שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:כ״טShoel uMeshiv Mahadura III 2:29
א׳אתחיל לרשום מה שנתחדש לי בספר המצות להרמב"ם בשנת תרכ"ו בליל שבועות שלמדנו במסבת לומדים. מצוה א' מה שנחלק הרמב"ם והרמב"ן אי נמנה מצות אנכי למצוה. כבר כתבתי בזה הרבה בהקדמת זהר הרקיע. וכעת אני אומר דלפי דעת הפוסקי' דב"נ אינו מוזהר על השיתוף א"כ אנכי ולא יהיה לך מצוה בפ"ע שמצוה שיאמין באלקים חיים ולא ישתף שום אמונה אחרת בזה וז"ש אנכי ולא יהי' לך מפי הגבורה שמענו והיינו שזו המצוה הוא שלא להאמין רק באל חי. ובזה נראה לפענ"ד מה שהקשה הכוזרי והראב"ע במ"ש אנכי ד' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים ולמה לא אמר אשר בראתיך ולפמ"ש אתי שפיר דבא להורות שלא יאמין בשום דבר רק באלקים חי וזה נתברר בהוציאם ממצרי' אשר היה מלא טנופת ע"ז וגלולים והקב"ה הוציאם משם נתברר שאין לשתף שום כח ויכולת כביכול להקב"ה וע"כ נאסר עלינו שיתוף וז"ב ועיין מצוה ז' שאף לשבע בשיתוף אסור ודו"ק. מצוה ז' במה שנחלקו אי מצוה לשבע בו באמת עיין ברמב"ן שמביא גירסא אחרת בתמורה אם אינו לשבועת המצוה תנהו ענין לשבועה דחול ובמגלת אסתר האריך שלפנינו אין הגירסא כן ותמהני דלגירסת הרמב"ן היה לו לש"ס לשנויי שניהם בשבועת מצוה ואי לא כתיב בשמו תשבע ה"א דעכ"פ אינו מצוה לשבע בשמו רק רשות ולא מצוה וע"כ דבאמת היא מצוה וצ"ע. והנה שאלני אחד מהא דאמרו בגיטין דף ל"ה מה מי שנשבע באמת כך הרי דאסור לשבע אף באמת ומכ"ש דאינו מצוה והשבתי דלק"מ דשם שלא היה צורך כלל בשבועה זו בודאי אסור ועיין במגלת אסתר שבזה גם הרמב"ם מודה ודו"ק. מצוה ט' במ"ש ולא נצטותה זאת המצוה אלא לכמו המעמד המפורסם הגדול ההיא והיא תמיה גדולה דאטו אם הוא שלא במעמד המפורסם אינו מצוה לקדש ש"ש וחלילה לומר כן וגם בתחלה כתב סתם שנצטווינו לקדש שמו יתברך ומה גם בע"ז דודאי יהרג ואל יעבור והרבה דרכי' עלו לפני דשם לא היה רק אנדרטי ועיין תוס' בפסחי' דף נ"ג מ"ש בזה אבל כל זה אינו שוה בפשט. ורציתי לומר במ"ש לעיל מיניה ולא נתעהו לחשוב שכפרנו אע"פ שבלבנו מאמיני' בו ושם ג"כ ידע נבוכדנצר שהם יאמינו באלקי אמת ורק למען לא יבוזה בעיני ההמון צוה שישתחוו לצלם אף שידע בנפשו שלא יאמינו בצלם וע"ז הי' הצווי במעמד המפורסם הלז וגם זה אינו נכון דזה תלוי בעובד מיראה או מאהבה ועיין סנהדרין דף ס"ב וגם בזה נצטוינו אף שלא במעמד המפורסם הלז ואף דאמרו בע"ז דימוספטי ראתה שם הוא הי' טועה כן אבל ר"א לא חשב כן ועיין במדרש שפגע בהם ושאל אותם אם הם יהודי' וגם בזה אסור וע"כ צ"ע ולפענ"ד הכוונה שהרמב"ם חשב שמה שאמרה תורה ונקדשתי בתוך בני ישראל היא מהרמיזות שבתורה שמרמז על מה שיהיה בקצת עתים וכדרך שדרשו על פסוק בזדון דברו שקאי על לעתיד וז"ש ונקדשתי בתוך בני ישראל היינו בבני ישראל עצמם נתקדש שכול' השתחוו לצל' וחמ"ע הם קדשו השם בתוך רבבות בית ישראל אבל המצוה היא בכל אדם כנ"ל לחומר הנושא. מצוה י"ג ואלה שתי המצות לא יתחייבו הנשי' מפני אמרו יתעלה בסבת חיוב' למען תהיה תורת ד' בפיך ונשים אינם חייבות בת"ת צ"ע דבקידושין דף ל"ד אמרו דגמר תפילין מת"ת ופירש"י דאתקש לת"ת דכתיב ושננתם לבניך כתיב בתריה וקשרתם לאות ולמען תהיה תורת ד' בפיך דרשו בדף ל"ה דהוקשה כל התורה כולה לתפילין ע"ש וצע"ג דלדבריו מה פריך ונקיש תפילין למזוזה הא בתפילין כתיב למען תהיה תורת ד' בפיך ואיך נקיש למזוזה וגם מה דפריך ונקיש מזוזה לת"ת הוא תמוה לפ"ז וצ"ע בזה:
1
ב׳והנה הרב החריף מוה' אורי וואלף הקשה היאך ילפינן מת"ת דא"כ מנ"ל דדוקא מ"ע שהז"ג והא ת"ת הוה מ"ע שלא הז"ג ואפ"ה פטרו והיא קושיא גדול' ולא ראיתי למי שיתעורר בזה. והנראה בזה דהנה בטעם מ"ע שהז"ג דפטורי כבר הבאתי בחבורי יד שאול בסי' ר"ס דהטע' לפי שהאשה רשות בעלה עליה ואולי לא תוכל לעשות בזמן ההיא ע"ש בשם אבודרהם ולפ"ז אומר אני דבר נחמד דעד כאן לא אמרינן דמ"ע שלא הזמן גרמא נשים חייבות רק במצוה מזוזה מעקה אבידה ושילוח הקן דאינן חייבות בכל עת רק בעת שיקרה מצוה זו לקיים רק שאינו תלוי בזמן מיוחד דוקא בזה קרוי מ"ע שלא הזמ"ג ונשים חייבות דאם לא תוכל לעשות בזמן הלז תעשה אח"כ ביום אחר אבל ת"ת דהמצוה היא בכל עת וא"כ בודאי הוה כמו מעשהז"ג דפטורות מכ"ש בזה שבכל עת מחוייבת בת"ת והרי רשות בעלה עליה ולכך פטורה וז"ב בסברא ומה דפריך הש"ס והרי ת"ת פ"ו וכו' מ"ע שלהז"ג ונשים פטורות היינו דבא לשלול הכלל דמ"ע שלא הז"ג חייבות ומ"ע שהז"ג נשים פטורות שפיר פריך דאין הכלל אמת אבל מ"מ בזה שוה ת"ת למ"ע שהז"ג ודו"ק היטב:
2
ג׳איברא דצ"ע בהא דאמר דהוקש תפילין לת"ת וקשה לפמ"ש הרמב"ם פ"א מת"ת דהאשה שלמדה תורה יש לה שכר אבל אינו כשכר איש ואע"פ שיש לה שכר צוו חכמי' שלא ילמוד את בתו ת"ת וכו' ולפ"ז מה ראיה מדאתקש לת"ת הא שם לא כתיב רק ושננתם לבניך ומזה דרשינן ולא לבנותיך וא"כ זה דוקא ללמד תורה אינו מחוייב האב אבל אשה בעצמה מקבלת שכר כשתלמוד וא"כ גם האשה תהי' מקבלת שכר כשמניחה תפילין וא"ל דאין היקש למחצה ומדפטור האב ללמוד כמו כן בתפילין פטורה דזה אינו דהא כל שאינו מצד הסברא לא אמרינן אין היקש למחצה כמ"ש הפ"י בכמה מקומות וכן מבואר בספרי הכללים וכאן יש לומר דמשום תפלות היא דפטור משא"כ בתפילין וצריך לומר דגם תפילין לפי שהאשה אינה יכולה לשמור עצמה כ"כ מבלי הפחה גם זה מסתבר דפטורה וצ"ע בכ"ז כי לא מצאתי בזה דבר להמחברים: מצוה ל"ב ולשון ספרי וקדשתו בע"כ שאלני הרב החריף מוה' אורי זאב דמלשון הרמב"ם משמע דקאי על מצוה להקדימו שזה בע"כ ואינו בבחירת הכהן וביבמות דף צ"א דרשו זאת לענין נשי' פסולות. והשבתי דבאמת נוכל לומר דמה דדריש הש"ס על נשי' פסולות הוא שבזה נצטוינו לכפותו אבל באמת גם על שאר כיבודים נצטוינו לקדשם בע"כ ולא יועיל מחילתם ומטעם שאין זה מפני כבודם רק מצד שלחם אלקי' הם מקריבי' והי' קודש ואינם רשאי' למחול על כבודם שאין זה כבוד' רק מפני כבוד השם וכעין דאמרו בקידושין דשאני כבוד המלך מכבוד ת"ח דת"ח תורה דיליה היא ע"ש וה"ה כאן. שוב ראיתי דבמרדכי פרק הניזקין מבואר דדוקא נשים פסולות הוא דכופין אבל מעלת הקדימה יכול למחול דכהונה דיליה הוא וכ"כ המג"א סי' קנ"ט ס"ק ע"ה. אבל באמת לפענ"ד ממ"ש כי את לחם אלקיך הוא מקריב א"כ מבואר דאינו יכול למחול. ואולי דזה הטעם דבזמן הזה יכול למחול לפי שאינו מקריב לחם אלקים וא"כ כהונה דיליה הוא ועט"ז שם מ"ש בזה ועיין ברכי יוסף מ"ש בזה ולפמ"ש יש להאריך בזה ואכ"מ ועיין באר שבע בהוריות דף י"ג מה שהאריך בענין זה ולפמ"ש יש להאריך בזה ולא נפניתי כעת:
3