שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:ק״נShoel uMeshiv Mahadura III 3:150
א׳בגיטין כ"ה ע"א א"ל אושעיא ברי מה ענין פסחים אצל גיטין הא א"ר יוחנן כדי לזרזן במצות דייקא נמי דקתני כיון שנכנס ראשון ראשו ורובו זכה בחלקו ומזכה אחיו עמו אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא שפיר וכו' והקשו בתוס' הא בנדרים אמרו דשה לבית אבות לאו דאורייתא וא"כ לא צריך לשום מינוי וכתבו דכאן קאי אי אמרינן שה לבית אבות דאורייתא והוא דחוק דמנ"ל להוכיח דהרי כיון דאמר כדי לזרזן במצות שוב שה לבית אבות לאו דאורייתא. ולפענ"ד נראה דהנה הפ"י הקשה מה מדמה פסח לגיטין הא בגיטין אף למ"ד יש ברירה לא מועיל דבעי וכתב לה לשמה כמ"ש התוס' בדף כ"ד שם ד"ה לאיזה שארצה יעו"ש וע"ז כתב דבפסח בעי ג"כ לשמה לשם בעליו וא"כ שפיר דומה לגיטין וע"ז הקשה דהא מכל מקום שאני פסח דסתמא לשמה קאי משא"כ גיטין סתמא לאו לשמה קאי ע"ש שהאריך. ולפענ"ד נראה דהרי התוס' הקשו בפסחים דף פ"ח בהא דאמרו שם שה לבית מכל מקום דהא אסור דאיך מאכיל פסח שלא למנויו אף למ"ד קטן אוכל נבלות אין ב"ד מצווין להפרישו מכל מקום לספות בידים אסור וכתבו דמשום חינוך מצוה שרי אבל עכ"פ סתמא לא קאי להאכיל שלא למנויו וז"ב ושפיר פריך וזה לפענ"ד מה דאמר אושיעא ברי מה ענין פסחים אצל גיטין ולכאורה שפת יתר הוא והו"ל לומר כדי לזרזן במצות. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת זה שהקשה דהא גיטין בעי שיהי' מבורר משא"כ פסח דל"צ בירור וא"ל דגם פסח בעי שיהיה מבורר לשם בעליו דא"כ בלא"ה קשה הא הפסח נאכל שלא למנויו והיאך שרי וע"כ דמשום חינוך שרי והיינו כדי לזרזן במצות דע"ז שרי דהוה חינוך מצוה וא"כ שוב לא דמי פסח לגיטין דהא לא עשה רק לשם חינוך בעלמא וע"ז אמר אי אמרת בשלמא דאמנינהו מעיקרא שפיר והיינו כיון דהוה למנויו שוב סתמא לשמה קאי דהא אמנינהו וא"כ ל"צ לברירה דסתמא לשמה קאי ול"ש לומר דשה לבית אבות לאו דאורייתא דזה אינו דא"כ שוב סתמא לאו לשמה קאי א"כ לא שייך ברירה ובנדרים קאי אי נימא דתולה בדעת אחרים ל"ש ברירה וכאן הוה תולה בדעת אחרים וא"כ שוב נוכל לומר דלא אמנינהו מעיקרא ולא שייך ברירה אבל כאן להס"ד דאינו מחלק בין תולה בדעת אחרים לתולה בדעת עצמו דהרי ר' יהודא פשיט ליה מאומר לאיזה שארצה שפיר צריך לומר דאמנינהו מעיקרא דאל"כ כיון דשה לבית אבות לאו דאורייתא שוב עכ"פ סתמא לאו לשמה קאי וצריך לבא לברירה וכמ"ש ודו"ק: והנה קשה לי בהא דאמרו בנדרים דשה לבית אבות לאו דאורייתא הא התוס' הקשו בפסחים דהוה שלא למנויו וכתבו דמשום חינוך מצוה שרי והרי אמרו שם במעשה דקדמו בנות לבנים נמצאו בנות זריזות ובנים שפלים והרי בנות אינן מחוייב' בחינוך כדאמרו בנזיר כ"ט דבנות אינ' מחוייב' בחינוך ועיין מג"א סי' שמ"ג ומ"ש על הגליון וא"כ שוב אסור להאכיל שלא למנויו והיא קושיא גדולה ובזה נראה דלכך הוכיח ר' יהודא כאן דמיירי באמנינהו ואז שפיר עשה אבל בנדרים שם קשה והיא קושיא נפלאה. אמנם נראה דהרי בנדרים אמרו דמביא אדם פסח על בניו ועל בנותיו הקטנים וע"ז אמר ר"ז שה לבית אבות לאו דאורייתא והרי בנותיו אינו מחוייב לחנכן וצ"ל דשם אין שום איסור דע"כ לא אסר שלא למנויו רק איש שצריך למנות אבל קטנים דלאו בר הכי לית לן בה כמ"ש הר"ן ותוס' ישנים שם וא"כ שוב אין שום איסור בזה ושפיר יכול להביא על בניו ובנותיו ול"ק קושית התוס' דהוה שלא למנויו אבל בגיטין אזלינן דקטנים ג"כ אסורי רק משום חינוך מצוה וא"כ ע"כ צ"ל דאמנינהו מעיקרא עלייהו דאל"כ בנות אסירי ודו"ק: והנה לפמ"ש היש"ש בדיני ברירה דדוקא בדבר דאינו עומד להתברר כמו בכתוב לאיזה שארצה דלמא לא יתרצה אח"כ לגרש כלל או בפתח תחלה דלמא לא תצא שום אחת הוא דאין ברירה ע"ש ולפ"ז קשה מה מקשה ממי שיעלה לירושלים תחלה והא ע"כ אחד מהם יעלה ראשון דהא צריכין לבא לירושלים וא"א לכלם לבא בבת אחת ואחד מהם ודאי יעלה תחלה וא"כ שוב לא שייך ענין ברירה והיא קושיא גדולה. אמנם לפמ"ש הקצה"ח סי' ע"א דר' יוחנן ס"ל דגם בדבר אחד שייך ענין ברירה אף דעתיד להתברר שפיר מוקי ר"י באמנינהו תחלה ובזה יתיישב מה דאמר מה ענין פסח אצל גיטין והיינו דיש מקום לחלק בין פסח לגיטין וכמ"ש רק דלר' יוחנן אין חילוק וא"כ שוב אמר כדי לזרזן במצות והיינו שאחד ודאי יעלה תחלה כיון שכלם ע"כ יבאו לירושלים שהרי צריכין לבא שם ודו"ק:
1
ב׳והנה מ"ש שה לבית אבות לאו דאורייתא אין לו ביאור ובפסחים אמרו שה לבית מ"מ וכתבו התוס' וזה ג"כ הכוונה שלאו דאורייתא. לפענ"ד הכוונה דהנה במדרש רות אמרו על פסוק שובנה אשה לבית אמה הביא מעשה מר"מ שהלך לנחם לעכו"ם על אמו והי' נעצב ואבל ואח"כ נעשה אבל על אביו ומצא אותו עסוק במלאכתו וא"ל ר"מ כמדומה שאמך חביבה עליך יותר מאביך א"ל ולא כך נאמר שובנה לבית אמה ולא לבית אביה א"ל יפה אמרת שאין אב לגוי ע"ש ולפ"ז קודם מ"ת הי' להם דין ב"נ וא"כ לא שייך שה לבית אבות דאין אב לגוי ולכך אמר שה לבית אבות לאו דאורייתא שלא שייך בית אבות ולכך אמר שה לבית מ"מ והיינו שאין הכוונה דוקא לבית אבות וזה שנאמר שה לבית אבות שה לבית שהוא כפל לשון והיינו משום שאין אב לגוי ולכך אמר שה לבית מ"מ והיינו אף שאינו אב ברור ובחידושי אמרתי דבאמת בחולין ילפינן דאזלינן בתר רובא דדלמא לאו אביו הוא ולפ"ז זה בישראל אזלינן בתר רובא אבל בב"נ דלא גלי דאזלינן בתר רובא והפרמ"ג נסתפק אי אחרי רבים להטות קאי על ב"נ וזה רובא דאיתא קמן ומכ"ש רובא דליתא קמן וא"כ ע"כ שה לבית אבות לאו דאורייתא ודו"ק. אמנם אני בהגהותי וביאורי לירושלמי כתבתי בהא דאמרו בירושלמי דמאי מעתה מי שבא להתגייר אין מקבלין אותו שמא מעמון ומואב הוא ע"ש והרי בב"נ לא אזלינן בתר רובא ע"ש שדחיתי בזה דברי הנוב"י מהד"ת וע"כ לפענ"ד יש לומר דדוקא ר"מ לשיטתו דחייש למיעוטא הוא דאמר דאין אב לגוי דבישראל כל דא"א אזלינן בתר רובא וכדאמרו בחולין שם והיכא דא"א מודה ר"מ אבל בעכו"ם לא גלי התורה ולא אזלינן בתר רובא אף דר' יוסי כתבו התוס' ג"כ ביבמות ס"ז דחש למיעוטא אולי ר' יוסי דירושלמי אינו ר' יוסי דבבלי והוא אמורא ומ"ש הפרמ"ג להסתפק נראה דשם דבעי שנהפך האיסור להיתר בזה נסתפק הפרמ"ג אבל גם בב"נ אזל בתר רובא והנה בירושלמי שם נחלקו ר' יוחנן ור' אלעזר ור' יוחנן אזל בתר רובא אף בנכרי ור' אלעזר חש למיעוטא ולפ"ז לר' יוחנן לשיטתו שוב שה לבית אבות דאוריית' ושפיר אמר דאמנינהו מעיקר' ודו"ק היטב כי הוא חריף:
2