שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:קנ״הShoel uMeshiv Mahadura III 3:155
א׳בסוגיא דריש מכות בתוס' ד"ה בעינן כאשר זמם וליכא קשה היכא שמעידין שהוא מצרי שני דאין באין לפסול זרעו וא"כ נפסל. ולפענ"ד נראה דהנה התומים הקשה אם נימא דגם למלקות בעי כאשר זמם ולא כאשר עשה והרי כל שנגמר דינו תיכף נעשה ב"ג והוה כאשר עשה ולמה ילקה ע"ש ולפענ"ד ל"ק דהא המלקות אינו מכאשר זמם רק מוהיה אם בן וא"כ לא שייך בזה כאשר זמם ולא כאשר עשה דכאשר זמם לא שייך בזה. אך לכאורה יקשה למה לי קרא דלו ולא לזרעו והא אי אפשר לקיים כאשר זמם בזה דהא הוה כאשר עשה. אך נראה דע"כ לא אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה היכא דנוכל לקיים כאשר עשה בזה אמרינן כאשר זמם ולא כאשר עשה אבל בב"ג וב"ח דאי אפשר לקיים כאשר זמם גם כאשר עשה יוכל לקיים ולפ"ז לאחר שאמרה תורה דכאן לא שייך כאשר זמם רק במלקות ממילא א"א לומר מצרי שני יתקיים כאשר זמם דהא הוה כאשר עשה ודו"ק והנה ביום זה היה אצלי המופלג החריף מו"ה יונה נצח ני' נכד להגאון בעל הנצח ישראל ז"ל ושאל אותי בהא דאמרו בכתובות דף כ"א הנח לקידוש החדש דאורייתא קיום שטרות דרבנן והקשה לפמ"ש התוס' שם בדף כ"ח בהא דאמרו שם קיום שטרות דרבנן והקשו התוס' א"כ כל אחד שירצה יזייף ויכתוב ויחתום מה שירצה ויגבה ממנו וכתבו דלמ"ד מודה בשטר שכתבו צריך לקיימו מיירי שטוען פרעתי והאי קיום הוי ודאי מדרבנן ע"ש ולפ"ז כאן דקאי אליבא דרב ורב ס"ל מודה בשטר שכתבו א"צ לקיימו וא"כ הקיום על מזוייף הוא מדאורייתא ואיך קאמר קיום שטרות דרבנן ע"כ והיא קושיא מושכלת ולא ראיתי בהחפזי מי שיתעורר בזה ופה אני מחוסר ספרים. ולפענ"ד נראה דהנה באמת קושית התוס' בדף כ"ח הוא תימה דכל הטעם דקיום שטרות דרבנן בשביל דלא חציף אינש לזייף כמ"ש התוס' בריש גיטין וא"כ מה קושיא דכ"א יזייף והא לא חציף אינש לזייף וצריך לומר דקושית התוס' היא דניהו דעפ"י רוב לא חציף לזייף מכל מקום יש אנשים רשעים דחציפי לזייף והיאך נאמן מה"ת והא אין הולכין בממון אחר הרוב ולפ"ז לרב לשיטתיה דס"ל דהולכין בממון אחר הרוב שוב ל"ק קושית התוס' ודו"ק:
1
ב׳עוד היה אצלי הרבני המופלג מוה' ארי' מבורשטין נ"י. והקשה אותי על מ"ש הפרמ"ג בסי' ק"ב במשבצות ס"ק ב' דהעלה בשם הפרישה דדבר שבמנין וכל דברים החשובים ל"ש בדבר שיל"מ דלא מקרי איסור קבוע דהא למחר יהיה מותר וע"ז הקשה מהא דאמרו בביצה דף יו"ד איכא חד מיניהו דמעורב בהון והקשו בתוס' דלבטל ברובא וכתבו דבע"ח חשיבי ולא בטלו ולדבריו כיון שלמחר יהיה מותר לא אסרו דבר חשוב. ואמרתי בזה דהנה באמת צריך ביאור מה הקשו בתוס' דלבטיל ברובא והא הוה ספק מוקצה ואסור וכל הטעם דבטל ברובא ביבש ביבש משום דעל כל אחד אומר שאינו אסור וא"כ ספק מוקצה לא שייך בזה ואף לשיטת הרא"ש דאמרינן דנהפך האיסור להיות היתר הא כאן באמת יש ספק דלמא כלהו אזלי לעלמא וא"כ אף דנימא דשנים נשארו מכל מקום זה המעורב אי אפשר לעשותו היתר דהא יש ספק שמא כלהו אסורי ובכה"ג לא נהפך להיות היתר כיון דיש ספק שמא כלהו אזלי לעלמא והני אחריני נינהו ועיין בכנה"ג הובא בפרמ"ג סי' ק"ט דכל שהרוב הן ג"כ ספק לא שייך לומר דבטל ברוב ע"ש וה"ה כאן והיא קושיא גדולה אמנם צ"ל דגם ספק מוכן מותר כל דלא הוה דבר שיש לו מתירין והתוס' חדשו דהוה דבר שיל"מ ואפשר דאזלו כעת בזו הסברא דאף דבר שיל"מ כל דלא אתחזיק איסורא מותר ועפר"ח סי' תצ"ז מ"ש בשם הב"ח מ"ש בכוונת הה"מ וא"כ שפיר הקשו דלבטיל ברובא ועכ"פ לא מקרי אתחזיק איסור דיש לומר דשנים הן שנשארו מעי"ט וע"ז תירצו דהו"ל בע"ח דחשיבי ולא בטלי וא"כ מה תאמר דכל שהן מותרות לא אסור דלפענ"ד בדבר שספק מוקצה לא שייך זאת דעכ"פ הקצה אותן ולא היתה דעתו עליו ואף דבטל ברובא מכל מקום בד"ח לא בטל ושוב הו"ל ספק מוקצה וכל איסור מוקצה הוא משום שהקצה אותו ביו"ט והרי זה הקצה אותו ומה מועיל רובא הא בע"ח חשוב והקצה אותו מדעתו וע"ז כתבו א"נ דהוה דבר שיל"מ והדבר תמוה דלמה לא כתבו אותו תיכף ולפמ"ש יש לומר דבאמת יש בזה ספק אי ספק מוקצה מותר גם בדבר שיש לו מתירין ודו"ק. ובפשיטות יש לומר דספק מוקצה שפיר אסור בדבר חשוב דכל הטעם של הפרישה דלא מקרי אקבע איסור כיון שלמחר יהיה מותר אבל ספק מוקצה לא משום איקבע איסור אסור רק דספק שמא הקצה אותן וא"כ אסור מספק ודו"ק ובפשיטות יש ליישב דהפרי מגדים לא כתב רק לענין דיתבטל בששים ולא יהיה במשהו אבל עכ"פ ששים בעי או ביטול ברוב ביבש:
2