שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:נ״בShoel uMeshiv Mahadura III 2:52
א׳בלמדי בספר העיטור מאמר שביעי בתיבת גיטין ושטרות ראיתי שהביא דברי הש"ס גיטין דף כ"ב דלא הכשיר ר"א אלא לאלתר אבל מכאן ועד עשרה ימים לא דחיישינן דלמא תנאי היה וזייפתי' כתב העיטור שמעינן מהא שכותבין תנאה בגיטין. ונפלאתי מאד דזה ראיה ברורה דכותבין תנאי בגט ומהתימה על הפוסקים בסי' קמ"ז שלא העירו בזה ובאמת של כל השיטות קשה דאמאי לא ניחוש שמא כתב תנאי לפני התורף וזייפתיה וא"כ פסול הגט: אמנם לפענ"ד היה נראה דבר חדש דע"כ לא פסלינן תנאי בגט רק כשהיא דבר המתקיים וכמו כל התנאים אז שייך לומר דפסול שלא נכתב לשם כריתות שהספק בתנאי אולי לא יתקיים ולהרמב"ם תלוי בחשש ברירה אבל בכתב גט ע"ד שיכול להזדייף א"כ כל שיכולה לזייף כדחיישינן באמת א"כ לא הוה רק כמפליג בדברים דהא יכול לזייף ובכה"ג לא פסול משום תנאי דאינו רק כמפליג בדברים והא דחיישינן דלמא זייפתיה והא התנאי לא היה רק כמפליג בדברים לפענ"ד נראה דלא גרע מלא התנה ת"כ דהתנאי בטל והגט כשר ואפ"ה צריך לקיים התנאי מתורת שכר פעולה כמ"ש הרא"ש ביבמות דף ק"ו והריטב"א ועיין קצה"ח שהאריך בזה בסי' רמ"א וה"ה כאן ניהו דלא הוה תנאי והגט כשר אבל מכל מקום התנה עמה ומתחייבת לקיים מתורת שכר פעולה וחיישינן שמא זייפתיה. מיהו אכתי צריך ביאור דעכ"פ מה אכפת לנו בזה לענין כשרות הגט דהא הגט כשר ומה לנו בזה לחוש שלא נתקיים התנאי והוא דאפסיד אנפשיה בפרט שלא נודע לנו אם היה כן. ולכאורה היה נראה לי לפמ"ש המהריב"ל דכל שמתנה עם השליח לא אכפת לן בזה דהא עם העדים לא התנה וא"כ גם כאן לר"א דע"מ כרתי אף שנכתב בגט הא העיקר הע"מ והוה כלא נכתב בגט ואף דמודה ר"א במזוייף מתוכו הא באמתלא נכתב לפנינו דבר רק דחוששין שמא נכתב בכה"ג שהיה בע"מ לא אכפת לן כיון שהיה יכול להזדייף ולא היה ניכר הזיוף מתוכו. עוד נראה לפענ"ד דכל הטעם דתנאי לפני כתיבת התורף דפסול הוא אף לשיטת הרמב"ם משום חשש ברירה וכאן יש ס"ס ספק שמא לא נכתב כלל את"ל שהי' כתוב וזייפתיה דילמא היה מתקיים התנאי ובכה"ג ליכא משום ברירה דברירה אינו רק ספק וכשר. וא"ל דס"ס במקום דאתחזיק איסורא ל"מ וכאן הוחזק איסור א"א דז"א דבאמת חזקת אשת איש אתרע דהרי לפנינו הגט כשר ולא ראינו שום ריעותא רק דחכמים חשו דלמא היה כתוב בגט והעדים שכחו בכה"ג כשר כשיש ס"ס ודו"ק. ובגוף הראיה של העיטור יש לי לומר כיון דקי"ל דחזקה על העדים שלא יחתמו עד שנעשה כהוגן א"כ ל"ח שמא כתב תנאי קודם כתיבת התורף דע"ז לא היו חותמין רק שמא נכתב אחר התורף וא"כ שוב אין ראיה דשמא באמת היה קודם התורף דע"ז לא חתמו אבל חיישינן שמא היה לאחר התורף וכשר וע"ז חשו שמא זייפתיה וז"פ וברור:
1
ב׳והנה באבני מלואים הקשה בסי' קכ"ז לשיטת הראב"ד דגט מאוחר הוה כאלו התנה שלא תוכל לגבות כתובתה עד יום פלוני שכתב בגט אבל הגט חל מעכשיו וע"ז הקשה דא"כ הו"ל תנאי קודם כתיבת התורף ע"ש וכבר כתבתי בזה בתשובה אחת שגם אני הרגשתי בזה וכעת א"י מקומו. וכעת נראה דאם נימא דהזמן דאינו תורף כמ"ש הב"י סי' קכ"ג ועיין פר"ח שם וא"כ עד שנכתב הזמן המאוחר בגט לא היה תנאי רק בעת שנכתב הזמן והוה לאחר כתיבת התורף וצ"ע בזה וראיתי בשו"ת מהרי"ט בראשונות סי' ס"ו שהאריך לתמוה על הרמב"ם כפי הבנת הה"מ דהוא מחשש ברירה והאריך דהא בתנאי לא שייך ברירה והאריך בראיות. ואני תמה על עצמי דהרי הרמב"ם בעצמו כתב באותו פסק כל דיני תנאי בגט ואח"כ בה"ז ביאר כיצד מגרש אדם ע"ת לא שיאמר כתבו גט לאשתי על תנאי זה או כתבו ותנו לה על תנאי ואצ"ל שלא יכתוב בתוך הגט ע"ת זה גרש פלוני את פלונית אלא כיצד עושה אומר לסופר לכתוב ולעדים לחתום וכותבין גט כשר בלא שום תנאי בעולם ואח"כ נותן לה הגט וא"ל הר"ז גיטך או הרי את מגורשת ע"מ כך וכך או יאמר להם או לשליח תנו לה גט זה ע"מ כך וכך הנה ביאר בהדיא שאם מתנה עם השליח או לה בעצמה בעת הנתינה ע"מ כך וכך כשר ובלבד שלא יאמר בעת הכתיבה והחתימה וכ"כ מהריב"ל ומהתימה שהרמב"ם בעצמו הקדים זאת וא"כ ל"ק על הרמב"ם דכל התנאים שהיו בשעת הנתינה לא אכפת לן והטעם פשוט דכל שהעדים לא ידעי וכתבו וחתמו בלי שום תנאי מה בכך שהוא חשב ע"ת הא מחשבה אינה פוסלת בגט והרי היה יכול לחזור בו בשעת הנתינה ולא יתן על תנאי והגט כשר וכן מצאתי בחידושי הרשב"א בגיטין דף פ"ד שכתב ליישב קושית הראב"ד דכל שבנתינה לא היה תנאי רק בכתיבה אמר לעדים שלא יתגלה רק לאחר יב"ח זו לא מקרי תנאי ע"ש וא"כ מכ"ש דאם בשעת כתיבה לא אמר לעדים כלום רק לאח"כ בשעת הנתינה פשיטא דלא מקרי תנאי בגט וז"ב. ובגוף קושית הראב"ד ל"ק ע"פ מ"ש המהרי"ט שם דכיון דעכ"פ תהיה מגורשת לאחר י"ב חדש בכה"ג לא מקרי תנאי בגט וז"ב ומהתימה על המהרי"ט שלא הרגיש בקושית הראב"ד דמשמע שלא כדבריו וצ"ע. ומ"ש לשיטת הרמב"ם והה"מ דהוא מחשש ברירה א"כ היה לו להיות גט בטל ולא פסול לבד. לפענ"ד כבר ביאר הרמב"ם בתשובה שהובא בהה"מ שדבר זה הואיל ושרשו מן התורה שבעי ספר כריתות אבל התנאי אינו רק אגד דעלמא שיכול להיות שיתקיים התנאי ואינו רק ספק גירושין ולא נוכל לקרותו בטל. כן הבנתי מתוך דברי הרמב"ם בתשובה כיון שמה"ת לא נתבאר שאין זה כריתות רק חז"ל אמרו שאין זה כריתות גמור אינו רק פסול ולא בטל. ומה שהאריך בדברי הירושלמי שאינו כפי הבנת הה"מ הנה בזה גם הרמב"ן וכל הקדמונים תפסו שלדברי הירושלמי הוא תלוי בחשש ברירה א"כ דברי הה"מ נכונים. ויש לי להוסיף במ"ש הרמב"ם דאם התנה בשעת נתינה אינו מקרי תנאי בגט. ויש להמתיק הדברים דכל חשש שלא כרות לשמה ובעינן ספר כריתות והרי אמרו בגיטין דף פ"ח אימור דאמר ר"א כתיבה לשמה אבל נתינה לשמה לא בעי וא"כ ל"ש חשש כריתות גבי נתינה. ועכ"פ מבואר דברי המהריב"ל ברמב"ם גופיה. ואני תמה על כל האחרונים שלא הבינו דברי המהריב"ל ועיין בישועת יעקב שגם בעיניו נפלא דברי המהריב"ל והביא דברי המכתב מאלי' ולפנינו דברי הרמב"ם מבואר כן שטרם שהביא דין תנאי קודם כתיבת התורף הביא כה"ג דבר זה שבנתינה לא אכפת לן בתנאי והרי"ז מבואר באר היטב ומ"ש המהרי"ט לחלק בין אמר לאיזה שתצא בפתח תחלה לא שייך ברירה אבל לאיזה מהם שארצה אגרש שייך ברירה כן כתב הרמב"ן פרק כל הגט ע"ש אבל באמת גם הרמב"ם מודה בתנאי דלא שייך ברירה רק כל שכתב בגט לא נכתב לשמה ולא הוה כריתות וכמ"ש ודו"ק:
2
ג׳והנה במ"ש הרמב"ם דלאחר התורף אף קודם שחתמוה עדים כשר וע"ז הקשה לשיטת הרמב"ם משום דאינו כריתות גמור ואף לר"א דחתימה לא בעי לשמה מכל מקום מדרבנן עכ"פ בעי לשמה ולמה נכשיר וכבר נתקשה בזה הפ"י וכתב כיון דאינו רק מדרבנן א"כ שוב אמרינן יש ברירה בדרבנן ע"ש. ולפענ"ד היה נראה דיש לומר לאחר התורף העדים לא חתמו על התנאי רק על גוף הגט ומה אכפת להם בתנאו ולא אמרינן על כולה מלתא העידו. וגם נראה כיון דע"מ כרתי והעדים החותמים בגט אינו רק מפני תיקון העולם שמא ימותו עדי מסירה וא"כ על גוף הגט היו צריכין לחתום כדי שיורשו להעיד אבל תנאי מלתא אחריתי ועיקר סמך על ע"מ אבל העדים לא חתמו רק על גוף הגט דבזה תקנו חז"ל שיהיו חותמין אבל לא על התנאי ונמצא שהיה החתימה לשמה וכרות גמור והם לא נעשו עדים על זה והעדים יוכלו לומר ע"ז חתמנו בפרט לר"א דע"מ כרתי. ובזה יש ליישב קושית הפנ"י גם לשיטת רש"י ע"ש ודו"ק היטב כי לפענ"ד נתברר ענין נכבד בדבר שעמעמו בו כל ראשונים ואחרונים ועיין פ"י שגם הוא העלה ששיטת הרמב"ם ע"פ הירושלמי כמ"ש כל הקדמונים ומהתימה על המהרי"ט שפקפק על הה"מ בזה ורצה לפרש פירוש דחוק בירושלמי והרי כל הקדמונים הבינו כן בדברי הירושלמי שהוא מטעם ברירה ועיין פ"י שהאריך בזה והנה אח"כ חפשתי במהריב"ל וראיתי בכלל ד' סי' כ"ד שהשואל שם הביא דברי הרמב"ם פ"ח ה"ג מהלכות גירושין והוא הדבר אשה דברתי דמהריב"ל כתב כן ע"פ דברי הרמב"ם הנ"ל ומאד נפלאתי על הב"ש סי' קמ"ז ס"ק א' שהביא דברי רש"ך בשם מהריב"ל והנה ספר רש"ך אינו תחת ידי אבל דברי המהריב"ל הן הן דברי הרמב"ם ומהריב"ל לא חידש דבר רק הביא דברי השואל שכתב דברי הרמב"ם. ותמהני על כל האחרונים שחשבו שמהריב"ל חידש זאת ופקפקו עליו ובישועת יעקב כתב שגם המהריב"ל גופא פקפק ע"ז וכתב לאסורא ואני תמה אנה מצא זאת במהריב"ל והיאך אפשר לפקפק בדבר שהרמב"ם כתבו והקדים זאת טרם שכתב דין תנאי קודם כתיבת התורף. שוב הגיע. לידי ספר מכתב מאליהו ומצאתי בשער ל"ב במשפטי ההנאים שהביא דברי המהריב"ל ח"ב סי' יו"ד ושם ראיתי שבאמת המהריב"ל מפקפק על תקנה שלו ואני מתפלא על עצמי הא הרמב"ם בירר בהדיא דזה לא מקרי תנאי קודם כתיבת התורף ושם ראיתי במכתב שמפקפק ג"כ על מה שלא מצא מהריב"ל תקנה והא כל שלא הזכיר התנאי לעדים ולסופר לא מקרי תנאי קודם כתיבת התורף ושם ראיתי בשער ל"א שפקפק המהרי"ט ובמקצת דברים כבר הרגשתי ת"ל מעצמי והנלפע"ד כתבתי ודו"ק:
3