית לא נשנית אלא בשביל דבר שנתחדש בה. עיין תוס' שהקשו הא כל מקום דאיכא למדרש דרשינן. ולפענ"ד נראה דהנה גוף המאמר אין לו ביאור. ולפענ"ד הענין ע"ד מ"ש הרמב"ן על התורה פרשה שמות על פסוק והיו המים לדם ביבשה שרש"י האריך בזה והוא כתב שדרך המקראות לכפול התיבות בעבור מצוע ארוך שנא' ביניהם ע"ש שמביא הרבה ראיות לזה. וזה לדעתי מאמר ר' ישמעאל כיון שצריך לאמור והיה אם נטמאה והיה אם לא נטמאה שוב בא באמצע שנית וקינא את אשתו שהרי הוא מצוע ארוך וקשה על האדם לזכור ע"כ כפל שנית וזה נכון לדעתי. ויתכן עוד יותר דרבי ישמעאל ותנא דבי ישמעאל אחד הוא ועיין יבמות דף ג' ע"ב דמקשה מזה על זה וא"כ ר' ישמעאל לשיטתו דס"ל דברה תורה כלשון בני אדם ובני אדם בלשונם מכפילים התיבות כל שיש מצוע ארוך ביניהם א"כ גם התורה דברה כלשון בני אדם. איברא דגם על ד"ת כלשון בני אדם קשה למה לא נימא כל דאיכא למדרש דרשינן ומצאתי בתוס' סוטה דף כ"ד ד"ה ור' יונתן שהאריכו בזה וכתבו כל דצריכין להוציא ממשמעותא דקרא בזה אמרינן דדברה תורה כלשון בני אדם וא"כ לר' ישמעאל דמשמע ליה דהוא רשות ואם נאמר חובה נוציא ממשמעות הקרא דגם ר"ע מודה דוקנא הראשון הוא רשות רק וקנא השני הוא חוב ובכה"ג ס"ל לר' ישמעאל כל דמצינו לומר דדברה כלשון בני אדם בהיות שצריך לדבר במצוע ארוך כפל הכתוב הענין כנלפענ"ד ודו"ק היטב. דף כ"ד ע"א ומר אלימא ליה שומרת יבם דלא מחסרא מסירה לחופה וצריך ביאור דמה מעלה היא דלא מחסרה מסירה לחופה. והנראה בזה דהנה בשו"ת זקני החכם צבי ז"ל סי' קט"ז שם האריך דארוסה יותר מסתבר להקרא אשה מיבמה דארוסה הויא בכלל אשת איש לענין אשר ינאף את אשת איש משא"כ יבמה דהיא אשת המת ולא אשת החי וע"ז כתב דאף דביבמה אם בא עליה בע"כ קנאה הרי גם יעוד הוא בע"כ ע"ש והנה כבר הארכתי בזה בשו"ת ובקיצור ביד שאול סי' רט"ז ברמ"א שם בשם הרשב"א ע"ש. ואני תמה על עצמו דלמה לא הביא הח"ץ מכאן דמר אלימא ליה ארוסה דקידושין דידי' וסוקלין על ידו והנה בקידושין דף ה' אמר מה להצד השוה שבהן שכן ישנן בע"כ ע"ש דחופה שאני דאי אפשר בע"כ וכתבו התוס' שם דאף דיעוד בע"כ אבל החופה צריך להיות מדעת ומעתה הנה מבואר דז"ש דלכך אלימא ליה שומרת יבם דלא מחסרא מסירה לחופה והיינו שהחופה אינה בע"כ ולכך ביבמה דלא מחסרה מסירה לחופה א"כ היא בע"כ והח"ץ דחה מיעוד והנך רואה שגם יעוד עכ"פ החופה צריך להיות מדעת ודו"ק ולפענ"ד היה נראה דדוקא יבמה לאחד היא דמסתבר דאלימא מארוסה אבל יבמה לשנים פשיטא דלא נחשבת לאשה ועיין יבמות דף כ"ט ע"ב ודו"ק. דף מ"ג ע"ב האי הרכבת היתר ה"ד אילימא ילדה בילדה ת"ל דבעי מהדר משום ילדה ראשונה בשו"ת ש"ב הגאון בית אפרים חלק או"ח סי' נ"ז הקשה אחיו לוקמא דהראשונה היה בגזילה ויהיב דמי ואפ"ה לא בעי אהדורי דבגזילה בא לידו וא"כ ה"ה כאן. והנראה בזה דהנה מבריך היינו שנוקב האילן ונוטל מן הרך שבענפי אילן ותוחב לתוכו ע"ש ברש"י ולפ"ז שוב יקשה א"כ גם בשניה שהבריך יש בו משום גזילה דהיחור שבאילן הראשון היה גזולה ומזה בא האילן השני ופשיטא דמקרי בגזילה בא לידו דאף דיהיב דמי מכל מקום מעיקרא בא בגזילה דהאילן הראשון וכל מה שיש בתוכו היה בגזילה ואף דיהיב דמי קודם שנטל היחור מכל מקום בגזילה בא לתוכו וחוזר לריה"ג. ובזה יש ליישב מה שהקשו עוד שם דגם בהרכבת איסור ג"כ קשה ה"ד ת"ל דבעי למהדר משום הראשונה ולפמ"ש יש ליישב דבאמת יכול לאוקמא בכה"ג דגזלה ויהיב דמי וא"ל דא"כ למה צריך קרא להברכת איסור ת"ל משום דהוה גזולה דזה אינו די"ל דזה באמת ממעט הברכת איסור הואיל דהוה גזול ואף דהבריך ונשתנה ופנים חדשות בא לכאן מכל מקום הברכת איסור לא שייך שינוי דע"י איסור ל"מ הברכה אבל בהברכת היתר לא שייך למעוטי בשביל דהוה גזול דבאמת יהיב דמי רק דבגזילה בא לידו אבל הברכת איסור שפיר אימעט מלא חללו. ובזה מיושב דברי רש"י שכתב דהברכת איסור ממועט מלא חללו כמו דממעט ולא חנכו פרט לגזלן והוא תימה דלמה לא פריך לימא דלא כריה"ג כדפריך לעיל על ולא חנכו והב"ש בחידושיו והמהרש"א לסוטה נתקשה בזה. ולפמ"ש יש לומר דרש"י באמת פירש דהראשונה הי' גזולה ויהיב דמי ורק השניה הבריך באיסור ובודאי לא נשתנה ודו"ק. וע"ד הפלפול יש לומר דהכי אזלא קושית הש"ס ת"ל דבעי מהדר משום ילדה הראשונה וא"ל דמיירי בגזולה ויהיב דמי ז"א דהרי ריה"ג ס"ל דמתיירא מעבירות שבידו חוזר לפיכך תלתה התורה באלו כדי שיחזור בכלן ופירש"י דיאמר שחוזר בשביל זה ולא יתבייש ולפ"ז הכי מקשה דאם יבא ויאמר שחוזר בשביל שהרכיב א"כ הכהן יקשה לו למה לא תאמר דחוזר בשביל ילדה הראשונה א"כ הוא מוכרח לומר דגזלה ושוב יתבייש ובמה יתלה ולכך משני דהי' סייג וקורות ואין בושת. ובזה יש ליישב מה שהקשו דגם בהברכת איסור שייך הקושיא ולפמ"ש יש לומר דבהרכבת איסור יתלה בהרכבת היתר ורק דבהרכבת היתר ג"כ יקשה ת"ל משום ילדה ראשונה וא"כ זהו קושית הש"ס ודו"ק. עוד נראה לי בישוב הקושיא דלא מצי לאוקמא בשגזל ויהיב דמי דשאני בית דאף שיהיב דמי אבל הבית הוא גזולה כאשר היה אבל כאן הכרם גזל והשביח וא"כ הפירות שהגדילו לאחר שיהיב זה נקרא כרמו של לוקח וצריך לחזור וא"ל דהוה ככרם של שני שותפין דזה אינו דכל דיהיב דמי והלה נתרצה שוב הוה באמת כל הכרם שלו ואף דאתי מגזילה מעיקרא מכל מקום מה שהשביח אח"כ ודאי נעשה שלו ועיין מג"א סי' סי"ח וסי' ש"כ ובתוספות ב"ק דף ס"ט ודו"ק היטב. עוד נראה לי דהכי פירושא כיון דילדה בילדה לא בטלה א"כ יש באותו אילן שהרכיב היחור שבראשונה וכל שכבר יהיב דמי א"כ אותו היחור שהבריך בהשני והוא המציא כל ההברכה א"כ חייב מצד היחור שהיה בראשונה דלא שייך לומר דבגזילה בא לידו דזה היחור אחר שכבר יהיב דמי והבריך בשניה פשיטא דנתחייב לחזור בשביל אותו היחור. ובזה מיושב היטב הקושיא דלמה לא הקשה מהרכבת איסור ולפמ"ש אתי שפיר דהרכבת איסור פירש"י מין בשאינו מינו ושוב לא שייך לחייב מחמת הברכה של היחור דפשיטא דכיון דהברכה היא א"מ דלא אזלינן בתר היחור שאינו רק חלק מיעוט נגד ההברכה השניה משא"כ בהרכבת היתר הו"ל מין במינו והיחור שוה להברכה ודו"ק ובפרט לשיטת רש"י דמב"מ לא בטל ודאי א"ש ודו"ק היטב:
1