שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:ק״אShoel uMeshiv Mahadura IV 2:101
א׳ענין גט שאינו מקויים. הרמ"א בסי' קמ"ב באהע"ז כתב דאם הביא השליח הגט שאינו מקויים בחותמיו אף שאין מכירין חתימת דייני הקיום מכל מקום יש לסמוך בשעת הדחק משום דמה"ת א"צ קיום דנעשה כמו שנחקרה עדותן בב"ד ע"ש והט"ז השיג ע"ז דהרי גם לענין בפ"נ פרכינן ריש גיטין ולבעי תרי ואמרינן דמשום עגונה הקלו דמה"ת כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואפ"ה אי לא אמר בפ"נ ונשאת תצא וא"כ מה נ"מ בין קיום עדי הגט ובין קיום דייני הקיום ומה נ"מ בזה ע"ש וכבר כתבתי בזה בהגהותיי ובתשובה הארכתי וכעת חדשות אני מגיד דהנה בהא דאמרו בריש גיטין קיום שטרות דרבנן ומן התורה כמי שנחקרה עדותן בב"ד וכן אמרו בכמה מקומות הקשו הקדמונים על הרמב"ם דפסק דד"ת אין מקבלין עדות אלא בע"פ דא"כ הוה מפי כתבם וא"כ היאך אמרו דקיום שטרות דרבנן והא מדאורייתא פסול השטר וכתב המהרי"ט בראשונות סי' י"ז דלענין לחוש למזוייף ודאי לא חיישינן מה"ת דלא חציף אינש לזייף ורק מדרבנן הוא דאצריך ע"ש וצ"ל דהא דאמרו מדאורייתא כמו שנחקרה עדותן בב"ד היינו לענין זה דלא חיישינן למזויף ואף דהוה מפי כתבם ע"ז נאמן השליח והאמינו חז"ל כבי תרי ולא הוה מפי כתבם ואף דעדים עצמן אינן נאמנים בשאינם זוכרים העדות רק מכח השטר אבל מכל מקום כשבאים ומקיימים חתימתם סגי בזה כמבואר סי' מ"ו סעיף יו"ד וא"כ גם להשליח נתנו חז"ל נאמנות כבי תרי לענין שאינו מפ"כ וזה הענין דמה"ת כמי שנחקרה עדותן בב"ד והיינו דלא חיישינן לזיופא רק דמשום מפי כתבם פסול אבל כל שהשליח אומר בפ"נ הוה כשני עדים שמקיימין החתימות אף דהם אינם זוכרין ומטעם כל דל"ח לזיוף רק משום מפ"כ כל שעדים מקיימים החתימות ובעדים אחרים לא הצריכה התורה מפיה' גם השליח נאמן כתרי משום עגונה ומעתה אם לא אמר בפ"נ שוב פסול משום מפי כתבם וגם מה"ת פסול דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם ולפ"ז לענין קיום הדיינים דלא שייך מפי כתבם כמ"ש הריב"ש הובא בש"ע סי' מ"ו סעיף יו"ד וא"כ שוב מה"ת כשר דלזיוף לא חיישינן ומפ"כ לא שייך בהם שפיר סמכינן על השטר אף שאינו מקויים וז"ב ול"ק קושית הט"ז כלל. וראיתי בקצה"ח סי' מ"ו סק"ה שהביא דברי המהרי"ט הנ"ל והבין ממהרי"ט הנ"ל דהא דאין חוששין לזיוף לא הוה מטעם דנחקרה רק דלא חיישינן לזיוף וצ"ל דהא דאצרכו קיום מדרבנן משום שלא יהיה מפי כתבם והוא כמ"ש ודו"ק. ובזה נראה לפענ"ד מה שנחלקו הרמב"ם והראב"ד פ"ז ופי"ב מהלכות גירושין שהרמב"ם סובר שאשה שמביאה גיטה מתירין אותה להנשא אעפ"י שאינו מקויים והראב"ד כתב דצריך להתקיים בחותמיו ולפמ"ש י"ל דהרמב"ם ס"ל דלענין מזוייף לא חיישינן מה"ת והו"ל לענין זה כנחקרה עדותן בב"ד ומה דאצריך קיום הוא משום מפי כתבם וכיון דהאמינו לשליח כשנים גם לאשה האמינו ולא הוה מפי כתבם אבל הראב"ד ס"ל דמדרבנן חיישינן לזיופא א"כ צריך קיום אמנם הראב"ד לא חלק רק בשאשה אומרת שכבר נתגרשה וכמבואר בסי' קמ"ב סי"ג אבל בבאתה בתורת שליחות להולכה מהימנא כמ"ש הב"ש בטעם הדבר בשם הריב"ש ע"ש ובשו"ת ש"ב בבית אפרים חלק אהע"ז סי' ק"מ האריך בזה אבל כ"ז אינו ענין אם בא בתורת שליח להולכה וכמ"ש.
1
ב׳איברא דלפ"ז למה בא"י שא"צ לומר בפ"נ כשר אפילו לא נתקיים והא סוף סוף הוה מפי כתבם לשיטת הרמב"ם וצ"ל דכל שמצויין עדים לקיימו הו"ל כיש עדים אחרים לקיימו דלא פסול מטעם מפי כתבם. ובזה נראה לפענ"ד מ"ש הרמב"ם והובא בש"ע סי' קמ"א סעיף נ"ג דאם בא הבעל וטען מזויף תצא והקשה הב"ש הא מה"ת א"צ קיום דהוה כנחקרה וליכא כאן חזקת א"א רק מדרבנן ולמה כתב דהגט בטל וגם הלח"מ נתקשה בזה ולפמ"ש הרמב"ם לשיטתו דס"ל דפסול מפ"כ וא"כ כל שאין כאן עדים לקיים שלא נודע עדיו ושוב פסול מה"ת דבעי מפי כתבם וז"ב ודו"ק היטב כי הוא ענין חדש ועיין מהרי"ט שם דבגט לא שייך מפי כתבם:
2