שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:ה׳Shoel uMeshiv Mahadura III 2:5
א׳בחו"מ סי' רמ"ב ס"א ראיתי ונתון אל לבי במ"ש בש"ע והוא מהרמב"ם דאפילו הוזלה אחר מציאה עיין ב"י וכ"מ והה"מ שלא ידעו מצוא מקור הדברים והט"ז תמה דהוא ש"ס מפורש בב"מ דף נ"ה המוצא אבידה שו"פ חייב להכריז אפילו דזל ולכאורה הוא תמוה גדולה והנה בפשיטות יש לומר דאין ראיה משם די"ל דשם מיירי שהוזל באמצע ואח"כ בעת הכרזה היא שו"פ אבל אם זל גם בעת הכרזה מנ"ל וז"פ ובלא"ה לא ידעתי דבאמת לוי לא ס"ל כן כמ"ש בשיטה מקובצת דמש"ה לא תני אבידה דבזל ס"ל דאינו חייב להכריז ואף דהרמב"ם פסק כרב כהנא דאין אונאה לפרוטות אבל מכל מקום אין ראיה משם דבאמת למאן דפסק כלוי וכמ"ש הרא"ש בשם הרמ"ה וגם הרי"ף פסק כפי הגירסא שלפנינו א"כ לא פסק כהך דאבידה דזל וא"כ עכ"פ להביא ראיה משם א"א ובאמת לפענ"ד גוף דברי השיטה שכתב דלוי לא ס"ל כן לפענ"ד הדבר מסתבר דהרי רב קטינא ס"ל דאם היה תחלתו פרוטה נזקקין אף בסוף שאינו שו"פ ולפ"ז גם באבידה ס"ל דתחלתו היה שו"פ וחייב להכריז אף דזל אבל לוי לא ס"ל הך דרב קטינא א"כ לכך ס"ל דבזל אינו חייב להכריז. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית התוספות שהקשו בד"ה ותנא דידן דמ"ט לא אמר דלכך לא תני ישיבת הדיינים דאית ליה דרב קטינא ולפמ"ש אתי שפיר דאדרבא כיון דאית ליה דר"ק א"כ שוב היה צריך למתני ישיבת דיינים כמו דתני אבידה ודו"ק היטב ועיין בהה"מ ובכ"מ תמה עליו לפי שהבין דהה"מ בא לומר דכל ששוה בשעת מציאה אף שאינו שוה בשעת אבידה חייב וע"ז תמה דזה היפך מן הסוגיא אבל באמת כוונת הה"מ לשלול דאף דבשעת הכרזה לא שוה פרוטה כל שבשעת מציאה היתה שוה חייב וכמ"ש בגליון הרמב"ם בלח"מ שם וכ"כ בד"מ שם:
1