שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:ט״וShoel uMeshiv Mahadura III 3:15
א׳ע"ד מה ששאלת בבהמה מבכרת והוציא עובר את ראשו והחזירו דקי"ל דהוה כילוד כמבואר סי' י"ד וסי' שי"ט ביו"ד מה דינ' דהאי פרה אם מותר לחרוש בה ולהנהיגה הנה בלי ספק כוונת למ"ש בשו"ת בית יעקב סי' ז' דיש לאסור מהא דאמרו במכות דף כ"ב דהמרביע והמנהיג שור פסולי המוקדשין דלוקה והטעם כמ"ש רש"י שם דהו"ל כלאים משום דהו"ל חולין ומוקדשין וה"ה כאן דהו"ל חולין ומוקדשין ע"ש. הנה באמת גוף דברי רש"י ופירושו תמוה כמ"ש רש"י בעצמו דתמוה מנ"ל דחולין וקדשים הו"ל שני מינים דלא שמענו ומ"ש הבית יעקב שם דגם דברי רבינו בפ"ט מכלאים הלא הם כרש"י ובאמת שפשטת לשונו הוא כן וכן הבין הכ"מ אבל המלמ"ל שם הרחיב והעמיק הדיבור דרבינו יש לו דרך אחר דמיירי קודם שנפדה והאי דהו"ל שני מינים הוא משום דהוא קודש אסור לשחטו ואסור למזבח קודם שנפדה וזה שקרא הכתוב טמאה ע"ש באורך וא"כ כאן אין מקום לזה רק לרש"י בלבד דחולין עם קדשים הו"ל שני מינים וגם לפירוש הרמ"ה שכתב הריטב"א בחידושיו למכות שם דהעור שאסור בגיזה ועבודה והבשר דמותר להדיוט הו"ל שני מינים עור ובשר נראה שם לפי פירושו לא שייך כאן בבכור אך גם לפירש"י נ"ל דלא שייך בזה משום כלאים דשאני פסולי המוקדשין דבחד גופא איכא מעורב צד קדשים וחולין והו"ל כשני מינים משא"כ כאן דהבכור הוא ענין בפ"ע אחר דחשוב כילוד ואין כאן מעורב צד קדשים וחולין דכל אחד הוא בפני עצמו ואף דאמרו בב"ק דפרה שהזיקה גובה מולדה מ"ט משום דגופה היא הרי דגם ולדה סייעה הנגיחה וה"ה כאן כיון דיש כאן שתי ענינים חולין וקדשים שתיהן מסייע לעבודה והו"ל כלאים אבל זה אינו דע"כ לא אמרו שם דגופה היא רק משום דעובר ירך אמו הוא אבל כאן דחשוב ליה כילוד א"כ פשיטא דיש לו חיות בפני עצמו ועיין בתוס' בב"ק שם וא"כ מה ענין בפרה להולד הבכור שזה הוא ענין בפ"ע אחר דחשוב כילוד. וראיה ברורה נראה לפענ"ד דאל"כ יקשה אמאי לא חשיב גבי יש חורש וחייב בשמנה לאוין אמאי לא חשיב עוד לאו דכיון דמוקי לה במכות שם בשור דמיירי בבכור א"כ אם אותו בכור היה לו ולד חולין א"כ הי' ג"כ משום כלאים בבכור לבדו והי' לאו בפ"ע והתוס' הקשו בפסחים דף מ"ז דלתני שור פסולי המוקדשין וכתבו דנקט שור וחמור ככתוב בקרא ועדיין קשה מה שהקשיתי דעכ"פ הו"ל עוד לאו לפירוש רש"י וע"כ דבזה לא שייך כלאים. ובזה ישבתי לנכון בחידושי פירש"י דפירש דחמור בקדשי בה"ב והקשו התוס' הא מידי דאיתא בשאלה לא קתני והא שוב צריך לאוקמא בבכור דוקא ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת צריך להבין מאי קושיא והרי שור והא אדרבא אם איתא בשאלה שוב יהיה חולין וחמור הוא קדשים דקדבה"ב כפירש"י וא"כ ממנ"פ יעבור על לאו דכלאים משום חולין וקדשים אך זה אינו דאחרי דאיתא בשאלה א"כ גם החמור איתא בשאלה ולא יהיה רק חולין בלבד ולפ"ז אחר דאוקמא בבכור דליתא בשאלה א"כ ממנ"פ אם ישאל על החמור שוב יהי' כלאים משום חולין וקדשים ודו"ק. ולפ"ז עכ"פ יקשה מה שהקשיתי וע"כ דבכה"ג ליכא משום כלאים דהוא אינו עושה מלאכה רק בפרה בלבד ולא בהבכור שיש לו חיות בפ"ע וגם הו"ל אי אפשר ולא קא מכוין דודאי מותר ול"ד לנגיחה דס"ס נגח שתיהן וגם כיון דעובר ירך אמו הו"ל כגופו וגובה מגופו וכל מה דאית בה אבל אחר שכבר ילד דחשוב כילוד ויש לו חיות בפ"ע פשיטא דלית בי' משום כלאים. ועוד נראה לי ראי' ברורה מהא דמבואר בפ"ב דפרה משנה א' פרת חטאת המעוברת וכו' ולכל הפירושים שם קשה הא פסול משום הרבעה ועכ"פ פסול לחטאת בודאי דנעבדה בה עבירה ולפירוש הר"י סימפונט שם י"ל כיון דהולד לא נתקדש עדיין לא מקרי חולין וקדשים אבל עכ"פ לפירוש הר"ש והרע"ב שם יקשה וע"כ דליכא בזה משום כלאים וכנ"ל עיקר:
1
ב׳ומדי דברי זכור אזכור מה שהקשה הרב בעל גוא"י סי' ג' מהמשנה דפרה הנ"ל דפליגי ר"א ורבנן אי עובר ירך אמו והקשה ממ"ש התוס' בב"ק דדוקא לענין טריפות הוא דאמרינן דעובר לאו ירך אמו היא אבל בכ"מ עובר ירך אמו הוא ואמאי סברי רבנן דעובר לאו ירך אמו הוא גבי פרה ובמחכ"ת לק"מ דפשיטא דמאן סובר עובר לאו ירך אמו בכ"מ ס"ל כן ועיין ביבמות דף ע"ח דמבואר כן בהדיא והתוס' חידשו לדידן דקי"ל דעובר לאו ירך אמו כדס"ל לרבא ורק בטריפות ס"ל דעובר לאו ירך אמו דיש לו טריפות בפני עצמו דוק ותשכח שכן כוונתם להכריע דאנן קי"ל כן אבל לא אליבא מאן דסובר עובר לאו ירך אמו הוא בכ"מ ס"ל כן ודו"ק. נחזור לענינינו דאחרי דלפי פירוש התוס' שהסכים הראב"ד והריטב"א בחידושיו שם וגם לפירוש רבינו אינו ענין לכאן וכמ"ש ועיין בשעה"מ פ"ט מכלאים וגם לפי פירוש רבינו אינו ענין לכאן ולא נשאר רק לפירש"י בלבד וכבר כתב רש"י בעצמו דפירושו חידוש הוא וגם לפי פירושו כבר חלקתי בזה דבזה מודה ע"כ נראה לפענ"ד דלכך לית מאן דחש לה וז"ב ודו"ק. והנה ק"ל לפירש"י דחולין וקדשים חשוב כלאים מהא דאמרו בתמורה דף י"א ע"ב האומר מה שבמעי' של זו עולה מותרת בגיזה ואסורה בעבודה מפני כחש עובר שבה והתם מפורש דאינו רק מדרבנן ואמאי לא יאסור בעבודה מן התורה דהא הולד היא קודש והפרה היא חולין והו"ל כלאים וכאן לא שייך מה שכתבתי לחלק דכאן בעודה במעיה טרם שהוציא ראשו קי"ל דעובר ירך אמו ובפרט שם פשיט ליה רבא ולרבא ודאי עובר ירך אמי כמ"ש בב"ק דף מ"ז ובתוס' שם וצריך לדחוק דדוקא בפסולי המוקדשין שהם גוף אחד וחולין וקדשים מעורבין הוא דהוה כלאים וא"כ ממילא ליתא לדברי הבית יעקב הנ"ל אף שבאמת הוא דוחק דמה לי גוף אחד או שתי גופין הא היא מסייע לעבודה כמו דחייב בנגיחה וצע"ג ועיין במלמ"ל פ"ט מכלאים הנ"ל ועיין פט"ו ממעה"ק הלכה ח' והלכה ט' והם מימרות מפורשות בש"ס כמ"ש בש"ס ולדברי הבית יעקב נימא דהו"ל כלאים כיון שאחת קדוש ואחת חולין וע"כ דבכה"ג לית בי' משום כלאים ודוקא בשור פסולי המוקדשין דהבהמה עצמה מעורב חולין וקדשים ביחד בזה הוא דאמרו דיש בו משום כלאים אבל לא במה שיש עובר בתוכו הקדוש דהוה לא אפשר ולא קא מכוין ודו"ק:
2
ג׳והנה מה שהקשה המלמ"ל דלהרמב"ם לשיטתו דס"ל דאין כלאים רק בטהורה עם הטמאה א"כ אין מקום לפירוש הראב"ד מפני שהיא כחיה עם בהמה דמה בכך מכל מקום טהורה היא והיה לו להראב"ד להשיג על הרמב"ם בזה והניח בצ"ע. והנה בריטב"א מבואר בהדיא דכאן הוא גזירת הכתוב דאף שהם שניהם טהורים אפ"ה עשאה הכתוב כאלו הי' אחד טהורה ואחד טמאה ע"ש. ובאמת שלפענ"ד נראה דהא דאמרו המרביע שור פסולי המוקדשין לוקה שנים ונשאלתי בזה מדוע לוקה שנים ובאמת שמדברי כל הפירושים שנאמרו בזה אינו מבואר רק מלקות אחת אבל לפנינו בש"ס מבואר דלוקה שנים ולפענ"ד דהא כיון דמרביעו באחרת א"כ לוקה על השור פסולי המוקדשין שיש בו כלאים ועל האחר שהרביעו בכלאים דבשלמא כל הרבעה עיקר הכלאים נצמח ממה שהרביע זה בזה ולכך לא שייך רק לאו אחד אבל כאן הכלאים הוא בשור פסולי המוקדשין וא"כ מה שמרביע בו לוקה על השור בפ"ע ועל המין שמרביע בו כנלפענ"ד נכון. והנה במ"ש נראה לפענ"ד דבר חדש דאם הנרבעת היא כלאים דהוא שור פסולי המוקדשין בכה"ג אין איסור לשיטת רבינו דהרי באמת גוף הדבר חידוש הוא דבכ"מ לא מצינו שיהיה כלאים רק בטהור עם הטמא וכאן שניהם טהורים ואפ"ה חייב ולפ"ז כיון דבתורה כתיב בהמתך לא תרביע כלאים א"כ עיקר הכתוב אתי על המרביע דהיינו שאיסור הוא להרביע כלאים א"כ בשלמא בשאר כלאים שמרביע מין על שאינו מינו א"כ כל חדא בפני עצמה שרי אף שאחד טמא ואחד טהור אבל הכלאים הם על שניהם ביחד שפיר שייך ענין כלאים בזה אבל כאן עיקר הכלאים הוא הפסולי המוקדשין דאל"כ לא הי' כאן כלאים דהוה מין במינו וגם טהור עם טהור וא"כ כל שהוא הרביע הבהמה הטהורה והפסולי המוקדשין היא הנרבעת א"כ איך שייך שיעבור על כלאים דהא עיקר האזהרה שלא ירביע כלאים והבהמה שהרביע לא הי' כלאים רק הנרבעת והנרבעת לא עבדה מידי שהוא קרקע עולם ומכ"ש מי שהרביע הוא לא הרביע כלאים דבכלאים עיקרו היא הנרבעת כנלפענ"ד ברור דכאן לא אסור ולוקה רק כשהשור פסולי המוקדשין הרביע לשאר בהמה דאז הוא הרביע הכלאים וקרינן ביה בהמתך לא תרביע כלאים. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דבזה מיושב מה שהקשה המשנה למלך דלשיטת רבינו דכלאים הוא בשביל שנקראת טמאה וטהורה א"כ איך יפרש הא דאמרו אין מרביעין בבכור ובפסולי המוקדשין וכן הביאה רבינו בפ"א ממעילה ה"ט וע"כ רצה לחלק דרבינו לא מיירי רק קודם שנפסלו ובאמת שהמעיין יראה שאין דבריו מוכרחין ועיין שעה"מ פ"ט מכלאים מ"ש בזה. ולפמ"ש אתי שפיר דבהלכות כלאים כתב לפיכך החורש בשור פסולי המוקדשין או המרביע משמע דפסולי המוקדשין הוא המרביע ושפיר לוקה אבל בהלכות מעילה הלכה ט' שכתב ואסור להרביע בבכור ובפסולי המוקדשין דמיירי שהפסולי המוקדשין היא הנרבעת וכמ"ש המשנה למלך שם בהדיא וא"כ בכה"ג אין כאן רק איסור דרבנן דמחזי כמו עובד בקדשים ואינו לוקה ודו"ק ולפ"ז ליתא למ"ש למעלה דלוקה שנים דהנרבעת אינה לוקה וכנ"ל ובאמת רבינו לא כתב רק דלוקה אחת וכפי הנראה באמת לא גרס שתים ודו"ק היטב כי היא הערה חדשה ויראתי לחדש כזאת אך תורה היא ואם שגיתי ד' יכפר. אחר זמן רב מצאתי בשו"ת בשמים ראש סי' כ"ו ובכ"ד שם שהאריך בענין הלז דלמה לוקה שתים. ואין הזמן מסכים לעיין בזה כעת:
3
ד׳והנה הגאון החריף מו' יצחק שמעלקיש נ"י רצה לחדש דעל שור פסולי המוקדשין אינו חייב רק כפל ולא דו"ה ומטעם דהרי אמרו ריש מרובה דאינו חייב רק על שור ושה בלבד וכאן מקרי צבי ואיל. והנה אם כי דבר חכמה אמר לפענ"ד אי אפשר לאמרו דניהו דנקרא בשם אחר היינו לענין דיני התורה אבל מכל מקום בעצמותו הוא שור ושה ואף דלענין כלאים לוקה היינו משום דשם תלוי בשם ולהרמב"ם הוה כלאים משום דהוה קדש וחולין מעורב וגם לרש"י ותוס' יש לו דין כלאים לפי דהוה כשני גופים אבל מכל מקום לא יצא מידי עצמות תכונת גופו ונפשו והוא שור ושה. ובלא"ה נראה לפענ"ד דהרי כלאים מרבה לענין דו"ה כדאמרו בב"ק דף ע"ז ע"ב דאו לרבות את הכלאים וכ"כ הרמב"ם פ"ב מגניבה וא"כ גם פסולי המוקדשין מידי כלאים לא יצאו. וראיה ברורה נראה לפענ"ד דהרי ר"ל מוקי בשוחט בע"מ בחוץ והרי לשיטת הרמב"ם כפי הבנת המלמ"ל עיקר דברי הרמב"ם אינו רק קידם שנפדו וא"כ הו"ל שני גופים ואפ"ה חייב וע"כ משום דבכלל כלאים קראו התורה. ועוד ראי' ברורה דהרי אמרו בב"ק שם שור או שה שאי אתה יכול להוציא כלאים מביניהם ופירש"י לפי שאין מתעברים ולפמ"ש משכחת לה כלאים בפסהמ"ק וע"כ דגם זה אינו כלאים ממש ודו"ק היטב:
4
ה׳והנה בשנת תרכ"ג ע"פ עש"ק הגיעני מכתב מהרב מוה' יאקב ערליך מגאדאש דמדינת הגר והוא הקשה מתמורה דף י"א הנ"ל על הב"י ועל הריטב"א בשם הרמ"ה שפירש דפסהמ"ק הוא משום דעור אסור והבשר חולין הו"ל כלאים ובתמורה אינו מבואר כך וכבר זכיתי בה תחלה כדבר האמור. וכעת נ"ל ליישב דע"כ לא כתבו רש"י ותוס' וריטב"א רק בפסהמ"ק וכן הבית יעקב דוקא בשכבר הוציא ראשו דהוה כילוד והו"ל חי בפ"ע אבל כל שהוא במעי אמו ולא נעקר לצאת פשיטא דלא יפול ע"ז שם כלאים דהרי ר"י ור"ל נחלקו אי אוירא וחדשים גרמו אבל במעי אמו דאין כאן חדשים ולא אוירא פשיטא דלא נחשב כלל לחי בפ"ע ואף למ"ר עובר לאו ירך אמו בכה"ג אין כאן שם חי בפ"ע ומ"ש מעלתו בשם רבו החתם סופר על יו"ד סי' ש"ה שהשיב למעלתו הנה מה שהאריך אי איסור חל על איסור וכבר קדמו בהרבה דברים בכסא דהרסנא סי' ק"ו מכל מקום לפענ"ד אין כאן קושיא דאף דמרביע קדשים הוה עבודה מכל מקום אח"כ כשהומם פקעה קדושתו והוה קדושה קלישא ויכול לחול עליו איסור הרבעת כלאים וגם משום עבודה בקדשים ואדרבא איסור כלאים חמור טפי שכבר אקלש הקדושה ומה שהאריך אם מותר להרביע שור פסולי המוקדשין עם פרה פסהמ"ק משום דשניהם מין אחד לפענ"ד דאסור דכל אחד בפני עצמו אסור ואיך יתכן בהתחברם שיהי' מותר ולא שייך בזה אתי צד קדשים ומשתמש בקדש וחולין בחולין דזה הרכבה מקרית ולא הרכבה מזגיות וכבר האריך התשב"ץ בזה בח"ב סי' ד' והארכתי בזה בכמה מקומות. מה שהשיג על התוס' חדשים פ"ח דכלאים כבר כתוב אצלי בגליון המשניות שם והנה הב"י שם רצה לחלק דאין אסור רק לעבוד עם הבכור לבדו אבל בשותפות עם האם לא ומעלתו השיג עליו מש"ס תמורה הקדיש אבר אחד דהרי עובד בשותפות עם כל אברים לק"מ דשם מה מקום יש דעובד בשותפות סוף סוף גם אותו אבר עובד אבל בבכור במעי אמו הבהמה היא העיקרית והבכור רק טפל להאם:
5