שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:קנ״זShoel uMeshiv Mahadura III 3:157
א׳הנה היום זכיתי שהגיע לידי ספר נחמד אשר משתוקק אנכי זה רבות בשנים לראותו הוא ספר דברי אמת מהגאון בכר דוד ז"ל ואמרתי לרשום מה שראיתי בו בקונטרס התשיעי דף פ"ה ע"ג דהקשה לשטת הסוברים דספק מה"ת אסור א"כ מה מקשה הש"ס בסוטה כ"ט דרמי קראי אהדדי כתיב והבשר אשר יגע בכל טמא לא יאכל וכתיב כל טהור יאכל בשר ומשני דיש חילוק בין דבר שיש בו דעת לשאול וע"ז הקשה דלשיטתם ל"ק דלענין שילקה מחויב שיהיה ודאי דבספק אינו לוקה ולענין איסור גרידא בעינן שיהי' ודאי טהור דאל"כ אסור מספק. ולפענ"ד ל"ק כלל דעיקר הקושיא היא דלמה שינה המקרא דבטומאת הגוף נקט טהור ודאי והיו לו לכתוב וכל טמא לא יאכל בשר או להיפך והבשר אשר יגע בכל לא טהור לא יאכל ולכך הוכרח לתרץ דשאני בין בדבר שיש בו דעת לשאול או לא ולכך בבשר שאין בו דעת לשאול בעינן טמא ודאי ובטומאת הגוף בעינן טהור בודאי וז"ב ופשוט. ומה שהקשה בהא דאמרו בחולין דף פ"ו דרבנן לחומרא והיינו דמחייבין לכסות וע"ז הקשה דלהפוסקים דספק מה"ת אסור א"כ הו"ל ספק נבלה ולא קרינא בי' אשר יאכל ופטור מלכסות כמו השוחט ונתנבלה בידו דפטור מלכסות דאשר יאכל כתיב ובשלמא לשיטת הרמב"ם מה"ת ספק שרי וקרינא ביה אשר יאכל אף דחכמים החמירו מכל מקום לענין כיסוי החמירו לכסות אבל לדידהו קשה והיא קושיא גדולה. ויש להוסיף דגם להרמב"ם קשה לפי מה דכיילי רבנן בתראי בספרתם דכל דהתורה כתבה ההיתר בפירוש אמרינן דוקא ודאי ולא ספק וכאן דכתיב אשר יאכל אמרינן דספק לא קרינן אשר יאכל. אמנם נראה לפמ"ש התוס' שם בד"ה מ"ט דר"מ דרבנן מספקא להו אי רוב מעשיהן מתוקנים או רוב מעשיהן מקולקלים ע"ש א"כ הוה כעין ס"ס ספק שמא רוב מעשיהם מתוקנים וחייב בכסוי ואת"ל דרוב מעשיהם מקולקלי' מ"מ דלמא אותה שחיטה שחטו כהוגן ויצא מן הרוב ואף דלא הוה מתהפך כאן שיש ספק אם אולי רוב מעשיהם מתוקנים יש לנו לתפוס אותו ספק בראשונה והוה כעין שכתב הש"ך בכללי הספיקות ולא מקרי משם אחד דהא רוב מעשיהם מתוקנים הוא נ"מ לכמה דברים אחרים ולכך הוה ס"ס להחמיר ולכך חייב בכיסוי: ובזה יש לומר הא דמבואר שם במשנה ומודים שאם שחט שאינו סופג את הארבעים ופרש"י דהתראת ספק היא והיא תימה כמ"ש בחידושי דלר' יוחנן דס"ל התראת ספק שמה התראה מא"ל והבאתי דברי הרמ"ע מפאנו ע"ש בזה ודברי הירושלמי סוף פ' נושאין על האנוסה. ולפמ"ש אתי שפיר דהו"ל ס"ס לקולא ג"כ ולכך אינו לוקה ודו"ק והרב הנ"ל בעצמו רצה לדחות ראייתו משום דכל שאם יבא אליהו ויאמר שיפה שחט קרינן בי' אשר יאכל ולפענ"ד אדרבא להיפך דכאן אף הרמב"ם מודה דהא ההיתר כתוב בפירוש ומה שהביא משם הבני יעקב שהקשה בהך דבכורות ל"ד דאמרו שאינה ראוי' לך אל תשמור הרי דמה"ת אסור כבר כתבתי בתשובה דשאני התם דכל דבעי שימור כל שיש ספק עכ"פ משומר לא הוה והבאתי דברי הרמב"ן בריש חולין מ"ש בזה לענין טמא במוקדשין ע"ש. והנה בגוף הקושיות הנ"ל נתיישבתי דאי אפשר לומר דהבשר כל טהור יאכל בשר היינו לאיסור דבאמת צריך ביאור דהבשר כל טהור יאכל בשר דמשמע ודאי טהור ולפ"ז לא הוה רק עשה דלאו הבא מכלל עשה עשה והיאך נדע שהוא ל"ת וצ"ל דאהדריה לאיסורא קמא כמו פסולי המוקדשין דתזבח ולא גיזה אהדרי' לאיסורא קמא ועיין תוס' ביצה דף י"ב מ"ש בזה ובחולין דף צ"ח ולפ"ז שוב אי אפשר לומר דהבשר כל טהור יהי' רק לאו גרידא דהא באמת אינו רק עשה ורק דאהדרי' לאיסורא קמא ושוב ילקה ג"כ וא"כ ממילא קשה קראי אהדדי ודו"ק. והקושיא השניה מאשר יאכל הנה באמת גם להרמב"ם קשה דהא אתחזיק איסור דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת וכל שיש ספק בשחיטה אי נשחטה כראוי העמידנה על חזקת איסור. אמנם נראה דהא כתיב אשר יאכל בציר"י וא"כ כל שאפשר שראוי לאכילה דגם חש"ו אטו ברור שישחטו שלא כהוגן ולא יוכל להיות שמ"מ ישחטו כהוגן והרי לרבנן הספק שמא רוב מעשיהם מתוקנים וא"כ אשר יאכל קרינא דהי' יכול להיות השחיטה ראוי לאכילה וע"כ לא פטור מכיסוי רק נוחר שאינו ראוי לאכילה כלל דאינו נשחט כלל אבל כל ששחטו ואם לא יארע איזה פסול ראוי השחיטה הזאת לאכילה וא"כ אשר יאכל קרינא בי' ודוקא בנתנבלה בידו בודאי אז פטור מלכסות אבל כל שספק שמא שחטו כהוגן א"כ ראוי הי' שיאכל שפיר קרינא בי' אשר יאכל ודו"ק:
1