שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:ס״דShoel uMeshiv Mahadura III 2:64
א׳חידושים במסכת מעילה דף ה' היתר שחיטה שנינו או היתר זריקה שנינו עיין תוספות ד"ה היתר שחיטה שכתבו למ"ד היתר שחיטה שנינו א"כ כששחט ביום וזרק בלילה מאי איכא למימר וכתבו דהתם מיירי כששחט כל כך סמוך לשקיעת החמה עד שהוצרך לזרוק בלילה ע"ש הנה מכאן מבואר דשקיעת החמה היינו סמוך ללילה דהרי תנן שחט ביום וזרק בלילה ולמ"ד היתר שחיטה שנינו ע"כ מיירי בכה"ג כמ"ש התוס' והדברים מוכרחים ומכאן קשה לי על שיטת התוספות בזבחים דף נ"ו ובמנחות דף דשקיעת החמה היינו תחלת שקיעת החמה והרי מכאן מבואר הדבר דא"כ היאך משכחת לה שחט ביום וזרק בלילה והא היה היתר שחיטה וצע"ג ועיין שו"ת שאגת סי' מ"ז. דף י"ד ע"ב תוס' ד"ה מותר הקטורת בסה"ד ועוד אמר רש"י (ר"ת רבינו שיחי') לפי שבכאן התחילו במלאכה כמי שגמרו דמי שהרי א"י לחזור בהן לפענ"ד הכוונה דהנה כתבו מקודם שגנאי שיפרישו מעות שכר האומנין העתיד ולכך כל שהתחילו הבנין יכולין להפריש ואף דאין שכירות משתלמת אלא לבסוף היינו מטעם שפועל יכול לחזור בחצי יום אבל בהקדש דלא שייך הטעם דלי בני ישראל עבדים דהרי עבדי השם נינהו ולקדש עבדין שפיר יש להם שכירות תיכף אף על העתיד כנלפענ"ד בכוונתם. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף ויש ללמוד מדברי התוס' דטעם דשכירות אינו אלא לבסוף הוא מטעם דפועל יכול לחזור בו ובאמת שבכללי הספיקות לאחי הקצה"ח כלל ז' חידש כן ובאבני מלואים דחה דבריו בסי' נ"ח וגם אני מלאתי אחריו מדברי התוס' ב"מ דף ס"ט ד"ה מעמלא דבתי ומב"מ דף ס"ה אבל מכאן משמע כן ואני אומר להיפך דמ"ש שם דבשכירות קרקע הוה שכירות ליומא ממכר זה א"א וכמ"ש התוס' בכתובות ובב"מ הנ"ל ובאמת לא קי"ל דשכירות ליומא ממכר וגם אינו רק ליומא ויומא כמ"ש הש"ך בחו"מ סי' של"ד ס"ק ב' אבל שכר פעולה ה"א דיהיה לכל הזמן ביחד ושכיר שנה בשנה אינו רק בשכירות בתים ולא בפעולה לכך צריך לומר מטעם שיכול לחזור בו ועכ"פ זה מבואר כאן וגם למדנו דבקדשים דעובד להשם אין הפועל יכול לחזור בו ועיין בחוות יאיר סי' ק"מ ובקצה"ח סי' של"ג לענין חזן ובמגן גבורים סי' נ"ה. ועכ"פ יש לדון בפועל בבנין בהכ"נ ובהמ"ד דיש לו דין קדושת הגוף או קדושת בה"ב אין פועל יכול לחזור בו ודו"ק כי הוא דבר חדש. שוב ראיתי דמ"ש להקשות על הרב בעל קה"ס מדברי התוס' דכתובות וב"מ לק"מ דאף למ"ד ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מכל מקום אינה משתלמת אלא לבסוף וא"כ ל"ח מטלטלי ורק לענין אי ישנה לשכירות מתחלה ועד סוף הוא דנחלקו ולכך ל"ח מטלטלי דשכירות אינה משתלמת אלא לבסוף ולכך שפיר כתב אחי הקצה"ח דבשכירות ודאי דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף אבל כ"ע מודו דאינו משתלם אלא לבסוף שוב ראיתי שכ"כ התוס' בהדיא בקידושין דף מ"ח דאף דישנה לשכירות מתחלה ועד סוף מכל מקום אינה משתלמת אלא לבסוף ומיהו מדברי התוס' שם משמע דמה דפועל יכול לחזור הוא אף למ"ד אינה לשכירות אלא לבסוף ולפי מה שכתוב כאן משמע דהטעם דאינה לשכירות אלא לבסוף משום דפועל יכול לחזור בו. מיהו גם זה יש ליישב דלענין מה שעשה טרם שחזר בו אף דחוזר בו בחצי הפעולה מכל מקום מחויב לשלם על העבר אף דאינה לשכירות אלא לבסוף אבל לענין מה שלא נתחייב רק לבסוף זה אפשר משום דיכול לחזור בו לכך לא חל החיוב עד לבסוף אבל למה שעבר אף דאינה רק לבסוף משום דפועל יכול לחזור בו. מיהו גם זה יש ליישב דלענין מה שעשה טרם שחזר בו אף דחוזר בו בחצי הפעולה מכל מקום מחויב לשלם על העבר אף דאינה לשכירות אלא לבסוף אבל לענין מה שלא נתחייב רק לבסוף זה אפשר משום דיכול לחזור בו לכך לא חל החיוב עד לבסוף אבל למה שעבר אף דאינה רק לבסוף מ"מ מה שכבר פעל פעולתו קיימת ודו"ק היטב. דף ט"ז בתוס' ד"ה מיתבי ע"ש שהקשו היכי דייק הא חי שניהם מצטרפין והא בסוף ג"ה אמרו דחלקו מבחוץ פטור ע"ש וצ"ע דהא ר' אסי חולק שם ע"ז וס"ל דכל שנהנה גרונו בכזית חייב וחולק על מה שאמר ר"ד בשם ר"י ע"ש בפירש"י וא"כ גם בשני אברים כל שנהנה גרונו בכזית מצטרפין ואף דשם ר' איסי וכאן רב אסי אין חילוק בזה וזוכרני שהוא ש"ס מפורש ונזכרתי שכן הוא בכתובות דף מ"ג ע"ב לענין ר' זירא ואף שהתוס' במנחות דף מ"ם חולקין ע"ז ע"ש ומכאן ראיה ברורה דאין לחלק ודו"ק וצ"ע. דף כ' כגון שהניחה ע"פ ארובה בב"ק דף כ' פירש"י דאילו בנאו בבנין הוה שינוי והקשו התוס' שם כי קבעה נמי הא הוי שינוי החוזר לברייתו כדאמרו האי דגזל נסכא מחבריה ועבדיה זוזי לא קני מ"ט דהוה שינוי החוזר לברייתו ע"ש. ולכאורה צריך ביאור הא כיון דהוה הקדש ויצא לחולין ע"י השינוי א"כ הו"ל שינוי השם ושינוי מעשה ואף דחוזר לברייתו מכל מקום קני כמ"ש התוס' בסוכה דף למ"ד ע"ב ד"ה ולקני'. הן אמת דגם בהך דנסכא ועבדי' זוזי ג"כ יקשה כן הא הוה שינוי השם דמעיקרא נסכא והשתא זוזי ושינוי מעשה אמאי לא קני וראיתי בתוס' ב"ק דף צ"ו ד"ה ועבדי' שכתבו דזוזי לא הוה חשיבות כל כך אבל צ"ע דמכל מקום מקרי שינוי ואולי כיון דצורתא עבידא דבטלה לכך לא חשוב שינוי כל כך וצ"ע. והנה התורת חיים הקשה דלמה לא הביאו התוס' ממשנה דעל המריש מפני תקנת השבים והרי אי לאו משום תקנת השבים היה צריך לקעקע כל הבירה הרי דלא קני אף שחברו. ולכאורה יש לומר דממריש לא קשה דלא הוה שינוי כלל דבאמת אם נימא דתלוש ולבסוף חברו היה תלוש א"כ לא נשתנה כלל ושאני נסכא דעבדיה זוזי דנשתנה בעצם אבל כאן היה רק השינוי במה שקבעו בבנין וכל דחשוב תלוש לא מחשב שינוי כלל ולכך הקשו מנסכא דעבדי' זוזי וא"ל דא"כ בלא"ה לא קני באבן ששקעו בארובה דיש לומר דבאמת הש"ס פריך וכי קבעו בבנין אמאי מעל ואמרו דמסייע לי' דחשוב תלוש וכיון שיצא עי"ז לחולין ומעל ואדרבא התלוש הו"ל שינוי ומעל ומיגו דחשוב שינוי לגבי מעילה חשוב נמי שינוי לענין קנין וכעין שכתבו לגבי גה"נ של עולה וכעין מ"ש המרדכי לענין קשר כיון דהוה כשר לענין תפילין מקרי קשר לענין שבת ומכ"ש למה דאמרו הנאה הניכרת לעינים דודאי חשוב שינוי שוב ראיתי בקצה"ח סי' ש"מ שגם הוא הרגיש ממריש כקושית התורת חיים ולפענ"ד כמ"ש ודו"ק:
1