שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:ד׳Shoel uMeshiv Mahadura III 2:4
א׳נתתי לבי לעיין במה שכתב רש"י פרשת משפטים על פסוק ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות כל מצות עשה באזהרה שכל שמירה לאו הוא וכתב בשפתי חכמים שם ולכך עשה דוחה ל"ת שהרי בעשה יש ל"ת ג"כ והנה דבר גדול דיבר בזה והוא חדש ואני מצאתי דמשמע אפכא ביומא דף פ"ה דפריך השתא על ל"ת מכפרת על עשה מבעיא ומה קושיא הא עשה חמור שיש בה ל"ת ג"כ וכן בהא דמשני שם ה"ק על עשה ועל ל"ת שניתק לעשה והרי עשה בעצמה יש בה לאו ואף דאין בה מלקות דהו"ל לאו שאין בו מעשה הא עכ"פ הוה כל"ת הניתק לעשה דניתק לעשה ויש לו ריצוי משא"כ בלאו שאין בו מעשה אין לו ריצוי וכמ"ש התוספות ביומא דף ל"ו ד"ה על ע"ש ודברי התוספות הללו נראה לפענ"ד שנעלם מהתומים במח"כ סי' ל"ד ס"ק א' שדעתו דלאו שאין בו מעשה קיל מלאו הניתק לעשה דקיל הואיל ולא עביד מעשה ע"ש ומהתוס' משמע להיפך דזה חמור שאין לו תיקון וריצוי ועכ"פ קשה על הש"ח וכן קשה מהא דאמרו ביומא דף פ"ו עבר על עשה ושב לא זז משם עד שמוחלין לו עבר על ל"ת תשובה תולה ויוה"כ מכפר הרי דעשה קיל אף שיש בה ל"ת ג"כ ואף דאין בו מלקות הא כבר הבאתי התוספות הנ"ל דלאו שאין בו מעשה חמור שאין לו תיקון וא"כ למה בעשה מוחלין תיכף וזה יש ליישב דכיון דהעשה נמחל לו א"כ הל"ת שנגרר אחר העשה ודאי נמחל ג"כ דלא יהיה טפל חמור מן העיקר. ובזה יש ליישב גם קושיא הראשונה דהרי מקשה כיון דמכפר על ל"ת מכ"ש על עשה דקיל ואף דיש בו ל"ת ג"כ מכל מקום כיון דהעשה נתכפר פשיטא דגם הל"ת שנטפל להעשה שמכפר ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד הטעם במה דאמרו בכתובות דף פ"ו בד"א במצות ל"ת אבל מ"ע כגון שאומרים לו עשה סוכה ואינו עושה לולב ואינו נוטל מכין אותו עד שתצא נפשו ולא נודע הטעם ולפענ"ד הוא הדבר כיון דהתורה כתבה ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות מצוה עשה באזהרה. ולכאורה מה נ"מ במה שיש ל"ת הוא ללקי אינו לוקה דהו"ל לאו שאין בו מעשה וא"כ מה נ"מ בהל"ת. אמנם יש לומר דאהני כדי שיכו אותו עד שתצא נפשו ועל ל"ת ממש מלקין אותו לאחר שעבר אבל מ"ע מכין אותו קודם שיעבור שילך ויעשה. וזה לפענ"ד מה שנחלקו אי השמר דעשה לאו הוא או דהוא עשה ולכאורה מה נ"מ באם הוא עשה והרי כבר כתבה התורה עשה ומה אלים העשה במ"ש שמירה ג"כ ולפמ"ש יש לומר דאלים בזה כדי שיכו אותו קודם שעבר שיקיים המצוה ודו"ק. ובמ"ש יש לישב קושית הישרש יעקב ביבמות דף כ' במ"ש התוספות ד"ה אמר קרא דאין תרי עשה דוחה ל"ת ועשה והקשה הוא לפמ"ש הש"ח דעשה יש בו ל"ת למה לא ידחה תרי עשה חד לאו ועשה וכוונתו דאף דהל"ת שיש ג"כ עשה והעשה יש ל"ת ג"כ אבל תרי עשה כנגד העשה יש גם כן בזה עשה ול"ת ונשאר חד עשה נגד הל"ת דעשה דוחה כיון שיש ל"ת בעדו. ולפמ"ש א"ש דבאמת הל"ת שיש בעשה הוא נגרר אחר העשה וכל שהעשה אין לו כח גם הל"ת לא תוסיף תת כח וא"כ כיון שיש ל"ת ועשה דאין עשה אחד אלים לדחות ל"ת ועשה וא"כ מה מעליותא של תרי העשה והרי עיקרו אינו עשה ול"ת נגרר אחר העשה ואינו דוחה ודו"ק היטב. אברא דמ"ש דלכך מכין עד שתצא נפשו הוא מכח הל"ת זה אינו כפי הנראה אינו רק מדרבנן ועיין תשב"ץ ח"ב סי' נ' נ"א ובפר"ח או"ח סי' תע"א ע"ש ובגליון שם הארכתי בזה ולפ"ז באמת קשיא למה נ"מ אמרה תורה שישמרו ובשלמא למ"ד לאו יש לומר לאלים כח העשה שיש בה ל"ת אבל למ"ד דעשה עשה למה אזהרה תורה להעשה שתהיה עשה פעמיים וצריך לדחוק דלכך כתבה תורה השמר להורות נתן שיזהר במ"ע זו יותר משאר מ"ע מפני שהתורה צותה שישמרו המ"ע הלז ביותר:
1
ב׳ובזה נראה לפענ"ד במ"ש הת"כ ורש"י הנ"ל ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו לעשות מ"ע באזהרה שכל שמירה לאו הוא ולכאורה זה דוקא לר"י דאמר השמר דעשה לאו אבל לר"ל דאמר השמר דעשה עשה לא שייך זאת ועיין רמב"ן שם ומזרחי שם ובשעה"מ הלכות תפילין הי"א שהאריך בזה ולפמ"ש אתי שפיר דהכלל דכל מ"ע יהי' תשמרו עשה זה א"א דמה נ"מ בין העשה המפורש או שכתוב תשמרו ורק במ"ע פרטי שהתורה צותה בשמירה וכמו שמירה דעינוי או מצות תפילין בזה יש מקום לומר דאינו רק עשה רק שהתורה הוסיפה שמירה למעלת המצוה אבל שמירה דכל המצות בכללות ודאי לאו הוא ודו"ק. ויש להמתיק הדבר דהשמר דעשה עשה במצוה פרטית נ"מ לדחות עשה אחרת ולא שייך מה אולמא דהא חזינן דהתורה אחשבה אבל אם כל מ"ע הוא בכלל תשמרו א"כ למאי אתיא ע"כ ללאו ודו"ק:
2
ג׳והנה מ"ש למעלה דאף דיש בעשה ל"ת דהשמר מכל מקום הו"ל לאו שאין בו מעשה וכ"כ השעה"מ שם. ולכאורה הא הו"ל לאו שיש בו מעשה דהתורה צותה לעשות וישמור שיעשה אך נראה דלא עדיף מלאו הבא מכלל עשה דאינו רק עשה ולא לאו שיש בו מעשה אבל לדחות שפיר יכול לדחות דהא מכל מקום אית ביה לאו והתורה צותה לעשות ושישמור לעשות. ובזה נראה לפענ"ד דלכך צריך להיות בעידנא דאל"כ הל"ת ממש עובר ועושה מעשה בידים מה שהתורה צותה שלא לעשות והעשה אינו עושה בשעת מעשה ומה דעובר על ל"ת ועושה בידים אלים ממה שמקיים העשה אח"כ כיון דכעת אינו עושה מעשה וכעין דאמר ר' יהושיע כשהוספת עשית מעשה וכשלא הוספת אינו עושה מעשה בידים וה"ה בזה ובזה יש לומר מה דר"א שחרר עבדו והשלימו לעשרה אף דאינו בעידנא מכל מקום מצוה דרבים שמוציא רבים י"ח אלים כמ"ש הרא"ש ולא נודע טעמו ועיין מג"א סי' תמ"ו ולפמ"ש אתי שפיר דהרי רק ר"א עבר על ל"ת ועשה מעשה בידים אבל אחרים יקיימו המצוה ולא יעברו בידים ופשיטא דהוה כעין דאומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך כל דלא פשע ומכ"ש כאן דגם הוא יקיים המעשה אח"כ וז"ב. ובזה נראה דלכך דוקא שופר וקריאת התורה וכדומה דרבים מקיימים המצוה על ידי זה שעובר אבל חמץ לא נקרא מצוה דרבים. כמ"ש המג"א שם ומשום דכ"א יעבור ויעשה מעשה בידים טרם שיקיים המצוה וזה לא אמרינן ודו"ק. ובלא"ה יש לומר ע"פ מה ששמעתי מאבי מורי הרב הגאון ני' דלכך צריך להיות בעידנא דאל"כ שמא לא יוכל לקיים אח"כ המצוה ונמצא עבר בחנם על הל"ת ודפח"ח ואני מוסיף דחיישינן למיתה וכדאמר רשב"י שיאמר אני נודר לד' דשמא ימות ויזכור שם שמים לבטלה וה"ה כאן ולפ"ז אנן קי"ל דדוקא למיתה דחד חיישינן ולא למיתה דרבים ולפ"ז מכ"ש דלא חיישינן ברבים שיארע סיבה שרבים לא יקיימו המצוה זה לא חיישינן וז"ב. ובזה נראה ג"כ דחמץ לא מקרי מצוה דרבים דהא כל חד בפ"ע ושפיר חיישינן שמא יארע לו מקרה שלא יוכל לקיים וז"ב ולפמ"ש הרמב"ן בפרשת יתרו דלכך עשה דחי ל"ת שיותר חשוב בעיני הקב"ה מה שאדם מקיים המצוה ממה שאינו עובר א"כ יש לומר דלכך עשה דחי ל"ת ולכך בעי בעידנא דכל דאינו מקיים בשעת מעשה אינו חשוב לדחות ולפ"ז מצוה דרבים יש לומר דיותר חשוב בעיני ד' שרבים יקיימו המצוה אף דלא הוה בעידנא ודו"ק. איברא דלפמ"ש דטעם בעידנא שמא יארע לו תקלה ולכך ברבים לא שייך חשש זה דלרבים לא שייך תקלה דהא רבים הם ולפ"ז קשה דכאן דהשלימו לעשרה ופחות מעשרה ליכא כאן מצוה וא"כ כיון דלחד חיישינן שמא יארע תקלה וא"כ מה מועיל מצוה דרבים דלמא יארע תקלה רק לאחד ושוב לא יהיה כאן מצוה והיא קושיא גדולה ונפלאה ולכאורה רציתי לומר דעכ"פ טרוד במצוה הוא ופטור אף דנאנס ולא עשה דכיון דלא בעי בעידנא והו"ל עכ"פ כמאן דטרוד במצוה ופטור. אבל זה אינו דר"א ס"ל דטרוד בדבר מצוה ולא עשה חייב ועיין פסחים דף ע"ב וא"כ לר"א קשה. אמנם נראה כיון דרק ר"א שחרר ואחרים לא עברו א"כ כיון דהוה עשרה ואם יארע באותן ט' חלילה מקרה ליכא למיחש דהא הם לא עברו וא"כ אין לחוש רק על ר"א לבד וכיון דעל הרוב ליכא למיחש אזלינן בתר רובא דאחד מן הרוב שמאימות דליכא חשש ודו"ק היטב:
3
ד׳והנה הר"ן בגיטין והרשב"א בחידושיו שם כתבו דלא עשה ר"א עבירה כיון דעשה בשביל המצוה ליכא משום לא תחנם דהוה כמו דמכרו בכסף והקשה המג"א סי' צ' דא"כ מה פריך הש"ס בברכות דף מ"ז מצוה הבאה בעבירה היא ולפענ"ד נראה לפמ"ש דאף דלא הוה בעידנא מ"מ מצוה דרבים לא צריך בעידנא ולפ"ז להס"ד דלא ידענו מסברא זו דמצוה דרבים שאני א"כ שוב יש לחוש שמא יארע המקרה שלא יכלו לקיים המצוה ושוב לא קבל כסף דהא רק המצוה נחשב ככסף וכ"ז שיש לחוש שמא לא יעשה המצוה הוה כאלו לא קבל הכסף ובטל המכירה וה"ה כאן עובר על הל"ת וזה פריך מצוה הבאה בעבירה היא והיינו דהא לא הוה בעידנא וע"ז משני מצוה דרבים שאני ודו"ק היטב. אמנם בגוף דברי הש"ס דמצוה דרבים שאני נראה מתוך דברי הרא"ש בברכות שם דהטעם הוא משום דכתיב ונקדשתי בתוך בני ישראל וכיון דקדושת שכינה יש ברבים אלים העשה טפי ולפ"ז יש לומר לפי מה דאמרו בברכות דף וא"ו דכיון שבא הקב"ה לבהכנ"ס ולא מצא עשרה מיד הוא כועס א"כ הוה הקדושה תיכף משעה שבא לבהכנ"ס א"כ שוב הוה בעידנא דשחררו בשביל בהכנ"ס. איברא לפי מה דאמר ריב"ל דעבד מצטרף ופריך הש"ס מהא דשחררו ומשני תרי הוו א"כ צריך ביאור הא ונקדשתי בתוך בני ישראל הוא דוקא ישראל ולא עבד וא"כ ליכא קדוש השכינה דבעינן עשרה וצ"ל דמכל מקום כל דאיכא רובא ישראל קרינן ביה ונקדשתי בתוך בני ישראל ודו"ק. ובזה יש לומר הא דפריך הש"ס על הך דאמר תרי הוו ופריך הש"ס הא עבר על לא תחנם וקשה הא על גוף דברי ר"א קשה זאת ולפמ"ש אתי שפיר דזה ידע הש"ס דמצוה שאני וכסברת הר"ן והרשב"א דאינו עושה בשביל החנינה לעבד רק בשביל המצוה רק דק"ל דלא הוה בעידנא ולפ"ז אם נימא דמשום קדושת השכינה ששורה על ב"י א"כ שוב הוה בעידנא וכמ"ש אבל כיון דריב"ל אמר דעבד מצטרף וא"כ אף שאינו בתוך בני ישראל סגי שוב ליכא משום קדושת שכינה ואכתי קשה דלא הוה בעידנא וע"ז משני דמצוה דרבים שאני ול"צ בעידנא ושפיר מקשה רק הכא. ובזה מיושב מה דבגיטין דף ל"ח לא מקשה דהא מצוה הבאה בעבירה היא וכבר הקשו כן המפרשים ולפמ"ש אתי שפיר דשם דלא הביא הך דריב"ל א"כ ל"ק כלל וכמ"ש רק על ריב"ל מקשה ודו"ק היטב כי חריף הוא:
4
ה׳והנה הרב מוה' ראובן ר"פ נ"י מטארניפאהל הקשה אותי במ"ש דהם לא עברו רק ר"א והוה מהראוי למיזל בתר רוב וע"ז השיב דאכתי אחד מהם שימות יעבור על בל תחנם ויפה הקשה ונשאר קושיתו דלא הוה בעידנא וצריך לומר דגוף הקושיא לא קשה די"ל דנתן גט מעכשיו ולאחר שיקיים המצוה ואם לא יתקיים שוב הוה עבד ולא עבר ודו"ק:
5