שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:קמ״חShoel uMeshiv Mahadura III 3:148
א׳בסוגיא דסימנים דאורייתא או דרבנן בב"מ דף כ"ז. איבעיא להו סימנים דאורייתא או דרבנן למה נ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים אי אמרת דאורייתא מהדרינן או דרבנן כי עביד רבנן תקנתא בממונא אבל באיסורא לא הפ"י האריך לפמ"ש התוס' בפ"ק דף כ' דהא דאמר שם היכא יליף איסורא מממונא והקשו התוס' הא ממון חמור דלא אזלינן בתר רובא משא"כ באיסור וכתבו דמכל מקום מדרבנן יש להחמיר בא"א עוד כתבו דכיון דמדאורייתא לא חיישינן לשני שוירי רק מדרבנן משום לעז יש לומר דממון נא שייך לעז משא"כ באיסור ע"ש. וע"ז הקשה הפ"י דא"כ היכי אמרינן כאן אי אמרת דאורייתא מהדרינן והא לתירוץ הראשון של תוס' מכל מקום מדרבנן מחמרינן באיסור משום חומרא א"א ולתירוץ השני ג"כ קשה מה קאמר אי דרבנן כי עביד רבנן תקנתא בממונא והא כל שיש סימנים א"כ מהראוי לסמוך גם בא"א דהא איכא שמו ושם אביו ואינו רק לעז בעלמא א"כ כל שיש צירוף סימנים גם בגט מצי להקל. ולפענ"ד נראה דלשני התירוצים ניחא כאן דהנה תירוץ הראשון משום חומר א"א היינו משום סמוך מיעוטא לחזקת א"א והנה התוס' בבכורות דף כ' חדשו דלכך לא אמרינן דדמאי דאורייתא משום סמוך מיעוטא לחזקה וכתבו דמשום סמוך מיעוטא לחזקה לא נחזיק זה לרשע שלא תרם ע"ש ומעתה בשלמא לענין שני שוירי שפיר חיישינן משום חומר א"א דשמא מאחר נפל ולא שייך לומר דלא נחזיקו בחזקת רשע דאטו זה השליח יודע בבירור דממנו נפל רק משום כיון שכתב שוירי מתא א"כ טוען דממנו נפל אבל אנחנו חיישינן משום חומר א"א דשמא מאחר נפל ולא שייך לומר דלא נחזיקו בחזקת רשע ואין זה השליח רשע כלל רק דגם הוא טועה כיון שכתוב שוירי מתא סמך ע"ז דממנו נפל אבל אינו במשמע אבל כאן אם נאמין לסימנים ואומר דאמת טען א"כ אטו בשביל חומר א"א ניחוש שמא משקר בסימנים דא"כ נחזיקו בחזקת רשע וזה לא אמרינן וז"ב. ולתירוץ השני כיון דאינו רק לעז בעלמא דוקא בא"א שייך לעז נראה לפענ"ד עפ"י מה דאמרו ביבמות דף קי"ט מ"ל איסור לאו מ"ל איסור כרת ופירש"י אם הוא הרחקה שייך לחלק בין לאו לכרת ע"ש ולפ"ז דברי התוס' בפ"ק נכונים דכל דאינו רק לעז בעלמא שפיר שייך לחלק בין ממון לאיסור דבאיסור מחמרינן בשביל הרחקה משא"כ בממון אבל כאן אם נימא דסימנים דרבנן והיינו דמדאורייתא חיישינן ואין הסי' מכריע א"כ אין זו הרחקה רק הספק בגוף הדין ושפיר לא סמכינן בא"א דשמא אין הסי' מכריע ושמו ושם אביו אין ראיה דהא חיישינן דשמא יש אחר ששמו כן ג"כ וא"כ הוה ספק בגוף הדין והתוס' בפ"ק אזל בזה דלא חיישינן לאחר שהוא שמו כן ומדאוריית' לא חיישינן כלל רק מדרבנן והיינו משום הרחקה בזה שפיר מחמרינן בא"א אבל אם סימנים דרבנן ומדאורייתא חיישינן שמא יש אחר ששמו כן א"כ שפיר לא סמכינן בא"א כנלע"ד ועדין לא נתברר לי אבל סברת התוס' בפ"ק שפיר נתיישב דהוא מטעם הרחקה ודו"ק ויש להמתיק הדבר דשמו ושם אביו אולי מחשב לסי' אמצעי ואם סימנים דאורייתא לא חיישינן רק מדרבנן ודו"ח:
1
ב׳והנה בב"י כתב בשם הריטב"א דאם סימנים דרבנן אף בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה ותמה הב"ש דא"כ הא דפרכינן אלא חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן ומשני בעדי אוכף ולשיטת הב"י קשה דאכתי מה מועיל עידי אוכף הא מכל מקום נחוש לשאלה ע"ש שהניח בקושיא וכבר כתבתי בזה הרבה תשובות והארכתי בזה. וכעת נראה ע"פ מה דהקשה הנוב"י וכמה אחרונים דאמאי נחוש לשאלה ולא נימא דחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו ולא כתבו בזה דבר ברור. ולפענ"ד דכיון דנפל איתרע והרי נאבד ואתרע החזקה. ולפ"ז נראה לפענ"ד דזה בסימני אוכף דכל דחייש לן לשאלה אף דלא משאלי אינשי חיישינן לשאלה אבל בעדי אוכף כיון דזה ודאי דאוכף הוא של זה ואפ"ה נאבד שוב שייך כל מה שביד אדם הוא שלו וא"ל דאתרע במה שנאבד שהרי חזינן דאוכף ודאי שלו ואפ"ה נאבד ושוב לא חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי אינשי וחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו וא"ל דאתרע במה שנאבד שהרי חזינן דאוכף ודאי שלו ואפ"ה נאבד ושוב לא חיישינן לשאלה בכלים דלא משלי אינשי וחזקה כל מה שביד אדם הוא שלו ודו"ק. והנה זקני הח"ץ ז"ל סי' קל"ד חידש דאם יש סי' אמצעי בגוף וסי' אמצעי בכלים לא שייך חשש שאלה דהו"ל שאלה דיחיד ע"ש והנה זה ודאי דלשיטת הב"י בשם הריטב"א דאף בכלים דלא מושלי אינשי חיישינן לשאלה ה"ה שאלה דיחיד דלא עדיף מכלים דלא מושלי ואפ"ה חיישינן מכ"ש בזה. ובזה נראה ליישב מ"ש האחרונים להקשות דא"כ מה פריך הש"ס מהי' קשור בכליו דנחוש לשאלה והא הוה שאלה דיחיד. ולפמ"ש אתי שפיר דזה דמשני הש"ס בכלים דלא מושלי אינשי דהיינו למ"ד סימנים דאורייתא דמועיל כלים דלא מושלי ולא חיישינן לשאלה אף לשיטת הב"י דהב"י בשם הריטב"א לא חידש רק באם נימא דסימנים דרבנן חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי אבל למ"ד סימנים דאורייתא לא חיישינן לשאלה וא"כ ה"ה בשאלה דיחיד לא חיישינן ודברי אא"ז הח"ץ ז"ל נכונים דאנן דמספקינן אי סימנים דאורייתא או דרבנן וא"כ לכך לא חיישינן לשאלה דיחיד דהרי אם נימא דסימנים דאורייתא בודאי לא חיישינן לשאלה דיחיד ורק אם נימא דסימנים דרבנן וחיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי וה"ה בשאלה דיחיד אבל אינו רק חשש וא"כ הו"ל ס"ס ספק דשמא לא חיישינן לשאלה בשאלה דיחיד וגם כלים דלא מושלי לא חיישינן לשאלה רק חשש בעלמא ואת"ל דחיישינן שמא הלכה סימנים דאורייתא ובודאי לא חיישינן לשאלה דיחיד ודו"ק:
2