שואל ומשיב מהדורא רביעאה ב׳:ק׳Shoel uMeshiv Mahadura IV 2:100
א׳נתתי לבי לעיין במ"ש ר"ת בשבת דף כ"ב ובביצה דף למ"ד דמה שאמר מה חג לד' היינו בשיעור סוכה כגון ב' דפנות והשלישית טפח אבל אי עביד דפנות שלימות יותר משיעור סוכה לא נפיק מקרא וק"ל טובא דהא קי"ל דאין ברירה וא"כ אי עביד ד' דפנות איזה דופן הוברר שזה הי' מהשיעור דלמא אותו דופן שייך להשיעור ונתקדש וכן להיפך והרי נתקדש כלו. אמנם בר"ן וכן בש"ע סי' תרל"ח כתבו דלאחר שעשה השיעור ואח"כ הוסיף דופן מותר וא"כ כבר הוברר הדבר. ובזה יש ליישב מה דקשה לי עוד למה לא נימא פשטה קדושה בכולה כדאמרו בקדושת הגוף ואף בקדושת דמים אמרינן פשטה קדושה בכלה ועיין תמורה דף יו"ד ובקידושין דף זיי"ן ולפמ"ש אתי שפיר דכל שכבר עשה הכשר סוכה ואז לא היה עוד הדופן הרביעי א"כ אז לא שייך פשטה קדושה דלא הי' עוד על מה לחול לכך לא חל רק בשיעור הצריך לזה ולפי זה לפמ"ש הרא"ש דהדפנות לא קדוש כלל רק בסכך צ"ל ג"כ דמיירי שבתחלה לא סכך רק כשיעור ז' על ז' ואח"כ הוסיף ודו"ק. ובזה יש ליישב מה דפריך הש"ס בביצה על ואם התנה הכל לפי תנאו ופריך הש"ס דעצי סוכה לא מהני תנאה והקשו בתוס' בשבת שם דלמה לא משני דמיירי על היותר מן השיעור. ולפמ"ש אתי שפיר דשם מיירי סתם דעשה כל הסוכה סתם ובכה"ג אין ברירה וגם פשטה קדושה בכלה. ובגוף הקושיא דלמה לא נימא פשטה קדושה בכולה דלא שייך כאן דעת אחרת הי' נראה דע"כ לא שייך פשטה כלה רק בבהמה או באשה דאי אפשר לחלק דע"ז קדשה ועל היתר לא קדשה או הקדישה דהא אי אפשר לחלק אבל בסוכה דהי' יכול להיות שלא יעשה רק מה דצריך להשיעור וגם יכול לסתרה ולא יהיה סוכה רק בהצריך לשיעור וא"כ לא שייך פשטה קדושה בכלה. ובזה י"ל מה דפריך ומי מהני בה תנאי והקשו בתוס' דלישני דהכל לפי תנאו היינו ביותר מהשיעור ולפמ"ש י"ל דדייק מ"ש סוכת החג בחג למה לי' לומר בחג הי' לו לומר רק סוכת החג ולפמ"ש י"ל דבאמת הש"ס פריך לעיל על ר"ש דמתיר והא קא סתר אהלא ומשני בסוכה רעועה דדעתי' עלי' מאתמול ולפ"ז בחג דעכ"פ לכתחלה ודאי בעי סוכה הראויה לשבעה ועיין סוכה כ"ח לר"א ואף לדידן עכ"פ בחג עצמו ודאי לא שייך סוכה רעועה דמצפה שמא תפול דבכה"ג לכ"ע פסולה דאינה ראויה לשבעה וא"כ אף לר"ש אסורה וע"ז משני דסיפא אתיאן לסוכה דעלמא אבל בחג שוב שייך פשטה קדושה בכלה דא"ל דאפשר לסתרה דבכה"ג לא יכול לסתור רק בסוכה רעועה ובחג לא שייך זאת וכמ"ש ודו"ק. ובזה יש ליישב מ"ש השעה"מ בהלכות סוכה פ"ז שכתב דבסוכה דמצוה לא מהני תנאי שמא תפול אבל איני בודל מהני ולכאורה מ"ט דלא מהני תנאי שמא תפול ואיני בודל מהני ולפמ"ש אתי שפיר דתנאי שמא תפול לא שייך בסוכת מצוה דהא בעי סוכה הראויה לשבעה וסוכה רעועה לא שייך בסוכת החג ושוב פשטה קדושה בכלה אבל איני בודל לא שייך פשטה קדושה בכולה דהא ביש דעת אחרת המעכב לא שייך פשטה קדושה בכלה וכמ"ש ובזה יש לחלק בין נויי סוכה לעצי דבעצי סוכה לא מהני שמא תפול אבל בנויי סוכה לא שייך פשטה קדושה בכלה דאינו דבר מקובץ. ובזה יש ליישב דברי המהרש"א שכתב להיפך ואין להאריך:
1
ב׳והנה בגוף סברת המהרש"א דתנאי דאיני בודל הוא דלא מהני ורק תנאי דשמא תפול מועיל לפענ"ד הסברא היא דהנה התוס' כתבו דהוה מצי למפרך דלא מצינו שמועיל תנאי במוקצה מחמת איסור ועפ"י שהאריך בטעם הדבר ולא העלה דבר ברור. אך לפענ"ד הסברא דאיך שייך שיועיל תנאי בדבר שאסור והקצה מדעתו משום דאסור לעשות כן ואיך מועיל תנאי וכעין דאמרו אמר על הבכור משתצא רובו יהי' עולה דלא מועיל דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין וגם כאן כל דהקצהו מחמת איסור לא שייך תנאי ולכך ל"מ תנאי דאיני בודל דהא אסור משום סתירת אהל אבל תנאי דשמא תפול מועיל דליכא איסור רק משום ביזוי מצוה או שהוקצה וכל שנפל בודאי לא שייך לא ביזוי מצוה ולא הוקצה ושפיר מועיל תנאי דהא ע"ז לא חל דברי הרב כלל וז"ב. איברא דהשעה"מ הלכות סוכה פרק ז' הקשה דא"כ למה אוקי אביי ורבא באומר איני בודל ולא אוקי באומר התנאי שאם תפול כמו דמועיל בעצי סוכה על היותר מכדי הכשר סוכה וה"ה בנויי סוכה כל שתפול יהי' שרי ולפענ"ד נראה דרבותא קמ"ל דאף באומר איני בודל מהני דל"מ במתנה שאם תפול דאז ליכא משום ביזוי מצוה או הוקצה אלא אף באומר איני בודל דיש סתירה וה"א דל"מ תנאו ואפ"ה מותר ומטעם דכל הטעם דל"מ תנאי דאיני בודל משום דאיכא משום סתירת אהל ודברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ולפ"ז זהו בסוכה דשייך דברי הרב אבל בנויי סוכה דעיקר האיסור בא משום דהוא עשהו לנוי א"כ בא מחמת דברי התלמוד שפיר מועיל באומר איני בודל דגם זה בא משום דברי התלמוד שעשה נוי לסוכה ובפרט שאמר איני בודל הוה כמ"ש התוס' בתמורה שם דאמר עד יציאת מיעוטו דבא קודם דברי הרב שפיר מועיל מכ"ש כאן דגם דברי התלמוד לא חל מקודם ומ"ש בהך דרב אסי דהפריש שבעה אתרוגים לשבעה ימים דהוה כהתנה אם נפל ע"ש לפענ"ד לא דמי דשם נפל אזדא לי' וכאן ישנו ואיך מצי אכיל הא לא הוברר מי הי' ליום זה ואולי כל אחד הוכנה על יום אחד ודו"ק. ובגוף סברת ר"ת דעל היותר לא חל לפענ"ד נראה לפמ"ש התוס' בשבת שם בהא דאמר אבוהון דכלהו דם ולא קאמר אבוהון דכלהו עצי סוכה משום דעצי סוכה מתבטל המצוה כשמסתפק בו ולפ"ז זהו במה שצורך לסוכה אבל היותר מכדי הכשר לא נתבטל המצוה ולכך לא אסור מקרא דלא חל שם שמים על יותר מזה דהרי לא יתבטל המצוה ולפ"ז י"ל דלכך מועיל התנאי דשמא יפול דכל שנפל ובלא"ה נתבטל המצוה שוב הוה כיותר מהכשר מה שצריך למצוה אבל איני בודל מהם ל"ש בזה דהא ע"כ יבדל דהא מבטל מהמצוה ודו"ק. ולפ"ז בשיעור סוכה דלא מבטל המצוה וא"כ גם איני בודל מועיל ולכך אוקי אביי ורבא באומר איני בודל ודו"ק היטב:
2
ג׳והנה בהא דאמרו ומי מהני בה תנאי והאמר ר"ש משום ר"ע שחל שם שמים על הסוכה נדחק הפ"י דמה ראיה מזה דלא מהני תנאי.
3
ד׳אמנם נראה דהנה יש לחקור הך קדושה דחל על הסוכה מהו דא"א לומר קדושת דמים דהרי לא שייך בזה שיצטרך למוכרו ולחול קדושה על הדמים וקדושת הגוף לא שייך דא"כ למה פקע בכדי ומהמ"א סי' תרל"ח נראה דאינו רק תשמישי מצוה ולא קדושה וגם בפני יהושע כאן משמע דאינו קדוש קדושת הגוף. ולפענ"ד היה נראה דהוא קדושת הגוף שחל שם שמים על הסוכה כמו על החגיגה והיינו קדושת הגוף ואף דקדושת הגוף לכ"ע לא פקע בכדי נראה לפענ"ד לחלק דשאני שאר קדושות דשייכים לעולם אבל כאן עיקר הקדושה בשביל המצוה וא"כ אינו קדוש קדושת הגוף רק על אותו הדין שהיא מצוה לשבת בה זהו קדושת הגוף שלה. ובזה ניחא לי קושית המ"א דהזמנה לאו מלתא והקשה המ"א דהא בקדושה הזמנה מלתא היא ולפמ"ש אתי שפיר כיון דעיקר הקדושה היא מצד המצוה ובמצוה הזמנה לאו מלתא היא לכך גם הקדושה לא חל בהזמנה וז"ב. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית התוס' דקרא דחל שם שמים על הסוכה דמשמע דהוא מה"ת והרי שם משמע דאינו רק משום מוקצה ולפמ"ש אתי שפיר דמה דחל שם שמים הוא כדי שלא יועיל תנאי דהרי קדושת הגוף לא מועיל תנאי ומה דאסור משום מוקצה היא משום דהוקצה למצותו ועי"ז חל הקדושה כנלפענ"ד.
4
ה׳ובזה יש לבאר שיטת ר"ת דעל היותר מכדי הכשר סוכה לא אסר קרא והיינו דכל הקדושה לא נצמח רק משום המצוה והיותר מהמצוה לא שייך קדושה בזה וכן בנפלה הסוכה דאזדא לה המצוה לא שייך קדושה וכמו בבהמה שמתה דיצאה מקדושתה ד"ת ועפ"י שכתב ג"כ כן ולפמ"ש הדבר מבואר בטעמו. ובזה נראה לפענ"ד ליישב קושית הרא"ש על הרמב"ם שכתב דעצי סוכה והדפנות אסור מה"ת והקשה הרא"ש דדפנות לא נקרא סוכה רק הסכך ועיין בסי' תרל"ח בט"ז. ולפמ"ש אתי שפיר דבאמת גוף הקדושה לא שייך כלל בסוכה רק מכח המצוה וכיון שצריך דפנות ג"כ למצוה שוב נתקדשו הדפנות ג"כ ע"י המצוה וז"ב כשמש ודו"ק. ובזה ניחא מה דמחלק בין נוי סוכה דמהני תנאה דאיני בודל מהם כל בין השמשות משא"כ עצי סוכה דחל קדושה ונדחק רש"י דשם שייך משום סתירת אהל ולפמ"ש אתי שפיר בפשיטות דבשלמא עצי סוכה דהוא מצוה ועי"ז חל הקדושה א"כ נעשה קדושת הגוף אבל הנוי דאינו מצוה לעשות הנוי רק שרצה לעשות נוי פשיטא דלא חל קדושה וכל שאמר שאינו בודל מהם מועיל וז"ב מאד. ובזה יש לומר דלכך במוקצה מחמת איסור ל"מ תנאי ובמוקצה מחמת קדושה מועיל תנאי משום דבמוקצה מחמת איסור לא שייך תנאי דמה מועיל תנאו הא נאסר ואיך יתנה על מ"ש בתורה או אף דרבנן וחכמים עשו חיזוק לדבריהם אבל במוקצה מחמת קדושה דכל שאומר שאיני בודל מהם מועיל דהא כל הקדושה היא מחמת המצוה וכל שמתנה אעצי סוכה שפיר מועיל התנאי ודו"ק ויש להאריך בזה. ובזה מיושב מה שהקשיתי דתפשוט קדושה בכלה. ולפמ"ש אתי שפיר דכל הקדושה נצמח מחמת המצוה וא"כ מה שיותר מהשיעור שצריך למצוה לא שייך קדושה בזה דאינו קדושה בעצם ודו"ק. והנה לעיל כתבתי דמכח הקושיא דפשטה קדושה בכולה כתבתי דעיקר כהר"ן דאם עשה ארבעתן ביחד אסור אבל בהגהת מהר"ם שם כתב דמהתוס' נראה דאפילו עשה ביחד על היותר מהשיעור לא נתקדש ולדידהו צ"ל כמ"ש דלא שייך פשטה קדושה דאינו בא רק מכח המצוה ועיין רמב"ן במלחמות ומדבריו ג"כ מבואר דסובר דחל קדושת הגוף על הסוכה מיהו הוא סובר דגם בנויי סוכה הדין כן ע"ש ולפמ"ש יש לחלק בין נויי סוכה לגוף הסוכה וכמ"ש ודו"ק ועיין ביו"ד סי' רנ"ט לענין נויי הס"ת ועיין מחנה אפרים הלכות צדקה מ"ש בזה. והנה הרשב"א כתב דאף דבמוקצה מחמת איסור קיי"ל כר"י מ"מ זה דוקא בנר שהדליקו בו באותו שבת דדחאו בידים אבל באיסור מוקצה שהקצו מעצמן הלכה כר"ש שניהו דנאסר ואיסורא רכיב עליהו כל שנסתלק האיסור מעצמו שלא בעבירה מותר ע"ש. ובזה אני מבאר כל הסוגיא דזה דמקשה ומי מהני תנאה והא אמר ר"ש דחל ש"ש על הסוכה וא"כ הוה כמוקצה מחמת איסור דל"מ תנאי כשדחאו בידים וה"ה כאן ובזה מבואר סברת ר"ת דיותר מהכשר סוכה לא חל ש"ש והקשיתי דפשטה קדושה בכולה ולפמ"ש אתי שפיר דשאני כאן דבאמת מה שצריך להכשר סוכה הרי דחאו בידים אבל מה שפשטה קדושה בכולה זה לא עשה בידים רק שממילא פשטה קדושה בכולה לזה מועיל תנאי והיינו תנאי לכשיפול כמ"ש המהרש"א דתנאי דאיני בודל ל"מ כיון שיש איסור סתירה ולא נסתלק האיסור בלא עבירה ובכה"ג אף שלא דחאו בידים אסור ולכך לא מצי לשנויי דמיירי ביותר מכדי הכשר סוכה דמשמע לי' דהכל לפי תנאו היינו תנאי דאיני בודל דלר"ש בודאי מועיל אף זאת והרי סתם אמר דבסוכת החג הכל מודים ומ"מ מועיל תנאי והיינו כמו בפלוגתת ר"ש ור"י דלר"ש מיירי אף בתנאי זה וע"ז אמר דאתיא לסוכה דעלמא וע"ז פריך מנויי סוכה ומשני באומר איני בודל והיינו שם דליכא איסור משום סתירה שוב מועיל אף תנאי דאיני בודל אבל בסוכה דאסור משום סתירת אהל לא שייך זאת וכמ"ש רש"י. ובזה מיושב קושית השעה"מ על המהרש"א דלמה לא משני בתנאי כשיפול ולפמ"ש אתי שפיר דמשמע להו דהוא דומיא דסוכה ושם קאי על תנאי דאיני בודל וכמ"ש ודו"ק וגם קושיא השנייה יש ליישב דבאתרוג דלא נסתלק האיסור דהא לא הוברר אם זה האתרוג הי' מיום העבר ולכך אסור ולא מועיל התנאי וע"ז משני כיון דמפסקי לילות מימים א"כ נסתלק האיסור בלילה וביום חל איסור חדש ובכה"ג שוב מועיל התנאי דהרי נסתלק האיסור ממילא שלא בעבירה ודו"ק היטב:
5