שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:ר״אShoel uMeshiv Mahadura III 2:201
א׳נשאלתי מש"ב הרב המאוה"ג וכו' מוה' יונה לנדא נ"י אבדק"ק גראביוויטץ בשם אחד בהא דאמר בב"ק דף פ"ח ע"ב אלא השתא דקתני הכותב נכסיו לבנו משום דראוי ליורשו הוא ופירש"י אע"ג דבעלמא קנין פירות כקנין הגוף דמי הכא ודאי גופא אקני אב לבן בחייו למוכרן כשירצה וכו' אבל ר' שמואל בר' אבא לא היה ראוי לירש את אמו ור' אבא בעלה הי' יורשה והוא תמוה דל"ל לרש"י לסיים זאת ותיפוק לי' כיון דקנין פירות כקנין הגוף דמי א"כ לא היתה יכולה לתת לר"ש בנה דהא יש לבעל קנין פירות וכקנין הגוף דמי והיא תימה גדולה. והנה בהשקפה ראשונה אמרתי דכוונת רש"י היא דבאמת לכאורה צריך ביאור מה סברה הוא דראוי ליורשו אטו בשביל זה נפקע קנין פירות שיש לאב דשייר לנפשו וניהו דאקני הקה"ג אף מחיים הא מכל מקום יש לאב קנין פירות וכקנין הגוף דמי ובמה נפקע וצ"ל דכל שראוי ליורשו ויבא לידו אחר מות אב כל הקנין גם קנין פירות עם קנין הגוף ביחד פשיטא דבכה"ג לא אלים קנין פירות לחוד להפקיע קנין הגוף הלז שהוא אלים דבלא"ה יבא לידו הירושה וע"כ אקני לי' מחיים דלאחר מיתה בלא"ה ראוי ליורשו ולפ"ז קשה לרש"י דא"כ גם בבנה של האשה הא יבא לידו אחר מיתתה ויהיה אלים קנין הגוף שלה יותר מקנין פירות של הבעל וע"ז כתב רש"י דשם אם תמות היא קודם לא ירש ר"ש בנה כלל כ"א ר' אבא בעלה וא"כ לא אלים קנין הגוף שלה דאף דאם ימות ר"א קודם היתה היא מורשת לבנה אבל אינו ברי כ"כ דשמא היא תמות קודם משא"כ התם דכל שימות האב הוא לבן ול"ל לאקנויי לבן ע"כ כי אקני' מחיים אקני' דאם ימות הוא קודם בלא"ה הבן יורשו ועל אחר מיתת הבן בחייו פשיטא דלא אקני' וע"כ דאקני' על בחיי הבן ולכך אלים הקנין הגוף של הבן יותר משל אב וז"ב לדעתי. ואחר החיפוש מצאתי בתוס' יבמות דף ל"ו ע"ב שהקשו לר"י דקנין פירות כקנין הגוף דמי אמאי כשמת האב קודם יקנה הלוקח והא הו"ל דבר שלבל"ע דבחיי האב הי' לו קנין פירות שהוא כקנין הגוף וכתבו בזה"ל די"ל דלגבי הכא לא אלים קנין פירות לבטל לגמרי קנין הגוף דבן וכיון דלבסוף אתיה שדה לידו דבן חשוב מכר עכ"ל. הרי שהרגישו בסברא זו דלבטל לגמרי קה"ג של הבן שלבסוף אתי לידיה לא אלים ק"פ. ולפ"ז הדבר ברור דכוונת הש"ס ג"כ כן דאלים קנינו בחייו דלבסוף בודאי אתי לידו דבן חשוב מכר ושפיר קשה לי' לרש"י דא"כ גבי ר"ש נמי לבסוף אתי לידי' ובפרט לפמ"ש התוס' ביבמות שם דקה"ג של האשה אלים טפי מקנין פירות של הבעל והוא בא מכחה ע"ש בד"ה ק"פ וא"כ גם גבי ר"ש בר"א נמי נימא הכי וע"ז משני דר"ש לא הי' יורשו בודאי דאם תמות היא קודם הבעל יורשה ובזה מיושב ג"כ מה שהאריך הפ"י להקשות דלמה לא קאמר הש"ס דאינו דומה למשנתינו דאבא לגבי ברא אחולי אחיל כדאמרו בב"ב דף קל"ו. ולפמ"ש הא עדיף טפי דשם מתורת מחילה אתינן עלה ואפשר דמ"מ לגבי' נפשיה לא אחיל וכדאמרו שם אבל כאן מתורת סברא אתינן עלה דלכך הקנין הגוף עדיף טפי משום דראוי ליורשו. ובזה שפיר מה דקאמר הש"ס דגם להיפך שייך דאבא ירית ברא וע"כ דלאברוחינהו מברי' קאתי וה"ה כאן דלאברוחינה מאחוה קאתי והיינו כיון דיש לו שאר בנים א"כ לא יבא כלו לידו לבסוף דגם שאר אחי הוו ירתי ותו לא אלים הקנין הגוף של הבן יותר מקנין פירות של אב וז"ב:
1
ב׳עוד יש לומר דלכאורה קשה לי על מה דאמר ר' יהודה כאן הכי אמר שמואל האשה שמכרה בנכסי מלוג ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות והא הש"ס בב"ב דף קל"ט הקשו על ר"י בר חנינא דהא לגבי פסידא דלקוחות לא שוי' לי' לבעל כלוקח ומשני אינהו דאפסיד' לנפשייהו דלא הי' להם לקנות מאשה דיש לה בעל ולפ"ז כאן דלא שייך זאת דהיא כתבה לר"ש בנה והרי יש לו פסידא ומה הו"ל למעבד ומהראוי להיות יורש וא"ל דכיון דהוה במתנה לא שייך פסידא כמ"ש התוס' בב"ב שם ד"ה התם דזה אינו דמלבד דהר"ן תירץ שם בענין אחר ועיין ב"ש סימן צ"א ואינו מוסכם הדין הנ"ל אלא אף לתוס' עכ"פ כאן ודאי אית ליה פסידא דהיה יורש עכ"פ לאחר מיתתה בודאי וכשר"א הוה לוקח לא ירשנה וזה מקרי פסידא בודאי דמגיע לו מצד הדין ירושה. אך זה אינו דכאן לא אצטריך שיהיה לו דין לוקח דלענין הירושה אף אם ר"א הי' לו דין יורש שוב אינו מגיע לר"ש בנה דהוא יורשה וא"כ לא אפסדיה כלל. ומעתה זה כוונת רש"י דק"ל דניהו דקנין פירות כקנין הגוף דמי מכל מקום הא הוא יורשה והרי חזינן דאבא לגבי ברא ודאי לא אלים הקנין פירות דראוי ליורשו וא"כ מהראוי שלא יהי' מקרי הבעל כלוקח וע"ז כתב רש"י דלא הי' יורשה דר"א היה יורשה ואף דאפשר לא כוון רש"י לזה הענין נכון לפענ"ד בעצמותו ומ"ש בראשונה נראה לי עיקר דבאמת סברא גדולה דלא יבטל קנין פירות הקה"ג דבאמת קנין פירות הוא קנין לשעה כמבואר בגיטין דף מ"ז וכל הטעם דקנין פירות כקנין הגוף ביאר הרשב"ם בב"ב דף קל"ו דמה נ"מ בקה"ג והעיקר הוא הפירות ולפ"ז היכא דאח"כ יגיע לידו הקה"ג והפירות פשיטא דבכה"ג קנין הגוף עדיף מקנין פירות וזה סברת התוס' למעיין היטב בדבריהם ודו"ק. שוב ראיתי בפ"י שהרגיש על דברת התוס' ביבמות דכאן לא משמע כן בסוגיא ולפמ"ש אתי שפיר ודו"ק:
2
ג׳וראיתי בשו"ת הגאון מהר"ז ז"ל בבית אפרים חח"מ סי' מ"ז שהקשה דלפי חלוקים של התוס' ביבמות הנ"ל וביותר הוא בשטה מקובצת ב"ק שם א"כ מה מקשה מגיטין דף מ"ז על ר"ל וכן ר"ל לר"י מבעל שמביא ביכורי אשתו ולא מחלק דשאני נ"מ שהבעל בא מכחה והנה שם ל"ק דאדרבא מקשה מכח כ"ש דאם בנ"מ מביא וקורא מכ"ש בעלמא דקנין פירות כקנין הגוף אך מהא דמקשה ר"ל לר"י טעמא דכתיב ולביתיך ודלמא לכך צריך למכתב ולביתיך משום דאינו בא רק מכחה וכן הקשה מהא דאמרו בב"מ דף צ"ו בעל פלוגתא דר"י ור"ל ולא מחלק בין נ"מ לשאר ק"פ. אך לפענ"ד נראה דע"כ לא מחלקו התוס' רק בענין קנין פירות אי קנין פירות דעלמא עדיף או קנין פירות דנ"מ אבל מכל מקום כולהו מודי דזה וזה מקרי קנין פירות ולפ"ז שם דעיקר לענין ביכורים כל שיש לו קנין בו ואם נימא דקנין פירות כקנין הגוף דמי ניהו שיש לו קנין הגוף יש לו חלק יותר ולו יתר שאת אבל עכ"פ לענין ההבאה או לענין שיהיה מקרי שאלה בבעלים כל שיש לו קנין בו מביא וקורא או דהוה שאילה בבעלים וע"כ לא כתבו התוס' רק לענין מכירה מי נקרא יותר קנין הגוף אבל לענין ביכורים ושאלה בבעלים שפיר תלוי זה בזה ומה שהקשה שם על דברת התוס' בב"מ שם שכתבו ד"ה בעל דהא דל"פ מהמוכר עבדו ע"מ שישמשנו שלשים יום דיש לומר דמוכר שייר לעצמו קנין פירות בעין יפה והקשה דא"כ מאי מייתי מר"י ור"ל לק"מ דאטו בר"מ ור"י בהמוכר עבדו מפורש דפליגי בקנין פירות אי כקנין הגוף דמי רק דהש"ס מפרש כן בב"ק שם ושפיר כתבו התוס' די"ל דר"מ סובר דמשייר לעצמו בעין יפה אבל ר"י ור"ל דהם פליגי אי קנין פירות כקנין הגוף דמי ולא נחלקו כלל אי מוכר בעין יפה משייר ושפיר מביא פלוגתתם וז"ב:
3
ד׳ובזה מיושב ג"כ מה דקשה לי טובא בהא דאמרו בב"ב דף קל"ו והא איפליגא בה חדא זימנא דאתמר המוכר שדהו לפירות וכו' ומאי קושיא הא שאני האב שהיה לו מקודם כל קנין הגוף וכמו שמחלק בשטה מקובצת בב"ק ובתוס' ביבמות שם וכעין זה הקשה בחידושי רשב"א בהא דכתב ר"ת דשאני ביכורים דגלי קרא ולביתיך דא"כ מאי פריך והא פליגי בה חדא זימנא דשאני ביכורים דגלי קרא ולפמ"ש אתי שפיר דר"י ור"ל הם הם המדברים בענין קנין פירות אי כקנין הגוף דמי ובגוף הפלוגתא דקנין פירות כקנין הגוף כבר נחלקו והש"ס משני דמכל מקום באבא לגבי ברא סד"א דאחולי אחיל ואינו ענין לקנין פירות כלל ודו"ק ועיין בש"ס שבת דף קל"ה ע"ב הניחא למ"ד קנין פירות וכו' וצ"ע לפי חילוקו התוס' ביבמות ובשמ"ק הנ"ל ודו"ק. ובגוף הענין דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הוא לכאורה תמוה דהא באמת כל ענין הגוף אינו רק לפירות וכל שיש קנין פירות כקנין הגוף הוא כמ"ש הרשב"ם בב"ב דף קל"ו בטעמא דמ"ד קנין פירות כקנין הנוף דמי וא"כ מ"ט דמ"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי דניהו דאין לו קנין הגוף לחרוש ולחפור בגוף השדה מכל מקום עיקרו של קנין הוא לפירות. והנראה בזה דהנה הריטב"א כתב בקידושין פ"ק דאף שעבוד בפירוש ל"מ דאף שיכול למכור אבל אין הקנאה לחצאין ולכך ל"מ שעבוד למ"ד שעבידא לאו דאורייתא דהוה כמו קנין לחצאין ע"ש. ולפי זה יש לומר דקנין פירות לאו כקנין הגוף דמי הוא ג"כ מטעם זה דאין קנין לחצאין ואיך שייך שתקנה לו השדה לפירות ולא לגוף השדה ולכך ל"מ קנין הגוף וז"ב. וכן הכחתי מתוך ספר אחרון אחד. איברא דלפ"ז יקשה בהא דאמרו בסוף השולח אי לאו דאמר ר' יוחנן דקנין פירות כקנין הגוף דמי לא מצאנו ידינו ורגלינו בבהמ"ד דר"י אמר האחין שחלקו לקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ואס"ד קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי לא משכחת לה דמייתי ביכורים וכו' וקשה הא אף למ"ד שעבודא לאו דאורייתא ומטעם שאין קנין לחצאין אבל שעבודא ממילא חל וכ"כ הקצה"ח סי' ל"ט דלכך ס"ל למ"ד שעבודא דאורייתא דאינו משועבד מחמת המלוה רק דממילא משועבד דהתורה שעבדם ולא שייך אין הקנאה לחצאין וכעין דאמרו המזכה לעובר לא קני ע"ש ולפ"ז בירושה שוב מהראוי להיות ק"פ כקנין הגוף דמי דבן ירש ממילא והתורה היא שאמרה דכלקוחות הן ומחזירין זה לזה ביובל ובשעבוד ממילא לא שייך אין הקנאה לחצאין. אך נראה דהדבר נכון דכל הטעם דאחין שחלקו לקוחות הן דלא הוברר הדבר אם כן הגיע להם בירושה רק שהחליפו חלקיהן זה לזה ולפי זה מה שהחליפו חלקיהן זה מקרי ענין קנין ולא בא ממילא ושוב לא הוה קנין פירות כקנין הגוף. אמנם נראה דזה תלוי אי הא דאין ברירה היא מטעם ספק ורק לחומרא אמרו דאין ברירה ובדרבנן מקלינן או דאין ברירה הוא בין לקולא בין לחומרא ועיין כ"מ ומהרש"ל וב"ש סי' קל"א ולפ"ז אם נימא דאינו רק ספק וא"כ שוב לא נודע כלל אם הוחלקו כלל וא"כ הרי ממילא הוה דבאיזה אופן שיחלקו לא נודע אם כן הוא חלקם אבל אם נימא דאין ברירה אף לקולא והיינו שדבר ברור הוא שבודאי לא היה כן הירושה ושוב הוה מתורת קנין וקנין ל"מ. ובזה יש ליישב היטב דברי הרמב"ם שפסק דלקוחות הם ומחזירין זה לזה ביובל ואפ"ה מביאין בכורים ותמהו עליו כלם. ולפמ"ש אתי שפיר דרבינו ס"ל דספק הוא. ובזה ישבתי הא דהקשיתי זה ימים רבים בהא דכתב הט"ז בח"מ דאף דאחין שחלקו לקוחות הן היינו לגבי נפשייהו אבל לגבי אחריני לאו כלקוחות והביא ראיה מהך דהגוזל ומאכיל דרשות יורש לאו כרשות לוקח דמי אף דיורשים עצמם הוו כלקוחות ע"ש ולפ"ז הא לגבי ביכורים דצריך להביא למקדש שיאכלו הכהנים הוו כיורשים והארכתי בזה בתשובה לבאר דברי הט"ז האלו ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת סברת הט"ז צריך ביאור וכמו שהארכתי שם אך נראה דיש לומר דכיון דבזמן שהיובל נוהג לא הי' ליורשים רק קנין פירות ולאו כקנין הגוף דמי דאין הקנאה לחצאין וע"כ צריך אתה לבא מכח דירושה הוה קנין ממילא א"כ בשלמא לגבי דנפשייהו שכלם הם בספק ולא עדיף קנין זה מזה א"כ הוה כלקוחות דאף דאין קנין לחצאין דוקא אם קונה מאחר שהי' שלו לגמרי וכאן אחין שהגיע להם בירושה ואין לשום אחד עודף על חבירו שפיר מקרי קנין אף דאינו רק קנין פירות אבל לגבי אחרים דהוה קנין לחצאין וע"כ צריך לבא מכח ירושה ושוב הוה כיורשים וא"כ כיון דהי' כן בזמן שהיובל נוהג אף לאחר שבטל היובל וגם בח"ל מכל מקום שוב לא פליגו בתקנתם ולא עשאום כלוקחים גמורים לגבי שאר אינשי ולפ"ז שפיר פריך הש"ס דאיך מייתי ביכורים דא"ל דלגבי שאר אינשי הוו כיורשים דזה אינו דכל הטעם הוא דכיון דמחזירין זה לזה ביובל אין להם קנין הגוף ואין קנין לחצאין וא"כ שוב היאך מביאין ביכורים ודו"ק ויש להאריך בזה ליישב קושית התומים סי' ק"ג שם על הט"ז ולפי שהיא הערה חדשה וכבר הארכתי בתשובה בדברי הט"ז ע"כ קצרתי ודו"ק ועיין תוס' בב"ב דף קל"ו ע"ב ד"ה ר"י שכתבו א"נ התם ק"פ דבעל דלא הוה אלא מדרבנן ולא מצרכי לכתוב מהיום ולא הוה כקנין הגוף ע"ש והדבר תמוה כמ"ש בשו"ת פני אריה סי' צ"ו דא"כ היאך אמרו בב"מ דף צ"ו בשאל פרה מאשה ושאל בעלה עמה דתלוי בפלוגתא דר"י ור"ל הא נ"מ לא הוה אף אי קנין פירות כקנין הגוף והניח בקושיא והנה כעין זה כתבו התוס' ביבמות וכ"כ לעיל ליישב קושיא זו. אמנם כעת ראיתי בב"ב ביארו יותר דבריהם במ"ש דלא מצרכי לכתוב מהיום והיינו דעיקר סברת ר"י כיון שכתב מהיום היינו גוף מהיום ופירות לאחר מיתה ולפ"ז זהו בקרקע דלעולם עומדת יש לומר כיון דלא כתב מהיום לא חפץ להקנותו רק לאחר מיתה אבל בפרה דאינה עומדת שתחיה וא"י בבירור אם תחיה לאחר מותו ע"כ שהקנתה לו מחיים לבעל ושפיר הוה קנין פירות כקנין הגוף וזה ברור ועיין שיטה מקובצת ב"ק פ"ח גבי תקנת אושא מ"ש בשם הרא"ש וצ"ע דמגוף הסוגיא דב"ק שם דמדמה קנין פירות דבעל לקנין פירות דאב משמע דלא כוותייהו ואולי מכח כ"ש פריך דאף באב קנין פירות לאו קנין הגוף דמי מכ"ש הבעל ועיין פ"י בסוגיא. והנה בשנת תרכ"ג בש"ק תזריע מצורע הגיעני מכתב מקראטשין מאיש אחד ושמו ר' יצחק אייזיק בר' נתן בומגארטין וכל קושיותיו מבואר בבית אפרים ובפני אריה ובגוף קושית הבית אפרים הנ"ל כבר כתבתי למעלה וכעת נראה לי דלק"מ דע"כ לא מחלקו התוס' ביבמות והש"מ בב"ק רק לחלק בין קנין פירות של האב ובין קנין פירות של הבעל אבל בביכורים וכן בשאלה דא"ל רק קנין פירות א"כ שוה לנ"מ דאשה דכשם דהבעל אין לו רק קנין פירות ולא אלים הק"פ של הבעל שיהי' כקנין הגוף של האשה ה"ה מוכר שדה לפירות דאין לו ללוקח רק קנין פירות ולא הוה כקנין הגוף מיהו יש לומר דשאני נ"מ דהאשה יש לה מן התורה קנין פירות ג"כ רק מדרבנן הקנו לבעלה משא"כ במוכר שדהו לפירות דלא נשאר להמוכר קנין פירות כלל ויש להאריך בזה בדברי התוס' ב"ב קל"ו ד"ה ר"י הנ"ל ליישב קושית הפני אריה הנ"ל אמנם לפי שאין הזמן מספיק לעיין קצרתי:
4