שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:קצ״גShoel uMeshiv Mahadura III 2:193

א׳בדבר העלובה מ' אלטע חי' בת מוה' אברהם אביש מ"ק יארטשיב אשר ביום חרון אף ד' ביום א' ב' דחוה"מ סוכות אשר כל העיר היתה לשריפת אש נפקד בעלה האברך מוה' חיים ליב ולא נודע אי' הוא וביום המחרת נמצא אחורי צלע מערבית מרחוב העיר גוף שרוף והי' חסר ממנו כל הראש והידים רק הגוף הי' שלם גם במקום שהי' שוכב נמצא תחתיו חתיכת בגד מן חלאט והכירו הרבה אנשים שהוא הי' לבוש חלאט כזה אשר ע"כ אמרו כי הוא זה וזאת לדעת אשר אחרי החקירה והדרישה לא נעדרו אנשים גדולים ביום השריפה מערלים לא כלום ומאחב"י נעדרו בעו"ה שלש נפשות שתי נשים וזה האיש ר' חיים ליב ואשה אחת נמצאת שלמה והכירו אותה כי לא שלט בה האש רק מתה בעשן והאשה השני' היתה זקינה מאד ושמה פיגא בת לביש אומרים עליה כי נשרפה בבה"כ של נשים כאשר כן מצאו שמה עצמות שרופים והקול הוא אשר הלכה שמה להציל מנורת נחושת אשר התנדבה לביה"כ ולא יכלה עוד למלט נפשה זהו תוכן המעשה וזה הוא הגב"ע שהוגבה בב"ד שמה:

ב׳במותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא הר"ר חיים שמואל במוה' שמעון יחזקאל מכפר אלט יארטשיב ואחרי האיום כפי חומר הנושא העיד לפנינו בת"ע ובואליו"ע איך שביום חרון אף ד' בעיר יארטשיב שההבערה ללהב יצאה ותאכל עיר ומלואה בא מהר לעיר להציל את אשר יהי' בכחו ופגע בו ר' חיים ליב חתן ר' אביש ובקש ממנו לתת ידו עמו להציל את רכושו אשר הי' מונח ברחוב העיר והאש כבר הי' אוכלת אז בשלשה פינות העיר ולא הי' בית מנוס מתוך רחוב העיר זולת דרך פאה מערבית מן העיר ואחרי אשר גם אחורי הצלע ההוא בערה האש בכמה בתי הערלים העומדים אחורי הצלע ההוא וגם בבית תפלתם כבר אחזה האש ולא הי' עוד שום בית מנוס זולת בדרך ההולך לצד דרום העולם והשבתי לו אחרי שאציל את רכוש שמעון קרובי אציל גם את שלך ועזר לו ר' חיים ליב להוציא תיבה אחת מחנות של ר' שמעון הנ"ל ושברתי את התיבה להוציא ממנה רק דלוסקמא של שטרות ומותר התיבה עם מעות נחושת אשר הי' בתיבה הנחתי שמה במקומו ולקחתי שק עם הרבה חפיצים על כתיפי והאש החל להתקרב מאד עד אשר גם בהשק אשר על כתיפי בערה האש וברחתי חיש מהדרך ושמה עזבתי את ר' חיים ליב ושוב לא ראיתיו וכמעט קט רציתי לחזור בדרך ההוא ולא היתה עוד באפשרות לכנוס עוד כי האש אחזה גם שמה בכל סביבותי ואח"כ כאשר יצא הקול בעיר אשר ר' חיים ליב אינינו וכאשר חפשו אותו בכל פינות העיר אז תיכף אמרתי אשר אם נשרף לא ימצא בשום מקום זולת במקום הנ"ל כי שמה עזבתיו וכן חפשו אותו ברחוב הנ"ל ומצאו שמה בדרך הנ"ל גוף שרוף ולא ניכר בשום אופן כי כל אבריו נשרפו רק הגוף נשאר רק במקום שהי' מונח לארץ נמצא תחתיו חתיכת בגד כמו טפח שלם והכרנו הכל שהי' מן בגד שלו החילאט ע"ז שאלנו אותו אם ראוהו לבוש בהחילאט הזה בעת שעזב אותו והשיב שאינו זוכר רק זה ידע שהי' לו בגד חילאט כמו זאת החתיכה הנמצאת הוגבה ב"ק יארטשיב יום ד' ט' טבת תרל"ג:

ג׳במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא הר' מרדכי ליפא בהר' אהרן זעליג נ"י והעיד לפנינו בת"ע ובואליגו"ע איך בשלשה שבועות אחר השריפה הלך להכפרים הסמוכים לגבות חובות מערלים פגע בו נכרי אחד אשר גם הוא חייב לו והתנצל הגוי לפניו איך שביום השריפה הלך לעיר לשלם לו ובא בעת שכל העיר הי' למאכולת אש ולא הי' יכול עוד לכנוס בשום אופן ונשאר עומד עוד עם כמה ערלים על גבוה אחת במקצע דרומית מערבית מקום שהי' שמה שביל אשר נסו דרך שם הרבה מאנשי העיר טרם אחז שמה האש והוא לא יכול עוד לבא דרך שם רק עמד בחוץ ואח"כ שאל אותי אם נשרפו הרבה אנשים מבני עמינו והשיבותיו בזה הלשון פאראלאדע ר"ל איזה אנשים נשרפו ואח"כ אמר לי בזה"ל טאם נאפלאץ יאקשע יודע דא צערקווע איז האריל יעדען זיד זאטשינאהל ליטאטי איז ראקאמע טאדא אי טאדא טים טשאסים אהפאהל אי טאה באהל חאבישע זעט ר"ל באותו דרך ההולך לבית תפלתם נשרף יהודי אחד כאשר התחיל לנונע בידי' ואח"כ נפל לארץ וזה הי' חתן אביש ושאלתי אותו ההית' מכיר אותו האם שתית שמה אצלו יי"ש או שאר משקה והשיב לא שתיתי שמה רק מועשטיני מי פיוואדלי ר"ל ערלי העיר הגידו לו כ"ז העיד לפנינו בת"ע ובח"ח יום ה' עשרה טבת תרל"ג:

ד׳שוב העיד לפנינו הר' יוסף צבי במוה' בנימן נ"י איך שבעינו ראה בשעת השריפה את ר' חיים ליב הנ"ל והי' לבוש בהחילאט הנ"ל ונשא חפיצים להצילם מן הדליקה וחגר את מתניו בעת נשאו החפיצים ומאותו עת אשר ראהו עד גמר השריפה שלא יכול עוד שום ב"א להמלט לא הי' יותר מרבע שעה ואפשר פחות יום ושנה הנ"ל:

ה׳שוב העידה האשה שרה עטיל בת מוה' שמואל שבעת אשר אחז האש בכל ארבע קצות העיר ולא היה עוד בית מנוס כ"א דרך בית אחת בצלע מערבית מרחוב העיר ראתה את ר' חיים ליב הנ"ל עומד וקראה לו בזה"ל למעה"ש נמהר ונציל את נפשותינו כי עוד מעט לא נוכל להמלט והשיב לא אוכל לעזוב כל הוני ורכושי כי צר לי מאד וחביב עלי ממוני מגופי ואחרי כי ראתה אשר לא ישאר עוד שום דרך להמלט ברחה דרך בית הא' ליבע והוא נשאר שמה יום ושנה הנ"ל:

ו׳שוב העידו כל ב"ב וקרובי ר' חיים ליב דהיינו גיסו ר' ישראל וחותנו ר' אביש והמשרתת מ' אסתר אשר בעת השריפה ובעת שהתעסק בהצלת חפיצים הי' לבוש בהחילאט גם העידו בעת שבא הזאנדאר לחמי' ואמר לו אשר הוא מונח ברחוב הנ"ל הביא בידו שלעסיל קטן אשר מצא מונח אצלו והמשרתת הכירה את השלעסיל אשר הי' תמיד על התיבה הקטנה אשר הניח בה המעות בעד המלח גם העידו אשר בעת שנמצא מצאו לא רחוק ממנו נזם כסף אחת אשר הכירו שהוא שלו גם פרייסין טאהליר משנת 817 והכירו רבים את הטאליר בט"ע כי השאיל אותו תמיד על פדיון בכור יום ושנה הנ"ל:

ז׳במותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא הר' שמואל דוב בער בהמנוח מוה' אהרן יצחק מ"ק יארטשיב והעיד לפנינו בת"ע ובאוליו"ע איך שהוא בעצמו הי' המתעסק והקובר את הגוף השרוף הנמצא ביום ב' ג' דחוה"מ סוכות למחרת יום השריפה ברחוב אחורי הצלע מערבית מן העיר ורחוב היהודים ובדק הטיב וראה בעיניו עליו אבר זכרות וע"כ העיד בת"ע שהנשרף ההוא הי' זכר ולא נקבה כו' העיד לפנינו בת"ע יום ג' ט"ו טבת תרל"ג פ"ק לבוב:

ח׳יש להעיר על עדות ר' מרדכי ליפא מפי העכו"ם מסל"ת יש לפקפק מעט על אשר לא שמע מפי העכו"ם אשר ראה בעיניו המעשה איך התנענע בידי' ואח"כ נפל שדוד כי כאשר שאל ר' מרדכי ליפא את העכו"ם אם הי' מכיר אותו השיב העכו"ם אנשי העיר הגידו לי ודברים אלו יסבלו ב' פרושים או שהוא ראה המעשה בעמדו על הגבעה מרחוק ורק אנשי העיר הגידו לו אשר הוא חתן ר' אביש או שהוא בעצמו לא ראה כל המעשה רק שאנשי העיר ספרו לו כל המעשה ויהי הדבר עכו"ם מסל"ת בשם עכו"ם ובדבר הזה יש מחלוקת הפוסקים אך נוכל לומר שגם לדעת הר"ן והריב"ש אשר חוששים אולי העכו"ם הראשון לא הגיד מסל"ת מ"מ בנ"ד יען כי הראשון סיפר להשני איך התנונע בידיו ואח"כ נפל לארץ יחשב מסל"ת ועל הד"ג אדמו"ר נ"י להכריע. וגם על דברי ר' חיים שמואל אפשר לדקדק אשר גם לדעת הב"ש שחולק על הב"ח בס"ק צ"א וראיתו מדברי הרשב"א שהובא בש"ע סעיף ל"ב שחולק על הרמב"ם בנפל למשאל"ס והעלו רגל למעלה מארכובה ואסר כי חיישינן שמא אחר הוא אולי זה החשש לא שייך בנ"ד כי ברחוב ההוא לא הי' שם בשום אופן אדם מת מקדם דשכיחי עוברים ושבים ובפרט שהי' יום א' יום אידם שהלכו העכו"ם דרך שם לבית תפלתם וליכא למיחש שהי' שמה מת מושכב מקודם השריפה:

ט׳במותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא ה"ה מוה' אלכסנדר סענדיר בה"מ מוה' ארי' יהודא ליב והעיד בת"ע ובעונש אליונ"ע ואחר האיום והגיזום אמר איך שביום ו' עש"ק פ' ויקהל פקודי כשהתחילו לתקן המקוה נשמע קול בעיר איך כשהחלו לנקות הרפש והטיט מצאו שמה איש מת עומד בהמקוה ונראה הגולגולת ותיכף כשראיתי את הגולגולת אמרתי כי זה הוא ר' חיים ליב הנאבד ביום השריפה בחו"ה סוכות יען כי הכרנו בהגולגולת שהי' גדול וידעתי כי ר' חיים ליב הי' לו גולגולת גדול ואח"כ באשר חפרו סביבו לאט לאט עד טיבורו הי' נטבע ברפש וטיט וע"כ נרקב בשרו מעליו עד שם ומטבורו ולמטה הי' עומד בתוך המים וע"כ הי' משם ולמטה שלם ואח"כ כשהעליהו מתוך המים והי' שוכב במקום הבית עלמין טרם שנקבר והפשיטהו שמה את השטיוויל ואת הפוזמקאות והמכנסים והכרתיו פ"ש בכל גופו וגם ברגליו כי הי' לו רגלים קצר ובהכיס שבמכנסים בצד ימין מצאו אדיר הייבט יום ג' ד' ניסן תרל"ג לפ"ק יארטשיב:

י׳במותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא הר' ישראל במ' מרדכי דוב זאב ואחר האיום העיד לפנינו בתו"ע ובאליונ"ע איך ביום ו' עש"ק פ' ויקהל פקודי שמעתי ברחוב יארטשיב מדברים אשר נראה שמה בהמקוה איש מת עומד שמה ותיכף ומיד הלכתי שמה וראיתי כי הנכרי החופר שמה אמר אשר נראה ברפש וטיט דבר מה וע"כ ירדתי בעצמי שמה וגרשתי את הערל וחפרתי בעצמי לאט לאט סביב עד שנתראה הראש כולו עד צוארו והעור והבשר הי' נרקב כולו אח"כ חפרתי עד שראיתיו עומד והיה הראש סמוך על ידו אחת והיד השני' כנגד לבו וג"כ הי' נרקב העור והבשר זולתי העצמות ושמה הי' מונח אצלו חתיכות חתיכות מהשטריימיל שלו דהיינו שערות והעור של השטריימיל ומעט למטה מצאתי בסמוך לו בתוך הטיט הבגדים העליונים שלו דהיינו החילאט והשפענציר של בארחאנד והי' בלואים מעט וקרועים וגם מצאתי שמה כיס שלו היינו טייסטריל של עור מלא כתבים טראטיס וכתבי עברית שלו וציבחיל ואז כאשר ראיתי את החילאט אמרתי כי הוא ר' חיים ליב הנאבד ביום השריפה בחוה"מ סוכות כי הי' לי טביעת עין בהחילאט שלו שראיתי תמיד לבוש בו ואח"כ חפרנו יותר אנכי ור' אברם דוב נ"י עד אשר בקושי גדול הוצאינהו מתוך המים ומטיבורו ולמטה הי' עומד בתוך המים לבוש במכנסים של צייג וזאקין ושטיוויל וכל בשרו משם ולמטה הי' שלם ושאלנהו אם נמצאו הבגדים והחפיצים דהיינו החילאט והשפענציר והטראטין והכתבים עליו או סמוך לו והשיב אשר הי' מונחים שמה למטה במקוה בתוך הרפש והטיט סמוך לו כמו אמה אחורי ערפו ממקום עמידתו או אפשר מעט מזעיר יותר מאמה פ"ק יארטשיב ג' ד' ניסן תרל"ג:

י״אבמותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא ה"ה מוה' אברם דוב בה"מ מוה' חיים דוד נ"י ואחרי האיום העיד לפנינו בת"ע ובאליגו"ע איך שגם הוא חפר שמה עם ר' ישראל הנ"ל והעיד ג"כ כל הדברים אשר העיד ר' ישראל הנ"ל בלי תוספת ובלי מגרעת אך זה הוסיף בעדותו שאחרי שמצאו הבגדים והכתבים הכיר שהמה שייכים לר' חיים ליב הנאבד ביום השריפה אמר הוא עוד אשר מן גודל גופו וכתיפו ג"כ היכר כי הוא ר' חיים ליב הנ"ל כ"ז העיד בת"ע פ"ק יארטשיב יום ג' ד' ניסן תרל"ג לפ"ק:

י״בבמותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא ה"ה מוה' צבי דוב הלוי במוה' אליהו הלוי נ"י ואחרי האיום העיד לפנינו בת"ע ובאליונ"ע איך שביום ו' פ' ויקהל פקודי בעת שחפר הערל לתקן המקוה עמד הוא עם ה"ה מוה' יעקב בה"מ מאיר יוסיל לראות ובעת שחפר הערל לנקות הרפש והטיט נתן הערל קולו ואמר כגולגולת נראה לי וע"כ ירדתי תיכף למטה לראות וכאשר ראיתי כי אמת הדבר אשר נראה שמה גולגולת בתוך הרפש ואח"כ באו שמה הר' אברהם דוב עם ר' ישראל והמה חפרו בעצמם והוציאו משם את הבגדים דהיינו חילאט והשפענציר והטייסטריל עם הכתבים והי' שמה ג"כ כרוכים חתיכה מארבע כנפות עם ציצית תלוי' וכאשר לקחו הרבה אנשים הבגדים בידם כל אחד וגם החתיכה מארבע כנפות אז פתחה המיילדת יוטא את פיה ואמרה ראו כי זה הארבע כנפות הוא של ר' חיים ליב הנאבד ביום השריפה. יארטשוב יום ג' ד' ניסן תרל"ב לפ"ק:

י״גבמותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא ה"ה מנחם מנלי בה"מ מוה' משה ז"ל ואחרי האיום והגיזום העיד לפנינו בת"ע וכו' איך שביום עש"ק פ' ויקהל פקודי בא לעיר יארטשוב מכפר זאפיטוב שהוא דר שמה מעת השריפה ושמע איך שנמצא בתוך המקוה אדם מת עומד בה ומכוסה ברפש וטיט והלך מהרה שמה וראה שעמדו שמה שני יהודים ושמם ר' ישראל במוה' מרדכי זאב ור' דוב בער במוה' חיים דוד וחפרו בידם סביב גוף אחד שמה וכבר חפרו סביבו עד לבו ותיכף כראותו את הגוף הזה אם כי עורו ובשרו עליו נרקב אעפ"כ היכר היטב בטביעת עין שזה הגוף הוא ר' חיים ליב הנאבד ביום השריפה ושאלנו אותו ממה הכירו כי הלא כלתה צורתו ולא הי' לו פרצוף פנים ופדחת כי נשחת העור והבשר והשיב כי בגולגולתו וגם בשיניו וגם בכל בנין גופו הכירו ואח"כ ראה כאשר חפרו מעט למטה מלבו מצאו הבגדים דהיינו החילאט והשפענציר והטייסטיר עם הכתבים שלו וגם חתיכה מארבע כנפות עם ציצית תלוי בו וכל הבגדים היכר ג"כ ואח"כ כשהוציאו אותו והסירו מעליו את המכנסים והזאקין והשטיוויל והכיר ג"כ תיכף בעצמו השטיוויל כי אחד הי' שלו ואחד הי' של חותנו מוה' אביש וגם את החגור שלו הנמצא ביום ב' פ' ויקרא גם הלולקע ושמה בתוך המים הכרתי ג"כ החגורה שלו וגם כשהי' מונח על הב"ע טרם נקבר שמתי עיני עליו וראיתי כי היה מהול רק הכיס הי' נשחת מעט והשערות של זקן התחתון ג"כ הכרתיו כל זה העיד בתו"ע ובח"ח יום ג' ד' ניסן תרל"ג לפ"ק יארטשוב:

י״דבמותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא ה"ה מוה' אברהם אביש נ"י בה"מ מוה' משה ז"ל חותנו של ר' חיים ליב הנאבד ביום השריפה בק"ק יארטשוב ואחרי האיום והגיזום העיד לפנינו בת"ע ובאליגונ"ע איך שביום ו' עש"ק פ' ויקהל פקודי בשעה א' אחר חצות בא אליו לכפר אלט יארטשוב אשר דר שמה מעת השריפה הרבני מוה' שמעון במוה' יצחק ואמר לו אשר מצאו לחתנו מוה' חיים ליב הנאבד בתוך מקוה המים ותיכף ומיד רץ להעיר וראהו עומד בתוך המקוה וכבר חפרו סביבו כל אדמת רפש וטיט אשר הי' משוקע בהם והי' מגולה עד רגליו כי גם המים שאבו והכיר אותו בט"ע בגולגלתו שהי' גדול משונה משאר אנשים וגם מרוחב פניו ואח"כ מסרו לו המוצאים אותו בגדיו עם חפיציו והכיר את הטראטין שלו אשר יש לו חובת אצל ערלים גם את כל הקוויטש מהחנות אשר הי' לו חובת מאדונים כי בעצמו ראה אשר בעת השריפה לקח אותם מהחנות עם אדיר הייבט אחת שהיו מונח שמה בתיבה בחנות ואח"כ כשהי' שוכב על הב"ע טרם שנקבר הכיר ג"כ שערות זקן התחתון וגם המכנסים והשטיוויל כי הי' שטיוויל אחד שלו ושטיוויל אחד של חותנו כי אמרה בתו היא ז' של הנאבד אשר נתן שטיוויל אחד לתקן וע"כ נעל אחד של חותנו גם העיד כי אחרי הרחיצה ראה הוא גם עוד אנשים כי אבר המילה הי' שלם:

ט״ובמותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא ה"א מרת אלטע חי' אשת מוה' חיים ליב הנאבד ביום השריפה ב"ק יארטשיב והעידה לפנינו אשר הכירה בט"ע את החתיכה מארבע כנפות אשר הביאו לה שמצאו בתוך מקוה המים ביום ו' עש"ק פ' ויקהל פקודי גם את הטראטין והקוויטש אשר נמצא שמה כי היא בעצמה מסרה לו בעת השריפה את הטייסטר עם כל השט"ח והקוויטש גם הכירה במ"ע את האדיר הייבט אשר נמצא שמה ובפרט כי יש לה סימן בהאדיר הייבט הזה כי הוא משונה בתארו משאר אדר הייבין גם העידה כי הי' לבוש באות יום ביום השריפה בארבע כנפות הזה יום הנ"ל ושנה הנ"ל:

ט״זבמותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא ה"ה מוה' ישראל במוה' יודא נ"י גיסו של ר' חיים ליב הנאבד בעת השריפה והעיד בת"ע ובח"ח ובליונ"ע איך כאשר שמע ביום ו' עש"ק פ' פקודי אשר נמצא אדם מת במקוה מהרה רץ שמה וראה אותו עומד בטיט עד החזה והכיר בט"ע בגלגלתו אשר הוא ר' חיים ליב ואח"כ כאשר נתגלה יותר והועלה מתוך המקוה וראה שינויו ג"כ היכר אותו ואח"כ כאשר הובא לב"ע טרם נקבר ופשטו את השטיוויל ממנו וראה את רגליו ואז הכירו היטב כי הוא הוא ולא אחר גם את הטראטין והקוויטש הכיר שהם שלו כ"ז העיד בתו"ע ובח"ח:

י״זבמותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא ה"ה המופלג מוה' שלמה צבי הירש בהר' המנוח מוה' מרדכי ברוך ז"ל ואחר האיום והגיזום העיד לפנינו בת"ע ובאליונ"ע איך שביום ו' עש"ק פ' פקודי כאשר שמע שנמצא איש מת עומד במקוה הלך שמה בצוותא עם עוד אנשים מ"ק יארטשיב וראה שהי' מגולה עד טבירו והוציאו את החפיצים אשר מצאו בסמוך לו בתוך המקוה היינו החלאט והשפענציר והכרתי היינו את החלאט כי הוא של ר' חיים ליב הנאבד בשריפת העיר ואח"כ כאשר נתגלה כולו וראתיו עומד בהמקוה ראשו מושכב ונסמך על ידו הימנית על חתיכת עץ שהי' בהמקוה ואז הכרתי בטביעת עין שהוא ר' חיים ליב הנ"ל וגם כאשר הוציאו אותו אח"כ מתוך המים וראיתי שוכב גם כן הכרתי בט"ע שהוא ולא אחר פ"ק יארטשיב:

י״חבמותב תלתא ב"ד כחדא הווינא ואתא לקדמנא ה"ה מו' מרדכי דוב במוה' יהושיע נ"י והעיד בת"ע ובאליונ"ע איך כאשר שמע מספרים אשר נמצא איש מת בתוך מקוה המים הלך שמה ועמד עד שחפרו כל סביביו והוציאו הרפש והטיט ומצאו שמה החפיצים והכיר היטיב את החלאט שהוא של ר' חיים ליב הנאבד ביום שריפת העיר ואח"כ כאשר הוציאו אותו וראהו שוכב נראה לו מרוחב גופו וגדלו ואבריו שהוא ר' חיים ליב הנ"ל הוא ולא אחר:

י״טשוב העיד לפנינו הב"ד ה"ה הנגיד מוה' עזריאל בהמנוח מוה' גדלי' הלוי אשר סיפרה לו המשרתת שלו שהיא בתולה כבת חמש עשרה שנים איך כאשר ברחה מהעיר ביום השריפה פגעה שמה אחורי בית ר' אהרן הירש שהיא בצלע מערבית של העיר בהאשה פיגא בת לוויש עומדת וצועקת שלא יכלה לברוח יותר כי החום שורף מאד והיא ברחה והאשה הנ"ל נשארה שמה עומדת וגם שמע מהרבה אנשים קרובי האשה פיגא הנ"ל אשר הגוף הנמצא אז למחרת השריפה היא האשה פיגא הנ"ל ואמרו אשר החתיכת בגד כמו טפח הנמצא אז שמה תחת הגוף הי' צמר וזאת ידעו אשר ר' חיים ליב לא לבש בגד צמר וגם קראנו להבתולה המשרתת ששמה שרה ריזיל בת מוה' זאב וואלף והעידה ג"כ בעצמה כנ"ל ומפי' שמענו ג"כ דברים הנ"ל יארטשיב יום הנ"ל ושנה הנ"ל:

כ׳והנה הראו לפנינו החפיצים אשר נמצאו אצלו וראינו טראטין אחד עשר רובם בכת"י דייטש כאשר העיד לפנינו גיסו שמכיר כת"י גם היתר עיסקא אחד ועוד צעטיל אחד בכתב יודיש אשר ג"כ העיד גיסו הנ"ל שהוא כתב ידו הטראטין עולים לערך שמונה מאות ריינש גם שלשים וששה קוויטש על סחורה מהחנות שלו מאדונים שלקחו אצלו בהקפה החלאט ראינו והוא מהחגור ולמטה וראינו גם בגד של הילד שלו והוא מטריע אחת השפענציר והארבע כנפות המה בלואים וקרועים אך המאטריע מהם ניכר ונראה בדבר מציאת אלה הבגדים בסמוך לו יש חלוקי דעות קצת אמרו שנראה שכאשר בא אל המקוה אז השליך מעליו את החלאט והשפענציר וארבע כנפות ונשארו סמוך לו וע"כ חסר חלק עלינו מהחלאט ואך כי אחז בו האש טרם הכניסו למקוה וע"כ נראה גם בחלק הנמצא מקומות נאכל באש וקצת אומרים שנראה אשר נכנס למקוה לבוש באלה הבגדים לכבות האש אשר אחזה בם ואולי גם חלק העליון נשרף באש ויען כי עמד שם יותר מחמשה חדשים נטבע ברפש וטיט ונרקבו ונתבלו ובעת אשר חפרו סביביו נגולו הבגדים ברפש וטיט ונראו סמוך לו כאשר גם הכתונת לא נמצא ואמר איש אחד כי נרקב עליו עם עור בשרו ביחד והי' לאחדים עם העור כי ראה אשר חלק גופו עד טבורו הי' מראה לבן מאד וכאשר רצו לרחצו נקלף ממנו עור לבן עם חתיכות עור וזה מחמת שנרקב הכתונת ונדבק לעור הגוף:

כ״אתשובה ע"ד העגונה הנ"ל מ' אלטא חי' בת מוה' אברהם מיארטשוב אשת מוה' חיים ליב ז"ל ארשום בקצרה. אם יהי' ב"ד של שלשה שקבלו העדות. הנה לדעת הרמ"ה שהובא בב"י סי' י"ז שכתב בהך דאתלי בי' נורא בי גננא דהא דאמר רחב"א דחיישינן לחומרא אף דנמצא שם גברא חרוכא ופסת ידא דשדיא היינו דוקא שאותו פסת יד אינו מאותו האיש החרוך דאז ע"כ צ"ל שגם איש אחר הי' שם אבל אם הי' אפשר לתלות הפס יד בגברא חרוכא כגון שלא מצא רק יד אחת א"נ שלא הי' שם פיסת יד כלל רק גברא חרוכא לחוד אף רחב"א מודה דלא תלינן באיש אחר ונאמנת הוא לומר שזהו גוף השרוף הוא בעלה. וה"ה בדין דכבשן האש ומצאי חרוך וכן כתב הב"ח בתשובה סי' פ"ב א"כ בנ"ד דמצאנו גוף חרוך וידענו שלא נעדר שם רק האיש הנ"ל ושתי נשים ומצאנו החרוך שהכירו בו בעת קבורתו שהוא זכר פשיטא דיש להקל. ואף דהב"ש ס"ק צ"א ס' חולק על הב"ח וכתב שדבריו אינן מוכרחים וכן בסעיף ל"ב לא משמע כן וכוונתו למ"ש שם בש"ע אם נפל לים והשליכו מצודה והעלה רגל אחד אין משיאין את אשתו שאני אומר רגל של אחר היא והיא מהרשב"א הרי דהרשב"א חולק על שיטת הרמ"ה אמנם באמת אין ראי' משם ומצאתי בשו"ת נוב"י חאהע"ז מהד"ק סי' מ"ו שכתב לחלק דשאני נפל לים דבים אנו סהדי שכמה ספינות נטבעות מימות עולם והוי כמו שידוע שיש שם אנשים אחרים ומהתימא שלא הזכיר שהוא מחלוקת הרמ"ה והרשב"א. ובאמת הרשב"א לעצמו חייש אף בגברא חרוכא שמא אחר הוא אבל מ"מ יש להקל בזה. וגדולה מזו מצאתי בשו"ת נוב"י מהד"ת חאהע"ז סי' נ"ט רצה הגאון מוה' זלמן מרגליות להקל בעגונה שלא נודע מבעלה שום הכרה רק בשעת השריפה הגדולה. וכבר אחזה שלהבת בפנת הגג ועלה האיש לעלי' להציל רכושו ושוב לא נודע מאומה ממנו רק אחרי החיפוש מצאו עצמות ודרשו ברופאים ואמרו שהם עצמות אדם. והם כתבו להתיר ואף שהנוב"י לא הסכים סיים לבסוף קשה בעיני להתיר אשה זו. ואם נמצא שם מתירים אינו מוחה בידם. ובנ"ד עדיף יותר מזה שהרי האשה שרה עטיל העידה שאמרה לו שיציל את נפשו והוא אמר שממונו חביב עליו מגופו בודאי זהו. וראיתי שם שכתבו להתיר דכל היכא דליכא רובא דעלמא אזלינן בתר קורבא א"כ בשריפת אש דל"ש שיבואו אנשים מעלמא למקום המסוכן אזלינין בתר קורבא ואמרינין שא' מב"ב נשרף שהם הקרובים אל החלל. והנוב"י דחה דאף אם נימא דל"ש רובא דעלמא ואזלינן בתר קרוב אטו קרוב עדיף מרוב והרי בא"א אפילו רוב לא מועיל. ולענ"ד נראה דקרוב עדיף מרוב כל דליכא חשש רובא דעלמא דכל הטעם דלא אזלינין בתר רוב בא"א הוא משום דסמוך מעוטא לחזקת א"א וע' תוס' וד"ה דף מ"ד ובכמה מקומות בכורות כ"א א"כ זה שייך ברוב דאיכא מיעוט נגדו. ושייך סמוך מעוטא אבל קרוב כל דליכא רובא דעלמא אין כאן שום מועט וז"ב:

כ״בוגם מה שדחה שם לענין קורבא כאן ל"ש זאת דהא הי' מעבר לרבים והי' יום אידם ביום הקודם ולא ראינו אם נקבר שם איש ל"ר וגם יש להתיר אחרי שמצאו אצלו כמה דברים שהכירו שהם שלו. לא רחוק ממנו ואף שהב"ש הניח בזה בצ"ע. בנמצא רק סמוך לו. הנה בשריפה גדולה כזו אין לחוש לזה. גם מעת נשאו החפיצים לא הי' רבע שעה עד שנשרף כל הבית. וע"כ נלע"ד ברור שהאשה אלטא חי' מותרת להנשא לאחר ומצאתי בשו"ת הגאון מוה' זלמן מרגליות ז"ל שו"ת ב"א אהע"ז סי' י"ד שקבע להלכה מ"ש להגאון בעל נוב"י הנ"ל:

כ״גוהנה התשובה הלז כתבתי אז וסמכתי על מ"ש הגאון מוהרא"ז ז"ל דבשריפה ל"ש לומר שאיש אחד בא ממקום אחר לכאן דל"ש שיבא שם א"כ הקורבא עדיף יותר מרובא דעלמא בכה"ג וחדשתי דבקורבא ל"ש סמוך מעוטא לחזקה מטעם שכתבתי וכן מצאתי בשו"ת פמ"א ח"ג סי' ב' שכתב דכל דלא שכיח שיבא מרובא דעלמא סמכינין אקורבא וגם בשו"ת זכרון יוסף הסכים לזה וכן מצאתי בשו"ת הגאון מוהרא"ז ז"ל בית אפרים אהע"ז סי' ל"א שהביא בשם שו"ת אור נעלם סי' ל"ו שנדפס שם שו"ת מהגאון בעל פנ"י ז"ל וכתב שם להתיר כיון שנמצא ההרוג סמוך לעיר כו' פשיטא דאזלינין בתר קורבא דמוכח כיון דליכא רובא כנגדו כיון דל"ש אורחי ופרחי יעו"ש וע"כ סמכתי ע"ז להתיר. אמנם אח"כ ביום ו' פקודי נמצא איש אחד בהמקוה בעת שחפרו את המקוה ומצאוהו עומד בהמקוה והכירו אותו ע"י טב"ע גם מצאו שם בסמוך לו טייסטריל שלו ובתוכם טראטיס שלו עם כתבים וקוויטליך מאדונים כאשר מבואר בהג"ע שהוגבה אח"כ וכפי הנראה שזה האיש מ' חיים ליב הנ"ל והן נסתר מחמתו מה שחידש הגאון הנ"ל ז"ל דבשריפה ל"ש שיבא איש מעלמא שהרי נמצא עוד אחד ולא נחסר מהעיר רק זה האיש ואשה אחת ועל הנמצא הראשון העיד אחד שהי' זכר וא"כ ע"כ אחד מעלמא אתי לכאן אמנם בעדות הזה העידה בתולה אחת שהנמצא הראשון היתה האשה הנאבדת ועל העד שהעיד מקודם שהי' זכר אומרים איזה אנשים אבל לא בתורת עדות שטעה בעדותו וא"כ נוכל לקיים דינו של הגאון מוהרא"ז ז"ל:

כ״דוצריכין אנו לבאר כעת משפט האשה העגונה. והנה זה יצא ראשונה מ"ש בש"ע סעיף כ"ה כתב ר"ת דהא דאין מעידין עליו אא"כ ראו פדחתו וחוטמו ופרצוף פנים קיימים דוקא בשאין שם אלא הראש אבל אם כל גופו שלם אפילו אין שם פדחתו ופרצוף וחוטם יכולין להכירו בטב"ע וחלקו עליו האחרונים וכתב הח"מ שם משמע קצת דלא נדחו דבריו לגמרי ומצרפים דעת ר"ת לשאר אומדנות והוכחות וכן כתב הב"ש שם. והנה מקודם צריכין לברר דברי ר"ת ז"ל והב"ש כתב דלדעת הטור והנמוק"י מהני לדעת ר"ת טביעת עין בלא סימנים כלל אבל בתוס' הרא"ש משמע דצ"ל סימנין עם טב"ע והיינו סימנין שאינו מובהקין וכתב הב"ש דמדברי המחבר משמע דסגי או בטביעת עין או ע"י סימנים ע"ש ובתשובת ב"י סי' ו' כתב ג"כ לפרש דברי ר"ת שיכולין להכיר בט"ע אפילו בלא סימני הגוף ובשו"ת גאוני בתראי סי' נו"ן כתב דהא דכתבו הרא"ש ונמוק"י בדברי ר"ת טב"ע ע"י סימני הגוף רצה לומר סימן דט"ע שמכיר בגופו שתארו כך וכך. אמנם גוף דברי ר"ת שכתב שמא דוקא בסימנים היא דקאמר הכי אבל ע"י ט"ע ניכר היטב נבוכו כל האחרונים בביאור הדברים ובשו"ת מימוני ה' אישות סי' נון כתב בהדיא דהא דאין מעידין רק עד ג' ימים דוקא באדם שלא הכירו רק שראה אדם מת ואמרו סימני פרצופו וחוטמו בזה הוא דאין מעידין רק עד ג' ימים אבל אם המעיד עליו הי' מכירו מחיים ומעיד עליו לאחר מותו שהכירו בט"ע אף לאחר כמה ימים יכול להעיד עליו ע"ש ובכ"ז אינו מבואר דברי ר"ת ואני זה כמה שנים שמצאתי דברי ר"ת מבוארים בספר הישר לר"ת שם מבוארים הדברים באורך ומישב כל הקושיות שהקשו עליו האחרונים ושם מבואר דביש לו ט"ע על שאר חלקי הראש עם הגוף או רובו אפילו חסר חוטמו ופדחתו מעידין עליו אף לאחר שלשה ימים אע"ג דלא ניכר בסימנים וט"ע בעצמו טוב יעו"ש ואם אמרתי לבאר הדברים ירבה עלי הטורח והארכתי בזה הרבה בתשובה. והנה בשב שמעתתא שמעתתא ז' פ' י"ד האריך ג"כ בדברי ר"ת אבל גם הוא לא ראה את ס' הישר והנה מ"ש ראי' לר"ת דאפילו בלא פרצוף וחוטם מהני ט"ע בכל הגוף הביא דברי הש"ס בכורות דף מ"ו בהא דאמר ר"ל פדחת פוטרת בכל מקום חוץ מן הנחלה ר"י אמר אפילו לנחלה והקשו על ר"י מהא דאמרו פדחת ולא פרצוף פנים פרצוף פנים ולא פדחת אין מעידין עד שיהי' שניהם עם החוטם ואמר אביי ואי תימא רב כהנא מאי קרא הכרת פניהם ענתה בם ומשני שאני עדות אשה דהחמירו בה רבנן וכן קי"ל כר"י ולפ"ז הא דהראש פוטר היינו ביצא כתקנו אבל ביצא שלא כתקנו אינו פוטר עד שיצא רובו ובנדה דף כ"ח אמרו שם דיצא מסורס לא נפטר ברובו א"כ לפ"ז יצא מסורס לא נפטר לנחלה ברובו כיון דבעינן יכיר ובגוף ליכא הכירא והרי לא מצינו בשום מקום דיצא מסורס אינו יורד בנחלה וע"כ דט"ע מהני בכל הגוף אף בלא פדחת וחוטם ע"ש שהאריך הרבה ואני אומר הרי בבכורות שם אמרו ואב"ע יכיר לחוד והכרת פנים לחוד ולא נודע כלל הפירש בזה ובשו"ת גאוני בתראי סי' יו"ד הביא בשם התוי"ט שהאריך בזה לבאר אבל בכ"ז הדברים סתומים כמ"ש שם בשמעתא פט"ו אך לפענ"ד נראה הדברים פשוטים דהנה יש שני מיני הכרות והיינו לנחלה בעינין שיכיר שזה הבכור ובזה סגי בפדחת לבד הרי מכיר שזה הי' הבכור אבל בא"א צריכין להכיר שזה האיש נבדל מאנשים אחרים רובא דעלמא אינו מועיל הפדחת לחוד ומאי ענינו להכרת הפדחת לענין הבכורה שבעת שיצא פדחתו ראשונה אינו צריך להבדילו משאר ודי בפדחת לחוד וזה שאמרו יכיר לחוד והכרת פנים לחוד וז"ש רש"י יכיר לחוד דלא כתיב פנים והוי פדחת היכר. ובזה מיושב כל הקושיות של השב שמעתתא שם דלפי המסקנא יש חילוק בין נחלה לעגונה ודו"ק. ועתה נבאר עדות העדים. והנה כבר הבאתי שו"ת רבות שהסכימו דטב"ע מועיל לר"ת אף בלי סימנים ולדברי המג"ש כל שהכירו ע"י בנין גופו די ובס' הישר לר"ת כתב דבטב"ע בכל חלקי הגוף מועיל ועתה נראה איזה מהעדים הכירהו בבנין גופו ואיזה מהם הכירו בשיניו וברגלי' וא"כ אף שלא ראו פדחת וחוטם מועיל לשיטת ר"ת אף לאחר ג' ימים ואף שחלקו על ר"ת כבר כתבו הח"מ והב"ש היכא דיש עוד אומדנות נוכל לצרף דעת ר"ת וכאן יש לנו אומדנות גדולות שהכירו הארבע כנפות שלו דלא מושלי אנשי והחלאט והשטיוויל שאחד הי' של חותנו אף גם שמצאו בסמוך לו הטייסטר שלו עם הכתבים והכירו אותם היטב ואשתו העידה שהיא מסרה אותם לו בשעת השריפה זה עדיף מדברים דלא מושלי ומ"ש הח"מ דחיישינן למכירה ולאבידה תמה עליו בשו"ת פנ"י סי' ח' ואני כתבתי בגליון הש"ע דבשט"מ מבואר דלא חיישינין למכירה ולאבידה וכן מבואר בב"י חו"מ סי' רס"ב בשם הרמב"ן דל"ח למכירה במציאה ועכ"פ יש אומדנות גדולות ונוכל לסמוך על שיטת ר"ת הנ"ל אמנם יש לדון עפ"י מה שמבואר בב"ש סי' י"ז דדוקא כשנמצא בבגדיו שלבש בהם אבל אם נמצא ארנקי סמוך לו לא מהני אבל הקצוה"ח סי' רס"ב כתב דתלי במחלוקת רש"י ותוס' במקורבת דמרקוליס עכ"פ אף לשיטת התוס' בשעור אמה וחצי אמה חשיב מקורבות וכאן העידו שהי' בתוך אמה ואף אם נימא דלא כקצוה"ח מ"מ כל הסברא של הב"ש היא די"ל דהארנקי מונח מאז ומקדם וכאן אזל לי' חשש זה דפשיטא דבמקוה לא הניחו כל הכתבים האלו מקודם רק שזה של הנאבד ע"כ מכל הלין טעמא נלע"ד להתיר האשה מ' אלטע חי' מכבלי העגון: