שואל ומשיב מהדורא תליתאה ג׳:ס״זShoel uMeshiv Mahadura III 3:67
א׳הנה בא השו"ב ר' משה מחאדריב ושאל היות אירע בקהלתו שבדק הריאה ומצא סירכא מינה ובה והריאה מקמיט תחתי' ואזל' ע"י מיעוך ומשמוש והקמט נשאר עומד תחתי' ושאל להדיין ר' שמואל והכשיר ואח"כ בבקר הדיין חזר והכריז שהוא טריפה ובא לפני ואף שלא שמעתי טעם מה שהתיר בתחלה ואח"כ מה שהטריף אמרתי הנה מעשה הלזו כבר הי' לעולמים וזקני הגאון מוהר"מ חריף התיר כמ"ש הבל"י בשמו והתב"ש ס"ק נ"ב האריך להטריף ובשו"ת נוב"י מהד"ק בסי' י"ב האריך להכשיר ובמ"ע ענף שלישי בשורש שלישי ס"ג ס"ק י' הארכנו להחזיק דברי התב"ש. והנה כעת אומר דמ"ש שם עפ"י דברי התב"ש ליישב שיטת רש"י בס"ק מ"ח ע"ש דכל שסופו לסתר שוב אין הסתימ' חזק א"כ אין סרכא בלא נקב הנה באמת אנן דמכשירין סירכא מינה ובה הוא עפ"י שיטת התוס' דמינה ובה אין סופה להתפרק וא"כ אין מקום להחשש דע"י הקמט תתפרק ואין סרכא בלא נקב דאנן אמרינן דהוא הפשטת ליחה ועיין תב"ש סל"א באורך וא"כ שוב אין מקום לחוש וכל שעבר ע"י מיעוך ומשמוש בודאי יש להקל. אמנם בלא"ה נראה דמה שחשש התב"ש דכיון שנשאר הקמט אחר שעבר הסרכא אמרינן דע"י הקמט נעשה סרכא ע"י נקב שבקמט והו"ל תר"ל הנה לפמ"ש בתשובה והבאתי בקצרה בהגהות על יו"ד שנדפס פה לבוב בטעם תר"ל דהו"ל שני צדדים לאיסור והו"ל כרוב ועדיף מרוב דהו"ל רובא דאיתא קמן ועדיף מחזקת היתר ע"ש בסי' ל"ז שהארכתי בבירור זאת וא"כ כאן דע"כ אתה חושש שע"י הקמט נעשה נקב ועי"ז נעשה הסרכא א"כ ליכא כאן שני צדדים לאיסור כיון דאתה חושש דהי' נקב וע"יז נעשה סרכא והרי אין כאן רק צד אחד דחיישינן לנקב ע"י הקמט והרי הסרכא עברה ואין כאן ריעותא רק ע"י הקמט א"כ שוב יש חזקה כנגדה חזקת היתר ואין לחוש לחשש שמא נעשה נקב דחזקת היתר עדיף שוב ל"ש תר"ל וכל תר"ל היכא שיש שני ריעותות מכוונים שיש חשש שמא עי"ז נעשה נקב או ע"י זה אבל כאן שאין לך לחוש רק שמא ע"י הקמט שיש נקב נעשה הסרכא א"כ שוב יש חזקת היתר ואוקמא אחזקת היתר ואמרינן דע"י הסרכא נעשה הקמט והרי הסרכא עברה ואין לחוש לזה ובשלמא אם לא עבר ע"י מיעוך יש לומר דשמא הסרכא תתפרק ויהי' נקב והקמט תתפרק ויהי' נקב ויש שני צדדים להחמיר אבל כל שעבר ע"י מיעוך וא"כ מחמת הסרכא אין לחוש וכל שאין לחוש רק ע"י הקמט אין כאן ס"ס לאיסור ואוקמא אחזקת היתר והלב"ש חידש דבעינן שיהי' מתחלת ברייתו זה הקמט אבל כל שיש לחוש שנעשה אח"כ יש להחמיר ואף דספק תר"ל כשר כאן יש להחמיר הנה הוא כהחכם יודע פשר אבל מי הגיד לו זאת ואדרבא אם נעשה אח"כ הקמט ע"י חולי ודאי אין לחוש דחולי גרוע מנקב שנעשה בעצמו וכמו דחולי קיל מע"י קוץ ה"ה בזה דע"י חולי ודאי תוכל להתרפא ומה גם דהשוחט מעיד שמכיר שע"י חולי בא ומה שאומר ר"ש דמי יוכל לדעת זאת הנה הקמט לא נעשה בפנינו וכל שהשו"ב אומר שע"כ מתחלת ברייתו הוא נאמן ובקי הוא ודו"ק:
1
ב׳והנה במ"ש הלב"ש דאם ניכר שהקמט הי' מברייתו אז כשר אפילו בלא מיעוך אבל אם יש לספק שנעשה אח"כ אף מיעוך לא מועיל ולפענ"ד נראה אפכא עפמ"ש הד"מ בסי' ל"א לענין מים בראש דכל שנולד ריעותא מחיים אין להכשירו משום דנשחטה הותרה וכלם השיגו עליו והתב"ש סי' כ"ט ביאר הדברים דלכך לא אמרינן נשחטה הותרה דבאמת כל מה דאוקמינן בחזקת היתר באמת אף אם תחי' יב"ח מכל מקום הוה חזקה שלא נתבררה בשעתה ולא מקרי חזקה כמ"ש התוס' גבי גבינות ורק משום דהוה חזקה דאתיא מכח רובא דרוב בהמות כשרות נינהו וכיון דרוב בהמות כשרות אין להם מים בראש וזו יש לה יצאתה מחזקתה מחיים והוה כהא דאמרו בכתובות דף ט"ז רוב הנשאת בתולה יש לה קול וזו הואיל ואין לה קול אתרע לה רובא ול"ד לספק דרוסה ולישב לה קוץ דהיה לה חזקה מבוררת דבשעה שנולדה לא ישב לה קוץ ולא נדרסה משא"כ בזה ע"ש ודפח"ח והרבה הארכתי בזה ולפ"ז אדרבא כל דנולד הקמט מברייתו לא שייך לומר חזקת היתר דהרי רוב בהמות בשעה שנולדו אין להם קמט אבל בנולד אח"כ יש לה חזקה מבוררת דבשעה שנולדה לא הי' לה קמט כמו רוב בהמות הנולדות בלא קמט וז"ב ודו"ק. ואם חומה היא נבנה עליה טירת כסף דזה טעם תר"ל שהב"ח נדחק בזה דל"ד להא דאמרו ריש נדה תר"ל דשם הא יש לה חזקת טומאה וכאן לא הוה לה חזקה לאיסורא אדרבא יש לה חזקת היתר וכ"כ מה שחידשתי בזה וכעת נראה דבאמת כל דיש לה ריעותא אף דאנן מסופקים אם אולי נולד אח"כ הריעותא עכ"פ אתרע לה רובא ומדרבנן חיישינן לה ומיהו עכ"פ יותר מפלגא ופלגא לא הוה וכשר כיון דיש לה חזקה להיתרא וכשר אבל כל שנולד לה ריעותא אחרת שוב הו"ל נוטה יותר לאיסור מלהיתר דהרי הרוב כבר אתרע ופלגא ופלגא ג"כ לא הוה דלא הוה ספק השקול וכל היכא דלא הוה ספק השקול אסרינן מדרבנן אף דיש לה חזקת היתר כיון דלא נתברר החזקת היתר רק מכח הרוב בהמות וכאן הרוב אתרע מחמת הריעותא הראשונה ונוסף עליו ריעותא עכ"פ מדרבנן חיישינן לה ומכ"ש היכא דיש להסתפק שמא נולד לה הריעותא מחיים דודאי יש להטריף כנלפענ"ד. ולפ"ז בנ"ד כל דעבר הסירכא ע"י מיעוך ומשמוש אף דניכר שמברייתו הי' לה הקמט מ"מ הקמט אין ראי' דניקב רק דיש לחוש לנקב שנעשה ע"י קמט וא"כ לא יצאת מחזקת בריאות דרוב בהמות כשרות ואף דכאן נולד לה קמט ניהו דיצאת מחזקת רוב שאין להם קמט אבל מכל מקום מחזקת רוב בהמות כשרות לא יצאת דאף בקמט יוכל להיות שאין כאן נקב וכשרה ודו"ק היטב כי הוא ענין חדש ואף שיש לפקפק ע"ז מ"מ מ"ש על הלב"ש דקמט מחיים גרע טפי זה ודאי נכון ולפמ"ש בהגהות דתר"ל הוה כס"ס ריש שני צדדים והוה רובא דאיתא קמן א"כ אפשר דעדיף מחזקה וכמ"ש שם אמנם בגוף דברי התב"ש דריעותא מחיים עדיף תמה אני דהרי הרמב"ם כתב דדוקא ספק דרוסה חמור והרי להתב"ש מהראוי להיות אפכא דספק שנולד מחיים זה אין לו חזקה דאתיא מכח רובא מהראוי להחמיר בספיקו משא"כ דרוסה דלא נולד מחיים בודאי א"כ יש להקל בספיקו יותר ואף דדרוסה שכיח אבל לא נולד בעת שנבראת ולכך מהראוי להקל וצ"ע:
2