שואל ומשיב מהדורא רביעאה א׳:י״זShoel uMeshiv Mahadura IV 1:17
א׳ראיתי בספר המצות מצות ל"ת מצוה שנ"ג מה דהרמב"ם והרמב"ן מחולקים בקורב' דעריות כמו חיבוק ונישוק דשיטת הרמב"ם דאסור מן התורה ורמב"ן חולק ע"ז ועיין במגלת אסתר. ולפענ"ד נראה דבאמת מה דאמרו בשבת י"ג ופליגא דר' פדת דאמר לא אסרה תורה אלא קריבה של גילוי עריות בלבד וכדאמרו בע"ז דף י"ז ואח"כ הביאו הך דעולא וכו' ופליגא דידיה אדידיה. ולפענ"ד סברת הרמב"ן דמצינו בתורה הקוש' שהתור' רצתה שיהי' מתגבר על היצר עד"מ התור' אסרה חמץ בפסח בחמש' מינים וצותה שיאכלו מצות מחמשת המינים וישמרו המצות שיהיו משומרים מחימוץ ראינו שהתור' רצתה שאדרבא בדברים שמחומצים אעפ"כ זו מצות מצה שנשמור מהחימוץ כדי שנגביר על היצר וכמו כן אני אומר שמצות התור' הי' שלא די שנשמור מג"ע בחיבוק ונישוק רק להיפך יש מצוה שלא נשמור מכל הרחקות ואפ"ה לא נבא לג"ע ממש. וז"ש ופליגא דר' פדת ופירש"י בשבת דרב יוסף אסר אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה ור' פדת אמר שבזה לא תגדל עוד כח המצו' רק שנעש' המצו' בכח גדול שלא יזהר מחיבוק ונישוק ואפ"ה נשמר מג"ע וזה שמביא דעולא מנשק אבי חדייהו והראה כח גבורתו שבכ"ז נשמר מגוף ג"ע. וז"ש ופליגא דידי' אדידיה דאמר עולא קריבה בעלמא אסרה תורה והיינו שהיה חושש שלא כל אדם יש לו כח זה לשמור מג"ע ולא יהיה נשמר מקריבה דג"ע ועיין תוס' שם ומצינו בע"ז שם דאחד אמר ניזול אפתחא דזונות ונכפייה ליצרן ונקבל אגרא הרי דרצה לעשות באופן שיכפה ליצר וכפי הנראה זה שיודע בעצמו שאם שיחבק וינשק יוכל לעמוד על כחו שלא יבא לידי ג"ע ממש זה מצוה גדולה וכח נשגב אבל לא ניתן זאת לאנשים ההמוניים וההמון אם יתירו לחבק ולנשק פן יבא לידי ג"ע ואינו רק סייג לתורה שהתורה בעצמה צותה לעשות סייג כמבואר באדר"נ הובא ברמב"ן שם ובמדרש רבה פ' נשא שמצינו סייג גם בתורה ובאמת אף שם אינו רק סייג מ"מ כשעובר על הסייג אף שלא בא לכלל ג"ע מ"מ לוקה ע"ז להרמב"ם וכעין מ"ש המהר"ם לובלין בשבת דף י"ח גבי גזירה שמא יחתה שאם עבר אף שמחתה מכל מקום עבר על האיסור וא"כ לפענ"ד דברי הרמב"ם נכונים ולכך לוקה על החיבוק ונישוק בלבד שעבר על הסייג שצותה התורה לעשות וכמו שלוקה בחרצנים וזגים בנזיר שזה ג"כ רק סייג לתורה ואפ"ה לוקה ואפשר לומר לפי מה דהתפללו על יצרא דזנות ואהני דלא לגרי בעריות אפשר דעל חיבוק ונישוק אינו עובר מן התורה. ובזה יתיישב הרבה קושיות של הרמב"ן אבל פשטת הענין מורה כהרמב"ם ועיין בספר מעיל צדקה מ"ש בזה ובע"ז שם מבואר ברש"י דפליגא דר' פדת על ר"ח דאמר שירחיק ד"א ומורה כמ"ש שזו אינה מצוה גדולה כ"כ שירחיק ד"א ואדרבא כל מי שבכחו שלא להרחיק ואפ"ה לא יעבור על ג"ע זה כח גדול רק שהתורה לא ניתנה לשיעורים וגדר גדול גדרה התורה ועשתה סייג לדבריה ובפרט בג"ע שנפשו של אדם חומדתן ודו"ק כי לפענ"ד דבר חדש הערתי בזה: והנה עיינתי קצת בשו"ת מעיל צדקה בזה וראיתי מה שהאריך בישוב קושית התוס' על רש"י דאיך אפשר דיחוד שרי בנדה אף דאסור מה"ת בהיא בבגדה והוא בבגדו דאינו רק מדרבנן בא"א יהיה אסור בנדה. ולפענ"ד בפשיטות ל"ק דיחוד א"א לאסור בנדה דא"כ יצטרך הבעל שומרים באשתו בנדתה והיאך יהיו שומרים ומי שאין לו בנים קטנים מה יעשה וכל דרכיה דרכי נועם ואין זה נועם שיהיה תמיד משומר אבל הוא בבגדו בודאי בנדה יותר מסתבר לאסור שיצרו תוקפו שהרי היא אשתו ולמחר תהי' מותרת לו וע"כ אסור וגם אם רש"י ס"ל כשיטת הרמב"ם גם בבגדו אסור מה"ת ושפיר אסור אף בנדה משא"כ יחוד לא אפשר בבעל עם אשתו שיצטרך תמיד שומרים. ובזה יש ליישב גם קושית התוס' ד"ה ופליגא דר"פ דרש"י ס"ל דנדה כיון שהתורה התירה יחוד וע"כ דחמור בעיני איש איסור נדה גם בבגדו יש להתיר בנדה וגם יש לומר לפי מה שנודע דנדה קשה לתשמיש דהיא חולאת כמ"ש הרמב"ם על פסוק כי דרך נשים לי א"כ חמור בעיני הבעל שלא יבא עליה ומשמר עצמו מחולאת לכך גם בבגדו אין לאסור לר"פ דאמר דמה"ת אינו אסור רק תשמיש ודו"ק היטב. ובמ"ש יש לומר דבימי ליבון ודאי יש לאסור הוא בבגדו מה"ת שכבר פסקה הנדות ויש לחוש שלא יבא עליה יותר מימי נדות וזה שאמר אליהו על האי תלמיד דברוך המקום שהרגו שלא נשא פנים לתורה והיינו דבזה ודאי אסור הוא בבגדו מה"ת ודו"ק ויש להאריך בזה בריש כתובות לחלק שם בין אבילות לאיסור נדה:
1