שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:קצ״דShoel uMeshiv Mahadura III 2:194
א׳ע"ד המבואר בש"ע סי' תרס"ח שאוכלין בסוכה בשמיני מספק ואין מברכין ודעת המרדכי דאין ישנים בסוכה דבשלמא גבי אכילה איכא היכירא במה שאינו מברך משא"כ בשינה דליכא הכירא והגאון מוהראו"ו ז"ל חולק ע"ז ודעתו דגם ישינים בסוכה ושאלת לחוות דעתי בזה. והנה מה אני להכריע. אמנם בכל זאת הרשות נתונה לתלמוד לחוות דעתו במקום שידו מגעת. הנה הגאון בעל נודע ביהודא הקשה בהא דאמרו בסוכה דף מ"ז ודלמא ס"ל כמ"ד כיון שבירך יו"ט ראשון שוב אינו מברך והקשה היאך אפשר דס"ל כן א"כ איך ישבו בסוכה הא אין להם היכר כלל דהא בלא"ה לא היו מברכין רק יום א' ע"ש מ"ש בזה והוא דחוק. ולפענ"ד דל"מ לפמ"ש בטור סי' תרס"ח יש נהגו שלא ישבו בסוכה בליל שמיני וביום שמיני יושבים וכתב הב"י הטעם דהם פירשו דמה שאמרו מיתב יתבינן היינו ביום דוקא דבלילה שמברכין זמן אכילתו בסוכה סותרת את הברכה ולפ"ז פשיטא דהיה צריך שיברך על אכילתו ביום דכל הטעם דסוכה רק יום א' בלבד משום דלא מפסקי לילות מימים כדאמרו בדף מ"ה ע"ב וכאן הא מפסקי לילות בליל השמיני שלא אכלו וכיון שצריך לברך ביום שפיר יכול לישב ולא יברך ויהיה היכר. ובזה הן נסתר מחמתו דברי הנוב"י שם ע"ש אף מה שנהגו לישב גם בליל שמיני כמ"ש בטור וש"ע שם מ"מ לק"מ דלהס"ד שם דס"ל כרב דברוכי נמי מברכינן וע"כ דל"ח לבל תוסיף כלל לרב והטעם נ"ל דרב סובר כיון דבקידוש מברך זמן א"כ בזה גופא ניכר שאינו יושב בסוכה רק מספק ומספק ל"ש בל תוסיף עיין מג"א סי' ל"א. ובזה מיושב קושית התוס' ד"ה מיתב דלכך בלילה לא תקנו שישב בסוכה בספק דלא מבעיא לרב אינו היכר כלל בלילה וגם לר' יוחנן כל שאינו מזכיר הזמן דש"ע לא סמכינן על מה שאינו מברך כיון דלרב מברכין ולא חיישינן על ב"ת א"כ שפיר ישבו בסוכה אף דלא מברכין דלא חיישינן לב"ת כלל וע"כ לא כתב המרדכי רק לדידן דקיי"ל דברוכי לא מברכינן דחיישינן לב"ת ובעי היכר אם כן לכך בשינה דליכא היכר אסור לישן משא"כ לרב:
1
ב׳ובזה מיושב הא דאמרו דף מ"ה רי"א סוכה שבעה מ"ט סוכה דאורייתא והדבר תמוה אטו לא ידעינן דסוכה דאורייתא דעיקר הטעם לא אמר ועיין בריטב"א ולפמ"ש אתי שפיר כיון דבעי שבעה יומי דסוכה א"כ אין מברכין רק יום א' יהיה אסור לדידן בשמיני ספק שביעי וא"כ לא נשב מספק רק ששה ימים דדלמא יום שני עיקר וצריך לישב בשמיני ובאמת אסור לישב דאין לנו היכר בברכה דהא אין מברכין רק יום א' וכעין סברא זו כתב הרא"ש פ"ד דסוכה סי' ב' לענין זמן בליל ב' ודו"ק. וכן משמע בר"ה בהא דאמרו בדף כ"ח אלא מעתה הישן בשמיני בסוכה ילקה ולא קאמר האוכל או יושב בסוכה ילקה ולפ"ד המרדכי אתי שפיר דבישיבה או אכילה איכא היכר ממה שאינו מברך משא"כ בשינה דליכא היכירא ועיין בתוס' שם ד"ה ר"י שכתבו דלר"י לא ישב בסוכה בספק שמיני. ולפמ"ש אתי שפיר דהישיבה מותר רק בשינה אסור דליכא היכירא. ובזה יש ליישב קושית הפנ"י שם ודו"ק וכן משמע קצת מדברי רש"י בסוכה דף מ"ח בד"ה לא יתיר כתב דכל היום חובתו ובד"ה האילן כתב לפי שצריך לישב בה למחר ולא נקיט לישן ש"מ דלישן אסור וגם לפי מה דקיי"ל דלעבור על בל תוסיף בזמנה לא בעי כוונה א"כ בשלמא באכילה וכדומה שפיר יכול לאכול ולא יכוין לעבור עליו על ב"ת ואז אינו עובר דמכוין בפירוש שלא לשם מצוה רק מחמת ספק משא"כ בשינה דבעת שישן אינו מכוין מידי. וזה נכון. שוב ראיתי שנית בנוב"י והנה הוא לא כך הקשה רק דלמה לא היו ישנים בסוכה ג"כ כיון דלא חיישינן להיכר וזה אינו קושיא כלל ולפמ"ש הא דלרב ברוכי מברכין ולא חיישינן לבל תוסיף הוא משום דעכ"פ ההיתר הוא להזכירו יום השמיני בקידוש ולפ"ז בשינה דליכא היכר פשיטא דגם לרב לא ישינים בסוכה ודו"ק:
2
ג׳והנה בהא דאמרו בסוכה דף מ"ו ע"ב דאר"י בר שילת משמי' דרב שמיני ספק שביעי שביעי לסוכה שמיני לברכה ופרשינן בלישנא קמא דברוכי מברכינן לישב בסוכה. וכפי הנראה הוא משום דספוקי מספקא לי' אי זה קודש או זה קודש ולכך בירך לישב בסוכה וגם אמר שמיני לברכה ולפ"ז קשיא לי בהא דאמרו בתענית דף זיין ע"ב ואנן דאית לן תרי יומי היכא עבדינן אמר רב מתחיל במוספין ופוסק במנחה ערבית ושחרית וחוזר במוספין וא"ל שמואל פוקו ואמרו לי' לאבא אחר שעשיתו קודש תעשהו חול וקשה אמאי לא שאל לרב גם בהא דמזכיר בקידוש שמיני חג העצרת דשמיני לברכה ואח"כ הוא אומר לישב בסוכה ואין לך סתירה גדולה מזו בחדא מלתא ועיין בכ"מ ומ"א סי' תפ"ט ואף דיש לומר דשמואל לשיטתו דס"ל בסוכה דף מ"ה דסוכה יום אחד וא"כ כיון דל"צ לברוכי על הסוכה ל"ח לזלזול אבל זה אינו דמלבד דאין לך זלזול גדול מזה דהא ישב בסוכה בשמיני וע"כ משום שהוא ספק שביעי דאל"כ עובר על בל תוסיף וא"כ עושהו חול יותר ממה שפוסק במנחה אף גם דא"כ אם את מאסר וכדומה דמפסקי לילות מימים בכה"ג הוה סתירה גלויה ומפורשת אף גם דהרי רב סבר שמיני לברכה ושביעי לסוכה אלמא קסבר דמברך על הסוכה וא"כ אין סתירה גדולה מזו. אך נראה דהדבר נכון דבאמת יש לומר דרב חשש לחומרא ולכך עשהו ספק לברכת הסוכה ולברכת החג שמיני אבל שם אם יזכיר גשם דשמא שביעי הוא והו"ל מזכיר גשם בימי הטל וכן מצאתי בר"ן שם שכתב שמטעם זה חשש רב ופסק במנחה וכמו דחשש רב אסי לחומרא ומבדיל מי"ט לי"ט ה"ה בזה חשש רב לחומרא ע"ש. והנה לפענ"ד הדבר תמוה דמלבד דמשמע בביצה דף ד' דרב ס"ל דנולדה בזה מותרת בזה ופליג על רב אסי ור"א הוא דחשש לחומרא אף גם דהיאך שייך בזה חומרא דא"כ שוב התפלל מוסף שלא כהוגן דהא הזכיר שלא מעין המאורע ובאמת כיון דשמיני הוא לא שייך שלא מעין המאורע וגם בספק הו"ל ספיקא דרבנן ולקולא וגם הא באמת לר"א מזכירין מיום הראשון של חג רק דלר"י הוה סימן קללה בחג ואין מזכירין וא"כ עכ"פ ביום השמיני ניהו דיתבינן מספק אבל עכ"פ אינו סימן קללה ולכך מזכירין כמ"ש התוס' ריש תענית וא"כ שוב לא שייך חומרא ויפה תמה עליו שמואל כיון שעשיתו קדש האיך תעשהו חול ואולי י"ל להיפך דאדרבא לל"ק דסוכה דרב ס"ל דמברכין ג"כ בשמיני על הסוכה וא"כ ס"ל דחיוב גמור הוא לישב בסוכה שוב סי' קללה הוא והו"ל כמזכיר דבר שלא מעין המאורע לכך הפסיק במנחה אבל עדיין צ"ע דכל שעשהו שמיני לברכת התפלה והקידוש וא"כ עכ"פ לא שייך בזה שלא מעין המאורע וא"כ דברי רב צ"ע דסתרי אהדדי ועיין בב"ב דף פ"ב דכל דהוה ספק אין לקרות דמחזי כשיקרא וא"כ קשה טובא על רב דשמיני לסוכה ושביעי לברכה והא מחזי כשיקרא ואולי מה"ט אנן מיתב יתבינן ברוכי לא מברכינן דאין לך מחזי כשיקרא גדול מזה והישיבה בלבד אין ראיה דאפשר דסוכתו עריבה לו ביותר ועיין בטור או"ח סי' תרס"ב שהקשה להמנהג טולטילא ועיין בב"י וט"ז מ"ש בזה ובאמת שיפה הקשה הטור דהא שמואל הקשה לאחר שעשיתו קדש עושהו חול אף שלא הוה רק הפסק מהזכרה מכ"ש באומר בפירוש הושיענו בחג השמיני וצ"ע ודו"ק:
3