שואל ומשיב מהדורא רביעאה א׳:כ״בShoel uMeshiv Mahadura IV 1:22
א׳בענין גלגול שבועה.
1
ב׳נדרשתי למה ששאלו עיני ולבי במה דמבואר בטוש"ע חו"מ סי' צ"ד דבטוען איני יודע לא שייך גלגול כמבואר בס"ב ועיין בסמ"ע וב"ח שנחלקו בפירוש הדברים אי קאי שעל עיקר התביע' טוען איני יודע או שטוען בטענות הגלגול א"י וע"ש איך הדין אם טען בתחלה א"י ואז נפטר מהגלגול אם אח"כ טען נזכרתי בודאי שאז ל"מ בטוען א"י אם הלויתני דודאי יכול לחזור ולטעון אלא גם בא"י אם פרעתיך ג"כ יכול לחזור ולטעון לשיטת הרמ"א בחו"מ סי' ע"ה ס"ט וא"כ איך הדין אם מגלגלין שוב מכח שנתחייב בתחל' או דלמא קם דינא וכבר נפטר ולא מגלגלין אח"כ. ולפענ"ד דעת תורה ודעתי נוטה דאין מגלגלין למפרע ואף דמגלגלין שלא שטיתי ארוסה ונשוא' וכדומה היינו אם באות' ההשקאה הית' שותית הי' מגלגלין למפרע וכן בגלגול שבועה למפרע אבל שכעת כבר נפטר ולא שייך גלגול א"כ קם דינא ובכה"ג פשיטא דאין מגלגלין למפרע. ולפענ"ד ראיה ברורה לזה מהא דכתב התוס' בפרק השואל דף צ"ז ד"ה שאלה לאחר שהוכיחו דאין מגלגלין אלא כשהנתבע טוען ודאי ולא כשטוען שמא וע"ז הקשו דא"כ היכי מגלגלין שבועה לעולם דאפילו כשנתבע טוען ודאי יהיה נאמן במגו דהיה טוען א"י ושמעתי מכבוד אבי מורי הרב הגאון ני' שאמר ששאל בילדותו ממש מהו לשון לעולם הא משכחת לה שיהי' טוען פרעתיך ואם יהיו עדים על הלואה אז לא שייך מיגו דאינו יודע דאז הוה א"י אם פרעתיך ולפמ"ש אתי שפיר דמכאן ראיה למ"ש הרמ"א דאם חוזר וטוען נזכרתי שפרעתיך נאמן בשבועה ודלא כמהרש"ל וש"ך שם ולפ"ז שוב יש לו מגו דא"י וא"ל דאז יהי' א"י אם פרעתיך דהא אח"כ כשיצטרך לפרוע יוכל לומר נזכרתי שפרעתיך ושוב יפטור מלשלם וא"ל דכיון דצריך לשבע א"כ מה נ"מ אם יגלגל עליו בתחלה או אח"כ דזה אינו דבאמת צריך ביאור דא"כ אין התחל' לקושית אבי מורי הרב הגאון ני' דהא לא שייך כלל גלגול בא"י אם פרעתיך דבלא"ה חייב אך ז"א דהא נ"מ באם לא הו"ל למידע דפטור בא"י אם פרעתיך וא"כ שוב בלא הו"ל למידע נמי שפיר דמצד השבועה היה חייב ע"י שא"י לשבע אם נימא דגם בא"י ולא הו"ל למידע דהו"ל מחוייב שבועה ואי"ל משלם ומצד הגלגול הו"ל א"י אם פרעתיך משא"כ באם פטור מצד הגלגול ישבע היסת כשיאמר אח"כ נזכרתי או שנודעתי ברור שהוא כן ודו"ק: ובזה ישבתי לנכון מה שהקשה אותי חכם אחד מליטא בשם חכם אחד מק"ק קאליש מדי עוברו שמה הקשה אותו בהא דמקש' דיש להם מגו דאי בעי אמרו א"י והקש' דא"כ היה יכול לתפסו דתפיס' מועיל כשחייב לצאת ידי שמים משא"כ כשטוען ברי פרעתיך דפטור ולפמ"ש אתי שפיר דהא יוכל תיכף אח"כ ביום או יומים לחזור ולומר נזכרתי דלא הלויתני ואז יפטור מגלגול ולא יועיל תפיסה וז"ב: ובגוף קושית החכם הנ"ל דהא מועיל תפיסה באמת לשיטת הריב"ש דל"מ תפיס' כל שאינו חייב רק לצאת ידי שמים כמ"ש הש"ך סי' ע"ה ס"ק כ"ו לק"מ וקושיתו הוא לשיטת הפוסקים דבכל דבר דחייב לצאת ידי שמים מועיל תפיסה כמ"ש המלמ"ל פכ"א ממלוה בתוך התשובה ע"ש ודו"ק. ובגוף הקושיא שהקשה כבוד אבי מורי הרב הגאון ני' הנה מכאן נראה ראיה ברורה למה שהבין זקני הב"ח בכוונת התוס' דלא שייך גלגול כשהנתבע טוען א"י היינו כשטוען א"י על גוף התביעה העיקרית אבל כשטוען על גוף התביעה ברי ונתחייב שבועה אף שטוען על הגלגולים א"י חייב א"כ שפיר הקשו בתוס' דא"כ לא משכחת שבועה שא"י דלא שייך לומר א"י אם פרעתיך דא"כ בגוף התביעה כל שטוען א"י אם פרעתיך נתחייב לשלם ולא שייך גלגול וא"ל דמיירי במקום דלא הו"ל למידע דא"כ ממנ"פ לא שייך גלגול שבועה דהא במחושואיל"מ נחלקו הרמב"ם והראב"ד והתוס' ודעימי' אי הו"ל מחושואיל"מ או לא והנה לדעת הפוסקים דחייב לשלם שוב לא שייך גלגול שבועה ועיין בסי' ע"ה סט"ו ובסמ"ע ס"ק מ"ם ומכ"ש לדעת הסוברים דפטור כל שא"י לשבע וא"כ לא שייך גלגול שבועה ושפיר הקשו אבל לדעת הסמ"ע והש"ך שפיר משכחת לה בהי' בגלגול א"י אם פרעתיך ובמקום דלא הו"ל למידע דפטור וחייב היסת ובתורת גלגול חייב ש"ד: והנה ראיתי בתומים סי' צ"ד שהקשה במה שתירצו בתוס' דלכך לא שייך מגו דא"י לפי שאז נראה שהתובע טוען יותר אמת שטענו בברי וזה משיבו בשמא וע"ז הקשה דהא גם בטענו שמא ג"כ שייך גלגול שבועה ושם לא שייך התירוץ הנ"ל דהא גם זה טענו שמא ע"ש ולפענ"ד נראה לפמ"ש בטעם הקושיא דיהא נאמן במגו דא"י והא א"י ליכא מגו דיועיל תפיסה לשיטת הפוסקים דא"י אם נתחייבתי מועיל תפיסה כיון דחייב לצאת ידי שמים וכתבתי דיכול לומר נזכרתי ולפ"ז זה שייך כשזה טענו בברי א"י דלכך נאמן כשאומר נזכרתי משום דלא הי' מעיז לומר נזכרתי כשזה טענו בברי אבל כשזה טענו שמא וזה שמא א"כ למה יהי' נאמן בטוען נזכרתי דהא יש לומר כיון דראה שזה טענו שמא לכך חזר וטוען נזכרתי אבל באמת זה אינו סברא כלל דסוף סוף למה לא יהיה נאמן כל שהוא מפטור לפטור וגם כיון דשניהם טוענים א"י שוב פטור אף לצאת ידי שמים ול"מ תפיסה כלל וא"כ הדרא קושיא לדוכתא וצ"ע כעת: והנה בגוף הדין שנסתפקתי אם מגלגלין למפרע כל שכבר קם דינא לכאורה נראה דתלוי בפלוגתא דרבותא בהא דתנן בכתובות דף פ"ו ע"ב הלכה מקבר בעלה לבית אביה דאין היורשין משביעין אותה ואם נעשית אפטרופיא היורשין משביעין אותה על העתיד לבא ואין משביעין אותה לעבר והקשה הרא"ש למה חזר וכתב אותה הלכה דאין היורשין משביעין אותה לעבר הא כבר תני לה וכתב בשם הר"ש מבנבורק דקמ"ל דאף ע"י גלגול אין משביעין אותה דאף דבשותפין שחלקו יכול לגלגל אח"כ כאן שפטר בפירוש א"י לגלגל ע"ש והרמב"ן הובא בנימוקי שם כתב דיכול לגלגל עליו ועיין בטור חו"מ סי' צ"ג ובד"מ שם ובאהע"ז סי' צ"ח ולפ"ז יש לומר דזה תלוי בזה דאם נימא דכל דקם דינא א"י לגלגל הנה כאן כבר קם דינא דהא כבר פטרה ואין לך קם דינא יותר מזה והרמב"ן ס"ל דלא אמרינן דקם דינא ומגלגלין אח"כ ולשיטת הר"ש מבנבורק אמרינן דקם דינא ולא דמי לכל גלגול שבועה דשם לא קם דינא רק שלא היה יכול להשביעו מקודם דהוה טענת ספק וכדומה ואח"כ מוצא מקום לגלגול אבל כאן כבר פטרו בפירוש ועיין תומים סי' צ"ג שנדחק למה הרי"ף ודעימיה לא מפרשים דקאי על פטרה וכשיטת הר"ש מבנבורק ולפמ"ש יש לומר דס"ל דלא אמרינן קם דינא ולא שייך לפטור בשביל זה ולכך הוכרחו לחדש דאף בלא פטר כל שלא השביעה מחל לה ע"ש. איברא דלכאור' הי' נראה ראיה דלא כשיטת הר"ש מבנבורק מהא דאמרינן בכתובות שם בשלמא למ"ד על הפוגמת דמסקה אדעתא וכו' אלא על אפטרופא מי מסקא אדעתא דמותיב לה אפטרופא ומשני דקאי על הלכה מקבר בעלה ע"ש ולפ"ז הא הב"ח חידש דלפי המסקנא ר"נ לא פליג על ר"י א"ר רק דקאי על רישא ובאמת אף שפשטת לשון הש"ס מורה כן דהרי לא חזר ושנה המחלוקת של ר"י א"ר עם ר"נ ומשמע דר"נ לא קאי ע"ז אבל זה תמוה דאיך שייך שיטעה כ"כ ויסדר תחלה מחלוקת ר"נ עם ר"י א"ר מה דלא פליגי כלל וע"כ דלפי המסקנא ר"נ פליג על ר"י וס"ל דגם בסיפא מיירי לר"נ דלא פטרה מאפטרופיא וא"כ קשה מה קמ"ל הברייתא וע"כ דלא כשיטת הר"ש מבנבורק. ובזה מיושב היטב מה שהקש' הב"ח על הרא"ש שכתב דר"נ ס"ל דלפי המסקנא ג"כ כל שפטרה מפגמ' פטרה גם מאפטרופיא ונדחק הוא דמנ"ל זאת להרא"ש ע"ש ולפמ"ש אתי שפיר דהרא"ש לשיטתו דס"ל עיקר כפירוש הר"ש מבנבורק וא"כ דחיק ליה לפרש דר"נ קאי על הרישא ולכך פירש דלפי המסקנא ג"כ כל שפטרה מפגמ' פטר גם על הא האפטרופא ואתי שפיר ודוק היטב שוב ראיתי בשיטה מקובצת שכתב בשם הרא"ש דלכך אין לו מגו דא"י דהוא מתיירא שמא יתפוס ולא יוכל להוציא ממנו מספק ע"ש בב"מ דף צ"ג בסוגיא דשאל' ושכורה: והנה בגוף ביאור הענין דאמר מי הוות ידעה דמותיב לה אפטרופא לפענ"ד הי' נראה לפרש דקושית הש"ס הוא ע"פ מה דמבואר בחו"מ סי' ר"ז ס"א דאם התנה המוכר טובת הלוקח הוה פטומי מילי ודוקא כשהתנה אחר שנעשה המקח רק שלא נגמר אבל בתחלת המקח מועיל ע"ש ולפ"ז הכי מקשה כיון דהוא התנה עמה שפטרה ולא נזכר כל שהיא התנית עמו וגם מסתמא לא הוות ידעת כלל שיושיבה אפטרופוס א"כ בודאי לא התנית עמו וא"כ הו"ל פטומי מילי ובזה מיושב היטב שטת הב"ח שכתב דלפי המסקנא כל שפטרה מפגמה לא פטרה מאפטרופוס ותמהו הח"מ והב"ש דמנ"ל זאת דהש"ס לא אמר רק דעל אפטרופס לבד לא אסיק אדעתא שתבקש מעמו אבל כל שפטרה מפגמה מכל מילי פטרה ולפמ"ש אתי שפיר דכל דלא פטרה בפירוש מאפטרופס פשיטא דהו"ל פטומי מילי שהרי הוה כהותנה עמה טובתה מיהו יש לדחות דהא רש"י פירש דמתוך שפטרה מפגמה רמיא על נפשה ותבעתו שיפטרה מכל מילי אך לפענ"ד הי' נראה דזה היה אסמכתא דלא סמך דעתו ופטרה וגם היא לא סמכה דעתה הן אמת דבלא"ה צריך ביאור דמה מועיל מחילה על השבועה והוה לי' דבר שלבל"ע וכבר האריך בזה הפ"י בחידושיו ולכאור' הי' נראה לי דכיון דמיירי בשעת כניסה אמר לה כן והרי בשעת נשואין שייך ג"כ הן הן הדברים הנקנים באמירה ומועיל ואף דדבר שא"ב לא מועיל אף בדברים הנקנים באמירה כאן לא הוה דבר שא"ב דבידו להושיב' באפטרופסת וא"כ מועיל למחילה. ומעתה כל שלא מסקא אדעתא ניהו דכל שפטר' רמיא אנפשה אבל עכ"פ כל שלא סמכה דעתה לא שייך לומר דהן הן הדברים הנקנים באמירה מתוך חיבת חיתון דהרי באמת לא שייך חיבת חיתון כלל דלא מסקא אדעתה כלל שיהיה כן. ובזה מיושב קושית התוס' מנ"ל דמיירי דוקא בעת הנשואין ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ הוי דבר שלבל"ע ול"מ מחילה על הזמן של אח"כ ומיהו שיטת הרמב"ם לענין דבר שאינו קצוב דמועיל בדברים הנקנים באמירה ואולי יש לומר דזה גרע והוה אסמכתא טפי ודו"ק ועכ"פ סברת הב"ח דלא פטרה מאפטרופס י"ל דהוא מטעם זה ועכ"פ יהיה איך שיהי' כבר זכינו דהספק שלי תלוי במחלוקת הנ"ל שבין שיטת הרי"ף ורמב"ן ודעימי' לשיטת הר"ש מבנבורק ומצאתי בשו"ת פנים מאירות ח"ב סי' קל"ז שנשאל בשותפין שהי' להם סכסוך בשותפות ופסקו הב"ד שבועת השותפין ונתפשרו ומחלו זה לזה השבועה ואח"כ נתחייב שותף אחד מהם לחבירו שבועה באיזה עסק ורצה לגלגל עליו גם השבועת השותפין וע"ז הביא מחלוקת הרמב"ן והר"ש מבנבורק הנ"ל שהובא בטור חו"מ סי' צ"ג ובד"מ שם וע"ז כתב שדברי הנימוק"י בשם הרמב"ן נדחין מהלכה והביא דברי הש"ך בחו"מ סי' ע"א ס"ק י"ד ולפענ"ד קשה מאד לדחות דברי מרן דכלא תלמוד' הרמב"ן והנימוק"י הזכיר דבריו בקצרה ואין להם מובן אבל המעיין בשיטה מקובצת כתובות דף פ"ו ע"ב ימצא דברי הרמב"ן מפורשים והנה הרמב"ן מביא ראיה ממה שמצא בתשובת הגאונים שכל שכתוב בשטר נאמנות ואח"כ נתחייב לו שבועה יכול לגלגל עליו וה"ה בזה וכתב הפ"מ דל"ד דשם לא נתן לו נאמנות רק שסבור שנאמן הוא א"כ אח"כ שמצא בו ריעותא ונתחייב לו שבועה אמרינן דלא האמין לו ויכול לגלגל עליו משא"כ כאן שפטרה בפירוש ומאד תמהני דאיך רצה לעייל בגילא דחיטתא דברי הרמב"ן והם ברורים ונכונים וגם כאן מה שפטרה היה בשביל שהאמין לה וא"כ כל שמצאו מקום לגלגל עליו למה לא יגלגל ואדרבא עוד מגרע גרע דשם נתן נאמנות על דבר שבא לעולם וכאן הוה דבר שלא בא לעולם וגם שם זה שהאמין הוא בעצמו מגלגל וכאן היורשים רוצים לגלגל ומאד תמהני מ"ש הפ"מ שלא היו מקובל להב"י ורמ"א דברי הנימוק"י בשם הרמב"ן ולכך לא הביאם בש"ע וחלילה לומר כן שהיאך אפשר שדברי הרמב"ן והנימוק"י והרמב"ן למדה מהגאונים לא יקובלו בעיניו ואף דהכריע כשיטת הר"ש מבנבורק לא בשביל זה ידחו דברי הרמב"ן לגמרי לא תהא כזאת בישראל ולפענ"ד היה נראה לחלק עפמ"ש הבה"ג הובא בש"ך סוף סי' כ"ה דאם נתפשר עם אחיו וכתב בשביל שקיבל מעות מחל כל התביעות שיש לו אף שנתגלה אח"כ ממון מועיל אבל אם כתב שמחל השבועה אמרינן דשבועה מחל ולא ממון ע"ש ולפ"ז בשלמא בשטר שיש בו נאמנות יש לומר דכל שנתגלה אח"כ שחייב לו שבועה א"כ דוקא אותה שבועה מחל לו אבל ע"י גלגול לא מחל לו אבל באשה שפטרה בשעת נשואין בשביל חיבת חיתון א"כ מחל כל התביעות פשיטא דנפטר' אף מגלגול. ובזה נראה לפענ"ד דזה מה דאמרו מי הוה ידעה דמותיב לה אפטרופא והיינו דבשלמא אם פטרה מפגמה ואמרינן דפטר' מכל השבועות א"כ כיון שלא היתה אפטרופיא כלל וא"כ לא שייך לומר שמחל דוקא השבועה שהרי לא הי' עוד ענין אפטרופסת כלל ואפ"ה מחל א"כ פשיטא דלא שייך לגלגל כלל אבל אם מחל אפטרופא א"כ יש לומר דדוקא השבועה לבד מחל ולא ע"י הגלגול וא"כ איך יתכן הסיפא.
2
ג׳ובזה מיושב היטב קושית התוס' דלוקי שהיתה אפטרופסת כבר ולפמ"ש אתי שפיר דממנ"פ פריך דאם כבר היתה אפטרופסת א"כ שוב יש לומר דשבועת גלגול לא מחל כלל ואם לא היתה אפטרופסת מנ"ל דהוה ידעה דמושיב לה אפטרופסית ודו"ק ועי"ז משני דקאי על הלכה מקבר בעלה ובאמת לא פטרה מאפטרופסית כלל וכשיטת הב"ח או כשיטת הרא"ש ודו"ק ועכ"פ דברי הפ"מ אינם נכונים א"כ מה שחלק הפ"מ דכל שהי' כבר טענות ותביעות לפני הב"ד והב"ד פטרו משבועות בודאי א"י לגלגל הנה לפמ"ש הדבר יש לו יסוד דהו"ל כקם דינא דהיינו לאחר שפסק הב"ד הטענות ועיין בחו"מ סי' רס"ח ומקורו מהתה"ד ובספר תקפו כהן שהאריכו בזה וגם לפמ"ש כאן הוה ליה כמחל התביעות ולא השבועות בלבד ודוק. והנה במ"ש התוס' דאין מגלגלין רק כשיש רגלים לדבר כמו בסוטה דרגלים לדבר מדקינא לה ונסתרה ולכאורה צריך ביאור דהא שאני סוטה כיון דהתורה עשתה כודאי לכך יכול לגלגל אף למפרע דמדזינתה עכשיו י"ל דגם למפרע זינתה משא"כ בשבועה מה"ת לגלגל על עבר. אמנם באמת ל"ק דכל הטעם דנעשה כודאי הוא בשביל הרגלים לדבר מדקינא לה ונסתרה אתרע החזקה ועשה הכתוב כודאי וכמבואר ריש נדה וא"כ ממילא מוכח דכל שיש רגלים לדבר מגלגלין. ובזה מיושב היטב מה שהקשה בספר שערי משפט סי' צ"ד דכיון דבעי רגלים לדבר א"כ אמאי מגלגלין הא יש לה חזקת כשרות ונימא דלא זינתה מקודם ולק"מ דבסוטה בודאי יכול לגלגל דהא כעת זינתה בודאי ושוב מגלגלין למפרע ושאני גלגול שבועה דגם כעת אינו ברור רק דהשבועה מברר הספק ולכך א"י לגלגל רק ברגלים לדבר משא"כ שם דסוטה ודאי זינתה כעת ולכך מגלגלין ובלא"ה אין מקום לקושייתו דאטו אנן טעמא דקראי דרשינן הא סוטה גזירת הכתוב הוא דמגלגלין ורק מה דיליף מסוטה לענין שבועה בזה בעי שיהי' דומיא דסוטה שיש רגלים לדבר ולק"מ ודו"ק ובאמת דבש"ע סי' ל"ז מבואר דאין אדם נפסל למפרע ואמרינן השתא הוא דאתרע וא"כ דמה דמגלגלין בסוט' הוא לפי שכל שנוכל לברר ע"י הגלגול לא עדיף חזקת כשרות מרוב דקי"ל דכל דאיכא לברורי מבררינן ואף כי היכא דאיכא ריעותא כעת וא"כ לק"מ דלכך מגלגלין גם על לעבר ודו"ק: ובגוף הענין דלמדנו גלגול שבועה בממון מק"ו דסוטה דמה סוטה שלא ניתן לתבע בע"א מגלגלין ממון שניתן לתבע בע"א לא כ"ש לכאורה קשה טובא דא"כ היאך כתבו התוס' בב"מ דף ג' דנימא דכ"ה חייב שבועה וא"ל מדאצטריך ע"א דהא אצטריך ע"א בטענו בספק וקשה למה לא אמרו דצריך ע"א דאל"כ לא נדע גלגול שבועה דילפינן מע"א. והנה אחד מהתלמידים השיב דאם נימא דכ"ה חייב ג"כ שבועה בודאי מצינו למילף גלגול שבועה מק"ו דאם בסוט' אף בע"א לא ניתן לתבע ואפ"ה מגלגלין ק"ו לממון דניתן לתבע אף בכ"ה אמנם עדיין קשה דא"כ לילף ק"ו ממוד' במקצת דחייב שבועה מה"ת וע"כ כיון דשייך אשתמוטי הוא דקא משמיט לכך צריך לשבע ה"ה בכ"ה במקום שיכול להעיז כגון בבנו אין ראי' דיכול לגלגל שבועה דהוה כמודה במקצת דיכול להעיז. אך יש לומר דכיון דמודה במקצת דחייב שבועה הוא כעין גלגול שבוע' כמ"ש התוס' בכתובות דף ח"י א"כ להס"ד דלא ידענו גלגול לא הי' יכול למילף ממודה במקצת גלגול שבועה דאם לא ידענו גלגול גם מודה במקצת מהראוי שפטור וא"כ אם כ"ה הי' חייב שפיר הי' יכול למילף מיניה לגלגול ועדיין צ"ע: והנה לכאורה צריך ביאור סברת התוס' שכתבו דמודה במקצת חייב שבוע' דהוה כעין גלגול דע"י שהודה שחייב לו ממון מגלגלין עליו שבועה ע"ש דלפ"ז לפי מה דמבואר בסי' ע"ה סט"ו דדעת רבים מהפוסקים דלא אמרינן בגלגול שבועה מחו"ש וא"י לשבע משלם בין שלא יכול לשבע על עיקר שבוע' בין שלא יכול לשבע על הגלגול וא"כ גם כאן השבוע' עצמה היא גלגול וא"כ למה יהי' מחושאיל"מ. אמנם נראה דזה אינו דדוקא בשבוע' ע"י גלגול שבוע' שפיר אמרינן דניהו דרבתה תורה להשביע ע"י גלגול אבל שיתגלגל ממון עי"ז לא אמרינן אבל כאן הממון מגלגל שבועה שפיר אמרינן דהתור' הקילה עליו שישבע ואם לא ישבע מחייבו ממון דממון מגלגל ממון דבשלמא שבוע' לא מצי לגלגל ממון דאיך יהי' כח הטפל חמור מן העיקר דעיקר הגלגול לא בא ע"י ממון משא"כ בממון דיכול לגלגל ממון כשא"י לשבע.
3
ד׳איברא דאכתי קשה דהרי גם בשבוע' ע"י גלגול שבוע' אם בעיקר השבועה א"י לשבע הו"ל ממון ואמאי לא יגלגל שיתחייב לשלם על הגלגול אמנם זה אינו דהרי באמת עיקר השבוע' אינו רק שבועה גרידא דהרי אם הי' יודע הי' נשבע ונפטר וא"כ אינו רק שבועה ושבוע' מגלגל שבוע' ולא ממון משא"כ ממון יכול לגלגל גם ממון כשלא ירצה לשבע. ובזה נראה לפענ"ד דלכך באם לא הו"ל למידע פטור במחוייב שבוע' ואיל"מ משום דא"כ הי' עיקרו של השבוע' ממון והיה יכול לגלגל ג"כ ובאמת אנן ס"ל דאינו חייב ממון על הגלגול וע"כ דבמקום שלא הו"ל למידע אף דא"י לשבע פטור וא"כ אינו בא לשבוע' ודו"ק כי קצרתי לפי שגוף ההער' היא חדשה: והנה בהא דאמרו רשב"י אומר נאמר' שבועה בחוץ ונאמרה שבוע' בפנים מה שבועה האמורה בפנים עשה הכתוב ספק כודאי אף שבועה האמור' בחוץ עשה בה ספק כודאי ועיין תוס' בקידושין דף כ"ח שם ד"ה נאמר' שבעינן שיהי' רגלים לדבר וכן קי"ל בסי' צ"ד. ולפענ"ד היה נראה דדוקא אליבא דרשב"י הוא כן דהרי ר"ש חולק במקוה וס"ל דאינו רק ספק ואמרו בריש נדה דל"ד לסוטה שכן רגלים לדבר ע"ש וא"כ לדידיה בעי רגלים לדבר אבל לחכמים דס"ל דעשה ספק כודאי ול"צ לומר שכן רגלים לדבר ושוב אף שאין רגלים לדבר. והנה לפענ"ד הי' נראה דלפי מה שחדשו בתוס' דבעי שיהי' רגלים לדבר בזה מתורץ קושייתם לעיל דלמה לי ק"ו הא יוכל למילף שבועה בחוץ משבוע' בפנים ולפמ"ש אתי שפיר דא"כ היו צ"ל רגלים לדבר כמו בסוטה אבל לפמ"ש דוקא לר"ש הוא כן ולא לרבנן ולפ"ז לדידן שפיר קשה למה לי ק"ו שוב ראיתי במקנה שכתב ליישב קושית תוס' כמ"ש ונהנתי אבל לפמ"ש לרבנן קשה ודו"ק וראיתי לרשב"א בחידושיו לקידושין וכן הוא בר"ן פרק כל הנשבעין שכתב בשם י"א דסוטה כברי משום דרגלים לדבר דקינא לה ונסתרה ולפענ"ד זה דוקא לר"ש דאינו אלא ספק ויליף מסוטה משום רגלים לדבר אבל לרבנן לאו משום רגלים לדבר רק דהתורה עשה ספק כודאי בסוטה ועיין ריש נדה בדף ב' ודף ג' ותמצא:
4