שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:ל׳Shoel uMeshiv Mahadura III 2:30
א׳מה שנתחדש במנין המצות שנת תרכ"ח:
1
ב׳מצוה צ"ד במ"ש הרמב"ם דשמחה נוהג בנשים ואמרתי בעת למדי דאף דהוה מ"ע שהז"ג מכל מקום לפמ"ש האבודרהם בטעם דמ"ע שהזג"ר דנשים פטורות משום דהזמן אינו ברשותן ורק ברשות בעליהן ולפ"ז כיון דאשה בעלה משמחה א"כ החיוב עליו שישמחה א"כ לא שייך מ"ע שהז"ג דהרי הוא מחוייב לשמחה ושוב אינה ברשות הבעל שימנע ממנה דהא הוא חייב לשמחה כן אמרתי בפשיטות. ואח"כ עיינתי בדברי רבינו פ"א מחגיגה שהראב"ד משיג עליו מהא דאמרו בקידושין דף ל"ד אשה בעלה משמחה ומבואר מרש"י ותוס' שם דהחיוב על הבעל ולא עלי' והכ"מ לא השיב דבר ולפמ"ש אתי שפיר דלכך לא הוה מ"ע שהזמן גרמא שהרי בעלה משמחה. איברא דבר"ה דף וא"ו לא משמע כן בהא דבעי ר"ז אשה מהו בבל תאחר ואמר אביי ותיפוק ליה דאיתא בשמחה ופריך ומי אמר אביי הכי והא אמר אביי אשה בעלה משמחה ומשמע דהיא אינה חייבת ובאמת זה קשה על רבינו אמנם לפענ"ד אתי שפיר דכל הטעם דנשים חייבות ולא היה מ"ע שהז"ג משום שאינה מבטלת רשות בעלה שהרי הבעל חייב לשמחה ולפ"ז שפיר פריך דעכ"פ בל תאחר לא שייך בזה דהא שוב הוה מ"ע שהז"ג דאם לא תהיה שם שוב אין בעלה מחוייב לשמחה רק בזמן שהיא בבית המקדש בירושלים וא"כ שוב הוה מ"ע שהז"ג וז"ב. ובזה מיושב גם מה שאמרו בחגיגה תקשי לך חנה גופא מי לא מחייבא בשמחה והקשה הרז"ה בר"ה שם דהא אביי ס"ל דאשה בעלה משמחה וע"ש מה שהגיה בזה ועיין מהרש"א בחגיגה שם ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת לא היתה אשה חייבת בשמחה ורק בל תאחר לא שייך בזה ודו"ק היטב: מצוה ע"ג עיין ברמב"ם פ"א מתשובה והכ"מ לא ידע מקורו ועמ"ש הגאון בעל תולדת אדם בזה ומ"ש בגליון הרמב"ם שם ובאמת הרמב"ם מביא זאת כאן ודו"ק. מצוה כ"ט ע"ש שהביא הספרי ורחץ במים וכו' גזירת המלך ת"ל ואחר יבא אל המחנה ע"ש מ"ש בזה וצ"ע דהיאך אפשר שהיא גזרת המלך א"כ היה לו לכתוב וירחץ עיין ריש ברכות מ"ש בזה וטהר ולא ויטהר וע"ש בתוס' וצ"ע:
2
ג׳בשנת תרכ"ט ד' תבא הקשה אותי הרב החריף מוה' מאיר בראם נ"י במה שהאריכו הרמב"ן והרמב"ם אי אזהרת ולא יבואו לראות כבלע את הקודש הוא אזהרה במקדש או במשכן דוקא וע"ז הקשה דביומא דף כ"ד פריך הש"ס והכתיב ולא יבאו לראות כבלע את הקודש הרי דהש"ס פריך מהכתוב הלז ומשמע דנהוג גם במקדש ולק"מ דע"כ לא נחלקו אלא אי היה אזהרה על הלוים שיכניסו לנרתקן גם במקדש אבל פשיטא דגוף הראיה אסור ושפיר פריך היאך הראו להם את הכרובים ודו"ק. מצוה ל"ג וכבר מבואר בספרי שלבישת הבגדים הסמ"ע וכו' בזה יש ליישב קושיית ש"א לענין כלאים בבגדי כהונה דיש לומר דכיון דמצות לאו להנות נתנו אף שהנאת הגוף בהדי מצותו אסור אבל כל שאהרן לא נתכוין רק לשם המצוה בלבדה ליכא איסור דכלאים דוקא הנאת לבישה אסור וכאן לא נתכוין להנאת הגוף כלל ועיין בשו"ת הנספחות למפה"י בשו"ת להגאון מוהר"ם בנעט ז"ל. מצוה קצ"ד שצונו להשיב הגזילה בעצמה ובתוספת חומש הוא תמוה דכל שלא נשבע לא שייך חיוב חומש וצע"ג. מצות קנ"ג עיין רמב"ן ועיין בשיטה מקובצת ביצה דף ד' גבי נולדה בזה והאידנא שכ' שם כהרמב"ן. מצוה קנ"ד שנשבות בשבת לא ביאר רבינו רק העשה ולא הל"ת ובשאר י"ט מצוה קנ"ט ביאר העשה ול"ת ועיין מצוה ק"ס וקס"ז וגם מצוה קס"ה וקס"ו וקס"ז תמצא שינויים שבאחת ביאר העשה ול"ת ובאחת לא ביאר וצ"ע. מצוה קנ"ה שצונו לקדש השבת ולא ירבה דברים שנזכר בה יציאת מצרים הנה בכניסתו מוזכר יציאת מצרים ואמרו בפסחים דף קי"ז שמצוה להזכיר יציאת מצרים אף שבחבורו היד פכ"ט מהלכות שבת לא הזכיר וצ"ע שגם כאן לא הביא הך דפסחים דף קי"ז הנ"ל אבל ביציאתו לא נזכר יציאת מצרים רק מעלת השבת ולא יציאת מצרים וצ"ע בכ"ז. מצוה ר"ה הביא הספרי יכול אתה מוכיחו ופניו משתנות ת"ל ולא תשא עליו חטא אינו מובן אם צריך להוכיחו איך אפשר שלא יזכיר לו החטא. אך לפענ"ד ע"פ מה שפירשתי באורך שאף מי שצריך להוכיח צריך שיאמר שזו עבירה גדולה וכדומה וזה ממילא מובן שעליו כוונתו אבל לא יאמר לו ברבים לנוכח שחטאת בזה שהרי פניו משתנות וע"ז אמרה תורה הוכח תוכיח את עמיתך אבל לא תשא עליו החטא דהיינו שתאמר לו אתה חטאת רק סתם שאסור לעשות כן ודו"ק. מצוה רמ"ה מבואר בדבריו שהמסירה והגבהה והמשיכה אינו רק קנין דרבנן רק שטר וחזקה הוא מן התורה וצ"ע: מל"ת כ"ו מה שחידש דכל שהעונש בפרטות אף דאזהרה בכללות אין בכלל לאו שבכללות ולא נודע הטעם ופירשתי בחג השבועות תר"ל ע"פ מה שמצאתי דבר נפלא בחינוך סי' ס"ט שכתב דמה שצריך אזהרה הוא לבל יאמר האדם אני עושה העבירה ואקבל עונש ע"כ הזהירה התורה שלא יעשה הדבר אף שיקבל העונש ע"ש ובגליון החינוך כתבתי בזה וא"כ ניחא דכל שהעונש מפורש בפרטות א"כ אין אזהרה מעכב אף שהוא בכללות דהרי מכל מקום הזהירה התורה אף שירצה לקבל העונש ובשלמא כשהעונש הוא בכללות כל שהוא אינו מפורש אין עונשין דא"י על מה יתרו כיון שלא בא בביאור אבל אזהרה יוכל להיות בכללות ודו"ק אברא דלפמ"ש המהרש"א במס' סנהדרין דף ס"ד דלכך אין עונשין מן הדין משום דדלמא כיון דחמורה היא לא רצתה התורה שיהיה לו כפרה בזה ע"ש ולפ"ז יקשה למה אין מזהירין מן הדין דלא שייך טעמו של החינוך דהא אין לו כפרה כלל ואיך יעבור ע"ז ולמה אין מזהירין מן הדין וע"כ משום דחיישינן שמא אין הק"ו טוב דאית ליה פרכא כמ"ש המפרשים:
3