שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:ל״חShoel uMeshiv Mahadura III 2:38
א׳ענין צורבא מרבנן בשט"ח שאין בו נאמנות:
1
ב׳הנה בשו"ת זקני בעל מג"ש בשו"ת פ"י ח"א חלק חו"מ סי' וא"ו רצה לחדש דבצ"מ לא מזדקקינן ליה אם יש לו שט"ח בלי נאמנות נגד יתומים ומטעם דלא שייך לומר כל מה דמצי אביהן למטען דהא אביהן גופא אי טעין לא מזדקקין ליה בצ"מ כדאמרינן בשבועות דף מ"א ולא טענינן ליתמי רק מה דמצי אביהן למטען ע"ש שהאריך בזה ואח"כ הקשה מהך דב"ב ברבה ב"ש דאמרו שם דמתיירא מזה דאמור רבנן הבא לפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה והא היה צורבא מרבנן ולא יצטרך לשבע והאריך בזה והנה אם כי כאיש גבורתו ודפח"ח בכ"ז לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דע"כ לא אמרינן דצורבא מרבנן לא מזדקקין ליה רק אם מביא שטר דהוה חזקה דשטרא בידך מה בעי רק דחז"ל תקנו דאי אמר אשתבע לי משבעינן ליה וא"כ כל שהוא צורבא מרבנן לא מזדקקינן ליה אבל כאן באמת טען שמלוה אחרת היה ע"פ ונתיירא דאי הדר הקרקע לא יהיה נאמן ויצטרך לשבע ובזה ל"מ מה דהוא צורבא מרבנן ובלא"ה נראה דכל הטעם דלא מזדקקינן ליה הוא משום דמחזי כחושדו כמ"ש רש"י ולפ"ז כאן דר"ע חשדיה דאכל ארעא דיתמי א"כ כ"ע חשדי ליה ובודאי אף צורבא מרבנן מזדקקינן ליה וצריך לשבע. ובגוף הדין נראה לי דבודאי מזדקקינן ליה וזה תקנת היתומים דהרי אם יתפוס הצורבא מרבנן לא מפקינן מיניה וא"כ הרי תפיסה דבר נקל הוא כמ"ש הה"מ פכ"א מעדות וא"כ יהיה גריעותא ליתומים ובכה"ג ודאי מזדקקינן ליה וז"ב כשמש ועיין שם בפ"י שגם הוא נחית קצת לזה אבל לא ביאר הדבר כמ"ש ודו"ק היטב ועיין בחידושי פ"י בכתובות דף פ"ז בד"ה מנכסי יתומים ומנכסים משועבדים מ"ש בשם הנתיבות משפט הספרדי ובימי ילדותי כוונתי לדבריו ומ"ש הוא בעצמו בזה ודו"ק:
2
ג׳עוד יש לי לומר דבר חדש דהנה מבואר בחו"מ סי' פ"ב דאם היה המלוה והלוה שניהם ת"ח משבעינן ליה ולפ"ז הרי מבואר סי' ט"ו דיתום קודם לאלמנה ואלמנה קודם לת"ח ומבואר שם בסמ"ע דכ"ש יתום דקודם לת"ח א"כ חזינן דיתום עכ"פ יש לו דין ת"ח ואף דשם נלמוד מקרא עכ"פ לפענ"ד כאן בדרבנן ודאי דעכ"פ יתומים דין צורבא מרבנן אית להו וכיון שכן שוב משבעינן ליה וא"ל דכיון דאין טוענין להם רק כל מה שיכול אביהם למטען והרי אביהם לא היה ת"ח דזה אינו כיון דאם היה ת"ח הי' משביעין אותו שוב יתומים דהם יש להם דין ת"ח שוב משביעין אותו כמו דהיו טוענין לאביהם אם היה ת"ח ודו"ק היטב. והנה במה דמבואר בחו"מ סי' פ"ב דאם שניהם ת"ח דאז חזר הדין נראה לפענ"ד דזה דוקא באם שניהם ת"ח חיים אבל אם אחד מת לא מזדקקינן להשני דכל הטעם הוא דהוא בזיון לת"ח וכל שהאחד מת כבוד חבירו החי חשוב יותר וכעין שכתבו לחלק לענין אשת ת"ח לאחר מיתה ועיין בסי' רמ"ב ביו"ד בט"ז ומ"ש ביד שאול שם ועיין בכנסת יחזקאל סי' צ"ה שמחלק בין סתם למדן למי שתופס ישיבה ע"ש ולפענ"ד העיקד דכל שהוא למדן נקרא צורבא מרבנן כל שקובע עתים לתורה:
3