שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:קס״הShoel uMeshiv Mahadura III 2:165
א׳שלום וברכה וכ"ט אל כבוד אבי מורי הרב הגאון החריף ובקי המפורסים מוה' ארי' ליבש נ"י:
1
ב׳מכתבך הגיעני וכו'. ואשר הקשית לשאול בהא דאמרו בחגיגה דף כ"ג עשאוה כטמא מת ופריך ותבעי הזאה אלמה תנן חותכה ומטבילה טבילה אין וכו' ולשיטת החולקים על הרמב"ם דחרב כחלל אינו רק בכלי מתכות ולא בשאר כלים א"כ מאי מקשה והא השפופרת של עץ היתה וכיון דמעולם לא חדשו בה דבר כדאמר התם אמאי תבעי הזאה ע"ש כי יפלא בעיני מאד וצ"ע בדברי המפרשים ואם יש בידך ספר ט"א עיין בו עכ"ל הזהב. והנה ראיתי בט"א ולא העיר בזה. והנה קושיא הקשה אדם קשה כברזל ואמרתי בלבי לייאש מזה למצוא מענה כ"א בד' לא מצינא בשו"ת מצינא וכדאמר רבה בר נחמני בב"מ דף קי"ז כי אנכי יתמי דיתמי ובכ"ז פניתי לבי לכבוד תורת רבותינו הצרפתים. והנה לכאורה חשבתי דבאמת צריך ביאור בהא דמשני עשאוהו כט"מ בשביעי שלו דלכאורה קשה ממנ"פ אם רצו חז"ל לגזור עליו ט"מ ולעשות שאינו נוגע כנוגע אמאי עשאוהו כשביעי שלו ולא כראשון שלו להיות צריך הזאה וצריך לומר דבאמת מקשה שם והתניא מעולם לא חדשו בה דבר ומשני דלא אמרו קורדום שמטמא מושב ופירש"י דלעשות מי שאינו מקבל טומאה כמקבל טומאה זה לא עשו ולא חדשו רק בדבר המקבל טומאה לעשות שאינו נוגע כנוגע. ומעתה לכך עשו רק כשביעי שלו דלקבל טומאה עשאוהו כנוגע אבל לענין הזאה דאי אפשר בשום פנים בשאר כלים לכך לא עשאוהו ולא אצרכו הזאה ובס"ד דפריך תבעי הזאה באמת הי' סובר דחדשו בה דבר וע"ז משני דלא חדשו בה דבר מה שא"י להיות. ובזה מיושב מה דפריך הש"ס והתניא לא חדשו בה דבר ואמאי נטר הש"ס עד עכשיו תיכף דמשני עשאוהו כט"מ הי' לו לפרוך דלא חדשו בה דבר והרי אדרבא אחרי דמסיק דעשאוהו כשביעי שלו והקילו בו פריך הש"ס והוא דקדוק עצום. וגם בספר שיח יצחק הקשה דאמאי לא פריך הש"ס בהא דאמר לעיל עשאוהו כטמא שרץ ג"כ קושיא זו. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת הש"ס לא הוה מצי להקשות לעיל דהו"ל לומר דע"כ לא אמרו דלא חדשו בה דבר רק לר"ל דס"ל יטמא ואח"כ יטבול וע"כ דלא חדשו בה דבר דאל"כ למה הוצרך לטבול אבל לר"א דס"ל דיטבול סובר באמת דחדשו בה וכבר הקשה שם הט"א כן רק דזה אינו דא"כ למה עשאוהו כשביעי שלו הי' לו לעשות כראשון אף להזאה כיון דחדשו וכיון שכן ע"כ דלא חידשו וא"כ למה עשאוהו כשביעי וע"ז תירצו דלא אמרו קורדם שמקבל טומאה והיינו מה שאינו שייך אבל מה דשייך עשאוהו וחדשו בו דבר ושפיר עשאוהו כשביעי וז"ב ודו"ק. אמנם בגוף הקושיא אני תמה דהרי מפורש במשנה פי"ב דפרה משנה ח' ובתוספתא פי"א שם הובא בר"ש שם וכן הוא לימוד ערוך בפי רבינו פי"ג מפרה הלכה וא"ו דאין מונין לחטאת ראשון ושני ושלישי ואפילו בכלי אפילו לא נטמא אלא אחוריו בלבד ונגע זה בכ"ש ושני בשלישי נטמאו הכלים כלן לגבי חטאת ואפילו הן מאה וא"כ מכ"ש באם עשאהו כטמא מת דצריך הזאה ואין מונין בו ראשון ושני וז"ב מאד מאד איברא דא"כ יקשה בהא דמשני לעיל דעשאוהו כטמא שרץ והקשה אלא מעתה לא יטמא אדם ומה קושיא הא בחטאת אין מונין ראשון ושני באמת שכבר הקשה כן הט"א והניח בקושיא. אבל ל"ק לפענ"ד דבס"ד דלא עשאוהו רק כטמא שרץ ולא כטמא מת וע"כ דס"ל דלא מטמא אדם דאל"כ למה לא עשאוהו כטמא מת וע"כ דלא רצו לטמא אדם ושפיר פריך אלא מעתה לא לטמא אדם וע"ז משני דבאמת עשאוהו כטמא מת וע"ז שפיר מקשה אלא מעתה תבעי הזאה ומשני דעשאוהו כשביעי שלו והטעם דעשאוהו כשביעי שלו היא כמ"ש לעיל. ואדרבא מזה נסתייע הדעת החולקים על הרמב"ם ודו"ק היטב:
2
ג׳וזאת אשר השיב לי כבוד אבי הרב נ"י ע"ד חידושיך הנעימים לרפוא שבר קושייתי וכו'. והנה ראיתי כי הטבת להעיר על תירוץ הש"ס עשאוהו כט"מ בשביעי שלו מדוע רק בשביעי שלו והימים הראשונים יפלו. האמת אגיד לך כי זאת למדתי בחפזי ביום כ"ג שבט יום הלקח עטרת ראשי אאמו"ר הרב זלה"ה אשר זה דרכי מאז להחל ולכלות מסכת אחת בו ביום ובבוא תשובתך הרמה שמתי לב לעיין מעט וראיתי כי בלא"ה פלא דהש"ס מקשה מברייתא החותכה ומטבילה צריך טבילה טבילה אין הזאה לא ולא פריך מהמשנה ומהשפופרת גופא דקתני שפופרת שחתכה וכו' יטבילנה מיד ולא קתני הזאה והיא מובאת למעלה בסוגיא וזה יקשה אף לדעת החולקים על רבינו דכלי עצמה שנגעה במת לכ"ע בעי הזאה ותמהני עליך שלא העירות בזה. ואמנם אומר אני דבר חדש לפענ"ד דבאמת לפי מה דקי"ל דמי חטאת שנפלו שלא לצורך הזאה מטמאין וא"כ לכאורה יפלא מה דמקשה לבעי הזאה דהא כיון דבאמת טהור הוא רק משום חומרא יזה עלי' א"כ אדרבא יטמא עי"ז מה"ת ואמנם על החותכה פריך שפיר דהוא יכול להיות לו אח"כ הערב שמש ובא השמש וטהר אבל הכלי עצמה דאי אפשר להיות לה הערב שמש דא"כ לא יהיה היכר לצדיקים אי אפשר להיות הזאה עליה ולכך מקשה רק על האדם וז"ב. ומעתה לכך עשאוהו כט"מ בשביעי שלו כדי שלא יצטרך הזאה כיון דבכלי א"א הזאה כמ"ש א"א להצריך הזאה על האדם דהיאך יהיה האדם חמור מהכלי המטמאתו ודו"ק. ויש לי עוד דברים על שאר דבריך היקרים אשר הטבת לראות אלא שלא חפצתי להעמיס עליך ע"כ דבריו החריפים והמתוקים. וזאת אשר השבתי לו ביום ט' אדר ראשון אמת שדפח"ח ומה מתוק מדבש ומה עז מארי אבל בגוף קושייתך למה לא פריך מהשפופרת גופא ומהמשנה לכאורה ל"ק כלל דבאמת היה מקום לומר דלא עשאוהו רק כטמא שרץ ולכך ל"צ הזאה וכל הוכחה דעשאוהו כטמא מת הוא מכח המשנה דהחותכה ומטבילה וכדאמרו שם בסוגיא לכך הוכרח להקשות מכח הברייתא דחותכה ומטבילה. מיהו בלא"ה אין קושיא דשם לא נחית רק לפלוגי אי בעי לטמאותו או לא אבל כל שטמא י"ל דצריך הזאה ג"כ אבל מברייתא דחותכה דייק שפיר ודו"ק. ומה שהקשה דאם א"צ הזאה מה"ת א"כ ממילא אדרבא נטמא יותר לפענ"ד ל"ק דכל דרבנן טמאוהו וצריך הזאה שוב לא מקרי הזאה לצורך. וכמדומה לי שכיוצא בזה כתב בשו"ת שבות יעקב ח"א לענין הזאת שלישי ושביעי על קושית העולם בזה והדבר נכון מצד הסברא דלא כתב רבינו רק הזאה שלא לצורך הוא דמטמא וכל שחז"ל אצריך הזאה לא מטמא ודו"ק עכ"ד ועיין בירושלמי בחגיגה פ"ב ה"ז בסופו דמפרש הק"ע דהחותכה ומטבילה טעון טבילה היינו שבשביל שהוא נוגע חשו שמא יטמא את הכלי ועיין בפ"ג שם ה"ב אבל הש"ס דילן לא סובר כן דזה אין סברא כלל דלחוש על ידיו שהן טמאות ועיין בשיח יצחק ובשלום ירושלים ודו"ק. שוב הגיעני מכתב מאבי הרב נ"י שהשיב אלי בזה"ל הנה דבריך טובים ונכוחים וקורא אני עליך דנפיק מינך טעמא מאלפך עכ"ל הזהב ועיין בפי"ג מאבות הטומאה ה"ו שכתב מזה עליו ומטבילה שעשאוהו ביום זה כאילו יום י"ג שביעי שלו וגם שם אינו רק חששא דרבנן ואפ"ה צריך הזאה ולא אמרינן דהזאה שלא לצורך הוא. מיהו אין ראיה דשם יהי' לו הערב שמש וגם בהזאה שלא לצורך די בהערב שמש מיהו יש ראיה מכל הזאות שהי' לכה"ג שבעת ימים קודם יום הכיפורים וכן קודם מעשה הפרה והי' רק למעלה בעלמא ודו"ק. שוב מצאתי לאחר זמן רב במלמ"ל פי"ט מאבות הטומאה הלכה א' בסופו בא"ד ד"ה ומ"ש שכתב דכל שחכמים תקנו שצריך להזות לא מקרי הזאה שלא לצורך הרי בהדיא כמ"ש. אחר כמה שנים מצאתי בספר ראשון לציון והוא ספר מהגאון בעל פרי תואר בלקוטי' על חגיגה שכתב דרך פשיטות דהך דתבעי הזאה קאי על גוף השפופרת דאל"ה יקשה הא חרב אינו כחלל וכפי הנראה כוון ליישב קושיא זו אבל המעיין בש"ס ימצא דא"א לפרש כן ועיין בתוס' שם בע"א ודו"ק. והנה במ"ש למעלה דכל שצריך להזאה לא הוה הזאה שלא לצורך ישבתי לנכון מה שהקשה אותי החריף ושנון מוה' מאיר ברא"ם נ"י בהא דאמרו בשבועות דף י"ט הלך בראשון ונכנס הזה ושנה וטבל ואח"כ הלך בשני ונכנס חייב וע"ז הקשה דלמה לו למתני שהלך בשני ונכנס ת"ל דאף בלא הלך בשני הרי הזה ושנה וממנ"פ טמא מחמת ההזאה ועכ"פ צריך הערב שמש וכל שנכנס במקדש והוא צריך הערב שמש חייב דהו"ל טבול יום ומכ"ש בלא נטבל. ולפמ"ש אתי שפיר דכל שהיה הזאה מחמת ספק פשיטא דל"מ הזאה שלא לצורך. והנה החריף הנ"ל אמר שיש לומר בפשיטות דלפמ"ש רבינו בפי"א משגגות ה"ב דבעינן שידע בסוף עכ"פ באיזה אב נטמא וא"כ דוקא כשנכנס בשני אז עכ"פ ידע מחמת איזה אב נטמא משא"כ כשהספק שמא מחמת השביל או מחמת הזאה לא ידע באיזה אב נטמא ודבריו נכונים. אלא שהלח"מ הקשה שם ע"ז מהא דאמרו בנדה דף כ"ח בראה לובן ואודם כאחד דאמרינן דלר"ע חייב על ביאת מקדש וקשה דגם לר"ע בעי עכ"פ ידיעה בתחילה ולפענ"ד ל"ק דבאמת י"ל דר"ע לא בעי אף ידיעה לבסוף והא דמצריך רבינו שתהי' ידיעת לבסוף הוא משום הכרעה דרב דס"ל דבלובן ואודם פטור וקשה הא לר"ע אף בלי ידיעה כלל חייב וע"כ דבזה פסק רב דלא כר"ע ולכך סתם כרב:
3
ד׳והנה החריף הנ"ל שאל אותי דאמאי לא נימא כל דראה לובן ואודם דנתלה האודם בלובן וכמ"ש בשו"ת שב יעקב בהלכות נדה דכל שרואית אשה לובן ואודם כאחד תלינן בלובן והאודם מחמת הלובן הוא. והשבתי דל"ד דשם כל שההרגשה הי' מחמת הלובן והלובן אינו מטמא א"כ גם האודם אינו מטמא משא"כ לענין טומאת מקדש דכיון דמקור מקומו טמא שוב הוא מטמא אף בלובן. אמנם עדיין קשה דהא מקור מקומו טמא אינו רק הל"מ וכדאמרו בנדה דף י"ז ועיין תוס' שם ד"ה במקור וא"כ הרי שיטת הרמב"ם בפ"ד מביאת מקדש הלכה י"ז דכל שהוא רק הל"מ ואינו מפורש בתורה אין חייבין על ביאת מקדש ועיין כ"מ שם ובפ"ג מנזיר וא"כ למה יתחייב לר"ע ואולי דהוה ס"ס לחיוב ספק שמא זכר הוא וחייב משום לובן ואת"ל נקיבה היא שמא אודם אינו בא משום הלובן ובס"ס חייב קרבן אבל אין זה ברור דניהו דאמרינן ס"ס לאיסורא וכמ"ש המשנה למלך בהלכות בכורות פ"ד מ"מ לענין קרבן על טומאת מקדש אפשר דלא אמרינן. מיהו במשנה למלך פ"ח מאבות הטומאות ה"ד משמע דגם לענין טומאה כל שהוא מה"ת אזלינן להחמיר ומכ"ש לר"ע שחייש למיעוטא ועדיין צ"ע לענין חיוב קרבן מיהו אשם תלוי מחייב ואולי גם חטאת בס"ס לאסור וצ"ע ועיין רמ"ע מפאנו סימן ק"ל בפרק אנדרוגינוס מ"ש בזה וע"ש בסוף דבריו שכתב שמצינו דחטאת דעולה ויורד מקרי חטאת סתם בזבחים דף ד' גבי חטאת ששחטה שלא לשמה. ואני מוסיף דל"מ בלשון המשנה וגמרא שנקראת כן שכן דרכם לסתום אלא אף הרמב"ם שזה דרכו בקודש לדייק ולגרוס אעפ"כ מצינו בפי"א משגגות ה"ו שכתב חייב חטאת והוא קרבן עולה ויורד ומצאתי במשנה בכריתות דף י"ג דקתני ארבעה חטאות ושם חדא היא משום טמא שאכל קודש ושם קרבן עולה ויורד הוא כדאמרו בשבועות דף י"ד בהדיא דהא לא קי"ל כר"א ע"ש ודו"ק:
4
ה׳והנה אחר זמן רב בשנת תרי"א נתתי לבי במ"ש הרמב"ם פי"ג מאה"ט הלכה ו' מצא הסכין בי"ג מזה עליו ומטבילה ושוחט בה למחר מפני שעשאוהו ביום זה כאילו יום י"ג שביעי שלה והראב"ד כתב דמים רעים שתה שאין מקום להזאה ולפמ"ש יצא לו לרבינו מש"ס מפורש בחגיגה הנ"ל דעשאוהו כט"מ בשביעי שלו והיינו משום דמעלה עשו בה וה"ה כאן כיון דלא גזרו על הכלים הנמצאים בירושלים רק בסכינין לשחיטת קדשים מפני חומרת הקדשים כמ"ש הרמב"ם שם הלכה ה' וא"כ הוא ג"כ מעלה בקדשים ולכך עשאוהו כט"מ בשביעי שלו. איברא דלפ"ז צריך ביאור למה שם בשפופרת לא הצריכו הזאה וכאן הצריכו הזאה. אך נראה דהוא הדבר אשר דברתי דבאמת הזאה שלא לצורך היא וצריך הערב שמש וא"כ שם דאי אפשר בהערב שמש דלא היתה נעשית במעורבי שמש לכך לא הצריכו הזאה מספק אבל כאן דיכול להיות הזאה והערב שמש על יום י"ד לכך הצריכו הזאה ג"כ מספק. ובזה נראה לפענ"ד הטעם של הרמב"ם שכתב שלא גזרו על הסכינים הנמצאים ביום י"ד ומהיכן יצא לו טעם זה. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת רבינו נראה דהבין דהסכינים מפני מעלת הקדשים עשו כטומאת מת ביום השביעי וא"כ הי' צריך הזאה ואם לא יהי' הזאה יהי' תרתי דסתרי אהדדי וא"כ ע"כ לא יכלו לגזור ביום י"ד שהרי צריך לו היום לשחוט ואי אפשר לשחוט היום דלמא הזאה שלא לצורך הוא ובפרט שחזקת סכינים הצריכים לק"פ שטהורים הם וא"כ אי אפשר לעשות כט"מ ביום השביעי שלו ולכך שוחט מיד. ובזה מבואר היטב כל הברייתא דלכך בי"ג שונה ומטביל דיכול להיות הערב שמש ולכך בקופיץ דלא נצרך על י"ד דאסור שבירת עצם ולא נצרך רק על ט"ו שוב יכול להיות הערב שמש לכך גזרו. ובזה מיושב היטב הא דמשני כגון שבא בשבת והקשו כלם דהא לשיטת הר"י מקורביל הי' באה חגיגה מע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דעכ"פ יכול להיות הערב שמש דהא החגיגה שחט מע"ש והי' יכול לשברה מקודם וא"כ שוב גזרו דצריך הזאה והערב שמש ודו"ק. והמעיין ימצא שמיושב כל קושית הראב"ד והכ"מ שם:
5