שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:קנ״וShoel uMeshiv Mahadura III 3:156
א׳ארשום מה שנתחדש לי בפסחים דף ג'. הני תרי תלמידי דהוו יתבי קמיה דהלל וחד מיניהו ריב"ז ואמרי לה קמי' דרבי וחד מיניהו ר"י חד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה וחד אמר מפני מה בוצרין בטהרה ומוסקין בטומאה אמר מובטח אני בזה שיהיה מורה הוראה בישראל. והנה הר"ן פירש דשבחו לאותו שאמר מוסקין בטומאה שאעפ"י שאינו לשון נקי מכל מקום הוא לשון בקצרה והר"ן כתב שאינו נראה ועיין במעשה אלפס מ"ש הכוונה של הר"ן. וראיתי קושיא דהרי הלל אמר לשמאי בשבת דף ט"ז ודף י"ז מפני מה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה הרי דהלל גופא אמר כן ולמה שיבח אותו שאמר מוסקין בטומאה והוא תימה רבה ואף דברי"ף לא גריס רק רבי בלבד ולא הלל עכ"פ כיון שרבי שיבח אותו שאמר מוסקין בטומאה ואיך אפשר שהלל יאמר שלא כהוגן וכבר כתבתי בזה באיזה מקום וא"י מקומו. אבל כעת נראה דהנה בשו"ת תשב"ץ ח"ג סי' ע"ח מביא בשם הרבנית שהיא אמרה שאותו שאמר ואין מוסקין בטהרה הוא משובח שאף שאמרו לעולם ילמד אדם בלשון קצרה ה"מ רב לתלמיד שאם יאריך יתבלבל התלמיד אבל התלמיד לרב מוטב שיאריך ויברר שאלתו ע"ש והתשב"ץ קלס זאת אמנם לפענ"ד נראה לי דבר נכון דע"כ התלמיד צריך לברר דבריו רק אם הוא שואל דבר שצריך לברר אבל כאן עיקר השאלה הוא מה שבוצרין בטהרה כדאמרו בשבת שם מ"ט ופירש"י מ"ט הוכשר הא לא ניחא ליה וחידש הש"ס משום גזירה ולפ"ז עיקר השאלה על שבוצרין בטהרה אבל מה שמוסקין בטומאה ע"ז לא שאל דשם לא שייך הגזירה כמ"ש התוס' שם בשם הר"ר פורת ותדע שהרי לא פירשו בש"ס שם הטעם של מוסקין בטומאה והיינו משום דזה פשוט ואדרבא על מה שבוצרין בטהרה צריך לשאול מ"ט וחדשו גזירות ולפ"ז שוב אדרבא לשון קצרה עדיף דא"ל דהתלמיד צריך לברר דבריו דהא ז"א דע"ז אין שאלה כלל ולפ"ז זהו לאחר שחדשו דאינו רק משום גזירה אבל הלל דשאל למה בוצרין בטהרה ואין מוסקין בטהרה הוא ס"ל להס"ד דבצירה צריך להיות בטהרה מה"ת ואדרבא שאל על המסיקה ותדע שאם הי' ס"ל שהוא רק גזירה א"כ הו"ל גזירה לגזירה וכפי הנראה בתוס' ישנים הרגישו וכתבו דאי לא הא לא קיימא הא והוה כעין דאמרו כלה חדא גזירה היא אבל אינו מובן דהא להס"ד לא ידעו כלל מענין גזירה ותדע שהרי שמאי השיב אם תקניטני גוזרני גם על המסיקה אלמא דגם מסיקה צריך לגזור וא"כ שוב שפיר אמר ואין מוסקין בטהרה שהלל היו ענותן וחשב עצמו לתלמיד שצריך לברר דבריו וז"ש ואותו היום היה הלל כפוף ויושב לפני שמאי כאחד מן התלמידים והיינו לפי שהי' עניו גדול וחשב עצמו כתלמיד ושפיר צריך לברר דבריו ולכך אמר ואין מוסקין בטהרה ודו"ק היטב: והנה בהא דאמרו בשבת שם הניחא למ"ד כלי [טמא] חושב משקה והקשה באבני מלואים ח"ב בשו"ת הנספחות שם סי' כ' לשיטת הרשב"ם בב"ב דף ל"ז דיין לא צריך ניחותא דדוקא מים צריך ניחותא דכתב וכי יתן מים על זרע אבל יין לא צריך וא"כ למה צריך ניחותא דבעלים וזכורני שכבר כתבתי בזה ולא ידעתי מקומו. אמנם כעת נראה בפשיטות דל"ק דדוקא כשהוא יין גמור מפני חשיבותו לא צריך ניחותא אבל כשהוא בוצר לגת דעדן אין תורת יין עליו עד שידרוך בגת ואין עושה יי"נ א"כ שוב לא הוה רק כמיא בעלמא וצריך ניחותא וז"ב ודו"ק: והנה בהא דאמרו כלי טמא חושב משקה ופרש"י דטומא' והכשר בא כאחד נרא' לפענ"ד דהנה רש"י לשיטתו דס"ל דאוכל מקבל טומאה בכ"ש אבל הכשר צריך להיות בשיעור ביצה כמ"ש התוס' בפסחים דף ל"ג בשם הר"ר יוסף ע"ש אמנם כשבא בב"א מגו דטמא בכ"ש גם הכשר בכ"ש כעין דאמרו בכמה מקומות ומהם בפסחים דף מ"ו בפסח דאיסורו חשוב וכו' וה"ה כאן מגו דטמא בכ"ש גם הכשר בכ"ש ודו"ק: והנה עוד לאלוה מלין בהא דאמרו מוסקין בטומאה ואחד אמר ואין מוסקין בטהרה לבאר ההבדל שבינותם דאין מוסקין בטהרה משמע דלא בעי שיהיה הכלי בודאי טהורה ואף בספק לא אכפת לן אבל בודאי טומאה גם במסיקה אסור אבל מי שאמר מוסקין בטומאה היינו גם בודאי טמאה מותר למסוק ולפ"ז הלל ששאל שגם המסיקה מהראוי לאסור וכמ"ש התוס' ישנים דאי לא הא לא קיימא הא א"כ שפיר שאל מפני מה אין מוסקין בטהרה והיינו שיהיה שוה מסיקה לבצירה אבל לדידן דאין בבצירה שום איסור רק משום גזירה וזה לא שייך במסיקה כמ"ש התוס' שפיר אמר מוסקין בטומאה להורות דמותר אפילו בודאי טומאה ואי הוה אמר אין מוסקין בטהרה ה"א דעכ"פ בודאי טמא אסור למסוק ונמצא זה שאמר מוסקין בטומאה עדיף טפי שהורה הדין בלשון קצרה ודו"ק היטב. שוב מצאתי בספר שנדפס מרבינו חננאל בפסחים שם מוזכר הקושיא הלז:
1