שואל ומשיב מהדורא תליתאה ב׳:צ״חShoel uMeshiv Mahadura III 2:98
א׳היה אצלי הרב הגאון האברך מוה' חיים יהודה מסאצניצא וא"ל במה שנזכר בסי' י"ג שתשבע המניקת שלא תחזור בה. וע"ז טען דמה מועיל שתשבע המניקת הא איסור מניקת הוא משום שלא יפסיד התינוק וכדאמרו בסוטה דף כ"ג דבשדה יתומים אל תבא דהיינו שלא יפסיד התינוק. ולפ"ז לפמ"ש הגה"מ ב"ה קנין דלכך אמרו מאי אית לי גבי שכיר אע"ג דמשתבע לא מהימן לי היינו דלא אמרה תורה שזה יפסיד ממונו בשביל שבועת חבירו רק לאותו האיש הבע"ד שלו נשבע ומפטר וה"ה כאן מה אית ליה להתינוק במה שזו נשבעת. והנה אף שסברא גדולה היא. ומ"ש מעלתו בשם הגהת מיימוני לספר קנין לא מצאתי אבל הדבר מבואר בשו"ת זקני הח"ץ ז"ל סי' קכ"ג. אבל לפענ"ד זהו אם היה התינוק טוען בזה שייך סברתו אבל מה דתקנו חז"ל שלא להפסיד לחבירו ואנן סהדי דמי שנשבע בודאי לא יעבור א"כ אנן מאמינים להמניקת שלא תחזור וממילא לא יהיה הפסד לתינוק וז"ב ודו"ק. עוד אמר לי במ"ש הח"ץ ז"ל סי' ג' בספק באיזה זמן מת אם הוא בתוך שלשים שהאריכו הפוסקים בסי' שצ"ז בזה וע"ז כתב הח"ץ דיש לומר דאוקי גברא בחזקת חי דא"ל כיון דמת המת לפנינו אתרע חזקת חי דזה אינו דכל דלא ידענו שמת לא חל עליו אבלות ולא אתרע חזקת חי. וע"ז אמר הוא דבשו"ת רדב"ז ח"א סי' ס"ב הביא סברא זו בשם חכם אחד ודחה דכל מה שאינו חייב באבילות הוא מחמת שזה יש לו חזקת חי וחזקת חיותו אתרע שהרי מת לפנינו. וע"ז אמר שיש ראיה לסברת הח"ץ מהא דאמרו בכתובות דף כ"ג דאוקי בחזקת אבהתיה דכהן היה וע"ז קשה דמה בכך דהיה אביו מוחזק בכהן הא יש לחוש שזה בן גרושה ובן חלוצה והרי אתרע חזקתו שהרי יצא עליו קול שהוא בן גרושה ובן חלוצה וע"כ שכל שלא נתברר הדבר מוקמינן בחזקת אבהתיה ולא אתרע חזקת אבהתי' ובאמת זה אינו דהרי יש להאם חזקת צדיקת שלא זינתה וא"ל דשמא באונס דהרי אונסא לא שכיח כמ"ש התוס' בכתובות דף ט' ועיין בתוס' ד"ה אנן דחזקת האם מהני לבת והיינו כמ"ש דיש לה חזקה וז"פ. עוד שאל בהא דאמרו שבועות דף ל"ג כגון שהיתה שנייה וכו' קרובין בנשותיהם וכו' והקשה דא"כ היה נמצא אחד מהם קרוב או פסול וכל העדות בטל. וע"ז אמר דלשיטת הרמב"ם דקרובי אישות אינו רק פסול דרבנן שיטת הב"י והובא בכנה"ג סי' ל"ו דלא אמרינן בזה נמצא אחד מהם קרוב או פסול. ויפה אמר ומדוקדק מה שנקט דוקא קרובין בנשותיהן אך לפענ"ד ל"ק דלשיטת הפוסקים דבעינן צירוף בשעת ראיה או בהגדה או דבעי שניהם כאן כיון דבשעת ראיה הוו רחוקים כמ"ש התוס' ד"ה קרובים ובשעת הגדה לא הגידו ביחד ואדרבא הראשונים אמרו שא"י שוב לא נצטרפו ביחד וכשרים:
1
ב׳והנה בפרשת תצא בשנת תרל"ב יום ה' היה אצלי הרב הנ"ל ושאל בהא דנסתפק בעל ספר ארעא דישראל באשה שזינתה ולא נודע מי היה הבועל אם אסורה בכל אנשים דלמא זה הבועל וכמו בשלח לקדש אשה ומת השליח דנאסרה לכל העולם וה"ה בזה והוא כתב מדברי הרמב"ם דשתוקי ואסופי אין אוסרין מספק דא"כ לא יהי' לו תקנה. וע"ז אמר הרב הנ"ל דיש לפשוט מדברי התוס' בסנהדרין דף מ"א בד"ה לאוסרה שכתבו דהו"מ לומר דאיירי שזינתה ולא ידעו מי הוא ולדברי הספק הנ"ל הו"מ לומר לאסרה על כל העולם באנו. והשבתי דיפה דקדקו התוס' דלא ידעו מי הוא והיינו דהעדים לא ידעו אבל הנבעלת יודעת וא"כ נאמנת לומר שמפלוני נבעלה ולא מאחר שהרי ע"א נאמן לברר המיעוט מתוך הרוב ומכ"ש בכה"ג שהיא תטעון ברי שמזה נבעלה וא"כ לא יוכלו לאסרה על כל העולם ודוקא כשלא נודע לה ג"כ דאז לא תוכל לומר כלום ונאסרה על כל העולם משא"כ בכה"ג ודו"ק. עוד שאל בהא דאמרו ביבמות דף פ"ח אי קדושת הגוף אי דידיה ננהו משום דבידו לאתשולי והקשו כיון דהא דנאמנים במגו דעת הרבה פוסקים משום דדידי' ננהו ובעלים נאמנים וא"כ מה הלשון אומר אי דידיה משום דבידו והרי בידו הוא משום דדידיה הוא והבעלים נאמנים. והשבתי דהש"ס קאמר דבאמת קדושת הגוף אינו שלו וכל היכא דאיתא בי גזא דרחמנא איתא ולא נקרא דידיה וע"ז אמר כיון דבידו לאתשולי היה דידיה ונאמן משום דהוה בעלים ודו"ק היטב:
2