שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:ל״זShoel uMeshiv Mahadura III 2:37
א׳הגיעני מכתב היום מהאברך החריף ושנון מוה' אריה לייביש נ"י הורוויטץ מגלה עפה ואמרתי לרשום מה שראיתי בזה הנה מה שהקשה בהא דאיבעיא במנחות דף מ"ו באבד הלחם והפריש לחם אחר אי בעי תנופה וע"ז הקשה א"כ בהא דמבואר במשנה מנחות דף ק' דשתי הלחם אינו נאפה לא בשבת ולא ביו"ט וקשה דהא משכחת לה דנאפה אף ביו"ט והיינו לפמ"ש התוס' בשבת דף כ"ו ע"ב ד"ה לפי שכתבו בשם ר"י דשריפת תרומה לא שייך משלחן גבוה קא זכו ודוקא שתי הלחם דשייך משלחן גבוה קא זכו שהרי צריך אח"כ תנופה ולפ"ז משכחת לה בכהאי גוונא שנאבד הלחם והביא לחם אחר דל"צ תנופה ולא שייך משלחן גבוה קא זכו וא"כ שוב מותר לאפות בי"ט והאריך בזה והא דקטנותא היא דזה ודאי דשתי הלחם משלחן גבוה קא זכו ומה דלא צריך תנופה משום דכבר נשחטו הכבשים ומקדשי להו וא"כ עכ"פ משלחן גבוה קא זכו וגם דצריך תנופה הוא לראיה דמשלחן גבוה קא זכו אבל אף בלא תנופה כל שקדשו הכבשים ודאי משלחן גבוה קא זכו וזה פשוט וברור. מ"ש להקשות על דברת התוספות בפסחים דף מ"ז דאין שתי הלחם דוחה יו"ט ולא שייך הואיל ואי בעי פריק דא"ל דהתנור מקדש דהא הי' נפסל וע"ז הקשה דאף אם נימא דהתנור מקדש שפיר יכלו להקשות דהא מבואר בשבת דף י"ט דאין התנור מקדש רק עד שיקרמו פניה בתנור והרי בתוס' דף כ' מבואר בשם הירושלמי דקרימת פנים בשתי הלחם בעינן קרימה מעליא שלא יעבור על איסור אפיה בשבת ולפ"ז ממנ"פ מותר דעד שיקרים פנים יכול לאפות הואיל ואי בעי פריק ואכתי חול הוא ואין התנור מקדש עדיין כמ"ש התוספות במנחות דף נ"ז ואח"כ שוב מותר בלא"ה אף בשבת כל דכבר קרמו מותר לאפות בשבת. הנה פשטת הסוגיא במנחות דף צ"ה משמע דגם לחם הפנים נפסל כל שנאפות בפנים וכבר האריכו בזה האחרונים בישועת יעקב סי' רנ"ז ובספר תשובה מאהבה דיכול לאשכוחי שיקרם פנים מע"ש ואח"כ יהיה מותר לאפות בשבת וגם בספר של הגאון בעל לבושי שרד ז"ל האריך בזה בפלפול רב וא"כ עכ"פ צריך לומר דש"ס דילן לא אזיל בשיטה זו ול"ק. ומ"ש שפירש נאפית אחת אחת היינו לא בזה אח"ז רק בפעם אחת יפה כתב בזה. מ"ש להקשות על רש"י ביומא דף י"ט עפ"י דברי הכו"פ סי' ק"ח שכתב דריחא מלתא אסור לכתחלה ולא יכול לאפות שתי הלחם עם שאר פת וע"ז הקשה כיון דזה רק לכתחלה א"כ כל שנפסל הו"ל כדיעבד א"כ יפסול הנה הכו"פ עצמו לא הקשה רק לפי שיטה התוספות בפסחים אבל לשיטת התוספות בביצה ל"ק וא"כ רש"י אינו משועבד לזה. מ"ש בענין ביקור ד' ימים קודם הנה הארכתי בזה בהא דאמרו הביא שה מן האפר ושם הבאתי דברי הש"ס בתמורה דף כ"ט אלא מעתה אייתי אימרא דצומא וכו' והרי בן בג בג למד משם דצריך בקור והבאתי דברי התוס' בסוכה דף י"ב ובכפת תמרים והנה מצא מעלתו בדברי האור זרוע הלכות פסחים סי' רט"ז וסי' רס"ח שהאריך דביקור מעכב והנה ראיתו מהתוספתא כבר זכיתי בה וזה מה שהביאו בסוכה שם. מ"ש להקשות ברמב"ם פ"ז מפהמ"ק הלכה כ"ב לענין אשם תלוי והקשית דאיך משכחת לה דהא איל כתיב בקרא. הנה זה רבות בשנים כתב לי אחד מקעמפנא הרב מוה' מרדכי בן הגאון מוה' משולם זדמן מלובלין ז"ל הקושיא הלז בשם הגאון מוה' ישראל אב"ד דק' דאנציג בעהמ"ח תפארת ישראל על משניות בהקדמתו לקדשים מקשה קושיא זו והארכתי בזה והבאתי שבמרכבת המשנה פ"ד מהלכות פהמ"ק שם האריך בזה ובמחכ"ת טעה שם טעות גדול והנהו בכתובים אצלי ואכ"מ. מ"ש להקשות בהא דפריך בב"ק דף ס"ו לכי מטי זמן איסורי' מתייאש ואי אמרת יאוש קנה וכו' וקשה אף לר"י דס"ל יאוש לחודא לא קנה אבל יאוש עם שינוי רשות ודאי קנה וכאן הוה איסור הנאה וחשיב שינוי מעשה כמ"ש התוספות בשבת דף נ"ח. לק"מ דשם הוה שינוי מעשה בידים וכאן ממילא נשתנה ונאסר בהנאה ואף בשינוי ממילא שנשתנה בעצם נחלקו אי מקרי שינוי מכ"ש מה שלא נשתנה בעצם רק שאיסור הנאה חשיב ליה מעשה זה בודאי לא מקרי שינוי ממילא ודו"ק. ומה שהאריך לענין פורע חובו מא"ה דכל שמחזיר לו הדבר הלז בעצמו ל"ח פורע חובו מא"ה כעין מ"ש התוס' בע"ז דף מ"ב לענין פירות שביעית הנה המג"א סי' תמ"ג ובאהע"ז שם לא משמע כן:
1