שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:נ״גShoel uMeshiv Mahadura III 3:53
א׳סוף עוקצין אמר ריב"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק י"ש עולמות שנאמר להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא אמר ר"ש ב"ח לא מצא הקב"ה כלי מחזיק ברכה אלא השלום שנאמר ד' עוז לעמו יתן ד' יברך את עמו בשלום. להבין הדברים נראה לי עפ"מ שפירשתי מ"ש וכי תאמרו מה נאכל הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים ופירשתי עפמ"ש הט"ז ריש הלכות חנוכה במה דשאלו למה נעשה חנוכה ח' ימים הא נשאר על יום אחד וכתב הט"ז בשם הזהר דהנס לא יוכל לחול אם הוא ריק ע"ש וז"ש הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתינו ועל מה יחול הברכה וז"ש וצויתי את ברכתי בשנה הששית והנה כי כן גם בעניני המצות האדם צריך לעשות ולקיים המצות כמאמרם ואח"כ הקב"ה משלים המעשים שירצו להיות בתכלית השלימות והקב"ה משלם השכר כאלו הם עשו בתכלית השלימות וז"ש עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמות דהיינו הישות שנעשו ע"י הצדיקים וז"ש להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא היינו מה שהם סגלו אוצרות הקב"ה ימלא וכמ"ש יראת ד' היא אוצרו דאין לו להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד ושמעתי בשם הגאון מווילנא ז"ל שביאר דאוצר של מלך הוא מה שאינו בנמצא והוא יקר המציאות והקב"ה הכל שלו רק שעושה אוצר מיראת שמים שזה תלוי בבחירת אדם ודפח"ח. והנה כבר מצאנו בתנאים ואמוראים שכל אחד הי' לו דבר אחד שהתעצם במותר בזו המדה כדאמרו תיתי לי דקיימת מצות שלש סעודות וח"א תיתי לי דקיימת מצות תפילין וכדומה וכתבו התוס' דבאותה מדה התעצמו ביותר ולפ"ז אם נחלקו בזה א"א השלימות בכל המדות רק אם יהיה שלום ואחדות ביניהם ואז נחשב לכל אחד וזהו חוט שמקשר כל ישראל וזה מדת השלימות בכללות וז"ש שהכלי המחזיק ברכה הוא השלום שאל"כ כל אחד בפ"ע חסר השלימות וכדאמרו כל אחד נכוה מחופתו של חברו וכמ"ש העקידה שכל אחד ציער עצמו שאין ביכלתו לעשות כמו חבירו ועיין בדרשות הר"ן דרוש בראשית כמה מעלות טובות שיתדבקו האברים היחודים בכללות וכל אחד מהמדות הפחיתות כשיגדל וירבה אז יתקלקל כל החברה ע"ש במה שביאר אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל כדי שלא יגדל הקלקול וא"כ ה"ה להיפך שהמדות טובות שיקובץ בכללות האומה אז יהיה השלימות בכל. ובזה נראה לקשר סוף המשניות בתחלתו דהנה מתחיל זרעים במשנה ראשונה מאימתי קורין את שמע בערבית משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן וביאור הענין דהנה כבר כתבתי כי עיקר הוא שישמור לעשות כאשר צונו והמצות ממילא יעשו פעולתם לקשר כל העולמות והנה כבר כתבתי לבאר המדרש פ' ויצא כמה לך בשרי ככמהיות הללו וביארתי דהנה אמרו בברכות דכמהין ופטריות מרבי קא רבי מארעא ולא מינק ינקי וביארתי דהנה עם הארץ כתב הרמב"ם שהוא בשביל שדבק באחיזת הארץ בחומרתה וגשמותה והנה כבר כתב הרמב"ן בתורה פרשת קדושים שיכול האדם להיות נבל ברשות התורה בהיותו אוכל למלאות בטנו והנה הצדיק הוא אינו אוכל רק לשובע נפשו ולא למלאות הכרס וזהו כמו שהוא עומד באויר בין השמים והארץ וזה ככמהיות דמרבי קא רבו מארעא אבל מינק לא ינקי מארעא. ובזה ביארתי שקמיצה היא אחת מעבודת קשות שבמקדש והיינו שבאמת אם ירצה לסגף עצמו אינו רשאי ועוכר שארו אכזרי וגם להיפך למלאות הכרס אינו נכון וצריך לקמץ בל יפחות ובל יתיר זהו עבודה קשה שיצמצם במכוון. וזה שאמרו מאימתי קורין את שמע בערבית היינו שלעתיד לאחר שימות הגוף ויתקן עצמו ותהיה הנפש זכה וצלולה אז יעלה מעלה מעלה ויוכל לדעת ד' ותורתו. וז"ש מאימתי קורין את שמע בערבית והיינו לאחר שיהיה עולם הנשמות והתחיה ולכך נקרא ערבין. וזה לדעתי המליצה במה שנסתפק הש"ס אי הכוונה לשקיעת השמש וטהר יומא או טהור גברא והיינו שבעולם הנשמות עוד לא תזדכך הנפש לגמרי עד בא עולם התחיה ויהיה צירוף בתר צירוף וזה נקרא טהר גברא. וז"ש אימתי יהיה זה משעה שהכהנים נכנסים לאכול בתרומתן והיינו שזו מליצה יקרה שהתרומה היא אחד ממאה וחטה אחת פוטרת את הכרי והיינו שזה מליצה שהצדיק צריך לצמצם שלא יאכל רק מה שצריך לחיות נפשו והיותר יחרים והכהנים הנגשים אל ד' בזה יעלו אל תכלית השלימות וזהו קבלת עול מלכות שמים שלימה. וז"ש משעה שהכהנים נכנסין לאכול בתרומתן ממה שהרימו לד' קודש והקב"ה ישלים כל הפעולה שיהיה בתכלית השלימות ודו"ק היטב. במסכת ביצה דף ל"ב מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהם עזים. לפענ"ד עפ"מ שפירשו המפרשים מה שתקנו ונתן לנו את תורתו דהיינו שכביכול הקב"ה נתן לנו את התורה כפי מה שאנחנו מבינים התורה כמ"ש הר"ן בדרושיו. וזה מ"ש בשבת שכשבא משה לקבל התורה אמרו מה לילוד אשה בינינו א"ל החזר להם תשובה א"ל כלום למצרים ירדתם. והענין דהמלאכים קטרגו למה יהי' נתינת התורה כפי הבנת ילוד אשה וע"ז השיב כלום למצרים ירדתם וכו' והיינו שאחרי שהתורה נתנה לפי מעשה איש א"כ ראוי לו יותר שבמלאכים לא שייך זאת ול"ש כפי הבנתם. וז"ש מפני מה התורה ניתנה לישראל דהיינו כפי הבנתם וע"ז אמר מפני שהן עזין ויכולין לעמוד על ד"ת ששכלם דק וחריף ועז משא"כ האומות שאין להם כח זה. וז"ש במדרש שמא תאמרו לרעתכם נתתי לכם התורה לטובתכם נתתי לכם התורה שהרי מלאכי השרת נתאוו לה והיינו שלא יאמרו לפי שהם עזין ניתן להם התורה שיגדור עי"ז יצרם החזק לזה אמר שלטובתם נתן להם התורה והיינו שהרי מלאכי השרת נתאוו לה ובהם לא שייך זאת ודו"ק:
1