שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:מ״וShoel uMeshiv Mahadura III 2:46
א׳שלום וכ"ט אל כבוד הרב המאוה"ג וכו' מוה' נתן נ"י אבד"ק קילקוב:
1
ב׳מכתבו נמסר לי תמול. והנה בדבר שאלתו באשה אחת שילדה ותקש בלדתה ואחר איזה ימים הרגישה כאב בצדדים ועכ"ז מנתה ז' נקיים כראוי וטבלה ושמשה ובשעת תשמיש הרגישה כאב ומצאה דם ומני אז בכל עת בודקת ונמצא דם במקום ההוא שכואב לה והוא בצדדים ובלי שום הרגשה וכבר הגיע עתה הטבעי לראות וראתה בהרגשה כדרך הנשים ואי אפשר לה למנות זיין נקיים לאשר בכל עת תכניס העד להפסיק בטהרה מוצאת דם בבדיקתה מפני נגיעת הצדדים בהעד הבדיקה והרופא דשם אומר שהוכו הצדדים מחמת הלידה ומזה בא דם והאשה חוששת לנפשה פן תקרה לה ג' פעמים בשעת תשמיש וגם נפשה בשאלתה היאך תוכל להפסיק בטהרה אחרי ראתה דם הטבעי אשר מן הנמנע אליה כי בכל עת תרצה לבדוק בחורין ובסדקין כמשפטה להפסק טהרה ובדיקת יום ראשון ושביעי לכל הפחות בהכרח פוגעת בעד למקום שכואב לה ותהיה מתלכלכת בדמים. וע"ז כתב מעלתו דאם נחליט מאמר הרופא שהוכו הצדדים הוה כיודעת בודאי שיש לה מכה ועדיף מכאב דעלמא דמה שמוצאת תמיד דוקא במקום שכואב לה הוה כיודעת שמכתה מוציאה דם כמ"ש מהרא"י ובש"ע סעיף ז' א"כ אפשר להתירה אף בלא ז' נקיים בין ראיה לראיה ממש שתראה כדרך הנשים ובודאי לא תהא חשובה כרואה מחמת תשמיש אף לפי מה שהחמיר הנוב"י סי' מ"ו בפירוש מהרא"י ז"ל ואף דאשה זו אין לה וסת קבוע לפי דעת הש"ך בנקודת הכסף שם ומכ"ש ביולדת דאף במת הולד חשיבה מניקת כל כ"ד חדש כמבואר סי' קפ"ט א"כ חשובה כמסולקת דמים ועדיף מאשה שיש לה וסת ושלא בשעת ווסתה וכעין שכתב בשבות יעקב ח"א סי' ס"ח לענין זקינה. אמנם הפסק טהרה אחר שתראה ראיה ממש כדרך הנשים וצריכה לפסוק בטהרה לא ידע מעלתו לשית עצות בנפשו. וע"ז שאל חוות דעתי. והנה מ"ש מעלתו דהוה כיודעת שמכתה מוציאה דם שהרי מוצאת תמיד במקום שכואב לה כמ"ש מהרא"י לא ידעתי דשם מיירי שמוצאת תמיד במקום שכואב לה וכאן מוצאת דם בכל מקום רק שאומרת שמפני שנוגעת בהצדדים יכול להיות שבא מן הצדדין וא"כ אינו דומה להך דמהרא"י. אך יש לדמות למ"ש המרא"י ובש"ע שם דאם מרגשת בעת שנוגעת בצדדים שיש לה כאב ובשאר חורים וסדקים אינה מוצאת כלום יש לתלות בצדדין וה"ה כאן כל שמרגשת הכאב בצדדים יש לתלות בכאב מן הצדדים. אך מה שהאריך מעלתו לענין הפסק טהרה הנה הרשב"א בתה"א בדיני כתמים כתב כיון דאשה זו יש לה מכה אפילו ראתה דם בשעת תשמיש ואפילו בשעת ווסתה טהורה ע"ש דכיון דאי אפשר למיקם עלה דמלתא וא"כ אתה אוסרה לעולם ולכך מקילין והדבר תמוה דל"ש שא"כ אתה אוסרה לעולם שהרי לא באנו לאוסרה רק בשעת ווסתה ובין וסת לוסת תהיה טהורה וכבר תמהו בזה האחרונים ובאמת שיטת המרדכי והתוס' דבשעת ווסתה טמאה ומטעם זה וכמבואר בש"ע סי' קפ"ז. וראיתי באבני מילואים ח"ב בשו"ת הנספחות שם סי' כ"ג שעמד בזה וכתב כיון דבעי הפסק טהרה וכל זמן שלא תפסוק בטהרה הרי היא בחזקת טומאה וא"כ ממילא אתה אוסרתה לעולם ולכך הקלו בזה ותוס' ס"ל כיון דבאמת מהראוי שתתלה במכתה אלא דאל"כ אתה מטהרה לעולם וא"כ די לנו שנטמאה בשעת וסתה ובמשך הראוי להיות זמן ווסתה ואח"כ תולין בדם מכה וההפסק טהרה הוא במה שתרגיש שדם זה לא הרגישה בפתיחת המקור וכל שתרגיש פתיחת המקור בזה נקרא הפסק בטהרה עיין שם שהאריך בזה והשיג על החוות דעת סי' קצ"ו דביש לה מכה דטמאה בשעת ווסתה דשוב צריכה הפסק טהרה ע"ז חולק שם וכתב דמקרי הפסק טהרה במה שנותנת דעתה להרגיש בפתיחת המקור ע"ש. ולפענ"ד דבריו נכונים דכל דיש לתלות בדם המכה א"כ לא צריך להפסק טהרה דזה הדם אינו טמא כלל ובשעת ווסתה ימשך שרגילה לראות בימי הווסת מטמאינן ואח"כ תלינן שהוא דם מכה ומה צריכה הפסק טהרה. וא"ל כיון דהיא בחזקת טומאה איך נוציאה מחזקת טומאתת דזה אינו דזו לא מקרי חזקת טומאה כמ"ש התוס' והר"ן ריש גיטין דאינה בחזקת שתראה דם גם אחר המשכת זמן ווסתה וכמ"ש הא"מ שם באורך וא"ל דאכתי רוב דמים הן מן המקור הוא דווקא באשה בריאה אבל זו שיש לה מכה ואינה בריאה בגופה ל"ש רוב דמים באין מן המקור וכעין דאמרו בכתובות ריש פרק שני דאתרע לה רובא וכעין מ"ש התב"ש ס"ס כ"ט לענין מים בראש דרוב בהמות אין להם מים בראש וה"ה כאן רוב הנשים המה בריאות ואשה זו שיש לה מכה יצאה מהרוב ואתרע לה רובא כנ"ל ברור. ומכ"ש בנ"ד שהיא בחזקת מסולקת דמים כל כ"ד חדש וא"כ ודאי לא שייך בזה הרוב דמים שבאין מן המקור דאדרבא אשה זו בחזקת מסולקת דמים ודי לה בהפסק טהרה שתרגיש אם לא נפתח מקורה. ובזה נראה לפענ"ד לדחות כל דברי החוות דעת דמה שהאריך שצריכה ספירת נקיים מנדה דף ס"ט ובדף מ"ב אין ראיה דבסתם אשה בריאה דרוב דמים באים בהרגשה שפיר צריך שתהיו ספורים נקיים לפנינו ע"י בדיקה אבל כל שיש לה מכה א"כ זו יצאה מהרוב וא"צ הפסק טהרה. ובזה כל ראיות שלו נדחים ע"ש ודו"ק. ובאמת אני תמה דא"כ שוב תהי' טמאה לעולם וזו אי אפשר שהרי אף לשיטת התוספות ומרדכי תלינן במכה רק דא"כ לא תהיה טמאה כלל ע"כ החמירו בשעת הווסת אבל כל שהיתה אחר משך ימי הווסת שוב היא טהורה דאל"כ תטמאנה לעולם וז"ב כשמש וכן נראה לפענ"ד שוב ראיתי בשו"ת חתם סופר סי' קע"ז שגם הוא האריך לדחות דברי החוות דעת והסכים להאבני מלואים וכן נראה לי ובפרט באשה זו שהיא בחזקת מסולקת דמים וכמ"ש ודו"ק:
2
ג׳ודרך אגב אזכיר מה שנשאלתי בעש"ק צו ז' ניסן תרכ"ו מ"ק סקאלי מהחריף מו"ה אברהם נ"י במה שאירע שאשה אחת יש לה וסת שקודם כ"ט יום בודאי אינה רואה רק שלאחר כ"ט יום פעמים מקדמת ופעמים מאחרת והנה הדין מבואר בש"ע סי' קפ"ו ס"ג דמקרי וסת עכ"פ לענין זה שקודם י"ד יום בודאי אינה רואה רק שהגאון בחוות דעת משיג ע"ז וע"כ ביקש שאיישב לו דברי הש"ע. והנה עיינתי בחוות דעת ולפענ"ד לא קשה כלל קושיותיו מה שהקשה דא"כ באשה שדרכה לראות תמיד אחר שלשים אבל אחר שלשים אין לה זמן קבוע פעמים מקדמת ופעמים מאחרת א"כ לא תצטרך לחוש לעונה בינונית דהרי אתחזקה שלא תראה קודם שלשים יום והרי אנו קי"ל דחוששת לעונה בינונית ועיין ש"ך סי' קפ"ט ס"ק למ"ד ובאחרונים שם ולפענ"ד ל"ק דשאני עונה בינונית שע"פ רוב הנשים רואות בעונה בינונית ולכך חוששת ואף דאם יש לה ווסת קבוע אינה חוששת לעונה בינונית היינו דוקא קבוע ממש דנראה שיצאה מכלל הנשים דעלמא אבל כל שאינה קבוע ממש לא יצאה מכלל רוב נשים וחוששת לעונה בינונית אבל זה דוקא לעונה בינונית ולא לענין שאר ווסת וז"ב. ומה שהאריך בענין אשה שאין לה וסת שכתב הב"י בשם הר"ן דיש לחוש לחימוד התשמיש כמו מקריים אכילה וקפיצה וה"ה בזה. לא ידעתי כוונתו דשאני אשה שאין לה ווסת כלל דודאי חיישינן אבל כאן על קודם י"ד יום יש לה וסת שלא ראתה וז"ב כשמש. ומ"ש שהתה"ד הביא ראיה ממהרי"ל ודחה ראייתו. הנה אני לא ראיתי בתה"ד שהביא ראיה ממהרי"ל. ובאמת שאין ראייתו ממהרי"ל ראיה כלל כמ"ש החו"ד. אבל התה"ד לא כתב כלל ממהרי"ל ע"ש סי' רמ"ז. ובזה ניחא מ"ש בהגהות הגאון מוהרב"פ שממהרי"ל בתשובה סי' ר"ג נראה שאין לחוש אפילו לעונה בינונית ואילו מהתה"ד לא משמע כן ולפמ"ש החו"ד אתי שפיר דמהרי"ל מיירי שבדקה עצמה ע"י מוך רק משום דכי לא תהיה טמאה לעולם לכך כל שמטמאינן לה בימים שדרכה לראות סגי ואין לה לחוש אף לעונה בינונית אבל בהך דתה"ד שפיר חיישינן לעונה בינונית דהוא דרך רוב הנשים וז"ב. והנה ראיתי בתה"ד שם שמחלק בין מעל"ע דחיישינן טפי כיון שהרי דם לפניך ע"ש. ולפענ"ד להמתיק הדברים עפמ"ש הט"ז ביו"ד סי' שצ"ז דלענין מיתה כל שמת ואנו מסופקים מתי מת יש לנו לחוש שמת קודם משום דאדם עלול למות רק כל זמן שהוא חי יש לו חזקת חי אבל כל שמת יש לחוש למפרע ע"ש וה"ה כאן באמת מה דווסתות דרבנן הוא משום חזקת טהרה ואף דאשה עלולה לראות מכל מקום כל זמן שלא ראינו שראתה מוקמינן בחזקת טהרה אבל כל שראתה דם שוב חיישינן למפרע וזה ברור כשמש:
3